קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ברכב חונה בזמן ניסיון עקיפה: תאונת דרכים מיום 27.12.06, בסביבות השעה 14:00, באזור התעשייה ברעננה. התובע הוא נהג מונית שעסק בהסעות של ילדים עם מוגבלות. כעשר דקות לפני התאונה הגיע התובע לבית ספרם של הילדים שבאזור התעשייה אך שער בית הספר טרם נפתח, ועל כן החנה התובע את המונית מחוץ לשער ויצא ממנה על מנת להמתין במקום מוצל, במרחק מספר מטרים מהמונית. לדברי התובע, המונית חנתה כשחלקה השמאלי-אחורי בולט אל הכביש כדי כמה עשרות סנטימטרים (לטענתו - לא יותר מ- 50 ס"מ). בעוד התובע ממתין בצד כאמור, הוא הבחין בשני כלי רכב שמגיעים בנתיבים המקבילים שבכביש, כיוון חזיתה של המונית. לדבריו, הרכב שבנתיב השמאלי ניסה לעקוף את הרכב שבנתיב הימני, פגע בו והדף אותו אל מוניתו (כך, ככל הזכור לתובע). התובע המתין מספר שנים טרם הגיש את תביעתו, כיוון שבינתיים מתנהלים הליכים בין חברת הביטוח הראל לבין חב' דן רכב ותחבורה בע"מ (אוויס), שעומדות כמבטחות מאחורי שני הנהגים בשני כלי הרכב האמורים (הליכים אלה עודם תלויים ועומדים, אך נפשו של התובע קצה בהמתנה, ונציג חב' הראל נקט עמדה דומה וביקש אף הוא לשמוע את העדויות ולסיים את הדיון בתביעה דנן. ככל שהבנתי, התובע דנן אינו צד בהליכים שמתנהלים בין הצדדים האחרים). הרכב של חב' אוויס (רנו מגאן), נסע בנתיב הימני, ונהג בו מר אדיר אורן (להלן: אורן). הרכב שבוטח על ידי חב' הראל (מזדה) נסע בנתיב השמאלי, ונהג בו מר ניסים ארביב (להלן: ארביב). התובע הגיש את תביעתו כנגד ארביב וחב' הראל (נתבעת שלישית היתה סוכנת הביטוח של התובע אך התובע הסכים למשוך את התביעה כנגדה). ארביב וחב' הראל הגישו הודעה לצד שלישי כנגד חב' אוויס. אורן העיד כי פנה ימינה אל הרחוב המדובר, ובפנותו גילה את המונית החונה בימין הכביש, במרחק של פחות מעשרה מטרים לפניו. לטענתו, אין זה נכון שהמונית בלטה רק מעט אל הכביש, אלא כולה נמצאה בתוך נתיב הנסיעה. במצב דברים זה היה אורן צריך לעקוף את המונית החונה, על מנת להמשיך בנסיעתו. לשם כך הוא אותת שמאלה וסטה אל הנתיב השמאלי, אך מייד עם סטייתו לשם התנגש בו רכבו של ארביב אשר נסע במקביל אליו ומעט מאחוריו, בנתיב השמאלי. אורן טוען כי טרם סטייתו שמאלה הוא התבונן במראה השמאלית אך לא הבחין ברכבו של ארביב. כתוצאה מהמכה בכנף השמאלי-קדמי, אשר רכבו של אורן קיבל מרכבו של ארביב, נהדף רכבו של אורן אל המונית החונה, באופן שאזור הגלגל הימני-קדמי של רכבו של אורן פגע בצד השמאלי-אחורי של המונית. ארביב העיד כי הוא נסע בנתיב השמאלי בכביש, אשר מיועד להמשך הנסיעה שמאלה בלבד, והוא התכוון אמנם להמשיך שמאלה. על כן, לדבריו, הוא לא הסתכל אל הנתיב הימני אלא כל מענייניו היו נתונים לפנייתו שמאלה, ונתיבו-שלו היה פנוי. ארביב העיד כי הוא לא היה מודע כלל למונית שחונה בנתיב הימני. בעודו נוסע בנתיבו הפנוי, הופתע ארביב על ידי סטייתו הפתאומית של רכבו של אורן מהנתיב הימני אל הנתיב השמאלי שבו נסע, וכך אירעה ההתנגשות. לאחר ששמעתי את הנהגים, מסקנתי היא כי האשם העיקרי מוטל על אורן, אך גם שני הנהגים האחרים תרמו לאירוע התאונה. אורן לא נקט זהירות ותשומת לב מספקת בפנותו ימינה אל הרחוב שבו אירעה התאונה. לדבריו, מייד עם פנייתו ימינה הוא נוכח כי מטרים ספורים לפניו מצוי מכשול בדמות המונית של התובע, שחוסמת את נתיבו. אורן לא בחן בתשומת לב מספקת את המתרחש בנתיב שלשמאלו ולכן כשל מלהבחין ברכבו של ארביב, שהיה כבר כמעט מקביל אליו. משנתקל אורן במכשול בנתיבו, והנתיב שלשמאלו לא היה פנוי - היה על אורן לעצור מאחורי המונית החונה ולאפשר לארביב לחלוף על פניו, ואז לשוב ולבדוק היטב את המצב בנתיב שלשמאלו, בטרם יסטה אליו על מנת לעקוף את המונית החונה. חלף זאת הפתיע אורן את ארביב, כשסטה אל נתיבו ממש לפני אפו, וכתוצאה מכך התנגש בו רכבו של ארביב והדפו אל עבר המונית. מבין שלושת הנהגים, התנהלותו של אורן היתה הגורם העיקרי לתאונה. "תרומתו" של התובע לתאונה היא בכך שהחנה את מוניתו באופן שהיא בלטה אל תוך נתיב הנסיעה ויצרה מכשול בכביש. התובע טוען כי בליטה זו לא עלתה על 50 ס"מ, ולא היה בה כדי להפריע לעקפו בבטחה, באותו נתיב, ואילו אורן טוען כי המונית היתה כולה בנתיב הנסיעה, דבר שאילץ אותו לעוקפה, מטרים ספורים לאחר פנייתו ימינה (אם כי, כאמור, התגובה הנכונה היתה: לעצור מאחורי המונית ולוודא כהלכה כי הנתיב השמאלי אמנם פנוי לעקיפה). התובע טען כי כאשר שער בית הספר סגור, אין מנוס אלא לחנות, כשהמונית בולטת לכביש. איני מקבלת טענה זו. אחריותו של הנהג היא לא ליצור מכשול נייח בכביש. אם עליו להמתין לפתיחת השער - המתנה בת כעשר דקות, לדברי התובע - אזי היה עליו למצוא מקום חנייה באופן שהמונית לא תבלוט אל הכביש. ארביב טען בתוקף כי אין להשית עליו כל אשם: הוא נסע בנתיבו כחוק, ונתיב זה היה פנוי. לשיטתו, אין לצפות ממנו שיצפה כי נהג בנתיב שלימינו יסטה לפתע אל נתיבו. איני מקבלת טיעון זה באופן הגורף שבו הוצג, כיוון שהוא מתעלם מחובתו הבסיסית של נהג לשים לב היטב לכל המתרחש סביבו, שעשוי להשפיע על המצב בכביש. ארביב העיד כי הוא לא נתן תשומת לב כלשהי לנתיב הימני בכביש שבו נסע, עד כדי כך שלא הבחין כלל במונית שחנתה באותו נתיב. הטעם שארביב נתן לכך הוא: אני נוסע בנתיב השמאלי, נתיבי פנוי, ובכך דיינו. אני סבורה כי בגישה זו יש גרעין של רשלנות: נהג שמשחרר עצמו לחלוטין ממתן תשומת לב למתרחש בנתיב שלצידו, מעמיד עצמו במצב שבו לא יוכל להגיב בעוד מועד על מצב סכנה, שעלול לנבוע מאותו נתיב, גם אם הוא עצמו אינו נוסע בו. אלמלא היה ארביב "מתבצר" בבלעדיות של נסיעתו בנתיב השמאלי, ולו נתן תשומת לב למתרחש סביבו, היה מבחין במונית שחונה (כולה או חלקה) בתוך נתיב הנסיעה הימני, והיה מבחין גם ברכבו של אורן אשר זה-אך פנה ימינה וגילה את המונית החונה, מרחק מטרים ספורים לפניו. נהג בנתיב השמאלי, שמזהה מצב-לחץ כזה בנתיב שלימינו, מצופה להידרך ולהאט נסיעתו, באופן שאם הנהג בנתיב הימני (אורן) יבצע סטיית-מצוקה שמאלה, על מנת שלא להתנגש במונית החונה - יהא בידי הנהג שבנתיב השמאלי זמן מספיק למנוע התנגשות בין רכבו לבין הרכב שחדר אל נתיבו מימין, גם אם נהגו של רכב זה פעל שלא כשורה. על כן, גם כשעיקר האשם על שכמו של אורן, עדיין תרם לתאונה גם מחדלו של ארביב לתת דעתו למתרחש לימינו. אני מעמידה את שיעור אחריותו של אורן לתאונה על 80%, ואת שיעור האשם התורם של התובע ושל ארביב, כל אחד מהם על 10%. כפי שצויין, התובע בחר לתבוע רק את ארביב (ביחד עם המבטחת שלו, חב' הראל). מכתב התביעה עולה כי התובע התייחס בביטול לתשובה שקיבל, באמצעות סוכנת הביטוח שלו, כי ארביב טוען למעורבותו ולאחריותו של הנהג הנוסף. מעדותו של התובע (בעמ' 4 לפר') עולה כי הוא סבר, כנראה בטעות, כי ברכב שנסע קרוב אליו (בנתיב הימני) נהג ארביב, ואילו הנהג האחר (אורן) נהג ברכב שבנתיב השמאלי. כך סברה אף נציגת אוויס (בעמ' 4 לפר'), אך לאחר ששמעה את עדותו של אורן אישרה כי נפלה טעות בסברה זו. מהיבט זה, אולי היה התובע מיטיב לעשות לו הסכים בכל זאת להמתין לדיון בתביעות המצליבות של חב' אוויס ושל חב' הראל, שצפויות להישמע בעוד כחודש, אך כאמור - הוא ביקש לברר את התביעה לגופה עוד היום, וכך נעשה. גם לאחר שנשמעו עדויותיהם של הנהגים והתבהרה תמונת התאונה, לא ביקש התובע לתקן את התביעה ולהוסיף את אורן ואת חב' אוויס כנתבעים. לאחר ששמעתי את הנהגים ועמדתי על נסיבות התאונה, כמפורט לעיל, הרי על פי מסקנתי בדבר שיעורי האחריות של כל אחד מהנהגים להתרחשות התאונה - שיעור אחריותו של ארביב הוא 10%. נזקיו המוכחים של התובע הם: הנזק למונית - 5,204 ₪ (נזק זה כולל ירידת ערך); שכ"ט השמאי - 462 ₪. מרכיב נוסף שהתובע תבע הוא יום השבתה בשל תיקון המונית במוסך (השמאי אישר 2 ימי עמידה, אך התובע תבע רק יום אחד). התובע העמיד מרכיב זה על סך 500 ₪, ללא תיסמוך, ובעדותו אישר כי מדובר בסכום ברוטו. סכום הכנסה כזה, ברוטו, הוא סביר, ויש לנכות ממנו לפחות 40% בגין מיסים, דלק, הוצאות תפעול וכיוצ"ב. על כן יעמוד מרכיב נזק זה על סך 300 ₪. התובע ציין בתביעתו אף מרכיב נזק של הפסד הנחת העדר תביעות, אך בביהמ"ש אישר כי זו טעות, כיוון שהוא לא הפעיל את פוליסת הביטוח שלו ועל כן לא נשא בנזק של הפסד הנחת העדר תביעות. מרכיב נוסף של התביעה הוא פיצוי בגין עוגמת נפש וזמן המתנה ממושך, שהרי התובע המתין מספר שנים להכרעה בהליכים שמתנהלים בין המעורבים האחרים בתאונה. התובע לא הראה כי היה באופן התנהלותם של הנתבעים שתבע (מר ארביב וחב' הראל) משום חריגה כלשהי מהמקובל במקרים כגון אלה. למותר לומר כי הנתבעים אינם אחראים להתמשכות ההליכים המשפטיים. לא מצאתי בסיס לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין מרכיב זה. על פי האמור, מסתכמים נזקיו של התובע בסך 5,966 ₪. על פי שיעורי האחריות שנקבעו לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 597 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה: 27.12.06, ועד לתשלום בפועל. עוד ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט מופחתות בסך 250 ₪. סכום ההוצאות ישולם תוך 30 יום. ההודעה לצד שלישי מתקבלת, לנוכח אחריותו העיקרית של אורן לתאונה, כפי שפורט לעיל, אשר שיעורה עולה על שיעור אחריותו של ארביב. משבחר התובע לתבוע רק את ארביב (ביחד עם המבטחת שלו), הרי ככל שמדובר בצדדים לתביעה דנן, יש לקבל את ההודעה לצד שלישי, כדי גובה הסכומים שנפסקו כנגד הנתבעים. בהתאם לכך, אני מחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעים כל סכום שהנתבעים ישלמו לתובע על פי פסק דין זה; וזאת - תוך 30 יום ממועד תשלומו של הסכום לתובע. המזכירות תשלח את פסק הדין לכל הצדדים. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום. פגיעת רכבמשפט תעבורהרכברכב חונהעקיפהנזק לרכב