השאלה שיש להכריע בה הינה האם התאונה קרתה לתובע עת היה בדרכו אל עבודתו ועל כן יש לראות בה גם תאונת עבודה אשר מזכה את התובע בתגמולים מהמל"ל , או שמא התאונה ארעה כאשר היה התובע בנסיעה לעניינים פרטיים בעיר עכו וללא כל קשר לעבודתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בדרך לעבודה או נסיעה בעניינים פרטיים: המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 25/1/98. קיימת הסכמה בתיק זה לעניין קיומו של כיסוי ביטוחי בתוקף, נכון ליום ארוע התאונה וכן קיימת הסכמה לעניין החבות של הנתבעת על פי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלת הנזק שנגרם לתובע וכן לשאלה האם התאונה נשוא הדיון ארעה כאשר היה התובע בדרכו לעבודתו, אם לאו. שמעתי את ראיות הצדדים בשאלות הנ"ל , כאשר מטעם התובע העיד הוא בעצמו וכן זימן שלושה עדים נוספים ואילו מטעם הנתבעת לא הובאו עדים. השאלה הראשונה שיש להכריע בה הינה האם התאונה קרתה לתובע עת היה בדרכו אל עבודתו ועל כן יש לראות בה גם תאונת עבודה אשר מזכה את התובע בתגמולים מהמל"ל , או שמא התאונה ארעה כאשר היה התובע בנסיעה לעניינים פרטיים בעיר עכו וללא כל קשר לעבודתו. אין מחלוקת שהתובע לא פנה אל המל"ל בתביעה לקבלת תגמולים בגין פגיעתו ולאור זאת ההכרעה במחלוקת הנ"ל מתייחסת לשאלה האם יש מקום לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל אשר יכול היה התובע לקבלם אילו היה פונה בתביעה אל המל"ל. קראתי בעיון את סיכומי טענות הצדדים בסוגיה הנ"ל וכן את עדותם של 4 עדי התביעה והגעתי למסקנה כי אין בסיס ראייתי לטענת הנתבעת כי המדובר בתאונת עבודה. הן התובע והן שלושת העדים הנוספים שהוא זימן אל דוכן העדים העידו באופן עיקבי ואמין לגבי הנסיבות שבהן השאיל התובע, ערב התאונה, את הרכב של אבו רומחין מחמוד (עד תביעה מס' 1) על מנת שיסע , למחרת היום, לעיר עכו לעניינים אישיים , לאחר שנטל חופשה באותו יום. כל העדים נחקרו באופן מפורט לגבי כל השתלשלות העניינים שהיתה בערב של יום 24/1/98 וכן למחרת בשעות הבוקר. העד אבו רומחין מחמוד העיד כי הוא עבד בזמנים הרלוונטיים במוסך קשת בצור-שלום, שם עבד גם התובע בעצמו והוא היה אחראי עליו. עד זה סיפר כי היו לו באותה תקופה שתי מכוניות והוא מסר בהשאלה את הרכב של אחותו לתובע לאחר שהלה ביקש זאת ממנו. בעמ' 8 לפרוטוקול הסביר העד הנ"ל בחקירתו הנגדית באופן מפורט את פנייתו של התובע אליו לקבלת הרכב , את סידורי הנסיעות אל העבודה באופן כללי ואת השאלת הרכב לתובע. אין למצוא בעדותו כל סתירה או חלק אחר מהעדות שאינו מתיישב עם גירסת התובע. כך הוא המצב לגבי עדותו של העד חסן מנאע (עד תביעה מס' 2) אשר עבד אף הוא באותו מוסך שבו עבד התובע . התובע היה חניך אצלו בתור צבעי. עד זה סיפר כי התובע פנה אליו ביום 25/1/98 בשעה 07.00 בבוקר ואמר לו כי הוא לא הולך לעבודה וביקש שיעביר זאת גם לבעל הבית. נוהל זה, הוא נוהל מקובל באותו מקום עבודה, כפי שסיפר העד. בד"כ התובע היה נוסע עם העד חסן אל העבודה כל יום ברכב שלו וכך גם בדרך חזרה מן העבודה אל הבית. בעניין העד השלישי מטעם התובע, יאסר מנאע , ראוי לציין, באופן מיוחד, את השלב שבו נשאל בחקירתו הנגדית על גירסה שעד זה סיפר, כביכול, לחוקר מטעם חב' הביטוח. הכוונה לכך שעד זה סיפר גירסה לחוקר מטעם חב' הביטוח ולפיה התובע היה בדרך לעבודה באותו יום בצור-שלום. העד הכחיש בתוקף את הטענה הנ"ל ומותר לציין כי בעקבות כך היתה ציפיה שהנתבעת תזמין לעדות את החוקר הנ"ל ותגיש באמצעותו הודעה בכתב שנגבתה מהעד או תגיש קלטת ותמליל המתעדים את השיחה הנ"ל, אלא שציפיה זו לא התממשה והנתבעת בחרה שלא להביא כל עדות מטעמה, גם לא עדות של החוקר הנ"ל. ניתן ללמוד מעניין זה כי הנתבעת נמנעה מזימון עד מהותי שיכול היה לתמוך באופן ממשי בטענתה שמדובר בתאונת עבודה. עדות התובע עצמו בעניין נסיבות ארוע התאונה ויעד נסיעתו באותו יום, היתה עדות מפורטת וללא סתירות או תהיות והשתלבה ביחד עם כל העדויות שמסרו העדים האחרים. מכל האמור לעיל , הגעתי למסקנה כי תאונת הדרכים שארעה לתובע ביום 25/1/98 היתה ללא כל קשר או זיקה לעבודתו ועל כן איננה מזכה את התובע בגימלה כלשהי מהמל"ל וכל פיצוי המגיע לו יחול רק על הנתבעת ללא ניכוי רעיוני. שאלת הנזק: התובע היה בגיל 20 שנה ביום ארוע התאונה, וכיום הוא בן 26. עבד במוסך פחחות וצבע עם השתכרות חודשית ממוצעת של 3250 ₪ נטו עובר לארוע התאונה, ששווים להיום הינו כ - 3850 ₪ (בעניין זה אין כמעט מחלוקת בין הצדדים). התובע נפגע בצווארו ולאחר בדיקה יסודית שנעשתה לו (באיחור קל יש לומר) אובחנו אצלו שני שברים בחוליות הצוואר C3 ו -4C . הוא אושפז במשך 12 יום בבית החולים ולאחר מכן היה במעקב רפואי ממושך ועבר סידרת טיפולים במרפאות קופ"ח. על פי תעודות אי כושר שהוגשו, היה התובע באי כושר עבודה מוחלט באופן רצוף מיום ארוע התאונה 25/1/98 ועד ל - 14/7/98 שהם כ - 6 חודשים מלאים. הנתבעת טוענת כי תקופה זו איננה סבירה בנסיבות העניין, אך לאחר עיון במסמכים, לרבות האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ובהתחשב במהות הפגיעה, אני קובע כי המדובר בתקופת אי כושר סבירה, שלגבי ההעדרות מהעבודה העיד התובע עדות מלאה. פרופ' משה רופמן , מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט, קבע כי נותרה נכות אצל התובע בשיעור 10%. בפרק דיון ומסקנות ציין המומחה כי נותרה הגבלת תנועות בעמוד שדרה צווארי וזאת על רקע השברים הדחוסים בחוליות הצוואריות. המומחה אף ציין כי השבר בחוליה 3C גורם לתת נקע והחלקה קדימה של חוליה 2C על גבי 3C. התובע טוען כי הנכות הרפואית אמורה להיות בשיעור הרבה יותר גבוה ואף פירט בסיכומיו את טענותיו לעניין זה, אך לא נראה לי כל סיבה מוצדקת לסטות מקביעת המומחה אשר לא נחקר על חוות דעתו ולא נשאל בשאלות הבהרה לעניין קביעותיו. הצדדים חלוקים בשאלת הנכות התפקודית שנגרמה לתובע. ב"כ התובע סבור כי יש הצדקה לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור 40% בעוד שהנתבעת סבורה כי אין השלכה תפקודית לנכות הרפואית שנקבעה ולכל היותר יש השלכה מינימלית. בהתחשב בגילו של התובע, מהות הפגיעה ממנה סבל והממצאים שנקבעו בחוות דעתו של פרופ' רופמן, אני קובע בזאת כי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית ולכן היא עומדת על שיעור 10% (ההלכה בעניין זה ידועה ובעיקר פסק דינו של כב' השופט אור בע"א 3049/93 גירוגיסין נ' רמזי). בגין הפסד השתכרות מלא בעבר לתקופה של 6 חודשים מגיע לתובע סכום של 23,100 ₪ (שהם מכפלת 6 חודשים X 3,850 ₪ נטו). לגבי הפסד השתכרות חלקי בעבר משך 72 חודשים מתום תקופת אי הכושר המלאה ועד היום, אין למצוא הוכחה ישירה לאובדן השתכרות , אך מנגד ניתן לומר כי הערכה גלובלית של 5,000 ₪ הינה סבירה. לגבי הפסד השתכרות בעתיד - נראה לי מוצדק לפסוק את הפיצוי על פי השיטה האריתמטית וזאת בהתחשב בנכות תפקודית של 10%, השתכרות בסך 3,850 ₪ נטו ומקדם היוון מתאים עד הגיעו של התובע לגיל הפנסייה - והסכום המתקבל הינו 108,916₪. בגין כאב וסבל - מגיע לתובע פיצוי בסך 14,800 ₪ בגין 10% נכות רפואית וכן 3552 ₪ בגין 12 ימי אישפוז. בגין הוצאות כלליות - אני פוסק לתובע על דרך האומדנה סכום גלובלי של 1,500 ₪. בגין פגיעה נטענת בזכות התובע לפנסייה עתידית, לרבות הפסד של תנאים סוציאליים - אני דוחה רכיב זה של הנזק בהעדר הוכחה כלשהי. התוצאה הסופית הינה כי סה"כ נזקי התובע ה 156,868 ₪. מסכום זה אין לבצע ניכוי רעיוני כלשהו ויש להוסיף אגרה ושכ"ט עורך דין תאונות דרכים. אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע באמצעות בא כוחו את הסך 156,868 ₪ בצירוף 13% + מע"מ עבור שכ"ט וכן בצירוף החזר אגרת משפט ששולמה. יתרת אגרה שתחול בתיק זה תשולם ע"י הנתבעת. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהתאונת דרכים