תאונת דרכים פגיעה בכתף

המחלוקת בין הצדדים היא לגבי קביעתו של המומחה כי התובע אינו סובל מנכות בגין הפגיעה בכתף ימין בתאונה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים פגיעה בכתף: מבוא בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 6.12.81 בתאונת דרכים מיום 13.5.04 (להלן: "התאונה"). הנתבעים הודו בחבות והמחלוקת היא לגבי הנזק בלבד. הנכות הרפואית המומחה המוסכם, ד"ר רמי דוד, מומחה לכירורגיה אורטופדית במחלות עמוד שדרה, קבע בחוות דעתו בפרק "דיון ומסקנות", בין היתר, כדלקמן: "... לסיכום, אין לדעתי ספק כי התובע נפגע בכתפו הימנית בעת התאונה וכי סבל מכאבים למשך מספר חודשים אחריה. יחד עם זאת, פער בן שנתיים בתלונות אינו מעיד על קיומה של בעיה אורגנית משמעותית לדוגמת קרע בשריר ה supraspinatus ולכן אין לדעתי לקבוע קשר בין התאונה לפגיעה הנוכחית בכתף זו. זאת ועוד, טווחי תנועת הכתף כפי שנמצאו בבדיקה הגופנית אינם מקנים נכות וכן גם גודל הקרע בגיד ה supraspinatus . לפיכך, אין לדעתי התובע סובל מנכות בכתפו הימנית שמקורה בתאונה הנדונה. התובע מתלונן על כאבי גב תחתון אשר החלו מייד לאחר התאונה הנדונה ואשר נמשכים עד היום. הכאבים קורנים לדבריו לרגל שמאל ולעיתים תרגיש גם ב"מתיחה" של רגל ימין. עוד מתלונן על הפרעה בהטלת שתן אשר הופיעה לאחר התאונה הנדונה. בבדיקה גופנית נמצא פער ניכר בין טווחי תנועת עמוד השדרה המותני בבדיקה פורמלית לאילו שבבדיקה בלתי פורמלית. יחד עם זאת, לאחר שתי בדיקות ולאור ממצאי בדיקת ההערכה התפקודית הממוחשבת, ניתן לסכם כי התובע סובל מהגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני. ... יחד עם זאת הממצא ב- L5 - S1 המודגם היטב בבדיקת ה MRI יכול לגרום לכאבי גב ועקב כך גם לירידה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני. לסיכום, התובע סובל לדעתי מנכות בת 10% בהתאם לסעיף 37 (7) (א) לקנות המ.ל.ל. שמקורה בתאונה הנדונה." עולה אפוא כי המומחה המוסכם קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד שדרה מותני ולגבי הפגיעה בכתף ימין סבר כי התובע אינו זכאי לנכות צמיתה. המחלוקת בין הצדדים היא לגבי קביעתו של המומחה כי התובע אינו סובל מנכות בגין הפגיעה בכתף ימין בתאונה. המומחה העיד על חוות דעתו. המומחה אישר כי כתף ימין נפגעה בתאונה וכי התובע עבר טיפול פיזיותרפיה בכתף החל מחודש יוני 2004 ועד לחודשים ספטמבר אוקטובר 2004. כמו כן אישר שלפי הרישום במסמכים, הטיפולים הפיזיותרפיים הועילו להרגעת הכאבים ושיפור התנועתיות. התובע חזר לקבל טיפול פיזיותרפיה בכתף ימין באוקטובר 2006 כאשר בבדיקת אולטראסאונד בנובמבר 2006 הודגם קרע חלקי קטן בגיד בכתף ימין (פרו' 25.2.09 עמ' 1, 2). המומחה הסביר כי אצל אנשים צעירים עד גיל 40 שכיחות הפגיעות הטראומטיות גדולה יותר. הוא הוסיף, כי קיימות שתי אפשרויות לפגיעה בכתף ימין של התובע, טראומטית כתוצאה מהתאונה או ניוונית, וכי אינו יכול לומר בוודאות מהי האפשרות הנכונה במקרה זה. המומחה אישר כי התובע לא התלונן על כתף ימין לפני התאונה (שם, עמ' 3). המומחה גם העלה אפשרות שהיה לתובע קרע ניווני משך זמן רב שהיה אסימפטומטי ושבהמשך החל להיות סימפטומטי ולגרום לכאבים בכתף ימין של התובע (שם, עמ' 4). המומחה אישר שקיימת אפשרות שהקרע בגיד בכתף ימין הוא כתוצאה מטראומה (שם, עמ' 5). במהלך עדותו הוצגה למומחה תוצאת בדיקת אולטרסאונד מיום 18.5.03 ממנה עלה שבאותו מועד לא היה קרע בכתף ימין (שם, עמ' 6 וראה ת/2). בהמשך עדותו עמד המומחה על דעתו כי הגבלת התנועה הקלה בכתף אינה מקנה נכות. עם זאת, לגבי הקרע של 6 מ"מ בגיד אישר כי אם היה סבור שקיים קשר סיבתי בין התאונה לקרע סביר להניח שהיה קובע נכות צמיתה בשיעור שבין 3% ל- 5% (שם, עמ' 8). נוכח הנתונים שהתבררו ולפיהם: התובע לא התלונן על כאבים בכתף ימין לפני התאונה; בבדיקת אולטרסאונד מיום 18.5.03 (שנעשתה ככל הנראה בעקבות התאונה מיום 15.5.02 בה נפגע התובע בכתף שמאל אבל במהלכה נבדקו שתי הכתפיים) הגיד בכתף ימין היה תקין; התובע נפגע בתאונה בכתף ימין והתלונן לאחריה על הפגיעה בכתף ימין; גילו הצעיר של התובע ומצב הדברים שאצל צעירים בגילו של התובע שכיחות הפגיעות הטראומטיות גדולה יותר ותשובתו של המומחה שקיימת אפשרות שהקרע בגיד בכתף ימין נגרם כתוצאה מטראומה, שוכנעתי שסביר יותר שהקרע בגיד נגרם כתוצאה מהפגיעה בתאונה מאשר מדובר בקרע ניווני. זאת, אף שהתובע לא התלונן על כאבים משך כשנתיים עד לחודש אוקטובר 2006 ולמרות עמדת מומחה בית המשפט. נוכח האמור לעיל, אני סבור שקיים קשר סיבתי בין הפגיעה בכתף ימין בתאונה לקרע בגיד. לפיכך, אני קובע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 4% בגין הפגיעה בכתף ימין וזאת לפי עדות המומחה שקבע סדר גודל של בין 3% ל- 5% נכות צמיתה בגין הקרע בגיד. עולה אפוא, שנכותו הרפואית הצמיתה של התובע בגין התאונה היא בשיעור כולל של 13.6%. דיון הפסד שכר לעבר בתצהירו התייחס התובע בקצרה לרקע התעסוקתי שלו לאורך השנים לפני ואחרי התאונה. בסעיפים 11 - 14 לתצהירו טען התובע כי: לפני התאונה היה פעיל ונמרץ ועבד בעבודות פיזיות כמו למשל בעסק של נקניקים בשוק הכרמל בו השתכר שכר רב ללא תלושי שכר; בסמוך לתאונה עבד בחברת אבטחה, החל מיום 1.1.04 ועד ליום התאונה ולמיטב זכרונו שכרו שם היה בממוצע 5,500 ₪ עד 6,000 ₪ אולם אין בידו תלושי שכר ופניות חוזרות ונשנות אליהם לא עזרו לקבלת תלושי השכר; במקביל היה אמור לעבוד החל מיום 16.5.04 בהפצת ספרים עם שכר התחלתי של 5,000 ₪ ורכב צמוד, הכול בהתאם להסכם העבודה; בשל התאונה לא עבד בפועל במשך שנה מיום התאונה וזאת לאור הכאבים העזים שחש וגם היום כאשר חזר לעבוד, הוא מתקשה להתמיד בעבודתו לאור חופשות המחלה הרבות להן נזקק בפועל והוא מפוטר ממקומות עבודה רבים. התובע בוגר 12 שנות לימוד ללא בגרות מלאה. עדותו של התובע בבית המשפט לא הייתה משכנעת. בעדותו התברר כי התובע השתחרר מהצבא כבר בחודש יולי 2001 כשסיבת השחרור היא פרופיל 21 על רקע נפשי. לפי דו"ח של המוסד לביטוח לאומי תחום רציפות ביטוח (נ/1) עולה, כי החל ממועד שחרורו באוגוסט 2001 התובע עבד כחודשיים בלבד בחודשים יוני 2003 ויולי 2003 בשלושה מקומות עבודה שונים תקופות קצרות כאשר מעבר לכך לא מצוין כל מקום עבודה אחר וזאת עד לחודש דצמבר 2007. התובע טען שהייתה לו תאונה קודמת בשנת 2003 (הכוונה לתאונה מיום 15.5.02 - סעיף 2 לתצהיר התובע) והיא קצת פגעה בכושר העבודה שלו. עם זאת, לטענתו עבד בתחומים בשוק האפור/שחור ללא תלושי שכר. התובע הוסיף שבשנת 2005 הוא פתח מסעדה שעבדה מספר חודשים, בה עבד גם אביו, עובדה שלא צוינה בתצהירו כי שכח לעדכן את עורך דינו כלשונו. איני מקבל את עדות התובע כי עבד בעבודות שונות כאלה ואחרות ללא תלושי שכר. מדובר בעדות יחידה ללא סיוע כאשר התובע לא זימן למתן עדות ולו אחד ממעסיקיו השונים ו/או בני משפחתו לתמוך בטענתו בדבר עבודה במקום כזה או אחר ללא תלושי שכר. קשה גם לקבל את הטענה שהתובע לא הצליח לקבל תלושי שכר ממקום עבודתו בחברת האבטחה ולא ברור מדוע התובע לא פנה בעניין זה בבקשה מתאימה לבית המשפט. המסמך שהוגש על ידי התובע הוא אישור סתמי שהחתימה עליו אינה ברורה וגם לא מצוין בו שמה של חברת האבטחה שלטענת התובע העסיקה אותו עד למועד התאונה. לפיכך, איני מוצא מקום ליתן משקל למסמך זה בהתחשב בכך שלא הובאה כל ראיה תומכת או עדות מטעם המעסיק לעבודתו של התובע באותה חברת אבטחה. איני מקבל גם את טענתו של התובע לגבי הסכם ההעסקה שנחתם עם נ.בונוס הפצות בע"מ. גם כאן לא זומן נציג החברה הנ"ל למתן עדות ולא נעשה כל מאמץ להביא ראיה כלשהי לתמוך בטענתו של התובע בדבר העסקתו העתידית באותה חברה. התובע נשאל על השתלשלות הדברים מול חברת נ. בונוס הפצות בע"מ לאחר פציעתו בתאונה אולם לא זכר מה היה וטען שאלה דברים שהוא לא התעסק איתם (פרו' 26.6.11 עמ' 7 שורות 29 - 33). תשובה זו אינה תומכת בגרסתו ולא מוסיפה למהימנותו. המסמכים היחידים לגבי תקופות אי כושר ו/או ימי מחלה שצירף התובע מתייחסים לתאריכים 16.12.08 עד 2.1.09 בלבד. עם זאת, המסמכים הרפואיים מעידים על ביקורים של התובע אצל רופאים, תלונות על כאבים, מרשמים לתרופות וטיפולים שונים לרבות במרפאת כאב ומכון פיזיותרפיה. למרות האמור לעיל, לא שוכנעתי מטענות התובע כי המגבלות בעקבות התאונה הן אלה שמנעו את קבלתו לעבודה וגרמו לפיטוריו ממקומות העבודה השונים. ניתן להניח שלתאונה הייתה השפעה מסוימת על תפקודו של התובע ועם זאת לא ניתן להתעלם מכך שהתובע לא עבד באופן רציף גם לפני התאונה וגם לאחריה. התמונה המצטיירת מעדותו הלא משכנעת של התובע היא שהן לפני התאונה והן לאחריה לא עבד בצורה רציפה ולמעשה לפני התאונה כמעט שלא עבד כלל במשך תקופה של כמעט כשלוש שנים עד למועד התאונה. ניתן להניח שלתאונה מיום 15.5.02 הייתה השפעה מסוימת על תפקודו של התובע אולם איני מקבל את הטענה כי תאונה זו היא שגרמה לכך שלא עבד כמעט כלל תקופה של קרוב לשלוש שנים מיום שחרורו ועד למועד התאונה נשוא התביעה בפני. נוכח הנתונים הנ"ל וכאשר לפי נ/1 עולה שבמשך שנים ארוכות, לפני התאונה ולאחריה, התובע עבד חודשים בודדים וספורים למעט תקופה אחת רציפה של ארבעה חודשים (ינואר עד אפריל 2008), אני סבור שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין רכיב הפסד שכר לעבר בגין תרומת התאונה לפגיעה בתפקודו. התובע הציג אישורי אי כושר לתקופה קצרה ביותר בחודש דצמבר 2008. המומחה לא נשאל לגבי משך תקופות אי הכושר. יצוין, שבמהלך החודשים ינואר עד אפריל 2008 הרוויח התובע משכורת חודשית בסך של כ- 4,000 ₪. נוכח האמור לעיל מחד ושיעור נכותו הרפואית וסוג הפגיעות מאידך, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין רכיב הפסד שכר לעבר בסך של 15,000 ₪. אובדן השתכרות לעתיד נוכח גילו הצעיר של התובע ואף שלפי הראיות הוא לא עבד תקופות ארוכות, יש מקום להניח שהוא יעבוד בעתיד ונוכח הפגיעות מהן סבל אני סבור שנגרמה לתובע פגיעה תפקודית שהיא בשיעור מחצית הנכות הרפואית. בהתחשב בכך שהתובע בחור צעיר שנפגע בתאונה מספר שנים לאחר שחרורו מהצבא, שהשתכר שכר חודשי של 4,000 ₪ כבר בשנת 2008 אם כי לתקופה קצרה של 4 חודשים בלבד ולמרות הנתונים הדלים לגבי עבודתו במשך השנים עד היום, יועמד שכרו החודשי של התובע לצרכי חישוב רכיב זה על סך של 5,000 ₪ בערכי היום. נוכח גילו של התובע, שעור הפגיעה התפקודית ובהנחה שהתובע יעבוד עד גיל פרישה (67) אני פוסק לתובע בגין רכיב זה פיצוי בסך של 92,000 ₪ (מעוגל). נזק לא ממוני בהתחשב בנכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור 13.6% אני פוסק לתובע בגין רכיב זה פיצוי בסך של 28,500 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות התובע ביקש בגין רכיב זה סך של 6,000 ₪. התובע הפנה למסמך לפיו עליו לשלם סך של 570 ₪ בגין חובו למד"א וכמו כן צירף קבלות בגין תשלומים שונים עבור חגורת גב (222 ₪), ייעוץ אורטופדי (700 ₪) ומשכך כאבים (395 ₪). כמו כן, צורפו קבלות בגין השתתפות עצמית על סכומים נמוכים יותר בגין ביקורי רופא ורכישת תרופות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונוכח שיעור נכותו הרפואית של התובע, אני פוסק לתובע בגין רכיב זה פיצוי גלובלי בסך של 4,000 ₪. התובע לא ביקש פיצוי בגין רכיב עזרת הזולת. לסיום התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובע סך של 139,500 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.08% וכן אגרת בית משפט ואת הסכום ששילם התובע בגין זימונו של המומחה המוסכם להעיד. כתפייםתאונת דרכים