## א. תיאור של בעלי הדין ## ## 1. התובע: ## מר _________, עורך דין במקצועו, ת.ז. _________, המתגורר ב_________, _________. ## 2. הנתבעת 1: ## "שלמה סיקסט ליסינג בע"מ", ח.פ. _________, מרחוב _________, _________. ## 3. הנתבעת 2: ## "_______סוכנות לביטוח בע"מ", ח.פ. _________, מרחוב _________, _________. ## ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 4,092 ש"ח בגין סכום ההשתתפות העצמית וירידת ערך הרכב, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. פיצוי בגין עוגמת נפש והטרחה שנגרמו לתובע עקב התנהלות הנתבעות, בסך של 2,000 ש"ח. ג. שכר טרחת עורך דין בגין ניהול הליך זה, בתוספת מע"מ כחוק. ד. הוצאות משפט ושכר טרחת שמאי. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 5. ביום 30/6/09, התקשר התובע בהסכם ל"ביטול השתתפות עצמית ושירות רכב חלופי" עבור רכבו מסוג הונדה סי. אר. וי. עם הנתבעת 2, באמצעות הנתבעת 1. 6. במהלך המשא ומתן לכריתת ההסכם, התנה התובע באופן מפורש וברור את חתימתו בכך שתיקוני רכבו יבוצעו במוסך "ארז פרטיות" בלבד, ורק לאחר שקיבל אישור לכך מהגב' _________ מטעם הנתבעת 1, נחתמה העסקה. 7. לאחר שאירעה תאונה לרכבו של התובע, ומשביקש לתקנו במוסך "ארז פרטיות", סירבה הנתבעת 2 לשלם את סכום ההשתתפות העצמית בטענה כי מוסך "ארז פרטיות" הוצא מרשימת מוסכי ההסדר שלה. 8. הנתבעות לא הודיעו לתובע על שינוי רשימת מוסכי ההסדר, ולא העמידו לרשותו חלופה סבירה למוסך "ארז פרטיות" באזור מגוריו, אלא הפנו אותו למוסך מרוחק בעיר _________. 9. עילת התביעה נולדה במועד סירוב הנתבעת 2 לשלם את ההשתתפות העצמית, וזאת עקב הפרת ההסכם והתחייבויותיהן של הנתבעות כלפי התובע. ## ד. הנזקים ## 10. כתוצאה מהפרת ההסכם והתנהלות הנתבעות, נגרמו לתובע הנזקים הבאים: א. סכום השתתפות עצמית בסך 3,000 ש"ח. ב. ירידת ערך לרכב בסך 1,092 ש"ח, בהתאם לדו"ח שמאי. ג. עוגמת נפש, טרחה ובזבוז זמן ניכר בגין הצורך להתמודד עם סירוב הנתבעות, חיפוש מוסכים חלופיים, וניהול ההליך המשפטי. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת התחייבות מפורשת ## 11. הנתבעות, באמצעות נציגיהן, התחייבו מפורשות בפני התובע כי תיקוני רכבו יבוצעו במוסך "ארז פרטיות", וכי תנאי זה היה תנאי יסודי ובל יעבור להתקשרותו בהסכם, התחייבות שהופרה באופן בוטה. 12. התחייבות זו, אף אם לא עוגנה במפורש בכתב השירות, ניתנה במסגרת המשא ומתן הטרום-חוזי ושימשה בסיס מהותי להחלטת התובע לחתום על ההסכם, ולכן יש לראותה כחלק בלתי נפרד מההסכם המחייב. 13. הנתבעת 1, כסוכנת ביטוח, פעלה כשלוחתה של הנתבעת 2, ועל כן התחייבויותיה כלפי התובע מחייבות גם את הנתבעת 2, אשר נהנתה מפירות ההסכם שנכרת על בסיס מצגים אלו. 14. סירוב הנתבעת 2 לכבד את ההתחייבות לתיקון במוסך "ארז פרטיות" מהווה הפרה יסודית של ההסכם, שכן הוא פוגע בליבת הציפייה הלגיטימית של התובע ובמטרה העיקרית שלשמה נכרת ההסכם. 15. התובע, בהיותו עורך דין, הקפיד לוודא את התנאי המהותי הזה מראש, ועל כן אין לקבל את הטענה כי היה עליו לעגן זאת בכתב, כאשר קיבל אישור מפורש בעל פה ובכתובים (התכתבות) מהנתבעת 1. ## חוסר תום לב במשא ומתן ובקיום הסכם ## 16. הנתבעות פעלו בחוסר תום לב מובהק הן בשלב המשא ומתן והן בשלב קיום ההסכם, בכך שלא גילו לתובע את האפשרות שרשימת מוסכי ההסדר עשויה להשתנות, ובפרט שמוסך "ארז פרטיות" עלול לצאת מההסדר. 17. אי-גילוי מידע מהותי זה, אשר היה בידיעת הנתבעות או שהיה עליהן לדעת, מהווה הפרה של חובת תום הלב המוטלת על צדדים לחוזה, ובמיוחד על גופים מסחריים מול צרכנים. 18. הנתבעות ניצלו את פערי המידע בינן לבין התובע, והציגו מצג שווא כאילו התנאי לתיקון במוסך "ארז פרטיות" מובטח, ובכך גרמו לתובע לחתום על הסכם שלא היה חותם עליו אלמלא מצג זה. 19. גם לאחר כריתת ההסכם, התנהלות הנתבעות, ובפרט סירובן להכיר בזכותו של התובע לתיקון במוסך המוסכם או להציע חלופה הולמת, מהווה חוסר תום לב בקיום החוזה. 20. הפסיקה קבעה כי חובת תום הלב חלה על כל שלבי ההתקשרות החוזית, וכי הפרתה יכולה להקים עילה לפיצויים, גם אם התנאי לא עוגן במפורש בכתב. ## הטעיה ואי-גילוי מידע מהותי ## 21. הנתבעות הטעו את התובע בכך שלא הבהירו לו באופן מפורש וברור כי רשימת מוסכי ההסדר דינמית וכי מוסך "ארז פרטיות" עלול לצאת ממנה במהלך תקופת הביטוח. 22. אי-הצגת תנאי הפוליסה המלאים והסתפקות בהפניה לאתר אינטרנט או לסוכן ביטוח, אינה עומדת בחובת הגילוי הנאות המוטלת על חברות ביטוח וסוכני ביטוח כלפי לקוחותיהם. 23. התובע לא קיבל לידיו את מלוא תנאי הפוליסה בכתב, ובפרט לא קיבל הודעה מפורשת על סעיף המאפשר שינוי ברשימת המוסכים, דבר המהווה הטעיה אקטיבית במחדל. 24. לו היה התובע מודע לאפשרות שמוסך "ארז פרטיות" יוצא מההסדר, לא היה מתקשר בהסכם, ועל כן יש לראות את ההסכם ככזה שנכרת תחת הטעיה. 25. הפסיקה קבעה כי חובת הגילוי המוגברת חלה על צדדים חזקים בעסקאות צרכניות, וכי אי-גילוי מידע מהותי יכול להוות עילה לביטול חוזה או לפיצויים. ## רשלנות מקצועית של סוכנת הביטוח (הנתבעת 1) ## 26. הנתבעת 1, כסוכנת ביטוח מקצועית, חבה חובת זהירות מוגברת כלפי התובע, ובכלל זה חובה לוודא כי כל התנאים המהותיים שהותנו על ידו אכן מתקיימים ומעוגנים בהסכם. 27. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא דאגה לעגן במפורש בכתב את התנאי המהותי של התובע לתיקון במוסך "ארז פרטיות", ובכך חשפה את התובע לנזקים. 28. הנתבעת 1 התרשלה גם בכך שלא יידעה את התובע באופן יזום על שינוי ברשימת מוסכי ההסדר, ובפרט על הוצאת מוסך "ארז פרטיות" ממנה, ובכך מנעה ממנו לשקול את צעדיו. 29. התנהלותה של הנתבעת 1, אשר הסתפקה בהפניה כללית לאתר אינטרנט, אינה עולה בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהגות המצופה מסוכן ביטוח סביר וזהיר. 30. רשלנותה של הנתבעת 1 גרמה לתובע נזקים ישירים ועקיפים, ועל כן היא חבה בפיצוי התובע בגינם. ## הפרת חובת יידוע ועדכון ## 31. הנתבעת 2, כחברת ביטוח, חבה חובה ליידע את מבוטחיה באופן יזום וברור על כל שינוי מהותי בתנאי הפוליסה, ובפרט על שינויים ברשימת מוסכי ההסדר המשפיעים על זכויותיהם. 32. הסתפקות בהפניה לאתר אינטרנט אינה מהווה יידוע מספק, במיוחד כאשר מדובר בשינוי מהותי הפוגע בזכויות המבוטח ובתנאי יסוד עליהם התבססה ההתקשרות. 33. הנתבעת 2 הייתה צריכה לשלוח הודעה אישית לתובע על הוצאת מוסך "ארז פרטיות" מרשימת ההסדר, ובכך לאפשר לו לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההתקשרות או ביטולה. 34. אי-היידוע המוקדם מנע מהתובע את האפשרות לבחור מוסך חלופי מורשה הונדה באזור מגוריו, או לבטל את ההסכם ולחפש פתרון ביטוחי אחר. 35. הפסיקה קבעה כי חובת היידוע והגילוי המוגברת חלה על חברות ביטוח, וכי הפרתה יכולה להקים עילה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו למבוטח. ## אי-העמדת חלופה סבירה ## 36. גם אם רשימת המוסכים דינמית, הנתבעת 2 הייתה מחויבת להעמיד לרשות התובע חלופה סבירה והולמת למוסך "ארז פרטיות" באזור מגוריו, ובפרט מוסך מורשה הונדה. 37. הפניית התובע למוסך בעיר _________, המרוחקת כשלוש שעות נסיעה ממקום מגוריו, אינה מהווה חלופה סבירה ואינה עומדת בחובת הנתבעת 2 לספק שירות הולם. 38. דרישת התובע לתיקון במוסך מורשה ויבואן היא דרישה לגיטימית וסבירה, ועל הנתבעת 2 היה להתחשב בה בעת הצעת חלופות. 39. אי-העמדת חלופה סבירה פגעה בזכותו של התובע לקבל שירות הולם וגרמה לו לטרחה, עוגמת נפש והוצאות מיותרות. 40. הפסיקה קבעה כי על ספק שירותים לספק שירות סביר והולם, וכי אי-מתן חלופה סבירה מהווה הפרה של חובת תום הלב ושל תנאי ההסכם. ## אחריות הנתבעות במשותף ובנפרד ## 41. הנתבעת 1 והנתבעת 2 פעלו יחד ובתיאום, כאשר הנתבעת 1 שימשה כשלוחתה של הנתבעת 2, ועל כן שתיהן חבות באחריות משותפת ונפרדת לנזקי התובע. 42. הנתבעת 1, כסוכנת ביטוח, אחראית למצגים שהציגה לתובע ולרשלנותה באי-עיגון התנאים המהותיים בכתב ובאי-יידוע על שינויים. 43. הנתבעת 2, כחברת הביטוח, אחראית להפרת ההסכם, לאי-גילוי מידע מהותי, לאי-יידוע על שינויים ולאי-העמדת חלופה סבירה. 44. גם אם ההסכם נחתם פורמלית מול הנתבעת 2, הרי שהנתבעת 1 הייתה הגורם המקשר והמייצג, ועל כן יש לראות את פעולותיה כפעולות הנתבעת 2. 45. הפסיקה קבעה כי במקרים של אחריות משותפת, ניתן לחייב את כלל הגורמים המעורבים בנזק, יחד ולחוד, בפיצוי הנפגע. ## זכות התובע לירידת ערך ## 46. טענת הנתבעת 2 כי החזר ההשתתפות העצמית אינו כולל החזר בגין ירידת ערך אינה עומדת במבחן ההיגיון והצדק, שכן ירידת ערך היא נזק ישיר ובלתי נפרד מאירוע תאונה. 47. גם אם סעיף 1(ב)4 לכתב השירות מציין זאת, הרי שמדובר בסעיף מקפח בחוזה אחיד, אשר יש לבטלו או לצמצם את תחולתו, שכן הוא פוגע בזכותו הבסיסית של התובע לפיצוי מלא. 48. התובע זכאי לפיצוי מלא בגין כל נזקיו, לרבות ירידת ערך, אשר נגרמו לו כתוצאה מהפרת ההסכם והתנהלות הנתבעות. 49. הפסיקה הכירה בזכותו של נפגע בתאונת דרכים לפיצוי בגין ירידת ערך, ואין סיבה שזכות זו תישלל ממבוטח עקב סעיף דרקוני בחוזה אחיד. 50. יש לפרש את ההסכם לטובת התובע, בהיותו הצד החלש בעסקה, ולקבוע כי הוא זכאי לפיצוי מלא בגין ירידת הערך שנגרמה לרכבו. ## עוגמת נפש וטרחה ## 51. התנהלות הנתבעות, אשר סירבו לכבד את התחייבויותיהן וגרמו לתובע לטרחה רבה, עוגמת נפש ובזבוז זמן יקר, מצדיקה פסיקת פיצויים בגין נזקים לא ממוניים. 52. התובע נאלץ להשקיע מאמצים רבים בבירורים, התכתבויות וניסיונות להגיע להסכמה, וכל זאת ללא הצלחה, עקב עמדתן הנוקשה והבלתי סבירה של הנתבעות. 53. העובדה שהתובע נאלץ לנקוט בהליכים משפטיים על מנת לממש את זכויותיו, מהווה עילה נוספת לפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש. 54. הפסיקה הכירה בזכות לפיצוי בגין עוגמת נפש במקרים של הפרת חוזה, במיוחד כאשר מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד ספק שירותים. 55. הפיצוי בגין עוגמת נפש נועד לפצות את התובע על הסבל, הטרחה והתסכול שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות הנתבעות. ## פרשנות ההסכם לטובת התובע ## 56. במקרה של ספק או עמימות בפרשנות תנאי ההסכם, יש לפרשם לטובת התובע, בהיותו הצד החלש בעסקה צרכנית ובמיוחד כאשר מדובר בחוזה אחיד. 57. הנתבעות, כגופים מקצועיים, הן אלו שניסחו את ההסכם, ועל כן כל עמימות בו צריכה לפעול לחובתן. 58. התנאי המהותי שהותנה על ידי התובע לתיקון במוסך "ארז פרטיות" צריך לקבל משקל מכריע בפרשנות ההסכם, גם אם לא עוגן במפורש בכתב השירות. 59. אין לאפשר לנתבעות להתנער מהתחייבויותיהן על בסיס פרשנות דווקנית וצרה של תנאי ההסכם, במיוחד כאשר פרשנות זו פוגעת בזכויותיו הבסיסיות של התובע. 60. הפסיקה קבעה כי יש לפרש חוזים אחידים באופן המגן על הצרכן, וכי סעיפים מקפחים בחוזים אחידים ניתנים לביטול או לשינוי. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהמסמכיםתביעות קטנות