תכנית עיצוב ארכיטקטוני כתנאי להיתר בניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תכנית עיצוב ארכיטקטוני כתנאי להיתר בניה: השופט ד' לוין: העותרים והמשיבים 3- 6הנם הבעלים במשותף של החלקה 3בגוש 6631, אשר עליה חלה, בין יתר חלקות, תכנית בנין ערים 122, שהופקדה ואושרה כדין בשנת 1975(להלן - התכנית המפורטת). בסעיף 9של פרטי תכנית זו נקבעו כמה דרישות, אשר בהן מתמקדות הסוגיות המחייבות הכרעה בדיון זה. לכן, ראוי לצטט את הדרישות המרכזיות החשובות לענייננו, ואלה הן: "הבניה בשטח התוכנית תותר אך ורק בהתאם לתוכניות עצוב ארכיטקטוני... אשר יוכנו כמפורט מטה ויאושרו על ידי הועדות המקומית והמחוזית. זאת כדי להבטיח תכנון ובצוע נאות לשכונה. א. תוכניות עצוב ארכיטקטוני יוכנו ויאושרו לגושי הבנינים המפורטים להלן לפני מתן היתרי הבניה (בין גושי הבנינים אנו מוצאים גם את גוש הבנינים שבמגרש 6בתים 13-18, שהם נושא עתירה זו - ד' ל'). ב. לפני מתן היתרי בניה לבנין אחד או קבוצת בנינים באחד מגושי הבנינים המוזכרים לעיל, יש להכין תוכנית עצוב ארכיטקטוני לכל גוש הבנינים הנדון ולאשרם. תוכנית עצוב ארכיטקטוני זו תהווה מסגרת מחייבת את כל הבנינים בגוש הבנינים הנדון והועדה המקומית לא תהיה רשאית להוציא היתרי בניה לבנינים בגוש הבנינים הנדון, אלא על-פי תוכנית העצוב הארכיטקטוני המאושרת. ג. התוכניות לעצוב ארכיטקטוני... יקבעו את: .1העמדת הבנינים לפי מידות וצורה .2גובה הרצפות... .3כל חזיתות הבנינים... .4פרטי גמר לכל חזיתות הבנינים... .5פתוח הגינות..." (כל ההדגשות דלעיל הן שלי - ד' ל'). העותרים, שלא על דעת המשיבים 3-6, פנו אל האדריכל י' פרלשטיין (למעשה לא באופן ישיר אלא באמצעות חברת אל-רם, שהיא חברה קבלנית לבניין) וביקשו שיערוך עבורם תכנית עיצוב ארכיטקטוני (להלן - תכנית העיצוב), ואכן, תכנית כזו נערכה ונמסרה למזמינה, ובאמצעותה הוגשה לאישורן של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו (להלן הוועדה המקומית) ושל הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה אזור תל-אביב - להלן הוועדה המחוזית - (המשיבות 1ו- 2בעתירה) כמתחייב מסעיף 9שבתכנית המפורטת הוועדה המקומית נתנה את אישורה לתכנית העיצוב ביום 20.2.80, ובעקבות אישור זה הועברה תכנית העיצוב לאישור הוועדה המחוזית. הוועדה המחוזית התייחסה לתכנית העיצוב, ובישיבתה 345מיום 21.7.80החליטה כדלהלן: "לאור חוות דעת היועץ המשפטי ונציגת שר המשפטים, יש להפקיד את התוכנית כשנוי לתוכנית בנין ערים 1722מאחר והבקשה מהווה שנוי מהותי לתנאי הבנוי שבתכנית הראשית..." החלטה זו שוגרה לתשומת לבה של הוועדה המקומית ביום 14.8.80, והעתק ממנה נשלח למשרד האדריכלים י' פרלשטיין. כנגד החלטה זו, אשר עצרה בפועל את תהליך קידום הבנייה על החלקה הנדונה, מופנית עתירת העותרים שלפנינו. העתירה הופנתה במקור כנגד הוועדה המחוזית והוועדה המקומית בלבד. על יסוד העתירה במתכונתה זו ניתן ביום 16.11.80צו-על-תנאי כנגד המשיבים 1ו- 2להתייצב ולתת טעם, מדוע לא תאשר המשיבה 1(הוועדה המחוזית) את תכנית העיצוב הארכיטקטוני, שהוגשה על-ידי העותרים ואושרה על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (המשיבה 2), ומדוע לא תבוטל החלטתה של המשיבה 1מיום .21.7.80 המשיבה 2, אשר, כאמור לעיל, אישרה את תכנית העיצוב, לא הגיבה על הצו, שהרי נתנה ברכתה לתכנית העיצוב. המשיבה 1, מסיבות שאינן חשובות בשלב זה לענייננו, לא הגישה תשובתה לעתירה תוך המועד שהוקצב לכך בצו-על-תנאי, ורשם בית המשפט הזה לא נעתר לבקשתה להאריך את המועד להגשת התשובה. אולם, דבר העתירה הגיע לידיעת המשיבים 3-6, אשר, כאמור לעיל, שותפים הם לעותרים בחלקה הנדונה. יתרה מזו, כמסתבר מהעובדות שנחשפו לאחר מכן, קיים סכסוך רציני ומתמשך בין אותם עותרים לבין משיבים אלה בבתי המשפט שבדרגה הראשונה, אשר דנו במספר הזדמנויות בסכסוך זה, הוציאו החלטות וצווים, שהשלכה להם גם על נושא העתירה שלפנינו. המשיבים 3- 6פנו איפוא לבית-משפט זה, ובבקשה, החושפת את כל העובדות בקשר לסכסוך הנ"ל, ביקשו לצרפם כמשיבים בעתירה זו, שהרי יש להם מעמד בעניין הנדון, וראוי שדעתם וגירסתם יישמעו. אכן, בקשתם נענתה חיוב, ובעקבות צירופם כמשיבים בעתירה הגישו את תצהיר התשובה, המצוי לפנינו והמביא לידיעתנו עובדות חשובות, אשר משום-מה ראו העותרים להתעלם מהן בעתירתם. אי-צירופם של המשיבים 3- 6מלכתחילה כצדדים לעתירה אומר דרשני, ובלשון המעטה ייאמר על גישת העותרים, שעתירתם איננה מצטיינת בגילוי הלב הראוי. ביום 25.10.81התייצבו לדיון לפנינו לא רק בא-כוח העותרים ובא-כוח המשיבים 3-6, אלא גם איש פרקליטות המדינה, עורך הדין יאראק, וביקש לטעון לפנינו בשם המשיבה 1, הגם שנבצר ממנו, מהטעמים שפורטו לעיל, להשיב לעתירה. חרף התנגדות בא-כוח העותרים ראינו לראוי ולצודק, כי תישמע עמדתה של המשיבה 1באשר לשיקוליה ולצד המשפטי שבסוגיה הנדונה, ובלבד שטיעונו לא יחרוג באשר לעובדות מעבר למה שנפרש לפנינו בעתירה ובתצהיר התשובה של המשיבים 3- .6שמענו את דבריו, והחרה החזיק אחריו עו"ד שוב בשם המשיבים 3- .6את תשובתו בסיכום טענותיו העלה בא-כוח העותרים על הכתב והגישה לעיוננו על-פי החלטתנו מאותו יום. הטענה הראשונה, המושמעת מפי בא-כוח העותרים, היא, שהוועדה המחוזית לא הפעילה את שיקול-דעתה שלה, אלא סמכה ידיה על החלטתם של אחרים, דהיינו, חוות-דעתם של היועץ המשפטי ושל נציגת שר המשפטים, אשר השמיעו סברה, המתבססת על שיקול-דעתם המשפטי, בנושא תכנית העיצוב. האישור, הנדרש על-פי סעיף 9לתכנית המפורטת, הוא, לסברתם של העותרים, אישור, אשר צריך להיבחן על-פי שיקולים ארכיטקטוניים מקצועיים של הוועדה המחוזית עצמה בהיותה הוועדה המיומנת לבחון ולשקול נושאים אלה. לפיכך, יש פסול בהחלטתה בהיותה תולדה של שיקולים זרים ופרי שיקול-דעתו של מי שלא הוסמך לכך. טענה זו אינה יכולה להתקבל ומשני טעמים: א. על-פי סעיף 9טעונה תכנית העיצוב אישור של הוועדה המחוזית. באותו סעיף נקבע, כמצוטט לעיל, לשם מה נועדה תכנית העיצוב ומה עליה לכלול. בבוא הוועדות לתכנון ולבנייה לבחון את תכנית העיצוב ולבדוק, אם ראוי לאשרה, עליהן לתת את הדעת לשני היבטים גם יחד. ההיבט האחד - עד כמה יש בתכנית העיצוב כדי להבטיח תכנו וביצוע נאות לשכונה, ברוח התכנית המפורטת, וזאת בכל אחד מהמרכיבים, המפורטים בפיסקה ג' שבאותו סעיף. ההיבט האחר הוא - עד כמה אין תכנית העיצוב חורגת מתחומי התכנית המפורטת ותנאיה הכלליים, שאם קיימת חריגה שכזו, כי אז תכנית העיצוב מהווה, למעשה, שינוי של התכנית המפורטת. על-פי סדר הדברים נכון יהיה לבחון תחילה את ההיבט השני, שהרי אם בשינוי תכנית מפורטת עסקנין, כי אז יש להפקיד את תכנית העיצוב לעיון הציבור, על-מנת שתישמענה השגותיו, אם ישנן כאלה, בטרם תתייחסנה הוועדות לתכנון ולבנייה לגופה של התכנית ולפרטיה. רק לאחר שוועדת התכנון והבנייה תהיה משוכנעת, כי אין בתכנית העיצוב משום חריגה שכזו, או כאשר תופקד התכנית ולא תושמע כנגדה התנגדות ראויה, רק אז צריכה ועדת התכנון והבנייה להיזקק לתכנית העיצוב מבחינת ההיבט הראשון - דהיינו, עד כמה יש בתכנית העיצוב כדי להבטיח "תכנון ובצוע נאות לשכונה". אכן, המשיבה 1ראתה לנכון בהתייחסה לתכנית העיצוב לבחון, עד כמה אין היא חורגת מהתוכנית המפורטת. בעשותה כך נהגה כהלכה, ואין לבוא עמה בטרוניה על כך. ב. השאלה, אם תכנית העיצוב חורגת מגדרה של התכנית המפורטת ואם לא, היא שאלה, המשלבת בתוכה בחינות משפטיות טהורות וארכיטקטוניות מקצועיות. היא מחייבת גם קריאה נכונה של דרישות ותנאי התכנית המפורטת ומתן פרשנות משפטית הולמת לאמור באותה תכנית. בבואה לשקול סוגיות אלה רשאית הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה לשמוע את חוות-דעתו של היועץ המשפטי ואת עמדת נציג שר המשפטים, באשר להיבט המשפטי המזדקר מתוך תכנית העיצוב. אם אלה, המיומנים לבחינת הנושא מהצד המשפטי שבו, סבורים בחוות-דעתם - כי על-פי קריאת תנאי התכנית המפורטת יש בתכנית העיצוב משום שינוי של התכנית המפורטת, רשאית הוועדה המחוזית להתחשב בחוות-דעת זו ולהחליט כפי שהחליטה, שהרי מותר לה להיוועץ בעניין כזה במומחים לדבר. (בג"צ 39/49 [1]; בג"צ 77/58 [2]). כלל גדול, שדומה כי אין עוד צורך לחזור ולהדגישו, הוא שבית-משפט זה בשבתו כבג"צ לא יתערב בשיקול-דעת הוועדה המינהלית, כל עוד לא נפגמה בחוסר סבירות קיצוני או לא נתקבלה על-פי שיקולים זרים וכל כיוצא באלה פגמים שבהחלטה המינהלית, אשר הוכרו בפסיקה כפוסלים במעשה המינהלי (בג"צ 124/70 [3]; בג"צ 389/80 [4]; בג"צ 1/81 [5]; בג"צ 148/79 [6]). במקרה דנן, סברה, כאמור, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, כי תכנית העיצוב חרגה מייעודה, עד שניכר בה, שהיא חותרת לשינוי התכנית המפורטת עצמה. בא-כוח העותרים בדעה, כי בכך שגתה הוועדה לא רק משום שהחליטה כך על- פי שיקול-דעתם של יועצים משפטיים ולא על-פי שיקול-דעתה שלה, אלא על- שום שלא נתנה דעתה כראוי לעצם מהותה של תכנית עיצוב. אשר לטענה הראשונה השבנו עליה לעיל. ובאשר למהותה של תכנית העיצוב, מבקש בא-כוח העותרים ללמוד גזרה שווה מגישתו של בית-משפט זה לתכניות בינוי, אשר יש שמתייחסים אליהן בתקנוני תכניות מפורטות או תכניות מיתאר. בבג"צ 445/73 [7], נקבע מפי כבוד השופט ח' כהן (כתוארו אז) כי משאושרה תכנית מפורטת, על-אף הוראותיה המפנות אל תכניות בינוי שייערכו, והתכנית המפורטת אושרה ללא התנגדות להתייחסות זו מאת מי מן העותרים, לא ניתן עוד להפוך הקערה על פיה ולבטל הסדר, אשר על-פיו פעלו גם הרשויות וגם היוזמים. בפסק הדין המאוחר יותר בבג"צ 511/80 [8] הביע כבוד השופט שמגר דעתו, כי אין להתיר, בשלב מתקדם בקידום תכניות בנייה, טענות והתנגדות, אשר ניתן היה להעלותן בשלב הסדיר שיועד להגשת התנגדויות לתכנית והדיון בהן. גם באותו עניין צפה ועלתה השאלה, מה מהותה של תכנית בינוי, אשר תכנית מפורטת מתייחסת אליה. בעניין זה הוסיף ואמר כבוד השופט שמגר, בעמ' 485-486: "מאחר שנקיטת הדרך של השארת פירוטים מסוימים למה שקרוי תכניות בינוי הולכת ונשנית... יש מקום להפנות תשומת לבן של הרשויות הנוגעות בדבר לכך, כי מתבקשת תחימה בין 'התכנית המפורטת' כמשמעותה בחוק לבין תכנית הבינוי בתור מכלול פרטים עובדתיים נוספים, שאין, בדרך כלל, חובה לכללם בתכנית מאושרת, המוגשת על-פי החוק". בשני פסקי הדין הודגש, כי מה שקרוי תכנית בינוי אינו בגדר תכנית מהתכניות שחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, דן בהן, וממילא לא נקבע בשום מקום, בקשר עם תכניות בינוי שכאלה הליך של שמיעת התנגדויות והכרעה בהן. נהפוך הוא, תכנית הבינוי היא, למעשה, חלק מהתכנית המפורטת. בעת אישור התכנית המפורטת עדיין אין יודעים, מה דמות ומה היקף יינתנו לאותה תכנית. רב הסתום בצד המפורש. אם דעתם של המעוניינים בתכנית אינה נוחה מהתייחסות בלתי ברורה לתכנית בינוי כחלק מהתכנית המפורטת, עליהם להשמיע את התנגדותם לכך בשלב המתאים ובהליך הנכון של אישור התכנית המפורטת. אכן, אפשר במקרים כגון אלה - ומבחינה זו אינני רואה הבדל של ממש בין תכנית בינוי לבין תכנית עיצוב, ששתיהן אינן מבין התכניות המוכרות בחוק הנ"ל - לראות את התכנית המפורטת שאושרה כדין כתכנית מסגרת, ואת תכנית העיצוב ככלי אשר מתוכו ייצקו תוכן מגובש אל תוך תכנית המסגרת. בהיות שתי התכניות משלימות זו את זו, הרי רק לאחר התגבשות השלמות שבתכנית ניתן יהיה להוציא היתרי בנייה על-פיהן. מהאמור לעיל ברור ומובן, כי תכנית העיצוב השפעתה רבה על דמותה הסופית של התכנית המפורטת. משום כך קבעה התכנית המפורטת בענייננו, וכך קובעים דרך שיגרה במקרים דומים, כי תכנית העיצוב טעונה אישורן וברכתן של הוועדה המקומית והוועדה המחוזית גם יחד. בשלב הדיון והאישור הזה אין מקום לפתיחת דיון כללי בתכנית העיצוב ולשמיעת התנגדויות מצד הציבור. כל שנאמר לעיל יפה ונכון, כל עוד תכנית העיצוב מותחמת בגדר התנאים והכללים של תכנית המסגרת (התכנית המפורטת). אם חורגת תכנית העיצוב ממסגרת זו, כי אז יש לראות בה לא רק יציקת תוכן אל תוך המסגרת הכללית, אלא, במידה מסוימת, יצירת מסגרת שונה או רחבה יותר, המשנה מהותית את תכנית המסגרת עצמה. במקרה כזה תצדקנה ועדות התכנון והבנייה, אם תתנינה את הדיון והאישור בתכנית העיצוב בפתיחת הדיון בתכנית המפורטת עצמה. בתקנון התכנית המפורטת הנ"ל (נספח א' לעתירה) נקבעו אמנם תחומיה של תכנית העיצוב הארכיטקטוני. הדברים צוטטו לעיל, ויש לבחון, אם תכנית העיצוב, כפי שהוגשה לאישור, חורגת מתחום זה. התכנית המפורטת כללה, כחלק בלתי נפרד ממנה, תיאור סכמאטי של העמדת ששת הבתים, הכלולים בתכנית המפורטת, במסגרת החלקה נושא התכנית (נספח ה' לתשובת המשיבים 3-6). על-פי תכנית סכמאטית זו ייבנו שלושה מהבניינים בקו מקביל לרח' אליהו בית צורי ובסמוך לרחוב, ואילו יתר הבניינים ניצבים אלכסונית לבניינים המקבילים לכביש והם מרוחקים יותר מהרחוב. אחד מהבניינים, האמצעי שביניהם, עומד בפני עצמו, ואילו כל יתר הבניינים מחוברים זה לזה בקטע מסוים. כל הבניינים אחידים בצורתם. חלקם מיועדים לבניית 23דירות וחלקם לבניית 24דירות. זו בעיקרה המסגרת. את המסגרת הזו יש להשלים בתכנית עיצוב, אשר תיצוק בה תוכן מפורט, בכל או בחלק מהנושאים המפורטים בסעיף 9ג של התכנית המפורטת. תכנית העיצוב, כפי שהוכנה והוגשה לאישור על-ידי משרד אדריכלים פרלשטיין, יוצקת, אמנם, תוכן מפורט למסגרת, ואין צורך להרחיב, שכן הדברים מפורטים בכתב בתכנית העיצוב (נספח ט' לתשובת המשיבים). אך מה שמזדקר לעין כבר במבט ראשון הוא, כי שונתה לחלוטין המסגרת הסכמאטית של תכנית המיתאר. העמדת הבתים והצבתם בשטח היא שונה לחלוטין. חלק מהבניינים הוסגו אל תוככי החלקה על גבול גן ציבורי, חלק אחר קודם אל עבר הרחוב, הבניין המופרד והעומד בפני עצמו הועתק לקצה החלקה. הבניינים אינם מחוברים זה לזה אלכסונית, ובקיצור, מצטיירת תמונה חדשה של הבניינים בחלקה הנדונה. בא-כוח העותרים מסכים, כי מבחינה זו שונתה המסגרת הסכמאטית, אך לדעתו ניתן לעשות זאת על-פי תנאי התכנית המפורטת, והוא מתייחס הן לסעיף 9ג 1והן לאמור בסעיף 13, שכותרת השוליים שלו היא "קוי הבנין והבנוי". סעיף זה קובע לאמור: "סימון המבנים בתשריט הוא סכמטי בלבד. תוכנית הבנוי של התוכנית לעצוב ארכיטקטוני יכולה להיות בגדלים ובצורות שונות מהמסומן בתשריט בתנאי שתוכן הבנוי ישאר ברוח התשריט", קווי הבנייה יהיו בהתאם למסומן בתשריט ולנדרש בתכנית. לסברת בא-כוח העותרים יש לפרש את הנאמר בסעיף 9ג1, כי בתכנית העיצוב תהיה "העמדת הבנינים לפי מידות וצורה", כמתכוון לכך, שהאדריכל מוסמך, קודם כול, לתכנן את העמדת הבניינים לפי השקפתו ובנוסף לכך לקבוע גם את המידות והצורה. זאת רשאי הוא לעשות, משום שאין קדושה בסימון המבנים בתשריט - בהיותו סכמאטי בלבד. כל שכן, מותר לו, לאדריכל העורך את תכנית העיצוב הארכיטקטוני, לפרוץ את המסגרת הסכמאטית ולהעמיד את הבתים בתחומי החלקה כראות עיניו, ואין בכך מכל מקום משום שינוי התכנית המפורטת. אין דעתנו כדעת בא-כוח העותרת. התכנית המפורטת אמנם השאירה כר נרחב לפעולת עורך תכנית העיצוב, אולם לדבר אחד לפחות הוא חייב להיות צמוד - למסגרת התכנית ולרוח התשריט. העמדת הבניינים במבנה הסכמאטי היא מיסודות התכנית המפורטת ומעיקריה, ואותה אין לפרוץ. מרחב התימרון והעיצוב של המתכנן הוא במסגרת אותה סכימה. אין זה מסמכותו להעמיד את הבניינים במערכת שונה מזו שסומנה בתשריט הסכמאטי, אך יש לו מרחב רב ליזמות התכנון שלו בקביעת המידות והצורה של כל אחד מהבניינים, כשם שביכולתו לקבוע את חזיתות הבניינים, צורתם, הגבהים, הפיתוח של הגינות, פרטי גמר ועוד כיוצא באלה, הכול כמפורט בסעיף 9ג', ובלבד שתישמר רוח התשריט ויישמרו קווי הבנייה בהתאם לתשריט הסכמאטי, כעולה מסעיף .13אילו ביקש מנסח תנאי התכנית המפורטת להעניק למעצב התכנית הארכיטקטוני את הסמכות להזיז בניינים ולהציבם מחדש בתחומי החלקה, כי אז היה לבטח מפרק את האמור בסעיף 9ג 1לשני מרכיבים, העומדים בפני עצמם: א. העמדת הבניינים בשטח. ב. קביעת המידות והצורה. ואילו בניסוח הקיים שני המרכיבים הם שלמות אחת, דהיינו, קביעת המידות והצורה והעמדת הבניינים בכיווני האוויר ובזווית ובמירווחים המתאימים, אך הכול בהתאם למבנה הסכמאטי שבתשריט. לא עולה על הדעת, כי בתכנית המפורטת יעניקו לאדריכל סמכות כה רחבה, עד שיוכל להעמיד את הבניינים בתחומי החלקה כעולה על רוחו. כך יכול יהיה, לכאורה, להציב את כל הבניינים בקו אחד על גבול הרחוב או להציבם זה ליד זה בעומק החלקה או לצדיה או להפריד את הבניינים ולהעמיד כל אחד ואחד בפני עצמו ללא כל חיבור ביניהם. אמנם כן, תכנונו של האדריכל עומד בביקורת של הוועדה המקומית והוועדה המחוזית, ובסמכותן שלא לאשר שימוש מרחיק לכת בחופש הפעולה של האדריכל בעיצוב התכנית הארכיטקטונית. אולם, עדיין ניצבת השאלה. אם במקרים כפי שתוארו לעיל, כשתכנית העיצוב משנה שינוי עקרוני את דרך העמדת הבניינים כפי שנקבעה בתשריט הסכמאטי, שהוא ביסוד התכנית המפורטת, שינוי שאפשר שיפגע קשות בזכות הנאתם של אחרים בנכסיהם - תישלל מאת מעוניינים בקרקע, במובן סעיף 100לחוק התכנון והבניה, הזכות להגיש התנגדותם לשינוי שכזה והזכות, שעמדתם בנושא זה תישמע. לא יהא זה נכון להשיב למעוניינים כאלה, במקרה כגון זה: הרי יכולתם להשמיע דעתכם ולהעלות השגותיכם שעה שהופקדה התכנית המפורטת. שהרי על-פי התשריט שביסוד התכנית המפורטת לא הייתה להם, אולי, כל עילה להתנגד. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה לא הביעה דעתה כלל באשר ליתרונותיה או לחסרונותיה של תכנית העיצוב לגופו של עניין. כמוה גם אנו איננו מתיימרים להביע דעה בנושא זה מבחינת השיקולים הארכיטקטוניים באישור תכנית העיצוב או בפסילתה. כל שהחליטה הוועדה המחוזית בשלב זה הוא, שנוכח הסטייה הבולטת מהתשריט הסכמאטי, הקובע את דרך העמדת הבתים, ראוי להתייחס לתכנית העיצוב כתכנית הכוללת שינוי בתכנית המפורטת, ושעל-כן יש להפקידה בדרך הקבועה בחוק התכנון והבניה (סעיפים 85, 89ו-92), על-מנת שלמעוניינים בקרקע תהיה הזדמנות להשמיע התנגדותם, אם אמנם יבקשו זאת. איננו רואים דופי בהחלטתה זו של הוועדה המחוזית, ואין היא נגועה בפסול כלשהו או בחוסר סבירות. לא מצאנו לנכון להידרש לסכסוך הקיים בין העותרים לבין המשיבים 3- 6בקשר לחלוקת המבנים ביניהם ובקשר לדרך, שבה צריכות להתקבל החלטות בכל הקשור לתכנון החלקה ולעיצובה, שכן נושא זה עצמו עומד לדיון בערכאה אחרת, ובה מן הראוי שימצא פתרונו. אשר על-כן, אנו דוחים את העתירה ומחייבים את העותרים לשלם למשיבה 1, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, הוצאות ושכר-טרחה בסך 000, 10שקלים. אין צו להוצאות לטובת המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. אשר למשיבים 3-6, הוגשה לידיעתנו הודעה משותפת לעותרים ולמשיבים אלה, כי הם חוזרים בהם מטענותיהם אלה כנגד אלה. לפיכך לא יהא צו להוצאות ביניהם. היתר בניהעיצובבניה