הקלה בעונש על עבירות ביטחוניות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלה בעונש על עבירות ביטחוניות: השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא יפה-כ"ץ והשופטים ואגו וצלקובניק) בתפ"ח 1052/08 מיום 15.7.10, בגדרו הושתו על המערער 8 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה בן 12 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע בתום 3 שנים מיום שחרורו. הפרשה עניינה עבירות בטחוניות. רקע והליכים ב. המערער (יליד 1989) - תושב עזה - הורשע (ביום 15.11.09) בחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 - שתי עבירות; מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת, עבירה לפי סעיף 111 (חלופה שניה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; סיוע לניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) בצירוף סעיף 31 לחוק; וקשירת קשר לפשע (הובלת נשק), עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. ג. במסגרת הסדר טיעון, הודה המערער במרבית סעיפי כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו; התביעה מצדה התחייבה שלא להביא ראיות להוכחת אותם סעיפים בהם לא הודה (סעיפים 5-3 באישום השני). כעולה מהאישום הראשון, בו הודה המערער, בשנת 2005 נענה להצעתו של פעיל חמא"ס (להלן מוניר) להתגייס לחמאס ולהצטרף לקבוצה ללימודי דת ("אוסרה") מטעם הארגון. בהמשך אותה שנה, לבקשת מוניר, תיצפת המערער על תנועות צה"ל באזור מגוריו ודיוח עליהן - לעיתים תוך הסתייעות בפעילים נוספים - לפעילי גדודי "עז א-דין אלקסאם" (להלן הגדודים), כדי שאלה יוכלו להניח מטעני חבלה נגד כוחות צה"ל בהתאם לדיווחיו. כעולה מהסעיפים המוסכמים באישום השני, בסמוך לחודש אוגוסט 2007 קשר פעיל גדודים (להלן ג'ומעה) עם המערער ועם אדם נוסף (להלן רחמאן) כי יובילו תיק המכיל מטעני חבלה לשדה התעופה בדהנייה, וכך הוה. לא נידרש לסעיפי כתב האישום בהמשך בהם לא הודה המערער, נוכח התחייבות התביעה, כאמור, אף שלא נמחקו מכתב האישום. ד. בטרם נגזר דינו של המערער הוגש בעניינו (ביום 7.7.10) תסקיר שירות המבחן למבוגרים. בתסקיר הוערך, כי הצטרפותו של המערער לקבוצת לימודי הדת של החמאס (לטענתו, כבר בגיל 14-13) נבעה מנסיונו למצוא מפלט מאוירת האלימות ומן האלימות בפועל ששררה בביתו ומחוצה לו. עוד נאמר, כי המערער מתקשה לקבל אחריות על מעשיו, בהם הוא רואה פעילות מקובלת בקרב בני גילו באזור מגוריו. בכל הנוגע לאישום השני נאמר, כי המערער מייחס אחריות לגורמים שגייסו אותו, שכן לטענתו לא ידע שהתיק מכיל מטעני חבלה. להתרשמות קצינת המבחן, המערער מודע לקשיים ולמחירים שייאלץ לשלם בעקבות מעשיו, אך טרם הפנים את חומרתם. שירות המבחן המליץ על השתת עונש שיבהיר למערער את חומרת מעשיו. ה. גזר הדין בעניינו של המערער ניתן ביום 15.7.10. בית המשפט עמד על המסוכנות הנובעת ממעשי המערער לבטחון אזרחי המדינה וחייליה. נאמר, כי נוכח המאבק המתמשך של מדינת ישראל בארגוני הטרור - נדרשת ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי אלה המבקשים לסייע לארגונים אלה במאמציהם. נקבע, כי גם אם לא ידוע על פגיעות בנפש כתוצאה מפעילותו של המערער - אין ליתן לכך משקל לקולה, שכן אין הדבר נובע מחרטתו אלא מיד המקרה בלבד. הובהר, כי אין לראות במערער אך "חוליה שולית", שכן המידע שמסר ומטעני החבלה שהוביל - אינם מעשים של מה בכך. מנגד נקבע, כי יישקלו לקולה גילו הצעיר של המערער (קטין בעת ביצוע העבירות המתוארות באישום הראשון, וכבן 18 באירועים באישום השני), סיכויי שיקומו ומועד ביצוען של העבירות (2005 ו-2007) - אם כי הובהר, שאין ליתן משקל יתר לנסיבה זו, נוכח משך חברותו בארגון. הערעור ו. בערעור נטען, כי עונשו של המערער חריג בחומרתו הן ביחס למיוחס לו בכתב האישום והן ביחס לנסיבותיו האישיות, ובכללן גילו הצעיר וחרטתו הכנה, שבאה לידי ביטוי בשיתוף הפעולה עם חוקריו. עוד נטען, כי חרף ההסכמה בין הצדדים ביחס לפרטי כתב האישום באישום השני ניכר, כי בית המשפט קמא הושפע מן המתואר בהם - אף שכאמור המערער לא הודה בהם, והתביעה נמנעה מהבאת ראיות להוכחתם. נטען גם, כי בית המשפט קמא ייחס למערער מסוכנות החורגת מאופי פעולותיו בפועל, שכן בעוד בגזר הדין תוארה הסכנה הנשקפת לאזרחי מדינת ישראל - פעולותיו של המערער כוונו אך נגד כוחות צה"ל - ואלה אינן משתוות בחומרתן לפגיעה באזרחים. כן נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו, שאין לייחס משקל לקולה לכך שלא נגרם נזק מפעילותו של המערער. לבסוף נטען, כי בהמלצתו להשית על המערער ענישה חמורה , התעלם שירות המבחן מנסיבותיו האישיות של המערער. ח. בתסקיר משלים (מיום 15.5.11) נאמר, מפי גורמי הטיפול בבית הסוהר בו מרצה המערער את עונשו, כי לא התעוררו בעניינו עבירות משמעת או סימני מצוקה חריגים. עוד נמסר, כי המערער אינו משולב בפעילות חינוכית או טיפולית, זאת נוכח הגדרתו כאסיר בטחוני. הדיון ט. בפנינו טען עו"ד עאסי כי לא ניתן משקל לקטינות המערער בעת האישום הראשון, ולגילו הצעיר בכלל; גם התסקיר לא נדרש לכך כראוי. עו"ד קדוש טענה למדינה, כי בית המשפט התיחס לקטינות באישום הראשון במידת קולה, וכי המערער לא נתן ביטוי כלשהו לחרטה על מעשיו ולנקיטת אחריות. הכרעה י. לאחר העיון ראינו מקום להתערבות מסוימת בעונש. אכן יש חומרה במעשי המערער, ובית משפט זה ציין פעם אחר פעם את חובת המדינה, וגם בתי המשפט, לעשות להגנתם של אזרחי ישראל ולמאבק בטרור הנפשע, שרבים קיפחו בו את חייהם. צר מאוד שאנשים כמו המערער גדלים באוירה שבה הטרור הוא כביכול מצוה ופגיעה בחף מפשע נחשבת גבורה, אבוי לגבורה שכזו. מצטרפים אנו איפוא לגישתו הבסיסית של בית המשפט המחוזי, ועל כן איננו רואים מקום להתיחס לפסיקה מקלה שהציג המערער שנסבה בחלק ניכר על חברות בארגון טרור, אף כי לא רק על כך. יא. הטעם לכך שראינו מקום להקלה מסוימת בעונש הוא גילו של המערער ולרקע גידולו, לא רק הקטינות באישום הראשון אלא גם היותו, בעת האישום השני, בן שמונה עשרה ושבעה חודשים (הוא יליד 15.1.89); ראינו לייחס משקל לכך שבגיל כזה, לאחר "שטיפת מוח" של מספר שנים בארגון טרור באווירה אלימה, עדיין לא נתעצבה אישיותו של המערער - שאינו יודע קרוא וכתוב על-פי התסקיר - באופן מלא ותוך ביקורת עצמית ורגישות לחיי הזולת. דברים אלה אינם "אוניברסליים", כמובן, וייבחנו בכל מקרה לגופו. החלטנו איפוא במקרה דנא להעמיד את עונש המאסר בפועל של המערער על שש שנים ושישה חודשים. המאסר המותנה יעמוד בעינו. יב. בטרם חתימה, שלוש הערות: (1) ראשונה - טכנית; לא אחת הוער כי בכתב אישום, בודאי הנוגע למי שהיה קטין בעת העבירות, יש מקום לציין את תאריך הלידה המלא ולא את השנה בלבד, מה שלא נעשה כאן, ותואיל הפרקליטות להדריך את גופי התביעה ברוח זו. (2) שניה - נוגעת להליך הספציפי. הוסכם כי לא יובאו ראיות לסעיפים בפרט האישום השני, אך אלה לא נמחקו מכתב האישום חרף אי הודאתו של המערער. דבר זה אינו תקין, והוא מעמיד את בית המשפט במצב "אנדרוגני". גם בלחץ משא ומתן להסדר טיעון יש מקום לניקיון מלא של ההליך, הן במהות והן במראית העין. (3) שלישית, והוא עיקר: לא אחת התרענו על כך שאסירים בטחוניים, גם קטינים או בגירים צעירים, אינם מקבלים טיפול סוציאלי במאסרם; והמאסר עלול - במידה רבה מאוד - להיות "אוניברסיטה לטרור", תחת מאמץ לשנות, ולוא במשהו, את תמונת העולם שקטינים ובגירים צעירים כאלה חווים, והממשיכה את המטען שעמו באו, כמו במקרה דנא. בשעתו נמסר לנו מטעם שירות בתי הסוהר, כי ישנו שינוי מה לכיוון טיפול סוציאלי וחינוכי, אך מן התסקיר המשלים עולה לכאורה אחרת. נשוב ונבקש כי הרשויות יידרשו לכך. יד. כאמור, מאסרו בפועל של המערער יועמד על שש שנים ושישה חודשים, והערעור מתקבל לעניין זה. משפט פליליעבירות ביטחוניות