תקלות ברכב לאחר קניה

קראו את שני פסקי הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקלות ברכב לאחר קניה: התובעים הגישו תביעה על סך 12,318 ₪ נגד הנתבעת. התובע 1 רכש רכב מסוג פולקסווגן פאסט מ.ר. 18-230-66 (להלן: "הרכב") עבור התובע 2 בסך של 89,000 ₪ מהנתבעת ביום 4/5/2001; לאחר שהנתבעת הציגה להם תוצאות בדיקת מכון "מבדק" באשר לרכב. טענות התובעים: הרכב נרכש לאחר שהנתבעת הציגה להם תוצאות מכון "מבדק" ממנו עולה כי הרכב תקין לחלוטין, והוענקה אחריות למשך 12 חודשים מיום רכישת הרכב. ב. הרכב נמסר לתובעים ביום 18/5/2001 (יום ו' בשבוע) ובאופן מיידי התגלו בו תקלות. התובעים החזירו את הרכב ביום 20/5/2001 (יום א' בשבוע) וביקשו לקבל כספם חזרה. הנתבעת סרבה והתחיבה לתקן את התקלות. ג. הרכב נמסר לתיקון במוסך. המוסך שחרר המכונית, לאחר שלושה שבועות והודיע לתובעים כי אין אחריות לתיקונים מאחר וחלקי החילוף שסיפק הנתבעת לצורך התיקונים הם משומשים ולא מקורים. ד. לאחר קבלת המכונית התברר כי מערכת הנעילה המרכזית ומערכת האזעקה אינן תקינות. בחודש יולי 2001 תיקנו התובעים על חשבונם את הנזק בסך 400 ₪. ה. הנתבעת התחייבה בהסכם להשלים אביזרים שונים למכונית. לאור דחיית התובעים מצד הנתבעת בלך ושוב, התובעים השלימו חלק מהאביזרים על חשבונם. הנתבעת השיבה את הסכום אשר שילמו אך לא את שכר טרחת התובעים. הפנסים הראשיים והבלמים ברכב אינם תקינים למרות האמור בטופס הבדיקה של מכון "מבדק". תיקון הליקויים עלה לתובעים 2,560 ₪ . (1,347.25 ₪ + 1,212.60 ₪). כמו כן, התגלתה תקלה נוספת בתיבת ההילוכים של המכונית 3 חודשים לאחר התיקון, עלות התיקון לתובעים היתה בסך 858.20 ₪. ז. רכיבי התביעה הם כדלקמן: החזר עבור תיקונים שהיו באחריותה נתבעת 3,818.05 ₪ הפסד ימי עבודה והוצאות נסיעה 2,500 ₪ עוגמת נפש 1,500 ₪ סכום אשר שולם ביתר עבור הרכב כיוון שלא ידעו כי קימים בו פגמים 4,500 ₪ סה"כ 12,318 ₪ טענות הנתבעת: א. הרכב הוא רכב משנת ייצור 1998 אשר במועד רכישתו עמד מד האוץ על סך 82,700 ק"מ. זמן מה לאחר רכישת הרכב התגלתה תקלה במערכת הטורבו,ולמרות שפגם זה אינו כלול באחריות, תוקנה התקלה ובמשך שהיית הרכב מוסך ניתן לתובע רכב חלופי, ללא דרישת כל תשלום. תעודת האחריות ניתנה למשך 12 חודשים לנזקים במנוע ובתיבת הילוכים בלבד. תקלה במערכת נעילה ו/או אזעקה שארעה מס' חודשים לאחר רכישת הרכב ע"י התובע אינה מטילה אחריות על הנתבעת. תקלה במערכת הבלמים ובפנסים לאחר שהתובעים נסעו ברכב למעלה מ-5,000 ק"מ אין לה כל קשר לנתבעת והבעיה לא היתה קימת ברכב כאשר נמכר לתובעים. 5. לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את התביעה מהנימוקים כדלקמן: א. אחריות הנתבעת היא בגין כשל באחת המערכות הבאות: (1) מנוע. (2) ממסרת (גיר) אוטומטי או ידני. כך עולה מתעודת האחריות אשר צורפה לכתב ההגנה. בהסכם המכירה בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה) צוין בסעיף 3 כי: "כלי הרכב נמסר ללקוח בכפוף למצבו כפי שהוא. הלקוח מצהיר ומתחייב כי לאחר שראה ובדק את הרכב ומקוריותו... מצאו מתאים לו ולצרכיו... והוא מוותר על טענת מום ואי התאמה בקשר עם רכישת הרכב, לרבות מצבו החיוני ו/או המכני...". לכתב התביעה צורף "נספח תיקונים" ובו פירוט של התיקונים שנדרשו לביצוע ברכב, סוכם כי התיקונים יבוצעו כמפורט בנספח ונכתב: "הקונה מצהיר בזאת כי אלו כל התיקונים שהינו מבקש ברכב ואי אין לו כל דרישות נוספות בגין קניה זו". בטרם נרכש הרכב ע"י התובע, נמסר לתובע טופס בדיקת רכב ע"י "מבדק" מכוני בדיקה פ"ת בע"מ. בדיקה שנערכה בהתאם להזמנת ניו-קופל (אשר איננה צד לתביעה דנן). בדו"ח הבדיקה לא נמצא כל פגם במערכת הבלמים, ובפנסים. לגבי מערכת אזעקה אין כלל אחריות לא בהתאם להסכם שבין הצדדים (סעיף 4 לנספח א') והן עפ"י תעודת האחריות. כמו כן, גם עפ"י תנאי האחריות של חברת מבדק לא קימת אחריות לגבי מערכת אזעקה (סעיף 3 לתנאי האחריות - נספח ב' לכתב התביעה). התובע טען כי כבר באותו מועד שבו נרכש הרכב התגלתה תקלה ברכב. תקלה זו איננה כלל נשוא התביעה דנן, שכן אין חולק על כך שהתקלה תוקנה במוסך מטעם הנתבעת וכי הנתבעת העמידה לרשות התובע בכל אותה עת רכב חלופי מבלי שהתובע נדרש לשלם עבור התיקון ו/או השכירות. לגבי התקלות שהתגלו בפנסים הראשיים ובבלמים: מנספח ה' לכתב התביעה עולה כי הבעיה במערכת הפנסים התגלתה בחודש אוגוסט 2001 והבעיה במערכת הבלמים התגלתה בחודש ספטמבר 2001. דהיינו: 3-4 חודשים לאחר שהמכונית נרכשה, היתה בשימוש התובע 2 ונוספו עוד אלפי ק"מ למד הק"מ ברכב. התובעים לא הוכיחו כי הפגמים היו ברכב בעת רכישתו וכי הסתירו מהם קיומם של פגמים אלו. ברכב משנת יצור 1998, אשר נמצא בשימוש ניתן לצפות לכך שמידי פעם תהיה תקלה מסוימת ברכב, וכל הרוכש מכונית יד שניה לוקח במכלול שיקוליו גם את העובדה כי ברכב משומש קורות מידי פעם תקלות. התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי התקלות ארעו ברכב לפני מכירתו ולא הוכח כי הנתבעת אחראית לתיקון התקלות שהתגלו ברכב מס' חודשים לאחר רכישתו. על כן, אין מקום לקבל את התביעה ויש לדחותה. לסיכום: התביעה תידחה התובעים ביחד ולחוד ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 700 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. פסק דין תביעה כספית - להשבת כספים ופיצויים - בגין עסקה לרכישת רכב חדש בטענה לליקויים חמורים שהתגלו בו. רקע התובע (להלן: "עבוד") רכש ביום 8/4/2013 מהנתבעת (להלן: "קרסו") – יבואנית רכב ים מסוג "רנו" ו- "ניסאן" – רכב רנו ואן (להלן: " הרכב"). הרכב נמסר לתובע ביום 27/5/2013 לא לפני שעבר הסבה לאוטובוס זעיר על ידי קבלן משנה של קרסו . הרכב נרכש על מנת שישמש את עסקי עבוד בתחום ההסעות והתיור. על פי הנטען לאחר שנרכש הרכב הופיעו בו תקלות שונות כגון רעשים במהלך הנסיעה המלווים בכיבוי המנוע, הידלקות נורה אדומה וכיבוי מנוע הרכב תוך כדי האטת הרכב, התרוממות רגלית המצמד ורעידות בהגה. לאור זאת הוגשה התביעה המונחת לפני בה עתר עבוד לב יטול העסקה, השבת כספי התמורה ששילם ולה וסיף עליהם פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו ויפורטו בהמשך. טענות הצדדים בתמצית עבוד טוען כי כל הליקויים שפורטו לעיל ה ופיעו בסמוך לאחר ש הרכב נמסר לידיו וכבר בחודש יוני 2013. הרכב הובא למוסך קרסו במפרץ חיפה אולם נמסר לו שמאחר ומוסך זה לא מטפל ברכבים גדולים הוא הופנה למוסך "קמחי" שסירב לטפל ברכב. לאחר מכן הופנה עבוד למוסך "דיזל" בעכו שגם הוא סירב לטפל ברכב. רק בעקבות התערבות קרסו הרכב נבדק במוסך "קמחי" ביום 18/8/2013 שם נקבע כי מהנדס חברת רנו אמור לבדוק את הרכב. למרות זאת עבוד לא הוזמן למוסך והרכב לא נבדק על ידי המהנדס. בעקבות כך עבוד השבית את הרכב והוא היה מושבת עד למועד הגשת התביעה. עבוד בדק את הרכב על ידי מומחה מטעמו אשר גילה ממצאים חמורים ביותר כגון חול בתיבת ההילוכים זאת בשלב שהרכב גמע כבר 18,000 ק"מ בלבד . עוד קבע מומחה עבוד ש מקור התקלה לפיה מנוע הרכב נכבה היא בגיר הרכב, ובדיקת שמן הגיר הראתה שהשמן מזוהם. רק בעקבות דרישה של עבוד באמצעות בא כוחו והצגת חוות הדעת מטעמו בדקה קרסו את הרכב ביום 10/11/2013 - שלושה חודשים לאחר השבתתו - כאשר הובא למוסך בגרירה. קרסו הסתפקה בבדיקה שטחית על ידי מומחה מטעמה שלאחריה הכריזה שהרכב תקין. עבוד טוען לאי התאמה כמשמעה בחוק המכר, תשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק המכר") ומבקש לבטל את ההסכם על סמך טענה זו. עוד טוען עבוד כי מדובר באי התאמה נסתרת עליה לא ידע עד לקבלת חוות הדעת של המומחה מטעמו. לכן הוא מבקש להשיב לו את התמורה ששולמה על ידו בסך של 268,749 ₪. עוד מבסס עבוד את עילת תביעתו על עוולת הרשלנות או על הפרת הסכם המכר ולכן הוא תובע פיצויים בגין בזבוז ימי עבודה, תשלום פרמיות ביטוח, פיצוי בגין עוגמת נפש, השבת כספים שהוציא על השכרת רכב חילופי ותשלום ריבית ששילם לבנק בעבור מימון רכישת הרכב. סה"כ הנזקים הנתבעים - לבד התמורה - מסתכמים לסך של 134,810 ₪. קרסו בכתב הגנתה טוענת כי עד למועד בו בדקה את הרכב בחודש נובמבר 2013 הרכב גמע 4,000 ק"מ לחודש בממוצע דבר המעיד כי עבוד עשה בו שימוש רגיל. עוד נטען כי פעם ראשונה בה התלונן עבוד על תקלה הייתה עם הבאת הרכב למוסך קמחי בחודש אוגוסט 2013. במעמד זה עבוד סירב להשלים את הבדיקה ועזב את המוסך. לאחר כחודשיים שלח עבוד מכתב באמצעות בא כוחו ודרש להעמיד לו רכב חלופי. לאחר סדרת התכתבויות בין הצדדים - בהן כתב עבוד בין היתר ש קרסו מוזמנת לגרור את הרכב מהכתבות שנמסרה על ידו - הביא עבוד את הרכב לבדיקה במוסך והוא נבדק על ידי מומחה קרסו בנוכחות עבוד והמומחה מטעמו. בדיקת המומחה מטעם קרסו שללה כל תקלה ברכב כאשר בין היתר נקבע שלא אובחנה כל תקלה במנוע והוא לא דמם כלל במהלך נסיעת המבחן שבוצעה. עוד טענה כי ניתוח ממצאי בדיקת תיבת ההילוכים היה תקין ואינו מעלה כל פגם כאשר הנורה שנדלקה משמעה שעל עבוד היה לבצע טיפול תקופתי. קרסו טענה עוד כי מומחה עבוד אינו בעל הכשרה מתאימה לחוות את דעתו בנושא זה שכן דרוש מהנדס שמומחיותו ברכב. לאור זאת קרסו טוענת שאין אי התאמה כהגדרתה בחוק המכר. קרסו מכחישה את הטענה שמוסך קמחי סירב לטפל ברכב ולטענתה מוסך זה הוכשר לטפל ברכב. לחילופין טוענת קרסו כי אם תוטל עליה אחריות יש להשית על עבוד אשם תורם בשיעור 100% ויש לקזז דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעושה עבוד ברכב מאז קיבלו לידיו. כן יש לקזז מע"מ עליו עבוד מתקזז מול רשויות המס ולקזז ירידת ערך של 7 חודשים בשל השתהות עבוד בפניה לקרסו. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל מהנימוקים שיפורטו בהמשך . בטרם אכנס לעובי הקורה אציין כי ער אני לעובדה שעדות עבוד הייתה עדות יחידה. לכן על מנת שבית משפט יסמוך את ידיו על עדות זאת עליו להזהיר את עצמו שמדובר בעדות יחידה ועליו לנמק מדוע הוא החליט לקבל את התביעה על סמך עדות יחידה (ראו: ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירנס אינשורנס פאנד קומפני, פ"ד לג(2) 90). בקליפת האגוז אציין כי בענייננו מצאתי תמיכה משמעותית לעדות התובע בראיה שהביא בדמות ההקלטות וכן במהימנותו של התובע. ההלכה הפסוקה קבעה שבמידה ובית משפט נותן אימון מוחלט ובלתי מסויג בעדות היחידה שהובאה לפניו הרי הדבר מוטל על בית המשפט בכל הקשור לחובת ההנמקה (ראו: ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא ואח, פ"ד כז(1) 679). צירוף ראיות לסיכומים קרסו טוענת בפת סיכומיה כי התובע צירף ראיות לסיכומיו מעשה שהוא אסור לטענתה על פי הפסיקה. דין טענה זו להידחות. קרסו מפרשת את הפסיקה באופן שגוי. אסור לצרף לסיכומים ראיות חדשות שלא הוגשו במהלך שמיעת הראיות. מאידך אין מניעה לצרף ראיות שהוגשו כדין על מנת להקל על בית המשפט במלאכת כתיבת פסק הדין. האם הליקויים הנטענים מהווים אי "התאמה" בטרם אכריע בטענה האם הוכחו קיומם של ליקויים אתייחס לשאלה האם הליקויים הנטענים מהווים אי התאמה כמשמעה בחוק המכר אם כי לא נראה מטענות הצדדים שבמידה ואכן ישנם תקלות ברכב כפי שטוען עבוד הדבר מהווה אי התאמה כמשמעה בחוק המכר והטיעון התמקד במישור העובדתי קרי האם ישנם תקלות ברכב כטענת עבוד. "אי התאמה" בחוק המכר מוגדרת בסעיף 11 כדלקמן: "המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר – (1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם; (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים." העד שכמונדס מטעם קרסו הודה שהתקלה של רכב נכבה בנסיעה מהווה אי התאמה באופן עקיף ואגב מענה של שאלה אחרת כאשר ציין כדלקמן: "... על מנת שלא לגרום שרכב ייכבה ויגרום לתאונה חס וחלילה... (ההדגשה שלי – א.כ.) " (עמ' 73 ש' 3). משמע עד זה מאשר את הסיכון הטמון בתקלה מסוג זה. יחד עם זאת, על מנת שלא להותיר ספק במידה והרכב כבה במהלך הנסיעה הרי מדובר באי התאמה כמשמעה בסעיף 6 (3) לחוק המכר. אם אכן הרכב כבה תוך כדי נסיעה הרי מדובר בליקוי חמור ביותר המסכן את המשתמשים ברכב כפי שאישר המומחה מטעם בית המשפט (עמ' 17 ש' 22 – 23) ובמילותיו " רכב שכבה במהלך נסיעה תוך כדי תנועה מהווה סכנה לעצמו ולרכבים שנמצאים סביבו". בע"א 338/73 חברה חלקה 67 בגוש 6133 בע"מ נ' אריה כהן, פ"ד כט(1) 365 נפסק בעמ' 370 כי יש לבחון מבחינת אי ההתאמה לא רק את נושא הכמות והממדים של הממכר אלא גם "..מידת ההנאה, הרווחה והנוחות שיש לו...". דברים אלו התייחסו לדירת מגורים והם יפים לכל ממכר לרב ות רכב. יתרה מכך המלמד זמיר בספרו "חוק המכר, תשכ"ז – 1968 " בעריכת ג. טדסקי, עמ' 259 (להלן: "זמיר") ציין כי אי התאמה של הממכר לשימוש הרגיל במובן זה שהשימוש בממכר צריך להיות "...גם נוח, חסכוני, בטוח ובלתי מזיק במידה סבירה". כך לדוגמא נקבע בפסיקה כי רעד המופיע ברכב חדש מהווה אי התאמה כמשמעו בחוק המכר (ראו: ת"א (שלום באר שבע) 20011-04-11 דליות ואח' נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ ואח' [פורסם בנבו]). לכן לא יכולה להיות מחלוקת כי רכב הטמונה בו בעיה של מנוע כבה ורעד אין בו את האיכות והתכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי. בענייננו עבוד משתמש ברכב לצורך הסעת תיירים ולכן רכב הטמון בחובו פגם כזה יש בו בעליל אי התאמה מובהקת כמשמעה בחוק המכר. מקור הפגם קרסו טוענת בסיכומיה כי חוות הדעת מטעם עבוד מעלה תיזה לפיה מקור הפגם הוא השמן שבתיבת ההילוכים. עוד נטען כי מומחה מטעם בית המשפט מצא ששמן תיבת ההילוכים אינו פגום ולכן משזו הקביעה יש לכך שתי נפקויות: הראשונה, עבוד אינו יכול כעת ל תור אחר פגם אחר או להעלות תיזה אחרת באשר למקור התקלה בבחינת הרחבת חזית אסורה . הנפקות השנייה שיש לדחות את התביעה מאחר ועבוד לא הוכיח את תביעתו. לאחר ששקלתי טענות אלו אין בידי להסכים להן ודינן להידחות. עילת התביעה בענייננו נעוצה בחוק המכר. על פי סעיף 11 לחוק המכר די שעבוד יצביע על קיומה של אי התאמה. אין כל דרישה כי עבוד יצביע על מקור הפגם וסיבתו. עמד על כך זמיר בעמ' 244 באומרו: "לעיתים יוכל הקונה הטוען לאי-התאמה להישען על חזקות עובדתיות שמקורן בניסיון-החיים. כך למשל, אם מכונה חדלה לפעול זמן קצר אחרי שהקונה קיבלה, חזקה עליה שלקתה באי התאמה . הקונה יכול להסתמך על חזקה זו גם אם אין בידו להצביע על הפגם שגרם להפסקת הפעולה, או על כך שהפגם היה קיים בעת המסירה. (ההדגשה שלי – א.כ.) " בהערת שוליים באותו עמוד מפנה זמיר על דרך האנלוגיה לכלל של "הדבר מדבר בעדו". משמעות הערה זו היא שהכלל בבסיס החזקה הוא כל של היגיון וניסיון חיים כאשר בדרך כלל המוכר הוא בעל הכלים, היכולת והידע לדעת ממה נובעת אי ההתאמה. עוד: ממכר שהוא חדש אין זה סביר כי יופיע בו פגם באשמת הקונה בסמוך לרכישתו ולכן החזקה קובעת כי מדובר באי התאמה. לכן אך יהיה הוגן להטיל את הנטל להראות את מקור אי ההתאמה והאם היא נובעת מפגם בממכר או מגורם אחר שאינו בשליטת המוכר. אם בסוף המשפט לא יהיה ידוע ממה מקור הפגם הרי המוכר לא הרים את הנטל ויש לקבוע כי מקור הפגם הוא באי התאמה. לאור זאת לעניין אי ההתאמה ומבחינת הקונה אין זה מעלה או מוריד מה מקור התקלה כל עוד הוכח קיומה. בשלב זה עובר הנטל למוכר להראות את מקור הפגם ולהזים את החזקה שמקורו אינו באי התאמה אלא בגורם אחר שאינו בשליטתו או גורם שגרם לפגם לאחר שהממכר יצא משליטתו או וחזקתו. לאור זאת, גם אם עבוד לא הוכיח שמקור התקלה הוא בשמן תיבת ההילוכים או מתיבת ההילוכים עצמה אך הוכיח כי ישנה תקלה הרי הוא עמד בנטל התביעה ואין לדחות את תביעתו מסיבה זו. גם טענת הרחבת החזית דינה להידחות. אמנם ישנה חשיבות על ההקפדה שהצדדים לא יסטו מכתבי טענותיהם על מנת שלא להפתיע אחד את משנהו. יחד עם זאת טענת הרחבת חזית אינה חזות הכול וכאשר לא נפגעה הזכות המהותית של בעלי הדין והם פרשו את מלוא היריעה בפני בית המשפט הרי אין לאכוף את הכלל של שינוי חזית בצורה דווקנית. יפים לענייננו דברי בית משפט העליון בע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי, פ"ד לט(1) 496 בו נקבע: "לעניין זה קובעים במקרה דנן, כאמור, לא רק הכללים בדבר שינוי החזית תוך כדי הטיעון, אולם אלו יכלו לשמש אמת מידה מכוונת ומנחה; בית המשפט צריך להכריע בשאלה שהיא באמת שנויה במחלוקת בין בעלי הדין, אך לפעמים הוא מנוע מעשות כן, מאחר שהנושא האמור אינו מוצג לפניו בכתבי הטענות ואינו מועלה גם תוך כדי הדיון. אולם אם בעלי הדין פורשים לפני בית המשפט, למעשה, את המחלוקת האמיתית שהתעוררה לפניהם, כפי שאכן אירע כאן, אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד, הכובל את בית-המשפט והמונע פנייתו של בית המשפט אל החומר והטיעונים, אשר הובאו בפניו במסגרת ההליכים". בענייננו ניתנה הזדמנות לשני הצדדים לפרוש את טענותיהם באשר למקור התקלה. גם מומחה בית המשפט ניסה כמיטב יכולתו לסייע בנושא זה. טענת עבוד לפיה הוא טוען לתקלה שהמנוע כבה תוך כדי נסיעה ל א השתנתה. לכן אין לדקדק בנסיבות אלה עם עבוד שהוא טען שמקור הפגם הוא בעניין מסוים והתברר במהלך המשפט שמקור התקלה הוא עניין אחר. לכן גם מטעם זה דין הטענה להידחות. האם הוכח קיומה של אי התאמה מומחה מטעם עבוד קבע בחוות דעתו כי בבדיקה של שמן הגיר נמצאה נוכחות חול כאשר נשללת האפשרות שמדובר בהכנסה של חול בזדון ומקורו בתהליך היציקה . המומחה מטעם עבוד מבהיר בחוות דעתו כי יצור בית תיבת הילוכים הוא על ידי יציקה תוך שימוש בחול. המומחה הטיל ספק שהשמן בו נעשה שימוש הוא שמן גיר והעלה את האפשרות שמדובר בשמן מנוע. נוכחות חומרים חריגים בשמן הגיר גרמה לבלאי הנראה על פי אינדיקצי ות הרעשים והרעידות שמקורם בגיר. מומחה מטעם קרסו מר אהוד אסטרחן קבע בחוות דעתו שבנסיעת מבחן לא אותרו התקלות עליהן הלין עבוד לרבות תופעה שהמנוע כבה . הרכב נסע מיד לאחר בדיקתו במוסך וביצוע נסיעת מבחן. ניתוח בדיקת שמן הגיר מעלה כי אין חול בשמן. במעמד הבדיקה נלקחה דגימה שמן מתיבת הילוכים של רכב חדש שהיה שם שהראתה כי אין חול בשמן. תהליך יצור בית תיבת ההילוכים הוא תהליך של יציקת לחץ ללא חול. אכן בבדיקה של השמן נמצא צורן (סיליקון) אך בכמות של PPM בודדים כאשר מקורם הוא בתוסף אינטגרלי בשמן המונע הקצפה. נורית ההתרעה שדלקה ועליה הלין עבוד משמעה שעליו לבצע טיפול תקופתי ואין המדובר בתקלה. לגבי הטענות הנוגעות לדוושת המצמד לא ניתנה למומחה של קרסו שהות מספקת לבדוק את התקלה. יחד עם זאת ניתן לכוונן מחדש את הדוושה במוסך מורשה. לאור הפערים בין חוות הדעת מיניתי מומחה מטעם בית המשפט המהנדס מר אביעד שמואל (להלן: "המומחה"). המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי תכולת יסוד הצורן – שמקורו יכול להיות מאבק החודר דרך מערכת יניקת האוויר - הוא בכמות זניחה. תכולת המתכת בשמן תקינה ולכן אינה מעידה על שחיקה חריגה של תיבת ההילוכים ברכב. הימצאות כמות זרחן מעל המקובל אינה מעידה על בעיה אלא על הימצאות תוסף שנועד לשפר את ביצועי המנוע. לכן ממצאי בדיקת השמן מראה כי השמן תקין ואין בה כל ממצא חריג. בבדיקה ויזואלית של הרכב שנעשתה במוסך קמחי לא נמצאו ממצאים חריגים. לאחר מכן נבדק הרכב בסריקה ממוחשבת שהציגה את היסטורית תקלות הרכב. לאחר מכן בוצעה נסיעת מבחן ל- 100 ק"מ כאשר במהלכה לא נשמעו רעשים חריגים והרכב לא כבה. למרות האמור ציין המומחה כי אינו יכול לשלול את האפשרות שבה הרכב כבה לעיתית רחוקות במהלך נסיעה רגילה כפי שעבוד טוען. מנ יסיונו ישנם מקרים בהם המנוע כבה מבלי להשאיר עקבות או זכר לכך כמו רישום קוד תקלה ביחידת המחשב. לכן המליץ המומחה כי הרכב יועמד לרשות קרסו מספר ימים לצורך בדיקת נושא זה . בשים לב לכך , מצא המומחה כי הרכב תקין למעט הצורך בבדיקת התלונה על רכב כבה במהלך הנסיעה ולא מצא סיבה מוצדקת להפסקת השימוש בו או להשבתתו. עבוד שלא היה שבע רצון מחוות דעת המומחה ביקש לחקור א ותו על חוות דעתו. בטרם אנתח את ממצאי המומחה אזכיר מעט מושכלות יסוד. הלכה היא כי בשעה שממנה בית המשפט מומחה על מנת שיגבש חוות דעת שמטרתה לסייע בעד השופט להכריע בדיון, יאמץ בית המשפט את חוות הדעת אלא בהתקיים נסיבות חריגות. יפים לעניינינו הדברים שאמרה השופטת נאור בבר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה [ פורסם בנבו] בעמ' 6 (31.12.2007). "כשממנה בית משפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". עוד נפסק בע"א 2934/94 , 2980/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' [ פורסם בנבו] עמ' 2-3 (02.06.1996): "...משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים..." כעת אעבור לבחינת ממצאי המומחה ואכריע בטענות עבוד התוקף ממצאים אלו. לצורך כך אחלק את הדיון לשני נשואים: הראשון מתמקד בתוצאות בדיקת שמן הגיר של הרכב. הנושא השני נוגע לתקלה הנטענת ולפיה המנוע כבה בעת הנסיעה. ממצאי בדיקת שמן הגיר לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה לא מצאתי כי יצאה שגגה מתחת ידו של המומחה המצדיקה את התערבות בית המשפט בממצאיו. ראשית, עבוד מלין על כך שהמומחה לא ביצע בדיקה עצמאית משלו בהתייחס לשמן הגיר. על כך השיב לו המומחה כי הסתמך על הבדיקה שבוצעה מטעם עבוד (עמ' 23). מאחר ולדעת המומחה בדיקה זו מראה שהרכב השמן תקין אני מסכים שלא היה צורך לבצע בדיקה נוספת. לכן לא מצאתי פסול בכך שהמומחה הסתמך על בדיקה מטעם עבוד. שנית, המומחה הדגיש בחקירתו לפני כי לא מצא רמות גבוהות מעבר לתקן של מתכות בשמן דבר שלדעתו מעיד שאין בלאי בממסרת של הגיר. המומחה עומת עם העובדה שישנן רמות גבוהות של מתכת מסוג אבץ אולם תגובתו הייתה שרמות אלו גבוהות בשל המצאות תוסף לשמן ולא בשל בלאי בממסרת הגיר. אינני יכול לקבל בהקשר זה את טענת עבוד כי נוכחות אבץ ברמה החורגת מהתקן מעידה על כך שנפלט מהממסר ת כחלק מתהליך ההתבלות. טענה זו סותרת את האמור בחוות דעת המומחה מטעמו בסעיף 15.3.3 לפיו הבלאי נגרם עקב נוכחות החול בתכולה חריגה כאשר אינדיקציה ל קיום החול בתכולה חריגה הוא הימצאות יסודות שונים ובין היתר אבץ. במילים אחרות נוכחות האבץ מלמדת על נוכחות חול. לא נאמר בחוות הדעת כי האבץ הוא שבבים של מתכת שמקורם מהממסרת. הראיה אין נוכחות של מתכות אחרות ברמות גבוהות כגון נחושות ברזל וכו'. שלישית, רמות הסיליקה היו נמוכות מאוד מה ששולל את אפשרות קיומו של חול ברמה גבוהה. בשים לב לכך, אני דוחה את הטענה כי התקלות מקורם בנוכחות מוגברת של חול בתיבת הגיר או עקב הרכב פגום של שמן הגיר . יחד עם זאת, אין במסקנה זו כדי להוביל לדחיית התביעה שכן שוכנעתי בקיומה של התקלה הנטענת על ידי התובע והבאה לידי ביטוי בכך שהמנוע כבה. כפי שהראיתי לעיל לצורכי ביטול ההסכם וקבלת התביעה אין נפקא מינא מה מקור התקלה וגם אם לא הוכח מקורה עדין זכאי התובע לסעדים הקבועים על פי דין בשל אי התאמה זו , ביחוד כאשר קרסו - אליה עבר הנטל - לא הצביעה על מקור אחר של התקלה זולת אי התאמה.. הרכב כבה תוך כדי נסיעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה הגעתי למסקנה כי עבוד הוכיח כדבעי קיומה של תקלה חמורה זו. ראשית, בעניין זה אין למומחה מטעם בית המשפט כל יתרון שכן הוא לא קבע שהתקלה לא קיימת אלא כל שקבע כי לא הופיעה במהלך נסיעת המבחן. כלל ידוע בדיני ראיות לפיו " לא ראינו אינה ראיה". משמעותו שעצם העובדה שעד לא ראה או לא שמע אין משמעה שאירוע נתון לא התרחש או לא קיים (ראו: י. קדמי " על הראיות", חלק שני עמ' 877). לכן קרסו לא יכולה ל היאחז ולהיבנות מהטענה לפיה נסיעת מבחן של 100 ק"מ שנערכה על ידי המומחה לא העלתה דבר. קרסו טוענת בסיכומיה כי יש לזקוף לחובת עבוד שהתנגד לכך שתעשה בדיקה מעמיקה של הרכב במוסך קימחי למשך מספר ימים כאשר במהלכם יעשו נסיעות מבחן של הרכב. בהחלטתי מיום 5/3/2015 סברתי שיש לאפשר בדיקה מסוג זה אשר משכה יהיה לתקופה של שבוע כפי שביקש המומחה יחד עם זאת סברתי כי אין זה ראוי שהבדיקה תיעשה במוסך ק ימחי השייך לבעל דין מעוניין בתוצאות המשפט. הוריתי שהמומחה יבצע את הבדיקה הדרושה במוסך שהמומחה אמון עליו. בתגובה לכך המומחה ציין שאינו מכיר מוסך שאמון עליו לצורך ביצוע הבדיקה מה עדו שעלות הבדיקה היא גבוה. לכן הציע שהבדיקות יעשו במוסך קרסו כאשר הוא יהיה נוכח לכל אורכן וקיימת זכות לעבוד לצרף נציג מטעמו. לא הכרעתי בזמנו בבקשה זו. קרסו מצידה הסכימה למתווה זה ואילו עבוד התנגד לו בטענה כי המומחה לא בדק חלופות אחרות בטרם נתן תשובתו לבית המשפט כאשר תמוהה כי דווקא מתעקש כי הבדיקה תיעשה על ידי במוסכי קרסו. לאחר ששקלתי שוב את בקשת המומחה אין בידי להיעתר לה. הדרישה כי התובע יעמיד נציג מטעמו למשך שבוע שלם לצורך פיקוח על בדיקות שיעשו במוסכי קרסו אינה סבירה באותה מידה. יתרה מכך, בנסיבות התיק ולאור שנימוקים שיפורטו להלן והמסד הראייתי שהונח הגעתי למסקנה כי אין עוד צורך בעריכת אותה בדיקה וכי התובע עמד בנטל הנדרש ממנו לצורך הוכחת תביעתו. אני חוזר וקובע שלא יעלה על הדעת כי בדיקה כה מקיפה תעשה במוסך המשויך לקרסו. קביעה זו מתחזקת נוכח העובדה כי מוסך קימחי מעורב בסכסוך בין, הוא נמצא בחזית אחת עם קרסו ולכן בדיקות העזר אמורה להתבצע במקום נייטרלי ולו מהטעם של שמירה על מראית פני הצדק. צודק עבוד בטענתו כי לא נראה שהמומחה טרח ובדק חלופות אחרות לצורך ביצוע בדיקות העזר אלא פטר את עצמו באמרה כללית שלא מוכר לו מוסך אחר שמסוגל לבצע בדיקות אלו. בשים לב לכך אני דוחה את טענת קרסו כי סירוב עבוד לבדוק את הרכב במתכונת שהוצעה על ידי המומחה יש בה להצביע ל כך שהרכב תקין וסירובו היה סביר בנסיבות העניין. שנית, עבוד על מנת להוכיח ש- "המלך עירום" החליט לתעד את הופעת התקלה על ידי הנחת מצלמה בתא הנהג המכוונת אל לוח השעונים, מצלמה שתיעד ה קול ותמונה. מהתיעוד שהביא עבוד עלה בידו להוכיח חד משמעית כי הרכב כבה תוך כדי נסיעה ובליבי לא נותר ספק - לאחר צפייה בסרטונים שהביא עבוד והתרשמות מהם - שכך הוא המצב. התרשמותי מהסרטונים שהם אוטנטיים ואין בהם כל מניפולציות או ביום כפי שקרסו ניסתה לשכנע באותו ובמופתים בטרם אפרט את תוכן הסרטונים יש בדעתי לסלק שתי טענות שטענה קרסו לגבי הסרטונים. הראשונה היא שהסרטון מהווה הרחבת חזית מאחר ולא נטען בכתב התביעה שעבוד תיעד את מהלך הנסיעות בסרטו נים ולא הזכיר עובדות אלו. הטענה השנייה נוגעת לקבילות הסרטונים. לאחר שקילה נחה דעתי שיש לדח ות שתי טענות אלו. באשר לטענה של הרחבת חזית אין בטענה זו כל ממש. עבוד טען בכתב התביעה שקיימת ברכב תקלה לפיה המנוע נכבה תוך כדי נסיעה. מכאן ואילך פתוחה הדרך בפניו להביא כל ראיה המוכיחה את טענתו. אין על עבוד חובה לפרט בכתב התביעה מה הן הראיות המבססות את טענתו ועל כן הבאת ראיות בהמשך, שלא פורטו בכתב התביעה ותומכות בטענות שהועלו בכתב התביעה אינה מהווה כל הרחבת חזית. באשר לקבילות ההקלטות שבוצעו על ידי עבוד גם טענה זו דינה להידחות מכמה סיבות. ראשית, בא כוח קרסו לא התנגד עם קבלת התצהיר וסימונו כראיה לנספחים שצורפו לו לרבות קבילות הסרטונים . בפתח חקירת עבוד הצהירו שני הצדדים כי הם מתנגדים לכל עדות שמיעה סברה והרחבת חזית (עמ' 36). לא הייתה כל התנגדות לנספחים שצורפו לתצהיר על ידי קרסו. יתרה מכך, בהחלטה מיום 3/6/2015 בה הוריתי על הגשת תצהירים חייבתי את הצדדים להגיש תיק מוצגים. בסעף 1.ג. להחלטה הוריתי שצד המתנגד להגשת מסמך עליו להודיע לצד שכנגד בתוך 7 ימים מיום קבלת תיק המוצגים אחרת לא אשמע עוד טענות בעניין זה. אדגיש כי החלטה זו אינה החלטה טכנית גרידא. היא נועדה על מנת לאפשר לצד לא הודע על התנגדות להתכונן כדבעי לדעת מה היא ההתנגדות ועמוד בנטלים המוטלים עליו. לדוגמא אם מצד מתנגד למסמך ומבקש לערוך את עורכו על הצד שכנגד לדעת זאת והביא את העד הרלוונטי. אם צד מתנגד להקלטה ודורש כי הצד שכנגד יוכיח את קבילתה או דורש להביא את ההקלטות המלאות או את המקור הצד השני יתכונן בהתאם. קרסו לא הביעה כל התנגדות עם קבלת התצהירים להגשת ה הקלטות ולא פעלה בהתאם להחלטתי . בע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446 נפסק כי "...במשפטים אזרחיים עשויה גם אי-התנגדות לראיה מסוימת מצד היריב להביא לקבילותה. בספרו של י' זוסמן...מסוכמת הלכה זו: 'ראיה שלא התנגדו לה בזמן הגשתה, נעשית כשרה לכל דבר; משמע, בעל דין חייב להתנגד לקבלת הראיה עת הוגשה; לא התנגד, נחשב הדבר כמוותר ומסכים, ואינו יכול לעורר את ההתנגדות בשלב מאוחר יותר'". בע"א 575/78 סנובסקי נ' לבון, פ"ד לד(4) 266 נפסק: "אמת, עדות זו היא עדות שמיעה שאינה קבילה, ולא הובאה כל ראיה שהיא בגדר אחד מהיוצאים מן הכלל שהם קבילים כראיה, כגון אמרה של המנוח הנוגדת אינטרס שלו. אלא שתצהיר העד הוגש והעד נחקר בעל פה, וכל זה, בלי התנגדות מצד בא כוח המערערים. והלכה פסוקה היא שעדות בלתי קבילה שנתקבלה בלי התנגדות של הצד שכנגד מהווה עדות קבילה באותו הליך.". בשים לב להלכות הנ"ל קרסו לא יכולה לעורר עוד את שאלת הקבילות כפי שעש תה בסיכומיה ולדרוש בדיקת התנאים להגשת הקלטה. כל שיכולים לטעון עוד נוגע למשקל שיש לתת לסרטי ההקלטה. שנית, קרסו טוענים שהסרטונים אינם קבילים מאחר ולא הובאו הסרטונים המלאים המתעדים את מלוא ההקלטה אלא רק קטעים שלטענת עבוד מתעדים את הרגעים בהם הו פיעה התקלה. עוד טוענים כי מאחר עבוד טוען שיש בידיו את מלוא הסרטונים הרי מה שהובא זו ראיה משנית ויש לנהוג בהתאם לכלל של הראיה הטובה ביותר. משלא לא הובאה הראיה הטובה ביותר יש להתעלם מהראיה המשנית. גם לטענות אלו אין בידי להסכים. בשורה של פסקי דין שניתנו על ידי בית משפט העליון לא נפסלה הקלטה משום שהייתה חלקית. כך לא נפסלה הקלטה משום שלא הוקלטה במלואה כי אזלו הסוללות (ראו: ע"א 814/78 משה מוסק נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1) 348); לא נפסלה הקלטה רק משום שחלקים ממנה ברורים וחלקים אחרים ברורים ועומדים בפני עצמם (ראו: ע"פ 378/74 אשר מסר נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(1) 698); לא נפסלה הקלטה משום שחלקים ממנה נמחקו בשל תקלה טכנית מבלי שהדבר פוגע בשלמות של חלקים אחרים (ראו: ע"פ 639/79 דוד אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 570); לא נפסלה הקלטה רק משום שרצף ההקלטה הופסק במתכוון על מנת לא להעמיס עליה קטעי שיחה בנושאים לא רלוונטיים (ראו: ע"פ 437/79 ג'ורג' וייס נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1) 649). בשים לב להלכות אלו לא נפסלה הקלטה בשל החלטת המקליט להקליט חלק מהשיחה כל עוד שבית משפט שוכנע כי היא לא טופלה באופן זדוני כדי לשנותה וניתן להבין ממנה את מה שהוקלט (ראו: ע"פ 331/88 יעקב בן יוסף חלובה נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 146). בענייננו מה שהוגש מתייחס לאירוע התקלה עצמו ואף מעבר לכך כאשר תועדו מהלך הניסעה לפני כן ואחרי כן . אין טעם להגיש הקלטות מלאות המתעדות שעות של נסיעה ולהעמיס על בית המשפט קטעי נסיעה בהם אין שום דבר חריג. האירועים המתועדים של תקלות הם אירועים שלמים כאשר ניתן להבין את מלוא האירוע מבלי להיזקק לקטעים אחרים שלא הובאו במיוחד כאשר לפני הופעת התקלה ואחריה מתועד מהלך הנסיעה והשיחות עם יתר הנוסעים כרגיל . נימוק זה הוא בנוסף על הנימוק שקרסו לא התנגדו להגשת ההקלטות בשל חוסר קבילות . דרישת קרסו ועמידתה במסגרת הסיכומים כי יוגש ההקלטה המקורית אף היא נוגדת את המצב המשפטי השורר כיום כאשר שימת הדגש היא מעבר מקבילות למשקל. בעניין הגשת הקלטות בית משפט העליון חזר וחיזק את אותה גישה כאשר אישר הגשת תקליטור המתעד הקלטות וכאשר לא דובר בקלטת המקורית גם כאשר דובר בראיה משנית ממקור שלישי (ראו: ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]). טענה נוספת שמעלה קרסו נוגעת לאחד הסרטונים והיא שמדובר בהאזנת סתר מאחר והיא מתעדת שיחה בין המומחה מטעם קרסו אסטרחן לבין העד שכמונדס. אין גם בטענה זו ממש. מדובר בשיחה שנערכה בין השניים במהלך נסיעת מבחן שנערכה ברכב, כאשר הנוהג ברכב היה התובע והוא השתתף בחלקים מהשיחה. גם בחלק בו דובר על נורית אזהרה השתתף התובע ולכן בשים לב לכך הקלטת השיחה אינה בגדר האזנת סתר. אוסיף עוד, ועל מנת להפיס את דעתה של קרסו, כי אותה שיחה אף אינה תורמת להכרעה במחלוקת העיקרית בין הצדדים שכן אותה נורית אזהרה מתייחסת לצורך בביצוע טיפול שוטף לרכב כפי שדוברי השיחה נשמעים . צפייה בסרטונים מעלה כי לא תועדו רק האירועים בהן נכבה הרכב אלא תועדו מהלך הנסיעה לפני כן ואחרי כן. יתרה מכך, באחד הסרטונים הוא מתחיל כאשר התובע נמצא בשיחת טלפון עם מאן דהוא וכאשר ברקע קולות של נוסעים אחרים. לאחר סיום השיחה הנוסעים האחרים שואלים את עבוד אודות בניינים שיש באזור בו הרכב נוסע והאם אלו בניינים חדשים כאשר השיחה עושה רושם שהיא חלק מעבודתו של עבוד כמסיע של תיירים. בסרטון אחר מתועד עבוד משוחח עם הנוסעים ברכב כאשר השיחה עוסקת בעדות הנוצריות השונות וגם כאן הרושם שמדובר בהסעת תיירים . לאור זאת הרושם מצפיה והאזנה לסרטונים שמדובר בתיעוד שנעשה במהלך עבודתו השוטף של עבוד ולא במעשה מבויים כפי שקרסו סבורה. באחד הסרטונים מבחינים שהרכב נכבה פעמיים במהלך הנסיעה כאשר אורך הקטע שצורף הוא למספר דקות רב ואילו האירוע בו הרכב נכבה הוא למספר שניות. עוד עולה מהסרטונים כי באחת הנסיעות הרכב כבה ומיד לאחר מכן נשמעות חריקות בלמים של הרכב ועבוד צועק ברקע שהרכב נכבה בעת ירידה. המומחה בחקירתו הנגדית צפה בסרטון ואישר כי אם הרכב נכבה בירידה זה לא תקין ומסוכן (עמ' 19 ש' 18). המומחה הוסיף כי באחד מהסרטונים רואים הרכב נכבה ב- 10 קמ"ש ובשני הרכב נכבה במהירות של 50 קמ"ש. המומחה שלל כי מדובר במניפולציה של עבוד. קרסו טענה כי עבוד עשה מניפולציה וגרם לרכב לכבות על ידי "זריקת" דוושת ה מצמד. המומחה נימק שבמקרה כזה הוא מצפה שהרכב יכבה ויתניע מיד מה שלא אירע בפועל ולכן נשללת טענת המניפולציה . בהתאם לסרטון לאחר שהרכב נכבה עבוד עשה התנעה חוזרת תוך כדי הנסיעה (שם עמ'19). המומחה לא אישר בשום שלב כי נעשתה ברכב מניפולציה לצורך הפקת תקלה שאינה קיימת. טענות העד שכמונדס בתצהירו לפיהן מדובר במניפולציה של עבוד הן בגדר ספקולציה לא מבוססת ולכן גם אם לא נחקר על הצהרות אלו משקל הטענות הוא אפסי ואני מעדיף את אמרות המומחה על פני טענות אלו שבאו מפי עד מעוניין . צפייה בסרטונים אף מוביל למסקנה שלא נעשה דבר חריג על ידי עבוד על מנת להוביל למסקנה כי ביצע מניפולציה. יתרה מכך, אין זה הגיוני שעבוד יכבה את הרכב בעזרת מניפולציה במהירות של 50 קמ"ש ויסכן את עצמו ואחרים שנסעו עמו ברכב בעת ביצוע ההקלטות . קביעה כזו היא שקולה לקביעה שעבוד הוא בבחינת מתאבד. נדבך נוסף אשר הוביל אותי מסקנה כי הרכב כבה בעת נסיעה היא עדות עבוד שהיא אמינה עליי. בעדותו לא נפלו סתירות או פרכות היורדות לשורש העדות. עבוד השיב על השאלות שהופנו אליו – נוחות ולא נוחות - בכנות מירבית, לא הסתיר דבר ואף הודה כי הוא נאלץ לעשות שימוש ברכב לצורכי פרנסה על אף מצבו הלקוי. ניכר שעבוד במהלך עדותו העיד מתוך כאב בנוגע ליחסה של קרסו אליו כאשר ניכר כי הוא נמצא במצוקה. אין לזקוף לחובת עבוד – כפי שקרסו מנסה לעשות - את העובדה שפרסם את הרכב למכירה ללא שציין בפרסום כי הרכב לקוי כמו שאין לזקוף לחובתו את העבודה שלאחר שהמומחה נתן את חוות דעתו הוא פנה למשרד הרישוי בצירוף חוות הדעת וביטל את הורדתו מהכביש. עבוד שילם בעבור הרכב סכום נכבד ואף נטל מימון בנקאי לצורך כך. הרכב אמור לשמש לפרנסתו. לכן משעמד בפני שוקת שבורה כאשר קרסו מתנערת מאחריותה על ידי הכחשת הליקוי אין לזקוף לחובתו כי ניסה למכור את הרכב או עשה בו שימוש לצורכי פרנסה. עבוד העיד לפני כי רכש רכב זה במקום רכב אחר ששימש לעסקו (ראה תצהיר עדות ראשית מטעמו). מדובר ברכב יחיד ששימש את עסקו ולכן משהופיעה בו תקלה חמורה אין לבוא עמו חשבון על ניסיונותיו לפרנס את עצמו ולהחזיק את העסק שלא יתמוטט. על רקע זה לא ניתן ללמוד מהתנהגות עבוד שהרכב תקין כפי שקרסו מנסה לטעון. עבוד נשאל על כך בעמ' 39 ש' 16 – 20 והשיב כך: "ש. מפנה לסעיף 6 לתצהירך ומצטט. למה אתה עובד על הרכב? ת. כי אני חייב להתקיים. הגעתי למצב של פשיטת רגל. הגעתי למצב רפואי והיום אני נוטל רפואי. אני סובל מלחץ דם. לפני זה לא לקחתי שום כדור ברוך השם. עד התקופה שהתחלתי את המשפטים לא לקחתי כדורים וזה אשמתכם. מצבי המשפחתי התדרדר. מצבי הכלכלי התדרדר כי נאלצתי להעמיד את הרכב תקופה מסוימת ונאלצתי למכור את הרכב השני כדי לממן הוצאות. היום יש לי רק את הרכב הזה שאני לא יכול להעסיק שום נהג עליו." אוסיף עוד כי עבוד אמר את הדברים בהתרגשות רבה ובסערת רגשות וניכר כי דיבר מתוך כאב ועל כן דבריו היו מהימנים עליי. קרסו טוענת כי מאז אמצע 2015 עבוד עושה שימוש מאסיבי ברכב. טענה זו אינה מדויקת. הוכח כי עבוד עושה שימוש ברכב. יחד עם זאת אינני יודע אם מדובר בשימוש מאסיבי או שימוש סביר שכן לא הובאו נתונים כמה קילומטרים עושה בממוצע רכב המשמש הסעות. כך או כך, הטענה של עבוד נוגעת לאיכות השימוש שנעשה ברכב, לבטיחות ולנוחות. אין טענה כי בשל התקלה הרכב מושבת מבחינה מכאנית. עבוד החליט להשביתו בעקבות התקלה והחלטה של קצין הבטיחות של החברה עמה עבד. לאור זאת, אין לומר כי שימוש כזה או אחר מעיד על תקינות הרכב כפי שקרסו טוענת. קרסו טוענת בנוסף כי עבוד עשה טיפולים לרכב בשנת 2015 לאחר שהחל להשתמש בו מחדש אך לא דיווח או טען בפני אותם מוסכים כי ישנה תקלה של מנוע כבה. עבוד נשאל על כך והשיב כי לא ראה לנכון לדווח לאותם מוסכים מאחר ופנה לאותם מוסכים לצורך טיפול שוטף בלבד וכן לאור העובדה כי בעניין הטענה למנוע כבה תלוי ועומד הליך משפטי. לדעתי תשובה זו של עבוד היא תשובה סבירה ולא מצאתי בה כל פסול או אינדיקציה לכך שהרכב תקין. בעניין מכירת הרכב עבוד העיד כי היה מוסר לקונים שהתעניינו לגבי התקלות ואף אחד לא רצה להתקרב. עבוד הוא שגילה בתצהירו כי ניסה למכור את הרכב וצירף את הפרסומים אודות כך ואף טען שלא היה מוכן לתת התחייבות לאחד המתעניינים כי הרכב תקין. לכן עבוד בא בידיים נקיות כשגילה את מלוא העובדות בפני בית המשפט וניסיון קרסו להשתמש בנושא זה קרדום לחפור בו דינו כישלון (ראו גם עדות עבוד: עמ' 39 ש' 22). קרסו ניסתה בסיכומיה להשחיר את פניו של קרסו על ידי שטענה שלל טענות המכוונות למהימנותו. כך טענה כי עבוד אינו בוחל לעשות שימוש בשום אמצעי הגובל בפלילים כגון שימוש ברכב תוך סיכון הנוסעים עמו. אולם קרסו בהתנערותה מאחריות כאשר היא טוענת למעשה שהתובע "המציא" תקלות יש מאין לא הותירה בידיו כל ברירה זולת להמשיך ולהשתמש ברכב במצבו. יתרה מכך, בא כוח קרסו ניסה בכמה דרכים להטיח בפני עבוד האשמות כנראה על מנת להפחידו אך עבוד עמד איתן על עדותו ולא זז ממנה ימינה או שמאלה. כך לדוגמא הטיח בא כוח קרסו בתובע כי הוא ערך את המסמך של הורדת הרכב מהכביש, מסמך שנטען כי נערך על ידי קצין הבטיחות של החברה לה עבוד מספק שירותי הסעה. אולם עבוד לא שינה את עדותו ועמד על כך שקצין הבטיחות הוא שערך את המסמך. בא כוח קרסו הטיח בתובע וניסה לקעקע את עדותו לפיה בטרם כתיבת המסמך קצין הבטיחות בדק את הרכב. אולם ניסיונות אלו לא הניבו כל פרי כאשר עבוד עמד פעם אחר פעם על עדותו לפיה קצין הבטיחות בדק את הרכב. הגדיל לעשו בא כוח קרסו כשהטיח בתובע כי על פי תקנה 586 לתקנות התעבורה חייב קצין הבטיחות למסור לתובע הודעה על הורדת הרכב מהכביש. למרות שמדובר בהטעיה (כי התקנה קובעת שיש למסור הודעה למשרד הרישוי) עבוד עמד על עדותו לפיה אין ברשותו העתק מההודעה הכתובה. משהביא עבוד ראיה בכתב לפיה הרכב הורד מהכביש טענות קרסו כי נעשו דברים לא כשרים על ידי קצין הבטיחות או על ידי עבוד נותרו טענות בעלמא ועמידתו האיתנה של עבוד על עדותו מצביעה על מהימנותו. בהמשך שוב ניסה בא כוח קרסו להטעות את עבוד כאשר הטיח בו שציין בדיונים קודמים שלא אפשר לאנשי המוסך לבצע בדיקה מעמיקה. אולם עיון בפרוטוקולי הדיונים הקודמים לא מעלה את הנטען על ידי בא כוח קרסו. על כך השיב עבוד "לא נכון. איפה?" (עמ' 47 ש' 1). גם הפעם ולמרות שבא כוח קרסו ניסה להטעות את עבוד בשאלה ששאל הוא עמד על עדותו. עמידת עבוד על עדותו מלמדת על מהימנותו. אני נותן משקל רב לתלונת עבוד כפי שתועדו בפעם הראשונה במוסך קימחי. שם טען בין היתר כי הרכב כבה. על פי כרטיס הטיפולים (נספח ח' לתצהיר עבוד) נעשתה בדיקה לרכב ולא נרשם מה היו תוצאות הבדיקה אלא נרשם שהתבקש להגיע להמשך אך לא חזר. כאן קרסו טוענים שעבוד הגיע לבדיקה אך סירב לאפשר לעובדי המוסך לבצע בדיקה מעמיקה, לקח את הרכב ולא חזר. עבוד מכחיש טענות אלו וטוען כי נערכו לרכב שתי בדיקות האחת ביום 5.8.2013 שהייתה ויזואלית בלבד והשניה ביום 18.8.2013 שהייתה בדיקה חוזרת. לאחר הבדיקה האחרונה נאמר לו שיש צורך שמהנד ס קרסו - שנמצא בחו"ל - יבד וק את הרכב וכשיחזור משם ויבדוק את הרכב הוא יביע את דעתו. בינתיים נותק ברכב חיישן המצמד. יחד עם זאת הוא לא הוזמן לבדיקה חוזרת על ידי המהנדס. כנגד עדות זו הובא תצהיר של מר שבתאי קימחי המועסק במוסך אחים קימחי. בתצהירו טען כי כשהרכב הגיע למוסך לאחר כשלושה חודשים ממועד מסירתו לתובע עבוד התלונן שהרכב כבה והוא חש ברעידות. הרכב נבדק על ידו בנסיעת מבחן ולא אותרה תקלה כלשהי. כאשר הציע לתובע לבצע בדיקה מעמיקה יות ר באמצעות מכשור עבוד סירב בכל תוקף ועזב את המוסך ללא השלמת הבדיקה. העד מכחיש כי נאמר לתובע שמהנדס החברה יבדוק את הרכב לאחר שובו מחו"ל. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה אני מעדיף את גרסת עבוד על פני גרסת קרסו והעד מטעמה קימחי. ראשית, עבוד בחקירתו הנגדית עמד על עדותו כפי שהובאה בתצהיר ולא סתר אותה. שנית, אינני יכול לסמוך על עדותו של קימחי מאחר והיא אינה מהימנה בעיני וזרועה בסתירות . בתצהירו טען קימחי כי בדק את הרכב בעצמו בעוד שלפני טען כי כשהגיע עבוד למוסך הוא ישר הצמיד לו בוחן שביצע בדיקת מבחן (עמ' 82 ש' 29). יתרה מכך, האמור בתצהיר העד קימחי סותר את האמור בכרטיס הטיפולים שצורף. קימחי בתצהירו טוען שעבוד סיר ב לבצע בדיקה מעמיקה באמצעות מכשור אך טענות אלו כלל לא תועדו בכרטיס הטיפולים אלא רשום שבוצעה בדיקה. אם לא די בכך זכרונו המופלג של מר קימחי עומד בעוכריו. תמוהה בעיני כי עד זה זכר בפרטי פרטים את השיחה שהתנהלה בינו לבין עבוד למרות שמדובר באירועים שאירעו בשנת 2013 ואילו תצהירו ניתן בשנת 2016. סביר להניח כי מר קימחי מטפל בעשרות אם לא מאות מקרים ורכבים ואין זה סביר כי יזכור את השיחות לפרטי פרטים במיוחד שטענותיו בעל פה לא באו לידי ביטוי בכרטיס הטיפול שנפתח. נפסק כבר כי "זכרון מופלג" של פרטים, אחרי שחלף זמן רב מעת התרחשות האירועים ועד למתן העדות, עלול לפגום במהימנותו של העד (ראו: ע"פ 950/80 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 561). שלישית, קימחי טען לפני כי כשהגיע עבוד בפעם הראשונה היה זה ערב חג לעדה המוסלמית וכי עבוד הגיע בשעות הצהריים. מאחר והיה זה ערב חג , לאחר נסיעת המבחן נאמר ל עבוד שהעובדים יהיו בחופשת חג לארבעה ימים והוא מתבקש להביא את הרכב בתום החג (ראו: עמ' 82 סוף). בשלב זה קימחי כבר לא טען ש עבוד סירב לבצע בדיקה אלא סיפור ו קיבל תפנית כאשר הוא טען שהיו לקראת סוף יום עבודה בערב חג למוסלמים כשמרבית העובדים נמנים על עדה זו ולכן הוא התבקש לחזור לאחר החג ולא הזכיר את סירוב עבוד כעלה לאי ביצוע הבדיקה. כמובן שסיפור זה אין לו זכר בתצהיר והוא סותר את הסיפור שקימחי ביקש לבצע בדיקה מעמיקה אך עבוד סירב. יתרה מכך, בדיקה מעלה כי באותו מועד לא היה ערב חג לעדה המוסלמית אלא מספר ימים לאחר מכן. רביעית, כרטיס הטיפול שהוצג מהימנותו מוטלת בספק במובן זה שספק בעיני כי נערך בזמן אמת. בכרטיס עצמו נכתב שהוא נפתח ביום 5/8/2013 אך מאידך נרשם בו שהביקור הקודם היה ביום 18/8/2013. מר קימחי טען לפני כי הכרטיס המקורי נושא בחובו רישומים ידניים כאשר קרסו לא מצאה לנכון להביא בפני את אותם רישומים מקוריים . עוד טען לפני מר קימחי כי עבוד היה במוסך פעם אחת רק ביום 5/8/2013. מאידך עבוד טוען כי היה פעמיים כאשר ה יה פעם נוספת ביום 18/8/2013. אילו גרסתו של קימחי נכונה תמוהה בעיני כי נרשם בכרטיס "ביקור קודם: 18/8/2013". בשים לב לנימוקים הנ"ל אני מעדיף את גרסת עבוד על פני גרסת קרסו וקימחי. לאחר שהיה עבוד במוסך קימחי ומשלא קיבל תשובה עניינית פנה למומחה מטעמו ולאחריו לבא כוחו ששיגר מכתב לקרסו בו העלה את השתלשלות העניינים מול מוסך קימחי. בתשובה לכך כתבה קרסו כי עבוד היה במוסך קימחי אך עבוד לא המתין לפתיחת כרטיס ועזב את המוסך ללא שהרכב נבדק. כעת קרסו שינתה את גרסתה והפעם היא טוענת כי הרכב נבדק על ידי בוחן של מוסך קימחי אך עבוד לא אפשר בדיקה מעמיקה. גרסתה המתגלגלת והמתפתחת של קרסו פוגעים במהימנותה. ראיה נוספת שהביא עבוד ותומכת בטענה כי ברכב ישנה תקלה היא פלט מחשב שהוצא לאחר שנבדק במוסך אחר. פלט זה מעיד על ריבוי התראות בגין תקלות. קרסו בעזרת שכמונדס ניסתה להתנער מראיה זו בשלל טענות. כשעומת שכמונדס עם ראיה זו ונשאל האם הגיוני שרכב שגמע מעט קילומטרים יופיעו בו תקלות כה רבות על כך השתדל שכמונדס בכל מאודו להשיב תשובה מתחמקת בטענה כי תלוי איזה שימוש עושים בו. כששאלתי אותו בהנחה שנעשה בו שימוש סביר האם הופעות תקלות רבות זה סביר ועל כך השיב שוב בעמ' 73 ש' 26 - 2 7 : "אני לא יודע מה נעשה באוטו. זו תהיה עדות שמיעה אם אני אגיד משהו". קרסו טענה שבתגובה לדרישתה לבדוק את הרכב במוסך הקרוב למקום מגו רי עבוד בהתאם למכתב מיום 21/10/201 3 השיב עבוד " בואו אתם וקחו בעצמכם את הרכב לבדיקה, הוא נמצא ברחוב כזה וכזה" (סעיף 10 לכתב ההגנה). טענה זו באה להצביע על התנהגות עבוד כהמשך לטענתה בדבר התנהלותו במוסך קימחי. אולם עיון במכתב התשובה של בא כוח עבוד לקרסו מיום 23/10/2013 נאמר בו כי הרכב חונה ברחוב יפו 105 בחיפה וקרסו מוזמנים לבודקו או לקבלו על ידי מוביל מטעם קרסו כאשר הדבר יעשה בתיאום ובנוכחות עבוד. אך לגיטימי שלאחר ש עבוד היה במוסך קימחי ובמוסך דיזל עכו לפניו ולא קיבל תשובות מספקות, והובטח לו שיחזרו אליו לאחר שמהנדס החברה ישוב לארץ וההבטחה לא קוימה, שהוא יאבד את האמון בקרסו. לגיטמי כי ידרוש שהובלת הרכב למוסך תהיה על חשבון קרסו. עבוד לא סירב לבדיקת הרכב אלא דרש שבעלות גרירתו תישא קרסו. לכן אין לראות בהתנהלות עבוד שבאה על רקע היחס אליו עד כה כהתנהלות פסולה. קרסו טוענת עוד כי אין לה אינטרס שלא לתקן את הרכב. ברור שטענה זו אין בה ממש. לקרסו יש אינטרס כספי מובהק להתנער מאחריות לבעיה שעלולה להוביל לביטול הסכם המכר בינה לבין עבוד או להוצאות כספיות משמעותיות ולכן אין ממש בטענה זו. סיכום ביניים לסיכום עלה בידי עבוד להוכיח כי קיימת ברכב תקלה המתבטאת בכך שהוא כבה תוך כדי נסיעה. כאמור לעיל מדובר בליקוי בטיחותי חמור. בשים לב לכך קיימת ברכב אי התאמה המזכה את עבוד בסעד של ביטול העסקה. עבוד אף נתן מספר הזדמנויות לקרסו לבדוק את הרכב ואלו טענו בתגובה שהרכב תקין ואין בו מתום. לכ ן התביעה שהוגשה בחודש דצמבר 2013, חודש לאחר הבדיקה שנערכה על ידי קרסו, מהווה הודעת ביטול כדין של ההסכם. בשים לב לכך יש להורות על השבה הדדית מאחר וההסכם בוטל כדין ויש לפסוק לתובע פיצויים בשל הפרת ההסכם ככל שאלו הוכחו על ידו. ביטול העסקה עבוד עותר במסגרת התביעה לביטול העסקה. קרסו טוענת שאין להורות על ביטול העסקה מאחר ועבוד לא שלח הודעת ביטול. עוד טוענת כי אין להורות על ביטול העסקה מאחר ולא הוכח קיומה של אי התאמה. גם אם הוכחה קיומה של אי התאמה יש לאפשר לקרסו לתקנה. עוד טוענת קרסו כי אין להעניק את סעד הביטול מאחר ולקרסו לא ניתנה הזדמנות נאותה לבדוק את הרכב בניגוד לסעיף 17(א) לחוק המכר. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי עבוד זכאי לקבל את סעד הביטול. ראשית, אין ממש בטענה כי לא נשלחה הודעת ביטול. הגשת התביעה בחודש דצמבר 2013 – חודש לאחר הבדיקה שערכה קרסו לרכב – בה עתר עבוד למתן סעד הביטול מהווה על פי הפסיקה הודעת ביטול כדין (ראו: ע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פ"ד ל(2) 64, 73). שנית, קרסו לא יכולה לטעון שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה לבדוק את הרכב . עבוד הביא את הרכב למוסך קרסו בחודש נובמבר 2013 לאחר מלחמת מכתבים בין באי כוח הצדדים. לפני כן הוא הביא את הרכב למוסך אחים קימחי ולאחר שהובטחה לו תשובה מוסך קימחי לא חזרו אליו דבר שהוביל לחלופת המכתבים בין באי כוח הצדדים. בשים לב להשתלשלות העניינים לעיל אין לומר כי עבוד לא קיים את החובה המוטלת עליו בסעיף 17(א) לחוק המכר והוא אפשר לקרסו לבדוק. ודוק: סעיף 17(א) אינו קובע כי אם הופרה החובה המוטלת על הקונה שם אזי הסנקציה היא שהקונה מאבד את הסעדים העומדים לרשותו. בסעיפים אחרים המחוק ק קבע כי אי עמידה בחובות מסוימות כגון אי מתן הודעה על אי התאמה בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק המכר, גורמת לכך שהקונה מאבד את הסעדים העומדים לרשותו בהתאם לחוק המכר . שלישית, אין לאפשר לקרסו לתקן. בעניין זה יש להקיש מהשיקולים אימתי לאפשר לקבלן שביצע מלאכה לתקן פגמים לחוק המכר. שם נקבע כי כאשר הקבלן מתכחש לקיומו של פגם או כאשר אין אימון בין הקבלן למקבל השירות הקבלן מאבד את זכותו לתקן (ראו: ע"א 472/95 זכריה זלוצ'ין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858). בענייננו קרסו התכחשה לקיומו של פגם. אין גם ספק כי אין כל אימון בין הצדדים כאשר קרסו דאגה להבהיר בסיכומיה כי עבוד אינו מהימן ועושה מניפולציות על מנת לזכות בתביעתו ועוד שלל טענות. לכן אך טבעי שעבוד לא ייתן אימון בקרסו. בשים לב לכך אין לקרסו כל זכות לתקן. סעד ההשבה וגובהו קרסו טוענת בסיכומיה כי במידה ובית משפט יורה על השבת התמורה יש להפחית ממנה את שווי דמי השימוש שעשה עבוד במשך השנים בהם החזיק ברכב. לצורך כך נטען בתצהירו של שכמונדס כי עלות דמי שימוש ראויים עומדים על סכום חודשי של 12,068 ₪ לפני מע"מ. בטרם אכריע בטענה אתייחס לעמדת הפסיקה בסוגיה זו. על פי הפסיקה לא בכל המקרים התקבלה הטענה שיש לנכות ערך השימוש שעשה הצד הנפגע מההפרה. בע"א 1846/92 לוי נ' מבט בניה בע"מ, פ"ד מז(4) 49 הבחין בית משפט העליון בין מצב בו תובע הצד הנפגע בעת ביטול החוזה השבה לבין מצב בו הנפגע שביטל את החוזה תובע בנוסף פיצויים. במקרה זה עסק בית משפט העליון בביטול הסכם רכישת בית על רקע בעיות רטיבות כאשר המוכר ביקש כי במסגרת ההשבה יפסק לטובתו דמי השכירות תמורת השימוש שעשה הקונה בבית. נקבע כי מאחר והקונה תבע בנוסף פיצויים ולא רק השבה הרי שאין לפסוק דמי שימוש ראויים למוכר מאחר ויש להשיב במקרה זה את המצב לקדמותו , דהיינו שלקונה יש בית תקין ולא פגום ובמצב כזה הוא לא היה משלם דמי שכירות למוכר. במסגרת פסק דין זה הבהיר בית משפט העליון כי חלק מהסעדים באים להגן על אינטרס ההסתמכות (כגון סעד ההשבה) וחלק מהסעדים באים להגן על אינטרס הקיום (כגון סעד הפיצויים). בידי הצד הנפגע לבחור את סעדיו ובלבד שלא יקבל כפל פיצויים. לכן ניתן לצרף בתביעה אחת סעד של ביטול והשבה ביחד עם סעד של פיצויים או לחילופין מקצת מכל סעד . לאחר ששקלתי את טענות קרסו הגעתי למסקנה כי דין טענותיה בעניין זה להתקבל באופן חלקי. עבוד תבע בתביעתו להשיב לו את התמורה החוזית ששילם בגין רכישת הרכב. לצד פריט זה תבע עבוד את דמי השכירות שנשא בהם לטענתו בשל השבתת הרכב וביקש כי פיצוי זה ישולם לו עד למועד מתן פסק הדין. אולם מאז הגשת התביעה ועד לחודש מאי 2015 חזר עבוד להשתמש ברכב. לכן לא ייתכן כי בתקופה שעבוד השבית את הרכב יפסק לקרסו דמי שימוש ראויים. דווקא נהפוך הוא - בתקופה זו לעבוד נגרם נזק בדמות עלות שכירת רכב חלופי ועל קרסו לפצותו בגין נזק זה. לא כך באשר לתקופה בה עבוד עשה שימוש ברכב. לגבי תקופה זו על עבוד להשיב לקרסו דמי שימוש ראויים שהם מותאמים לנסיבות המקרה היינו דמי שימוש ברכב פגום. לצורך חישוב תקופת ההשבתה אקח את התקופה מאוגוסט 2013 ועד מאי 2015. ברי כי לא אקח כבסיס את הסכום בו נקבה קרסו לצורך חישוב דמי השימוש הראויים שכן מדובר בדמי שימוש לרכב תקין מה עוד שלא ברור מדוע נקבה באותו סכום כבסיס לחישוב דמי השימוש החודשיים . באשר לבסיס לפיו יעשה החישוב קרסו טענו שעלות השכרת רכב לחודש היא בסך של 12,068 ₪ לפני מע"מ תוך הסתמכות על חשבונית שצירף עבוד נספח טו8 לכתב התביעה (שסומן נספח טו8 לתצהיר עבוד). אולם עיון בחשבונית זו אינו מגלה מה היא תקופת השכירות בעבורה נדרש הסכום. מאידך עיון בחשבונית אחרת של אותה חברת השכרה (נספח טו11 לתצהיר עבוד) בה פורטו תקופות השכירות מראה כי עלות השכירות עבור חודש אחד היא ב סך של 5,932.20 ₪ נכון ליום 31/1/2015. אני מעמיד את דמי השימוש הראויים בעבור רכב כדוגמת הרכב שרכש עבוד קרי רכב פגום בסך חודשי של 4,000 ₪ לפני מע"מ נכון למועד פסק הדין. לאור האמור לעיל זכאי עבוד להחזר התמורה ששולמה בסך של 268,748 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמה ועד מועד פסק הדין ובסך הכול 279,532 ₪. מאידך קרסו זכאית לדמי שימוש ראויים בעבור התקופה בה הרכב לא היה מושבת ועד היום. סה"כ חודשים בהם היה הרכב מושבת הוא 22 חודשים. לכן סה"כ חודשים בהם עבוד עשה שימוש הוא 22.5 חודשים. לכן יש להפחית מהחזר התמורה סך של 90,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסה"כ 105,300 ₪. לכן מגיע לקרסו בגין השבה בהפחתת דמי שימוש ראויים סך של 174,232 ₪. הוצאות בגין דמי שכירות לרכב חלופי בכתב התביעה עבוד תבע בגין תשלומי דמי שכירות סך של 41,740 ₪ לא משוערך. בתצהיר עדות ראשית תבע עבוד בגין הוצאות דמי שכירות סך של כאשר ההפרש בסכום הנתבע בכתב התביעה לסכום הנקוב בתצהיר מקורו בצירוף קבלות בגין הוצאות שהוצאו לאחר הגשת התביעה. הצדדים בפתח ישיבת ההוכחות התנגדו להרחבת חזית ולכן עבוד לא יכול לתבוע מעבר למה שנתבע בכתב התביעה. מאחר ועבוד הוכיח בקבלות סכום העולה על הסכום הנתבע אני מקבל את התביעה בראש זה במלואה ומחייב את קרסו לשלם לעבוד סך של 41,740 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה בה היה הרכב מושבת קרי מ- 1/8/2014 ועד מועד פסק הדין ובסך הכל 42,274 ₪ . עוגמת נפש עבוד תבע בגין עוגמת נפש סך של 15,000 ₪. נראה לי שהסכום הנתבע הוא סביר בהחלט בשים להתנהלות קרסו לפני הגשת התביעה כאשר עבוד הכניס את הרכב למוסך הובטח לי כי יזומן שוב לשווא. רק לאחר שבא כוחו פנה לקרסו נאותה לבדוק את הרכב כאשר יחסה אל עבוד היה יחס חשדני ועוין כאשר יחס זה ניכר לאורך ניהול המשפט כאילו הוא ממצאי תקלות יש מאין. לכן אני פוסק לעבוד סך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד פסק הדין ובסך הכל סך של 15,596 ₪. הפסד ימי עבודה אני מאמין כי עבוד הפסיד ימי עבודה בשל ההתעסקות בתקלה נשוא התביעה פניה למוסכים וכו'. יחד עם זאת עבוד לא הביא נתונים הנוגעים לשכרו וגובהו על מנת שיהיה ביד בית המשפט לכמת את נזקו בראש זה ולו על דרך האומדנא. לאור זאת אין מנוס מדחיית התביעה בראש זה. הוצאות בגין ביטוח הרכב בזמן שהיה מושבת עבוד תבע בגין הוצאות ביטוח הרכב (חובה ומקיף) סך של 14,328 ₪. סכום זה מתייחס עבור ביטוח מקיף וחובה שנעשה לשנה 2013 – 2014 החל מהמועד שקיבל את הרכב לידיו. מאחר והרכב היה מושבת החל מחודש אוגוסט 2013 הרי יש להשיב לעבוד רק את חלק יחסי מהסכום הנ"ל החל ממועד ההשבתה. לכן עבוד זכאי לסך של 11,940 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום שקיבל עבוד את הרכב לידיו קרי 27/5/ 2013 ועד למועד פסק הדין ובסה"כ 12,419 ₪. תשלום ריביות להלוואות שנטל עבוד מימן את רכישת הרכב מהלוואה שנטל מבנק. לכן הוא מבקש בגין הוצאות מימון סך של 24,589 ₪. עבוד אינו זכאי לקבל גם הפרשי הצמדה וריבית על ההשבה וגם הוצאות מימון. מהשוואת שני נתונים אלו עולה כי המימון הבנקאי יקר יותר מהפרשי הצמדה וריבית כחוק. הפרשי הצמדה וריבית כחוק עמדו על סך של 10,784 ₪. לכן יש פסוק את ההפרש בין שני סכומים אלו כנזק נוסף שנגרם לעבוד דהיינו סך של 13,841 ₪. התוצאה לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את קרסו לשלם לעבוד סך של 258,362 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. מנגד על עבוד להשיב את הרכב לידי קרסו בתוך 30 יום מהיום. כן אני מחייב את קרסו לשלם לעבוד הוצאות משפט בסך של 28,000 ₪ (על בסיס הוצאות מומחים מטעם התובע ומטעם בית המשפט, חקירת מומחה מטעם בית המשפט, אגרה ראשונה ושניה) ושכר טרחת עו"ד בסך של 45,000 ₪. רכבתקלות ברכב