ביטול השעיית עובד ללא שימוע

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול השעיית עובד ללא שימוע: הבקשה: המבקש עובד אצל המשיבה (להלן - מד"א) למעלה משלושים שנה, ושימש בה בתפקידים שונים. בשנת 1996 מונה המבקש לתפקיד ראש אגף מבצעים. ביום 2.12.2010 בשעה 11:30 לערך פרצה שריפה ביערות הכרמל (להלן גם - האירוע). באותו יום, בשעה 18:30 לערך התקיימה שיחה טלפונית בין המבקש לבין מגן צביקה בנדיק, ראש אגף ארגון ומינהל. בשיחה זו, זומן המבקש לשימוע שיתקיים ביום ו' 3.12.2010, בשעות הצהריים, וזאת לנוכח טענת המבקשת כי נפלו כשלים בהתנהלותו בעת האירוע. באותה שיחה, הודע למבקש כי החל ממועד השיחה ועד להחלטה שתתקבל בשימוע, הוא לא ימלא את תפקיד ראש אגף מבצעים. כמו כן, באותה שעה מונה למבקש מחליף. המבקש לא התייצב לשימוע שהתקיים ביום 3.12.2010, וכן לא התייצב לשימוע שנקבע לו ליום 5.12.2010. ביום 7.12.2010 פנה המבקש לבית הדין, ועתר לסעדים זמניים אלה עד לתום הדיון בתביעה העיקרית: צו הצהרתי זמני הקובע כי ההחלטה להדיח את המבקש מתפקיד ראש אגף מבצעים נגועה בשיקולים זרים, פסולים ובלתי ענייניים. צו הצהרתי זמני הקובע כי ההליך להדחתו של המבקש והליך זימונו ל"שימוע" הינו פגום, ונעשה תוך פגיעה מהותית בכללי הצדק הטבעי והפרת זכויותיו החוקתיות והבסיסיות של המבקש. צו הצהרתי זמני הקובע כי לאור הפגמים אשר נפלו בהחלטה להדיח את המבקש מתפקיד ראש אגף מבצעים, הדחתו הינה בטלה מעיקרא או מבוטלת. צו זמני המונע את הדחתו של המבקש מתפקיד ראש אגף מבצעים ומורה למשיבה להשיב את המבקש לתפקיד אותו הוא ממלא מזה למעלה מעשור, בפועל ולאלתר. ארכה להגשת תביעה עיקרית מטעמו, כך שהתביעה העיקרית תוגש בתוך 7 ימים ממועד ההחלטה בבקשה לצווים זמניים. בית הדין לא נעתר לבקשה למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד, והתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 12.12.2010. למרבה הצער, ניסיונות המותב להביא את הצדדים למתווה מוסכם להמשך ההליכים בתוך מד"א בעניינו של המבקש לא צלח. תמצית העובדות הרלוונטיות להכרעה בהליך: בטרם נפרט את העובדות, נקדים ונאמר כי כל הקביעות העובדתיות המפורטות בהחלטה זו הן לכאורה, על יסוד העדויות והראיות שהוגשו במסגרת כתבי הטענות של הצדדים ובדיון שהתקיים בפנינו. 1) השתלשלות האירועים ביום 2.12.2010: ביום 2.12.2010 בשעה 11:30 לערך, פרצה שריפה בהר הכרמל. למרבה הצער, במהלך השריפה נלכד אוטובוס ובו חניכי קורס צוערים של השב"ס בשריפה. מרבית נוסעי האוטובוס, וכן שוטרים וכבאים שניסו לסייע להם נספו או נפצעו באורח קשה מאד. המבקש הודיע למנכ"ל מד"א שבוע מראש כי ביום 2.12.2010 יהיה בחצי יום חופש, החל משעה 12:00. כפי העולה מהעמוד השני והעמוד השלישי לנספח ד' לתגובת מד"א ומעדותו של המבקש, על המבקש לדווח למנכ"ל מד"א מדי שבוע על תוכנית הפגישות השבועית שלו לשבוע שלאחר מכן, וכן לדווח על שינויים שחלו בביצוע התוכנית במהלך השבוע שחלף. המבקש העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הוא בלבד מבין כל ראשי האגפים מחויב בהגשת דו"ח פעילות למנכ"ל (ע' 1, ש' 16 - 19). כעולה מ"סיכום שיחה מיום 25.5.08" בין המבקש לבין המנכ"ל (מוצג מש/2) על פי החלטת המנכ"ל המבקש חויב לדווח מראש למנכ"ל על כל היעדרות, מכל סיבה שהיא, לרבות יציאה לסיור, ביקורת וכיו"ב. אין מחלוקת כי ביום ה', 2.12.2010 עבד התובע במטה מד"א עד שעה 14:00 לערך (ולא עד שעה 12:00 על פי הלו"ז המתוכנן). בעדותו בחקירה נגדית העיד המבקש כי לאחר שנודע לו השריפה שפרצה ועל העלאת הכוננות במרחב כרמל לרמה ג', נקט פעולות שונות, ובין היתר: שוחח שלוש פעמים עם מפקד מד"א שנכח במקום האירוע, כאשר בשיחה האחרונה מסר לו הנחיות בטיחות, וכן בדק עמו אם נדרשים כוחות ממרחבים אחרים, ונענה בשלילה; התקשר למרחב שרון, הוא המרחב הקרוב למרחב כרמל, וביקש ממנהל המרחב להעלות את רמת הכוננות לרמה ג', שכן משום מה לא הוכרזה כוננות ג' במרחב זה. עוד העיד המבקש כי ללא קשר לאירוע, לנוכח העובדה שהיה ידוע לו שמתוכנן טיול של עובדי המטה ביום 2.12.2010 החל משעה 14:00 והוא ייסע לים המלח, דאג מראש כי יימצא נציג של אגף מבצעים במרכז מד"א, וכן דאג שלא יהיו לאותו נציג פגישות מחוץ למשרד. עדותו של המבקש כאמור לעיל לא נסתרה, וגם מד"א אינה חולקת על כך שהמבקש עבד עד שעה 14:00 במשרדי המטה. בשעה 14:00 החל המבקש בנסיעה לכיוון מלון בים המלח, ביחד עם רעייתו. בשעה 15:47 התקבלה הודעה מהמוקד הלאומי לפיה אמבולנסים של מרחב שרון משוחררים מהאירוע (סעיף 6 לתצהירו המשלים של המבקש). בשעה 15:52 התקשר המבקש לתורן במוקד הלאומי והודיע כי הוא אינו זמין לאירוע בנתב"ג. בשעה 15:54 הוכרז על ידי תורן המוקד במוקד הלאומי על אירוע רב נפגעים (אר"ן), והודעה זו יצאה בביפר כלל ארצי לכלל בעלי התפקידים במד"א ולכלל העובדים והמתנדבים. לגרסת המבקש, עם קבלת ההודעה על אר"ן בביפר יצר המבקש קשר באופן מיידי עם נציג אגף מבצעים והורה לו להתייצב במוקד הלאומי ולדווח לו על מהות האירוע ומספר הנפגעים; במקביל, ניסה ליצור קשר עם גורמים שונים במד"א, אולם ללא הצלחה; הוא ביקש מנציגו במוקד הלאומי לברר מי נמצא במוקד, ונמסר לו שבכירים רבים נמצאים במוקד הלאומי. לאור זאת, ביקש מנציגו לברר אצל עוזר המנכ"ל אם הוא צריך להיות במוקד הלאומי או במקום האירוע, ונמסר לו שאין צורך שיגיע וזה לא רלוונטי; כן יצר קשר עם ראש לשכת המנכ"ל. למרות האמור, לאחר שלא הצליח לקבל מענה ענייני לפניותיו, החליט בין שעה 16:45 לשעה 17:30 לשוב למרכז הארץ, לאחר שהסיע את אשתו למלון בים המלח. במהלך הנסיעה מים המלח למרכז הארץ הוא ניסה ליצור קשר עם המנכ"ל ואחרים, ואף אחד לא השיב לו; במהלך נסיעתו למרכזהארץ, בשעה 18:30 קיבל הודעה לפיה הוא מושעה מתפקידו, ושלא יעלה לשיחת הערכת מצב שתתקיים בשעה 19:30. לאור זאת, שב למלון בים המלח להחזיר את אשתו למרכז הארץ. במהלך הנסיעה חזרה, בערך בשעה 21:00 הצליח ליצור קשר עם המנכ"ל וביקש ממנו לתפקד באירוע החירום ושהבירור ייערך לאחר מכן, אולם המנכ"ל השיב לו שאין צורך בו וטרק לו את הטלפון; בשעה 23:45 כאשר לא היה יכול יותר לסבול את המצב, הודיע למנהל במוקד הלאומי שהוא במרחב המרכז וזמין לכל משימה שתוטל עליו (ע' 6, ש' 10 ואילך; ע' 7; ע' 8). לעניין השתלשלות האירועים שהתרחשו ביום 2.12.2010 החל משעה 12:00 עד לשעה 18:30 העיד מטעם מד"א מגן דר' אלי יפה, המשמש כמנהל אגף הדרכה, הסברה ויחסים בינלאומיים במד"א. כפי שאישר דר' יפה בעדותו, הוא לא היה בקשר טלפוני עם המבקש ולא שוחח עמו בשעות הרלוונטיות להליך זה (בין השעות 12:00 עד 18:30), לא היה שותף לתהליך קבלת ההחלטה בעניינו, ואף לא שוחח עם ממלאי תפקידים שונים בעניינו של המבקש (ע' 10, ש' 14 - 22). יתר על כן. כעולה מפרוטוקול השימוע מיום 3.12.2010, המידע על השתלשלות האירועים נמסר לדר' יפה מפי מג"מ רוזנבלט עדו, מפקח מוקדים ארצי, אשר הגיש לוועדה נתונים. נציין, כי מג"מ רוזנבלט לא זומן להעיד, ולא ברור מה מקור הנתונים שבידיו. מכאן, שהעובדות המפורטות בתצהירו של אלי יפה אינן ידועות לו מידיעה אישית, והן מבוססות על מידע ונתונים שנמסרו לו קודם לעריכת השימוע (ע' 11, ש' 1 - 3), כאשר על פני הדברים לפחות חלק מהמידע שנמסר לו הוא מידע שנאסף על ידי מג"מ רוזנבלט משיחות עם גורמים שונים, דהיינו גם למי שמסר את המידע למר יפה לא הייתה ידיעה אישית על הנתונים. מד"א גם לא זימנה לעדות אף עובד ששוחח עם המבקש או עובד אחר שיכול להעיד על השתלשלות האירועים מידיעה אישית. לפיכך, עדותו של המבקש בתצהירו ובחקירה נגדית על השתלשלות האירועים ביום ה' 2.12.2010 כמפורט לעיל לא נסתרה. 2) ההליכים במסגרת מד"א עד להגשת הבקשה: כאמור, ביום 2.12.2010 בשעה 18:30 הודע למבקש כי החל מאותה שעה הוא אינו ממלא את תפקיד ראש אגף מבצעים (למשמעות ההודעה - האם היא מהווה הדחה, השעיה או "איוש זמני של תפקידו של המבקש" - נתייחס בהמשך), וכי הוא מוזמן לשימוע ביום 3.12.2010. כן נמסרה הודעה לכל בעלי התפקידים כי מונה למבקש ממלא מקום מגן אורן מושקוביץ. אין מחלוקת, כי קודם להודעה זו שנמסרה למבקש לא נערך למבקש שימוע וגם לא נערך עמו בירור כלשהו. המבקש שלח ביום 3.12.2010 מכתב, בו טען, בין היתר, כי לא קיבל הסברים על מהות השימוע ומה ההחלטה העלולה להתקבל בעקבותיו, וכי הזימון לשימוע נועד להכשיר בדיעבד החלטה פסולה להדחתו מתפקידו. המבקש הודיע כי בנסיבות אלה אינו מתכוון להתייצב לשימוע ולשתף פעולה בהליך פסול, ודרש להשיבו לתפקידו לאלתר. ביום 3.12.2010 כונסה ועדת השימוע, שחבריה הם מגן אורן בלושטיין, עוזר מנכ"ל ומגן דר' אלי יפה (המצהיר מטעם מד"א). המבקש לא התייצב. הוועדה קיבלה נתונים ממג"מ רוזנבלט עידו, מפקח מוקדים ארצי, שהציג "השתלשלות כרונולוגית של התנהלותו של המבקש סביב האירוע" (נספח א' לפרוטוקול) שנערכה על בסיס "מערכת ההקלטה [וממידע] מבעלי תפקידים שונים". כן הציג מייל של סגן מנהל מרחב כרמל, מג"מ אורן אביטן, ממנו עולה לדבריו כי "מגן דורון קוטלר היה מודע להיקף האירועים ולמורכבות האירועים ולפוטנציאל הסכנה הכרוכה בהם". הוועדה קבעה בהחלטתה כי "לפנים משורת הדין" תינתן למבקש הזדמנות נוספת להשמיע את טענותיו ביום א', 5.12.2010 בשעה 16:00, וכי עד למועד השימוע המבקש יהיה "תחת אחריותו של תמ"ג גיל מושקוביץ, המשמש כממלא מקום מנהל אגף המבצעים, זאת בנוסף על תפקידו. כמו כן אנו מנחים כי מר מושקוביץ יתן לו משימות שככל הניתן לא ישאו משמעות של 'כוננות' או פן מבצעי כלשהו". בהחלטה הודגש כי החלטה זו היא עד למועד השימוע ביום א' הקרוב. באותו יום, נשלח למבקש מכתב חתום על ידי חברי הוועדה, בו פורטה השתלשלות האירועים בנוגע לזימונו לשימוע והחלטת הוועדה. ביום 5.12.2010 פנה המבקש למנכ"ל מד"א באמצעות בא כוחו במכתב בו הועלו טענות כנגד ההחלטה להדיחו מתפקידו, הזימון לשימוע והליך השימוע, וההחלטה להכפיף את המבקש למי שנמוך ממנו בהירארכיה הארגונית. כן נטען כי מטרת המהלך היא להדיח את המבקש מתפקידו מיידית ושלא כדין, והובהר כי ניתנה הנחייה למבקש שלא ליטול חלק בהליך למראית עין ושלא להתייצב לישיבת השימוע המדומה. בהחלטת ועדת השימוע מיום 5.12.10 נתקבלה המלצתו של דר' אלי יפה לאפשר למבקש להציע מועדים לקיום שימוע; נקבע כי עד קיום השימוע ההחלטה בכל הנוגע לשיבוצו עומדת בעינה; הובהר כי מטרת השימוע שייערך היא הליך אשר בסופו יוחלט אם יש מקום להעמיד את המבקש בפני ועדת משמעת, וככל שכן מה יהיה תפקידו עד להחלטת ועדת המשמעת, ככל שתהיה. המבקש לא התייצב לעבודה החל מיום 5.12.2010 הודיע כי הוא בחופשת מחלה עד יום, 12.12.2010. בדיון שהתקיים ביום 12.12.2010 הודיע התובע כי הוא יכול לשוב לעבודה מיום 13.12.2010. תמצית טענות הצדדים: המבקש טען בבקשה, בתשובה לתגובת המשיבה ובסיכומים מטעמו כי מד"א מנסה לבצע מחטף הדחה משיקולים זרים, בחוסר תום לב, תוך ניצול ציני של אסון לאומי; החל משעות הצהריים המבקש היה זמין באופן מלא בטלפון בביפר ובמירס, למרות שלא היה נוכח פיזית במוקד הלאומי; מטעמים פסולים, אף לא אחד מגורמי ההנהלה והמטה במד"א השיב לפניותיו של המבקש ולא יצר עמו קשר. זאת, על מנת ליצור באופן מלאכותי טענה בדבר חוסר זמינות של המבקש, במטרה להכשיר את הדחתו הפסולה; ניתן היה למנות למבקש ממלא מקום ללא שיודח מתפקידו, ובכל מקרה לא היה צורך בהשעייתו של המבקש, במיוחד בהינתן העובדה כי לא היו ימי עבודה בין יום ה' אחה"צ לבין יום ו'; ההחלטה להדיח את המבקש מתפקידו נתקבלה ללא שנערך למבקש שימוע או אפילו בירור ראשוני, תוך פגיעה בזכויות היסוד של המבקש ובכללי הצדק הטבעי; מי שמינה את וועדת השימוע לא היה המנכ"ל אלא מנהל אגף ארגון ומינהל, ולכן החלטת ההשעיה והמשך ההשעיה התקבלה בחוסר סמכות; המשיבה לא הוכיחה מקור משפטי המקנה לה סמכות להשעות את המבקש; בהליך אחר כנגד מד"א נפסק כי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל במד"א, היא מוסמכת להשעות עובד במקרה אחד בלבד, והוא כאשר מואשם העובד באשמת מעילה או עבירה פלילית בתפקידו; ההחלטה להשעות את המבקש מתפקידו פוגעת בכבודו של המבקש, בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו, וגורמת נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי. מד"א טענה כי השאלה השנויה במחלוקת היא האם החלטת מד"א לאייש את תפקיד מנהל אגף מבצעים באדם אחר ולקבוע כי המבקש לא ישוב לתפקידו עד לשימוע שנקבע למחרת היא החלטה סבירה ומידתית; המבקש בחר שלא להתייצב לשימוע, נטל חופשת מחלה ובמהלכה הכין את הבקשה לבית הדין, במקום להתייצב לשימוע ולהציג את גרסתו בפני מד"א; התמונה העובדתית שהייתה לפני מד"א ואוששה בראיות בפני בית הדין היא שהמבקש, גם לאחר הכרזה על אר"ן [אירוע רב נפגעים] ועל לכידת 50 נוסעים באוטובוס, החליט להמשיך בנסיעה דרומה לחופשה; המבקש לא זו בלבד שלא שב לאזור המרכז, אלא אפילו לא עצר בצד הדרך לברר את הדברים לאשורם; עצם העובדה שהמבקש לא התייצב מיידית במוקד הלאומי לאחר שהוכרז על אר"ן אלא המשיך בנסיעתו לחופשה, כמו גם החלטתו שלא לבטל את החופשה לאחר שרמת הכוננות באזור כרמל הועלתה לרמה ג' מהווה לכאורה כשל מהותי בתפקודו; על המבקש היה להתייצב ביוזמתו, ולא נדרש שגורמי מד"א יתקשרו אליו; אין מדובר בטעות של רגע, אלא בפרק זמן ממושך בו המבקש ממשיך לנסוע דרומה; נוצר משבר אמון קשה והמבקש "מבחינת מד"א לא כשיר לשמש כמנהל אגף המבצעים עד שלא יתבררו העובדות לאשורן ולא תישמע גרסתו" כפי שהנהלת מד"א ביקשה לעשות במועד הקרוב לאירוע והייתה מוכנה גם היום; המבקש לא הודח מתפקידו, לא הושעה ולא הוצא לחופשה כפויה, אלא נקבע לו תפקיד זמני באגף המבצעים; המבקש הוא זה שהעצים את הפגיעה בו בכך שבחר שלא להציג את גרסתו; למד"א פררוגטיבה ניהולית להעביר עובד שכשל מתפקידו לתפקיד אחר, וכפועל יוצא מכך יש לה גם את הסמכות להעביר זמנית עובד מתפקידו עד לבירור, כל עוד העניין נעשה בסבירות ובמידתיות; מאזן הנוחות נוטה לטובת מד"א, לנוכח האחריות המוטלת עליה ועל המנכ"ל, להיות בכל רגע בכשירות וזמינות מקסימאליים ולתת מענה לאירועים בשעת חירום. לנוכח אחריות זו חיוני שתפקידי הביצוע הבכירים ימולאו על ידי עובדים שניתן לסמוך עליהם ועל שיקול דעתם באופן מוחלט; פסילת החלטתה של מד"א משמעה פגיעה מהותית ביכולתה למלא את תפקידה הציבורי בשעות חירום ובאירועים חריגים. דיון והכרעה: 1) מסגרת הדיון: השאלות העומדות להכרעה בהליך זה נגזרות בראש ובראשונה מבקשתו של המבקש. במהלך הדיון ובעיקר במסגרת הניסיון להשיג הסדר מוסכם עלו נושאים נוספים, שאיננו רואים מקום לדון בהם בשלב זה. זאת, הן לנוכח העובדה שנושאים אלה חורגים ממסגרת הדיון על פי כתבי הטענות והן לנוכח העובדה שלא נפרשה בפנינו התשתית העובדתית המלאה הדרושה להכרעה בשאלות אלה. מד"א הצהירה על נכונותה לערוך למבקש שימוע. למותר לציין, כי המבקש לא עתר במסגרת הבקשה למתן צו מניעה כנגד עצם עריכת שימוע. במסגרת הבקשה, עתר המבקש לסעד הצהרתי זמני כי זימונו לשימוע היה פגום, ונטען כי לא הובהרו למבקש מהות השימוע אליו זומן וכן הטענות כנגדו. לעומת זאת, לא הועלתה כל טענה כי נפל פגם בוועדת השימוע בשל כך שלא מונתה על ידי מנכ"ל מד"א או בשל הרכב הוועדה, וכן לא הועלתה הטענה כי ועדת השימוע אינה מוסמכת להורות על השעייתו של המבקש מתפקידו. עוד נציין כי שני הצדדים לא פרשו בפני בית הדין את התשתית ההסכמית והעובדתית לעניין קיום הליכי משמעת במד"א. לפיכך, במסגרת החלטה זו, נתייחס אך ורק לטענות שהועלו בבקשה - העברת המבקש מתפקידו והעדר זימון כדין לשימוע, בין היתר בשל היעדר פירוט של מהותו והטענות שאמורות להתברר במסגרתו - ולא נדון בנושאים החורגים מטענות אלה. ככל שלמבקש יהיו טענות בעניין הליך השימוע שייערך - הרכב ועדת השימוע, סמכויות ועדת השימוע, החלטת ועדת השימוע וכל עניין אחר - יוכל לשוב ולעתור לבית הדין. העולה מן האמור הוא כי השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא האם יש להתערב בהחלטת מד"א כי בפרק הזמן שעד להחלטה שתתקבל בשימוע בעניינו, המבקש לא ימלא את תפקיד ראש אגף מבצעים. בנוסף, עלינו להכריע אם הזימון לשימוע היה כדין. 2) המבקש הושעה מתפקידו ומד"א לא הוכיחה מקור המעניק לה סמכות השעייה: לצורך הכרעה בסעד העיקרי המבוקש בבקשה - להורות למד"א להשיב את המבקש לתפקידו כראש אגף מבצעים - יש לסווג את פעולתה של מד"א: האם מדובר בהדחה מתפקיד, השעיה או העברה מתפקיד לתפקיד. אנו סבורים, כי מהשתלשלות האירועים המתוארת לעיל וממסמכים של מד"א עצמה עולה כי המבקש הושעה זמנית מתפקידו עד להחלטה שתתקבל בשימוע בעניינו, וכי מדובר בהשעיה במסגרת הליכי משמעת. ראשית, גרסתו של המבקש כי מגן צבי בנדיק הודיע לו על השעייתו מתפקידו עד לעריכת בירור בשימוע לא נסתרה. שנית, במכתב מד"א למבקש מיום 3.12.2010 (נספח ו' לתגובה) נאמר במפורש כי "עוד, בשיחה זו נמסר לך כי הנך מושעה מתפקידך מיידית לנוכח המחדלים הלכאוריים בהתנהלותך". אין המדובר, כנטען במפורש או במשתמע על ידי מד"א בתגובה ובסיכומים בהחלטה "לאייש" את תפקידו של התובע, או בהחלטה לניידו לתפקיד אחר. מה גם, שהמבקש לא הוצב בתפקיד מוגדר, אלא כל שנאמר הוא כי המבקש יהיה כפוף למר מושקוביץ ויבצע משימות שיוטלו עליו, ובלבד שאין בהן משמעות של כוננות או פן מבצעי. אכן, לאחר החלטת ועדת השימוע, המבקש לא הושעה כליל מעבודה, אלא הוא הוצב זמנית לעבודה בכפיפות למר מושקוביץ, וכאמור ללא תפקיד מוגדר. עובדה זו אינה משנה את מהות החלטת מד"א וסיווגה כהשעיה מתפקיד במסגרת הליך משמעתי. מסקנה זו עולה באופן מובהק מהחלטת וועדת השימוע מיום 5.12.2010, בה הובהר כי "מטרת השימוע שייערך למר קוטלר הינה הליך אשר בסופו יוחלט האם יש מקום להעמיד את העובד בפני ועדת משמעת וככל שכן מה יהיה תפקידו עד להחלטת ועדת המשמעת ככל שתהיה". מכאן, כי על פי החלטת מד"א עצמה, מדובר בהשעיה מתפקיד בהליך שניתן לכנותו "טרום הליכי משמעת", בו נבחנת האפשרות להעמיד את העובד בפני ועדת משמעת, ולא בהחלטה על העברה מתפקיד לתפקיד מסיבות שונות (אי התאמה, צרכי העבודה). אנו סבורים, כי כאשר במסגרת הליכי משמעת מועבר עובד מתפקידו לתפקיד אחר, מדובר בתחליף להשעיה, ולפיכך חלים הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין השעייה. (השוו לעניין זה הוראות סעיפים 47 ו- 48 לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג - 1963, בהם נקבע כי העברה לתפקיד אחר היא תחליף להשעיה במסגרת ההליך המשמעתי). בעניין דדון [ע"ע 1271/02 צבי דדון - מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ, מיום 26.2.2004] קבע בית הדין הארצי לעבודה כי "מעביד אינו רשאי להשעות עובד ללא מקור משפטי המסמיך אותו להשעותו. מקור משפטי זה יכול שיהיה חוק, הסכם קיבוצי או הסכם אישי". אנו סבורים, כי קביעה זו חלה גם על השעיה מתפקיד ולא רק על השעיה מוחלטת מעבודה. בתגובתה לבקשה, מד"א לא הצביעה על מקור משפטי המעגן את סמכותה להשעות את המבקש מתפקידו עד להחלטת ועדת השימוע, אולם טענה כי סמכות זו נגזרת מהפררוגטיבה להעביר עובד מתפקיד לתפקיד. אנו סבורים, כי בשל השוני המהותי בין השעיה במסגרת הליכי משמעת לבין ניוד עובד מתפקיד לתפקיד מטעמים הקשורים בעובד או בצרכי העבודה, הפררוגטיבה המוקנית למעביד להעביר עובד מתפקיד לתפקיד אינה מהווה מקור משפטי להשעייתו של עובד במסגרת הליך משמעתי. בהתייחס להחלטה בענין פרחי [ בש"א (י-ם) 1085/09 פרחי - בשארי ומד"א, מיום 14.10.09] עליה הסתמכה מד"א: בעניין פרחי התקבלה החלטה להעביר את העובד מתפקידו בשל ליקויים מתמשכים בעבודתו, כאשר הוא נדרש לשפר את הליקויים זמן רב לפני העברתו לתפקיד אחר, והעברתו לתפקיד אחר לא נעשתה במסגרת הליכי משמעת; בעניין פרחי נקבע כי מהותית ניתנה לעובד זכות השימוע, גם אם השימוע אינו עומד בכל התנאים שנקבעו לגבי שימוע בפסיקה, וכי עקב תפקודו הלקוי של העובד מאזן הנוחות נטה לצדה של מד"א. מאחר שפסק הדין בעניין פרחי עוסק בנסיבות שונות לחלוטין - ניוד עובד מתפקיד בשל תפקודו של העובד ולא השעיית עובד מתפקידו במסגרת הליכי משמעת - אין ללמוד ממנו על סמכות מד"א להשעות את המבקש מתפקידו. נציין, כי בעניין שבתאי [בש"א (ת"א) 8053/09 שבתאי - אגודת מגן דוד אדום לישראל] דן בית הדין האזורי בסמכותה של מד"א להשעות עובד במסגרת הליכי משמעת על פי הוראות ההסכם הקיבוצי. בית הדין האזורי קבע כי הסמכות המוקנית בסעיף 20 להסכם הקיבוצי להשעות עובד שהואשם במעילה או עבירה פלילית בתפקידו, אינה מקור המקנה סמכות להשעיה ולהעמדה לדין משמעתי, וכי אין בהוראות ההסכם הקיבוצי דין משמעתי. כאמור, במקרה הנדון מד"א אפילו לא ניסתה להציג מקור משפטי המקנה לה סמכות השעיה, ולא הסתמכה על הוראות ההסכם הקיבוצי או הוראות הסדר אחר כלשהו. יחד עם זאת, על פני הדברים, נפסק כי סמכות ההשעיה של מד"א מוגבלת למקרים של מעילה או עבירה פלילית בתפקיד, נסיבות שאינן מתקיימות במקרה הנדון. מכל מקום, משלא נפרשה תשתית עובדתית מלאה בעניין זה, איננו מכריעים בשאלה זו במסגרת החלטה זו. כללו של דבר - מד"א לא הוכיחה קיומו של מקור משפטי המקנה לה סמכות להשעות את המבקש מתפקידו. 3) לא נערך למבקש שימוע או בירור קודם לקבלת ההחלטה על השעייתו: מתצהירו ומעדותו של המבקש שלא נסתרו, עולה כי ההחלטה להשעותו מתפקידו נתקבלה ללא שנערך לו שימוע או אפילו בירור ראשוני קודם לקבלת ההחלטה. לתובע לא ניתנה הזדמנות להסביר את התנהלותו ולא ניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו. אין צורך להכביר מלים על חשיבותה של זכות השימוע, ועל חובתו של המעסיק להציג בפני העובד את הטענות המועלות כנגדו ולתת לו הזדמנות להציג את גרסתו בטרם קבלת החלטה בעניינו. נדגיש, כי העובדה שהתובע זומן לשימוע יום למחרת אינה מרפאת את הפגם. ראשית, כאמור, למעט בנסיבות חריגות יוצאות דופן, שאינן מתקיימות במקרה הנדון, יש לערוך את השימוע לפני קבלת ההחלטה ופרסומה ברבים, ולא לאחריה; שנית, לזכות הטיעון שני מרכיבים - הצגת מלוא הטענות בפני העובד, ומתן אפשרות לעובד להתייחס לטענות שהועלו נגדו. זימונו של המבקש לשימוע יום לאחר מתן ההחלטה, בשיחת טלפון, כאשר לא הוצגו בפני המבקש טיעוני מד"א מעבר לטיעון כללי בדבר "חוסר תפקוד" מביאה למצב בו לא ניתנה לו הזדמנות אמיתית להיערך לשימוע. לפיכך, זימונו לשימוע של המבקש ליום למחרת קבלת ההחלטה אינו מרפא את הפגם. כללו של דבר: ההחלטה להשעות את המבקש מתפקידו נתקבלה תוך הפרת זכותו של המבקש לשימוע בטרם קבלת ההחלטה בעניינו. מאזן הנוחות : כעולה מן האמור לעיל בהשעייתו של המבקש נפלו שני פגמים משמעותיים: האחד - העדר מקור חוקי להשעייתו מתפקידו; השני - קבלת ההחלטה בעניינו מבלי שניתנה לו זכות הטיעון. על פני הדברים, פגמים אלה מצדיקים ביטול ההחלטה על השעייתו מתפקידו. לאמור לעיל יש להוסיף כי ההחלטה ובמיוחד האופן בו נתקבלה ההחלטה ופורסמה ברבים פגעו בכבודו של המבקש, במוניטין המקצועי שלו ובשמו הטוב פגיעה חמורה. זאת ועוד. המבקש טען הן בבקשה והן במכתביו לועדת השימוע כי השעייתו מתפקידו נובעת משיקולים זרים, כאשר מדובר במחטף הדחה תוך ניצול ציני של אסון לאומי. יתר על כן. מהמסמכים שהוגשו על ידי מד"א ומעדותו של המבקש עולה כי מערכת היחסים בין המבקש לבין מנכ"ל מד"א אינה תקינה, וזאת בלשון המעטה. על כך ניתן ללמוד הן מהעובדה שהמבקש, המכהן בתפקיד בכיר של ראש אגף, נדרש למסור למנכ"ל מדי שבוע את לוח פגישותיו בשבוע העתידי ולדווח על שינוי בלוח הזמנים בשבוע שחלף, והן מהמכתב מש/2, ממנו עולה כי התנהלה תכתובת "לא נעימה" בין המנכ"ל לבין המבקש. למרות האמור, מנכ"ל מד"א או גורם אחר במד"א שהיה מעורב בקבלת ההחלטות, כגון ראש אגף מינהל או עוזר מנכ"ל, לא העיד מטעם מד"א. מד"א בחרה כי העד מטעמה יהיה דר' אלי יפה, אשר כלל לא היה מעורב באירועים בזמן התרחשותם בזמן אמת, לא ניהל ולו שיחה אחת עם המבקש, וכפועל יוצא מכך לא יכול היה להעיד על השתלשלות האירועים והשיקולים לקבלת ההחלטה על השעיית התובע מתפקידו. לאור האמור, טענות המבקש בדבר שיקולים זרים בהחלטה להשעותו לא הופרכו בעדויות מד"א. נוסיף, כי גם האופן בו נתקבלה ההחלטה והודע למבקש על ההחלטה, מעורר ספק בדבר היות השיקולים שהביאו להחלטה שיקולים ענייניים הנוגעים לתפקודו של המבקש בלבד. אכן, מתן סעד של אכיפה הוא סעד הנתון לשיקול דעתו של בית הדין בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, תוך עריכת איזון בין האינטרסים של המעסיק לבין האינטרסים של העובד. מד"א הדגישה בסיכומי הטענות מטעמה את האחריות המוטלת עליה מכוח תפקידה כמספקת שירותי הצלה בשעת חירום, וטענה כי פסילת החלטתה בעניינו של המבקש "משמעותה פגיעה מהותית ביכולתו של מדא למלא את אחריותו הציבורית לתפקד באופן המיטבי בעיתות חירום ולהציל חיים באירועים חריגים". מחומר הראיות שבפנינו לא שוכנענו כי המשך עבודתו של המבקש בתפקידו בתקופה הקצרה שעד לעריכת השימוע אכן תפגע ביכולת התפקוד של מד"א. המבקש מועסק במד"א למעלה משלושים שנה ומכהן בתפקידו כראש אגף מבצעים במשך למעלה מ- 12 שנים. כעולה ממכתבי הערכה רבים שצורפו לתצהירו (מב/8) המבקש זכה להערכה רבה של גורמים שונים על תפקודו במהלך תקופת עבודתו. בחינת טענותיו של המבקש בעניין אופן תפקודו באירוע צריכה להיבחן במסגרת הליך השימוע שייערך לו על ידי מד"א, וההליך בבית הדין אינו תחליף להליך השימוע בפני הגורמים המוסמכים. לפיכך, בשלב זה איננו נוקטים עמדה בנוגע לתפקודו של המבקש באירוע. אולם, בכל מקרה, גם אם המבקש טעה בשיקול דעתו במהלך אירועי יום 2.12.2010 במהלך השעות הראשונות להתרחשות האירוע, לא שוכנענו כי המשך עבודתו בתפקיד ראש אגף מבצעים לפרק הזמן הקצר שעד לעריכת השימוע, פוגע במידה משמעותית ומסכן את תפקודה של מד"א. בהקשר זה נציין כי בתגובה ובתצהיר מטעם מד"א נטען כי התובע הפר את הנהלים בנושאים נוספים לאלה הקשורים לתפקודו באירוע השריפה - אי דיווח על נסיעה לים המלח, העדר בקשה למנות לו ממלא מקום לנוכח אי זמינותו והתרחקותו מאזור המרכז, לרבות אי זמינותו לביצוע כוננות בנמל תעופה בן גוריון. לעניין זה נציין כי המבקש דיווח על יציאתו לחופשה למנכ"ל מראש, כעולה מהמסמכים שמד"א הגישה; לא הוכחה טענת מד"א כי יש להודיע מראש על נסיעה לאזור ים המלח ולדאוג למחליף, ובכל מקרה הסמכות למנות ממלא מקום היא בידי המנכ"ל, שכאמור ידע על יציאתו של המבקש לחופשה; לעניין ביצוע הכוננות בנמל תעופה בן גוריון, לא נסתרה טענת המבקש כי הודעות על העדר זמינות לנתב"ג לא ניתנות מראש לתורן, אלא רק בסוף שבוע, ככל שנוסעים מחוץ לעיר, וכי היו בעלי תפקידים נוספים רבים שיכלו לבצע את הכוננות. בכל מקרה, על פני הדברים, הזימון לשימוע היה בעניין תפקוד המבקש באירוע השריפה ולא בנושאים אלה, ומד"א גם לא חזרה על טענות אלה בסיכומיה. כללו של דבר: לנוכח הפגמים שנפלו בהליך השעיית המבקש מתפקידו; הנזק שנגרמו כתוצאה מכך לכבודו ולשמו הטוב, נזק שאינו ניתן לפיצוי בכסף; ומשלא שוכנענו כי המשך העסקתו בתפקיד עד לעריכת השימוע תפגע ביכולת התפקוד של מד"א, מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש ומחייב מתן צו להשבתו לעבודה בתפקידו כראש אגף מבצעים. מובהר כי הצו אינו ניתן ללא הגבלת זמן, אלא עד להחלטה שתתקבל בשימוע. 5) הליך השימוע: כאמור לעיל, במסגרת הליך זה אין מקום לדון בטענות המבקש לעניין הליך השימוע שלא הועלו באופן מפורש בבקשה, כגון טענות בדבר סמכות ועדת השימוע לקבל החלטה על השעיה או על העברה מתפקיד, הרכב וועדת השימוע ועוד. ככל שלמבקש יהיו טענות בעניין זה יוכל לפנות לבית הדין. הסעד היחיד שנתבקש בבקשה לעניין זה הוא בעניין זימון לשימוע, ולעניין זה אנו קובעים כי על מד"א למסור למבקש זימון מפורט לשימוע אשר יכלול את שמות חברי ועדת השימוע; מטרת השימוע, דהיינו אלה החלטות עשויות להתקבל בהליך השימוע; תמצית הטענות כנגד המבקש. מועד עריכת השימוע יתואם בין הצדדים, אולם בכל מקרה ייערך לא יאוחר מחמישה ימי עבודה (לא כולל שישי שבת) מהמועד בו יימסר למבקש זימון לשימוע. סוף דבר: בכפוף לאמור בסעיף 48 לעיל, ניתן בזה צו המורה למד"א להשיב את המבקש לתפקיד ראש אגף מבצעים, בפועל ולאלתר, עם כל הסמכויות אשר היו בידיו עובר ליום 2.12.2010. איננו רואים לנכון ליתן סעדים הצהרתיים זמניים, אשר אינם נחוצים בשלב זה של ההתדיינות. על מנת למנוע התדיינויות עתידיות, בית הדין ממליץ לצדדים להגיע למתווה מוסכם בעניין הליך השימוע. ככל שהצדדים יבקשו זאת, מוכן בית הדין לזמן תזכורת לעניין זה. באשר להמשך ההליכים בתיק: איני רואה טעם לחייב את המבקש בהגשת תביעה עיקרית בהתייחס לסעדים המפורטים בבקשה, כאשר ברור כי מדובר בסעדים הרלוונטיים לתקופה קצרה בלבד. כמו כן, יתכן שלאחר עריכת השימוע תתייתר ההתדיינות. לפיכך, כתב תביעה בתיק העיקרי יוגש עד יום 26.12.2010, ככל שיהיה בכך צורך. מד"א תשלם לתובע הוצאות בסך של 5,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. השעיההשעיה מעבודהשימועשימוע לפני פיטורין