זמן אספקה ''משוערת'' בחוזה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זמן אספקה ''משוערת'' בחוזה: השופט מ' בייסקי: .1בית-משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת מ' דיבון) חייב את המערערת לשלם למשיבה סך 514.76, 5שקלים בצירוף ריבית והצמדה, כפיצוי על הפרשי מחיר של טרקטור, שנאלצה המשיבה לשאת עקב איחור באספקתו. ערעורה של המערערת על חיוב זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובבקשת רשות ערעור לפני בית-משפט זה ביקשה המערערת להשיג בשנית על קשת נרחבת של מימצאי הערכה הראשונה; ואולם כבוד הנשיא מצא, כי רק שאלת מועד האספקה ראויה להתברר בבית-משפט זה, ולכך בלבד צומצמה רשות הערעור שהוענקה. ושאלה זו ניתן להגדיר בתימצות כלדקמן: מועד אספקת הטרקטור, שצוין בהזמנה בזו הלשון: "אספקה משוערת: - סוף אוגוסט", האם זה מועד מוגדר, או דילמא זהו חיוב, שלא הוסכם על מועד קיומו, ועל-כן יש לקיימו תוך זמן סביר על-פי הוראותיו של סעיף 41לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973? יצוין כבר כאן, כי בתביעתה התבססה המשיבה על הפרת התחייבותה של המערערת באי-אספקת הטרקטור במועד המוסכם, ולא מצויה שם עילה, כי לא סופק הטרקטור תוך זמן סביר, כאמור באותו סעיף. .2תחילה תמצית העובדות הצריכות לעניין: כתב הזמנת הטרקטור נחתם על-ידי הצדדים ביום 11.6.74על טופס סטנדרטי מודפס, והפרטים מולאו בכתב יד. תנאי התשלום צוינו: "פתיחת מכתב אשראי מיידי בתאריך 12.6.74". בתחתית ההזמנה צוין, כי אם יחולו העלאות מחירים מטעם הספק או שינויים בשעורי המטבע, ההובלה וכו', המחירים יותאמו בהתאם. מנהלה של המערערת הודה, כי ללא קשר עם הזמנת המשיבה הוזמן הטרקטור מאת היצרן בארצות-הברית עוד ב-13.5.74, היינו כחודש קודם לכן, ובעת קבלת הזמנת המשיבה ולאור בירורים עם היצרן, היה למערערת יסוד להאמין, כי הטרקטור יגיע עד סוף אוגוסט 1974, כשם שנכתב בהזמנה. המשיבה פתחה מכתב אשראי דוקומנטרי לטובת היצרן בארצות-הברית על מלוא המחיר של 000, 39דולר, וזה נעשה על-פי כתב הנחיה מאת המערערת אל בנק דיסקונט בשפה האנגלית, שבו נאמר כי תוקפו של האשראי הדוקומנטרי יהא עד 31.12.74, וכי הוא יימסר על-ידי סניף הבנק בניויורק ליצרן, כאשר זה יציג שטר מטען ועוד מסמכים, שלפיהם הוטען הטרקטור על האניה. בפועל לא סופק הטרקטור למשיבה עד סוף אוגוסט, והוא הגיע ארצה רק ב-15.12.74; אך בינתיים פוחת ביום 10.11.74שער המטבע הישראלי לעומת הדולר האמריקאי ב-%43, והמשיבה נאלצה לשלם עבור הטרקטור במטבע ישראלי סכום גבוה כשיעור הפיחות לעומת הערך ביום ההזמנה או ביום האספקה המשוער. פיצוי על נזק זה תבע המשיבה מהמערערת. השופטת המכובדת בבית-משפט השלום התייחסה בפסק-דינה המפורט והיסודי לכל הפלוגתות שהעלו בעלי הדין לפניה, אך לאור צמצום הרשות לערעור לשאלה היחידה הנזכרת בפתח הדברים, פטורים אנו מלהתייחס לכל המימצאים והקביעות כגון שיעור הנזק, החובה והאפשרות להקטינו וכדומה עניינים שהיו במחלוקת, ודי יהא לומר, כי כל אלה נדונו בהרחבה ובקפידה, וכהחלטת הנשיא המכובד אינן טעונות בחינה נוספת. .3בשאלה, שלגביה הוענקה רשות הערעור, חוזרת המערערת לפנינו על טענתה הכפולה, שנדחתה על-ידי שתי הערכאות שקדמו לנו, היינו, כי בקביעת מועד אספקה משוער בסוף אוגוסט אין לראות התחייבות לספק את הטרקטור במועד מסוים דוקא, ויש לראות בכך התחייבות שלא הוסכם על מועד קיומה; במצב זה ייתכן שיכלה המשיבה להשתית תביעתה על אי-אספקת הטרקטור תוך זמן סביר לאחר כריתת החוזה, אילו פעלה על-פי האמור בסעיף 41לחוק החוזים (חלק כללי); אך היא לא תבעה כך וייחסה למערערת הפרת ההתחייבות ואי-אספקה במועד מוסכם; ומועד מוסכם לא היה כלל. חלקה האחר של הטענה גורס, כי דרישת המערערת, שתוקפו של האשראי הדוקומנטרי יהיה עד 31.12.74, לא רק תומכת בגירסה, שהמועד המשוער של סוף אוגוסט לא היה דווקני, אלא משמשת ראיה, כי על דעת שני הצדדים הייתה האספקה אמורה להתבצע במועד כלשהו בין יום מסירת ההזמנה לבין ה-31.12.74, והאיזכור בהזמנה של סוף אוגוסט הוא בבחינת מועד משוער בלבד. בהקשר זה מלין בא-כוח המערערת לפנינו על כי הערכאות הקודמות לא התחשבו וסטו מהלכה פסוקה התומכת בגירסתו, כי כאשר מדובר בחוזה ב"מועד אספקה משוער" מצוי הדבר בגדר חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, והכוונה לת"א (ב"ש) 364/75 [6] אשר שימש נושא הדיון בע"א 764/76 [1]. .4לעניין משמעותו של מועד האספקה המשוער הרשום בהזמנה ניתחה השופטת המכובדת בבית-משפט השלום בזהירות רבה את הראיות שבאו לפניה, הן ביחס לשלב המשא ומתן ומה הובטח בנדון והן ביחס להשלכה שיש לעובדה כי תוקפו של האשראי הדוקומנטרי נקבע ל-31.12.74, והיא הגיעה לסקנה, כי המועד סוף אוגוסט נקבע כתאריך סופי, לאחר שגם היצרן אישר אותו, והוסיפה, כי לאור נקיטת הלשון "אספקה משוערת" אין לפרש זאת כי התכוונו הצדדים ליום האחרון של חודש אוגוסט דווקא, וכי "אם היה הטרקטור מגיע במחצית הראשונה של חודש ספטמבר הייתי מוכנה לראות בכך ביצוע ההסכם ללא הפרה". ולעניין מועד פקיעת האשראי הדוקומנטרי ב 31.12.74נקבע מימצא כפול: כי למשיבה לא נאמר כלל, שבכתב ההנחיה לבנק נתבקש כי זה יהיה תוקפו, וממילא לא היו למועד זה כל נפקות או השלכה לתאריך האספקה המשוער, כפי שנרשם בהזמנה. ניסיונה של המערערת לתקוף את המימצאים העובדתיים נדון לכישלון, באשר אלה מעוגנים היטב בחומר הראיות, שהיה מהימן על השופטת המכובדת, והיא העדיפה בנדון את העדויות מטעם המשיבה ודחתה כליל את דברי מנהל המערערת; לא רק משום שהתברר כי הלה כלל לא השתתף במשא ומתן ובגיבוש העיסקה, אלא דבריו גם לא עמדו במבחן כל הנסיבות והגיון ההתרחשויות. בכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, מה עוד שכאמור נבחנו הראיות והנסיבות ונשקלו המסקנות בזהירות רבה, ואין לגלות בהן כל פגם. (ע"א 603/79 [2]; ע"א 300/78 [3]; ע"פ 210/81 [4], בעמ' 400) נוכל רק להוסיף, כי המימצא העובדתי החד-משמעי - כי בעת המשא ומתן וחתימת ההזמנה לא הוזכר ולא דובר כלל על שום מועד אספקה אחר מזה הרשום בהזמנה וכי מועד פקיעת האשראי הדוקומנטרי שום קשר אין לו עם מועד האספקה המוסכם - עומד גם במבחן התנהגותה של המערערת. הסתבר, כי משבושש הטרקטור להגיע לאחר סוף אוגוסט, ולמעשה עוד בתוך חודש אוגוסט ובמשך ספטמבר ואוקטובר, ביררה המשיבה אצל המערערת פעמים רבות מתי יגיע הטרקטור, והיא הורגעה כל פעם, כי זה יהיה בקרוב וכי העיכוב הוא חולף וקצר. בהתראה, שנשלחה למערערת באוקטובר 1974, נאמר במפורש, כי לאחר שזו לא עמדה בהתחייבות ולא סיפקה את הטרקטור עד 31.8.74תהא עליה האחריות לתשלום כל תוספת למחיר מעבר לזה שחל ביום 31.8.74, אם יחול פיחות בשער המטבע הישראלי. והנה, לבד מדברי ארגעה והבטחה, כי הטרקטור עומד להגיע עוד מעט, לא הועלתה מעולם הטענה, כי טרם עבר מועד האספקה. והרי אילו נכונה היתה הגירסה, כי יש משמעות לתקופת תוקפו של כתב האשראי וכי מועד האספקה הוא כביכול עד 31.12.74, מעצמו התבקש, כי לטרוניותיה ולהתראותיה של המשיבה תשיב המערערת, כי עדיין אין על מה להלין ולהתרות, משום שמועד האספקה טרם עבר וההתחייבות טרם הופרה, ואולם עד להגשת התביעה שום טענה כזו לא הועלתה, המערערת רק התנצלה על האיחור והרגיעה את המשיבה בהבטחות. השופטת המכובדת דחתה את בקשת המערערת להרשות להביא ראיות נוספות מאת הבנק שהוציא את כתב האשראי הדוקומנטרי, לאחר שקבעה, שאין באלה כדי לשנות את מימצאיה ומסקנותיה המבוססים על הראיות והנסיבות מפי אלה שהשתתפו במשא ומתן ובגיבוש העיסקה, וגם ראיה, כי מנהל המשיבה חתם על כתב האשראי, אין בה לשנות פני הדברים; לנקודה זו גם אנו לא רואים להרשות, בשלב ערעור שני, הבאת ראיות נוספות, כפי שביקשה המערערת. .5בזאת הגענו לטענתו העיקרית של בא-כוח המערערת, כי שגו שתי הערכאות שקדמו לנו, בדחותן את פרשנותו, כי מקום שהצדדים לחוזה נקטו "מועד אספקה משוער" זה בבחינת חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, ועל-פי הוראת סעיף 41לחוק החוזים (חלק כללי) יש לקיימו "זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש"; ומשלא תבעה המשיבה על סמך אי-אספקה תוך זמן סביר, דין התביעה להידחות. הערכאה הראשונה לא התעלמה מדעה בכיוון זה, שהובעה על-ידי כבוד השופט י' טירקל בת"א (ב"ש) 364/75 [6] הנ"ל (להלן - יחד עם ע"א 764/76 [1] - עניין שמעוני), אך במפגיע לא הסכימה עם דעה זו, שגם באותו עניין לא שימשה בסיס ההחלטה, וההכרעה בו נפלה לאור תניה מפורשת בין הצדדים דשם, לפיה גם המועד המשוער הנזכר אינו מחייב ואיחור באספקה אינו מזכה בפיצויים. לעומת זאת מצאה השופטת המכובדת של בית-משפט השלום תימוכין לעמדתה בדברים שנאמרו מפי השופט שמגר, שביטא דעת הרוב, עת בא אותו עניין לדיון בבית-משפט זה בע"א 764/76 [1] הנ"ל. ומכאן המסקנה, כי משנקבע בחוזה תאריך משוער לקיומו, אגב נקיטת לשון "סוף חודש פלוני", אין פירוש הדבר, כי לא קבעו כל מועד לקיום החיוב, אלא עולה מכך הכוונה שלא לעמוד על יום דווקני, אלא לראות טווח סביר סביב אותו מועד נקוב, בין מעט לפניו ובין מעט לאחריו. או כלשונה של השופטת: "את המועד קבעו את היום לא". גם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שלפניו הובא העניין בדרגת ערעור, דחה את פרשנותו של בא-כוח המערערת והדגיש את העובדה, כי עניין שמעוני [6], [1], הנ"ל, נסב בבית-משפט זה בעיקר על שאלת תנאי מגביל ומקפח ואם הוא בטל לפי חוק החוזים האחידים, תשכ"ד-1964, אך אין בו הלכה כגירסת המערערת. .6אכן, בעניין שמעוני [6], [1], צוין: "מועד אספקה משוער - סוף אוקטובר 1974"; אך בניגוד למקרה דנן כלל הסכם שמעוני [6], [1], סעיף נוסף (שם [6], בעמ' 447) בזו הלשון: " .7פיגור במסירה. תאריך ההספקה המשוער המופיע מעבר לדף איננו אלא בבחינת תחזית בלתי מחייבת ואינו מהווה תנאי מתנאי הזמנה זו. המזמין לא יוכל לטעון בנסיבות כלשהן שהחברה סיפקה לו את הציוד באיחור או במועד בלתי סביר או שנגרמו לו נזקים והפסדים עקב פיגור בהספקה. ככל שהחברה קובעת עדיפות או תור או סדר להספקת ציוד ללקוחותיה לא תהא למזמין כל זכות לקבל או לדרוש הסברים לקביעה כזו או לטעון נגדה או לערער עליה" (להלן - הסעיף המגביל). ואמנם בשתי הערכאות, בהן נדון עניין שמעוני [6], [1], נסבה הפלוגתא העיקרית סביב הסעיף המגביל הנ"ל וסביב השאלה אם יש לראותו כבטל מחמת היותו מקפח לפי חוק החוזים האחידים. דעת הרוב בבית-משפט זה הייתה, כי על-פי הנסיבות דשם אין לפסול את הסעיף המגביל ובכך אושרה מסקנת כבוד השופט טירקל בערכאה הראשונה בנדון זה. דעת כבוד השופטת בן-פורת (כתוארה אז) הייתה, "כי בשים לב לתוכן החוזה ונסיבות המקרה יש ויש בתנאי שבסעיף 7משום 'קיפוח הלקוחות' במובן סעיף 14לחוק החוזים האחידים, תשכ"ד-1964, ועל-כן הייתי מאיינת אותו" (שם [1], בעמ' 121). אך מכיוון "שבכתב-התביעה לא נטען, ולו גם במרומז שהמשיבה (הנתבעת) הפרה חובתה החוזית לספק את הממכר תוך זמן סביר וכן מהו, לטענתו של התובע, 'זמן סביר' לענין זה" (שם) - הסכימה לדחות את הערעור מנימוק זה. .7טוען בא-כוח המערערת טענה מרחיקת לכת, וזו גורסת: אף שביתמשפט זה לא דן בעניין שמעוני [1] במשמעותו של "מועד אספקה משוער", הרי משאימץ מסקנתו של השופט טירקל לעניין תקפותו של התנאי המגביל, בלי למתוח ביקורת על דעתו שהביע, כי ציון "מועד אספקה משוער" הוא בבחינת חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו - יש לראות גם מסקנה זו כמאומצת על-ידי בית המשפט העליון, ומכאן ואילך גם מסקנה זו היא בבחינת הלכה מחייבת של בית-משפט זה, שהערכאות הנמוכות יותר חייבות ללכת בעקבותיה. טענה זו אין בידי לקבלה. הלכה מחייבת נקבעת רק באותם העניינים, שבית משפט זה דן בהם ומתייחס להם וקובע בהם הלכה; וגם זאת בתנאי מובן, כי הנושא, שלגביו מבקשים להחיל אותה הלכה שנקבעה, הוא זהה או דומה מבחינת העובדות והנסיבות. לא כן כאשר בית-משפט זה אינו מתייחס לנושא מסוים, אף שנדון בערכאה ראשונה, מהסיבה הפשוטה, כי ההכרעה בערעור נופלת על בסיס נימוק או נימוקים אחרים. אין פירוש הדבר, כי אז מאמץ בית המשפט שלערעור את כל הנימוקים של הערכאה הקודמת, אלא אם כן הוא אומר זאת במפורש. וזה אשר אירע בעניין שמעוני [6], [1]. כבר בערכאה הראשונה שאלת "תאריך האספקה המשוער" נבחנה על רקע הסעיף המגביל האמור ובהקשר עמו, שגם הוא היה חלק מן החוזה, ובפועל היה בו כדי לנטרל כליל את מועד האספקה המשוער של "סוף אוקטובר"; באלה הנסיבות אמר כבוד השופט טירקל שם [6], בעמ' 454: "אם תאריך ההספקה המשוער הוא 'בבחינת תחזית בלתי מחייבת ואינו מהווה תנאי מתנאי ההזמנה', כפי שניסחה זאת הנתבעת, הרי בודאי ובודאי שזמן ההספקה הוא בגדר 'חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו'...". הווה אומר, כי פסק-דין שמעוני [6] של הערכאה הראשונה מבוסס על נסיבות שלפיהן מועד ההספקה המשוער הוא "בבחינת תחזית בלתי מחייבת" כלשון התנאי המגביל של החוזה דשם ומכוחו. ובע"א 764/76 [1] הנ"ל, שנדון בבית-משפט זה, נדונה והוכרעה רק שאלת תקפותו או בטלותו של הסעיף המגביל; והדברים שנאמרו אגב אורחא על-ידי השופט שמגר (כתוארו אז) לגבי תאריך משוער בלבד, כשאין בחוזה סעיף מגביל כפי שהיה שם, תומכים דווקא במסקנת שתי הערכאות שקדמו לנו. נאמר שם, בעמ' 119מול אות השוליים ב: "יש יסוד להניח כי אלמלא הסייג האמור (הכוונה לסעיף המגביל - מ' ב') היו מפרשים את נקיבת תאריך האספקה כפשוטו, הווה אומר, כמועד הספקה אשר נקבע על-פי הערכת זמן שהוצגה על-ידי הספק, עליו הוסכם בין הצדדים בחתמם על הטופס, אשר הוא המסמך המכיל את תנאי החוזה שביניהם". מלים ברורות שמשמעותן היא: מקום שנקבע מועד אספקה משוער, ולא הוסיף לכך כל תנאי מגביל או מסייג, הרי הוסכם על מועד לקיום החיוב כמשמעותו בחוק החוזים עם אותו מירווח סביר בטווח המועד המצוין. וזהו בדיוק המקרה שלפנינו, שכל שנאמר בעניין מועד אספקה משוער הוא, כי יהיה זה "סוף אוגוסט", ללא כל סייג נוסף. ובשאלה שעומדת לפנינו לא זו בלבד כי עניין שמעוני [1] אינו מהווה הלכה פסוקה לתמוך בגירסת המערערת, אלא הדברים שצוטטו מהווים אינדיקאציה ברורה בכיוון מסקנת שתי הערכאות הקודמות. .8לפרשנותו של הביטוי "מועד אספקה משוער סוף אוגוסט" יש להיעזר בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות"; וכן בסעיף 9(ב) לחוק המכר, תשכ"ח-1968, שלפיו: "הוסכם על מסירה תוך תקופה פלונית, רשאי המוכר לקבוע את מועד המסירה בתוך אותה תקופה". בהוראה אחרונה זו ההדגשה היא על המלים "בתוך אותה תקופה", ללמדך, כי לא צריכה להיות חריגה מעבר לה; וגם אם נקטו הצדדים לשון "מועד אספקה משוער", כי גם אז קיים הסייג של סופה של התקופה, ומכל מקום אינו יכול לחרוג ממנה בהרבה. מה גדרה של החריגה המותרת, אם בכלל, זו שאלה של נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ושל הלשון הנקוטה באותה התחייבות וגם של אומד-דעתם של הצדדים, כפי שזו משתמעת מכלל הוראות החוזה. כך, למשל, אם נקטו הצדדים לשון: "אספקה לא יאוחר מסוף אוגוסט" - יש מקום לפירוש דווקני, כי לא תהיה כלל חריגה מעבר לחודש זה, כלשון הסעיף 9(ב) הנ"ל המדבר במסירה "בתוך אותה תקופה"; בעוד שבמקרה דנן, בו מדובר "במועד אספקה משוער", יש מקום לפירוש מרחיב במקצת, כפי שאמנם גרסה הערכאה הראשונה, כי גם תחילת ספטמבר לא הייתה נחשבת כהפרת ההתחייבות. אך אין לגרוס בשום פנים, כי אספקה באיחור של שלושה חודשים וחצי (עד ל- 15.12.84) עדיין מצויה בתחום החריגה המותרת (ראה ז' צלטנר, "חוק המכר, תשכ"ח-1968" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, ג' טדסקי עורך, תשל"ב) 48). וגם הסתמכות על אומד-דעתם של הצדדים מובילה לאותה תוצאה, משהוברר, כי מועד האספקה המשוער לסוף אוגוסט נקבע הן משום שהטרקטור כבר הוזמן מהיצרן כחודש קודם והן משום שעל-פי בירורים מוקדמים עם היצרן היה ברור למערערת, כי זהו המועד אשר בו יהיה כבר הטרקטור בארץ,ולכך הסכימה המשיבה. .9בעניין: . Co., ltd& co., ltd. V. Ross& macpherson train[7] (1955) נדונה שאלה דומה לזו שלנו, כשההתחייבות הייתה למסור נכס לקונה " 8afloat per s.s. morton bay due london approximately june" בפועל לא הגיעה הספינה לנמל לונדון עד תאריך ה- 21ביוני, דבר שגרם למסירת הטובין לקונה רק ב- 19ליולי. בית המשפט דן בשאלת התאמת הטובין לתיאור עליו הוסכם (בדומה להוראות הסעיף 11לחוק המכר, המפרט מתי לא קוימו חיוביו של המוכר), ונקבע, בעמ' 447: ...There is good commercial sense in that, inasmuch as a" description of the goods as beeing 'afloat per s.s. morton bay ' Does give the buyers, not an 9, but at least some due london approximately june 8absolute guarantee of arrival on june Indication of the date on which the goods may be expected to be".in london כתוצאה מכך ראה בית המשפט באיחור המסירה משום אי-התאמה לתיאור המימכר המזכה את הקונה לסרב לקבלו. ניתן להבין, כי בעיסקות מכר ואספקת טובין מיובאים על-פי הזמנה, אשר הבאתם כרוכה בגורמים מורכבים, בין היתר אספקה על-ידי היצרן, משלוחם בדרך הים וכדומה גורמים, ייתכן שלא תמיד ניתן לקבוע מועד מדויק למסירת הטובין לידי הקונה - ומכאן הצורך לנקוב מועד אספקה משוער. אולם גם במקרים אלה על המוכר לקחת בחשבון כל הגורמים האלה ולעמוד בלוח האספקה המשוער פחות או יותר, שהוא עשוי אמנם להיות נתון לתנודות מסוימות מתקבלות על הדעת, אך אין פירוש הדבר, כי במקרה כזה יש להתייחס להתחייבות כאילו לא נקבע מועד לקיומה (ראה צלטנר, בספרו הנ"ל בעמ' 49, הערת שוליים 7). ואכן, נהוג כנראה בעסקות מסוג זה להשתמש בביטויים מביטויים שונים להערכת מועד האספקה, לעתים אף ביטויים מעורפלים יותר מזה הנדון כאן, כגון as soon as possibleוכדומה, ודרך פרשנותם מצאה ביטויה ב 41;611- 607( 1981,.d ed 2,london) th ed., by lord hailsham, j.p. benjamin. Ale of goods 4,london) halsbury, laws of england Stroud's judicial dictionary of words and phrases; 623(1983 195( 1971,. 1th ed., by j.s. james, vol 4,london). בכל אותם מקרים בהם מופיע מועד "משוער", "צפוי", "מוערך" (etc. Approximately estimated) הפירוש הוא, כי הכוונה היא לביצוע בתקופה הקרובה פחות או יותר למועד הנקוב, תוך שנותנים למוכר מירווח מה לביצוע החיוב במועדו; התחום של אותו מירווח או מהות אותו "עיכוב סביר" תלויים כמובן בנסיבות כל עיסקה לגופה, ובלשון ציורית הייתי אומר, כי כשמדובר בהספקת אתרוגים אין להרחיב את המועד עד כי תהא האספקה לאחר חג הסוכות או כשמדובר בנרות חנוכה כשנסתיים החג (לעניין פירוש "עיכוב סביר" ראה: 372( 1960,A. 3st. Paul, vol) a.l. corbin, on contracts). .10סיכומו של דבר: פרשנות המונח "מועד אספקה משוער - סוף אוגוסט 1974" בו השתמשו הצדדים בהזמנה דנן, משמעו קביעת מועד לאספקת הטרקטור בתקופה המסתיימת בסוף אוגוסט לערך, ולכל היותר מאפשר עיכוב קל של ימים בלבד. הדבר מתחייב מפירוש מקובל לתניות דומות בחוזים מסחריים מסוג כזה (סעיף 5(ב) לחוק המכר וסעיף 25(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) וגם עולה מאומדדעתם של הצדדים ומהנסיבות כפי שהתבררו בעת כריתת החוזה. משקבעו בעלי הדין מועד לקיום החיוב, ולו גם "מועד משוער", אין מקום להחיל את סעיף 41לחוק החוזים (חלק כללי). פרשנות זו עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב במשא ומתן ובכריתת חוזה (ע"א 453/80 [5], בעמ' 145) באשר מוכר, הנותן ללקוחו מסמך בו נקוב מועד אספקה כלשהו, אינו יכול לטעון לאחר מכן, שהתכוון, למעשה, לתקופה בלתי מוגדרת. אין לנו צורך לקבוע במקרה דנן, מה היה נחשב כאן כ"עיכוב סביר", באשר דומה, שאיש לא יחלוק על כך שאיחור באספקה של שלושה חודשים וחצי בנסיבות דכאן הוא מעבר לכל שניתן להעלות על הדעת. מאחר שהגעתי למסקנה, שיש לדחות את הטענה היחידה לה צומצם ערעור זה, אציע לחבריי, עמם יושב אני לדין, לדחות את הערעור ולחיי את המערערת לשלם למשיבה הוצאותיה וכן שכר טרחת עורך-דין בסך 000, 800 שקל, שיישאו ריבית והצמדה במובן חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מהיום ועד התשלום בפועל. המשנה לנשיא מ' בן-פורת: אני מסכימה. השופט ג' בך: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט בייסקי. אספקהחוזה