קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על מועד תחילת הנכות: 1. זהו פס"ד בערעור שהוגש מטעם המערער על החלטת הועדה הרפואית אשר ישבה ב-3.9.03 בעקבות פס"ד. 2. הערעור נסוב סביב שאלת מועד תחילת הנכות שקבעה הועדה בגין הכתף, והאם על הועדה היה לקבוע את מועד תחילת הנכות מיום הגשת התביעה, כפי שעשתה, או 7 שנים אחורנית, כטענת המערער. לענין זה האם יש לראות את תביעותיו להחמרה כחטיבה אחת, לאור טעויות חוזרות ונשנות של הועדות, כטענת ב"כ המערער, או שיש לראותן בנפרד, כטענת המשיב. 3. להלן עיקרי העובדות הרלבנטיות לעניננו: א. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 23.11.76 והוכר ע"י המל"ל כנפגע תאונת עבודה. בסיכומי המחלה מביה"ח שערי צדק, לאחר התאונה, נקבע ב-24.11.76 כי המערער סובל ממס' פגיעות, ובין היתר (זו הרלבנטית לעניננו) - חבלה בכתף ימין. ב. הועדה הרפואית הראשונה מיום 15.10.77 לא התיחסה לפגיעה בכתף, וכך אף לא הועדה לעררים, מיום 29.11.77 (פרט לציון כי בבדיקה "אין ירידה בכוח גס של הידיים"). ג. ע"פ האמור בכתב הערעור, הוגש ערעור לביה"ד הארצי בעקבות פס"ד של ביה"ד הארצי, ישבה שוב ועדה מדרג ראשון ב-25.7.79 וועדה לעררים שהתכנסה ב-18.10.79. בשתי הועדות, נטען כי שוב לא היתה התיחסות מספקת לענין כתף ימין והמסמכים משערי צדק. ד. ב-29.12.95 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב, וע"פ האמור בכתב הערעור - החלטות הועדות לענין זה נפסלו ע"י ביה"ד בעקבות פס"ד מיום 3.12.97 (עותק מפסקי הדין לא צורף לתיק). ה. ביום 24.2.98 ובעקבות פסה"ד ישבה ועדה רפואית לעררים ולאחר שתי ישיבות נוספות קבעה כי יש החמרת מצב רק לענין עמוד שידרה גבי. על החלטה זו של ועדת העררים לא הוגש ערעור. ו. ב-20.2.01 שב המערער והגיש תביעה להחמרת מצב. גם כאן נבדק המערער ע"י ועדה מדרג ראשון ושני, והוגש ערעור לביה"ד. ביום 12.1.03 ניתן פס"ד הנותן תוקף להסכמת הצדדים, בין השאר נכתב בפסה"ד כי: "החלטות הועדה הרפואית לעררים מיום 20.12.01 ומיום 23.10.02 יבוטלו. המערער יוזמן לועדה רפואית בת"א בפני רופאים שלא בדקו אותו ולא טיפלו בו עד כה, המערער יהיה זכאי להיבדק ע"י הועדה גם בנושא הפגיעה בשריר הדלתואב בכתף ימין ובתנאי שיציג בפני הועדה חומר עדכני על מצב הכתף". ז. המערער הגיש חוות דעת מטעמו, וביום 3.9.03, נקבע למערער 15% נכות בגין הכתף לפי סעיף 41(4) ב' - הגבלת התנועות בפרק הכתף, וזאת מיום 20.2.01 (מועד הגשת התביעה להחמרה). 4. לטענת ב"כ המערער, ולאור כל השתלשלות הענינים בתיק, יש לראות את החלטות הועדה האחרונה כמתיחסות לתביעה להחמרת מצב מ-28.12.95 ולא רק מ-20.2.01 כפי שעשתה הועדה. לטענתה, יש ללמוד מהסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פס"ד ב-12.1.03 (בתיק בל 1718/02) ואשר איפשרה בין השאר למערער להגיש תיעוד רפואי נוסף, כי היתה הסכמה גם לכך שהועדה תתיחס לכל טענותיו של המערער להחמרת מצב, החל מ-28.12.95, כולל תחולה רטרואקטיבית של אחוזי הנכות החל ממועד זה. מדובר, לטענת ב"כ המערער, במסכת עובדתית אחת מתמשכת ולא בתביעה חדשה. 5. ב"כ המשיב מתנגד להחלה רטרואקטיבית. לטענתו אין שחר לטענות המערער בדבר הפירוש שיש לתת לפסה"ד מיום 12.1.03, וכי לא היתה כל הסכמה לתחולה רטרואקטיבית. לטענתו, היות ויש הוראה מפורשת בתקנות (תקנה 36, 37 ו-37א' לתקנות הביטוח הלאומי), היה ברור לצדדים כמובן מאליו כי הועדה תפעל ע"פ התקנות, ועל סמך זה נכתבה הסכמת הצדדים. 6. הכרעה: א. אין ספק כי דרכו של המערער, עד להשגת אחוזי נכות בגין הכתף היתה מפותלת וארוכה, וכי משך השנים נעשו טעויות לא מעטות בהחלטות הועדות השונות. אעפ"כ לא ניתן להתעלם מהחוק ומהתקנות הן לענין התישנות (על החלטת הועדה לעררים משנת 98) והן לענין תקנה 37א' אשר לא מאפשרת תחולה רטרואקטיבית בתביעה להחמרת מצב. ב. יש לזכור כי על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 24.2.98 אשר לא קבעה אחוזי נכות בגין הכתף, לא הוגש ערעור. היות וכך - ומשחלף המועד לערעור - הרי שהחלטה זו חלוטה. רק ב-20.2.01 הוגשה תביעה חדשה להחמרה. יהא כותרתה של תביעה זו אשר תהיה - היא אינה מהווה המשך לתביעה משנת 95, אלא מדובר בתביעה חדשה להחמרת מצב. ג. תקנה 37א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, התשכ"ז-1956) קובעת כי: "לא תיקבע דרגת נכות מחדש לפי תקנות 36, 37 בעד התקופה שלפני מועד הגשת הבקשה לקביעת דרגת נכות מחד". היות והתביעה הינה להחמרת מצב, לפי תקנה 36 - ממילא לא רשאית היתה הועדה לקבוע תחילה רטרואקטיבית לתקופה שלפני הגשת התביעה להחמרה. ד. ביה"ד אינו מקבל את טענת ב"כ המערער כי לא מדובר בתביעה חדשה להחמרת מצב, אלא בתביעה נפרדת בעקבות התאונה, לענין הכתף, כטענתה. זאת מאחר מדובר בתביעה להכרה בתאונת עבודה נוספת, אלא בתביעה להכרת פגיעה נוספת כתוצאה מאותה תאונת עבודה, שהוכרה בעבר. לכן גם אם הניסוח הוא בשל תביעה חדשה, מדובר למעשה בתביעה להחמרת מצב. ה. לא ניתן להבין מלשון פסה"ד (אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים) מיום 12.1.03, כי היתה הסכמה בין הצדדים לתחולה רטרואקטיבית. היות ופסה"ד נתן תוקף להסכמת הצדדים, והניסוח נעשה בהיות המערער מיוצג - מקבל ביה"ד את עמדת המשיב כי לו היתה הסכמה לתחולה רטרואקטיבית בניגוד לתקנות, היו הצדדים מציינים זאת במפורש. בהעדר הסכמה מפושת אחרת, על הועדה היה לפעול ע"פ האמור בתקנות, כפי שעשתה. 7. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער. ערעורנכות