מסמכים למומחה בית המשפט בתחום הנפשי - פסיכיאטרי

בנקודת הזמן הראשונה והיא מיד לאחר שהמומחה התמנה ובטרם נבדק הנתבע, אין להעביר לידי המומחה אלא מסמכים רפואיים הנוגעים לנפגע עצמו. בשלב זה על המומחה להיות חף מכל ידיעה או קביעה אחרת שאינה נוגעת לנפגע עצמו ועליו לחתור וליתן חוות דעת שתתבסס אך ורק על נתונים הנוגעים לנפגע עצמו. אולם, כאשר עוברים אנו לנקודת זמן אחרת, מאוחרת יותר, שהיא בשלב לאחר שהנפגע כבר נבדק, וכאשר מוסיפים לכך את העובדה שהמדובר במומחה בתחום הפסיכיאטרי שהוא תחום מורכב, סבוך ושונה מכל תחום רפואי אחר, וכאשר לדעת המומחה עלולה או עשויה להיות השלכה או השפעה למצבו של קרוב משפחה אחר שנפגע בתאונה על הנפגע, וברצונו לוודא ולהבין פרטים אלה ואחרים, ושעה שהיוזמה להמצאת המסמכים מקורה במומחה ולא במי מהצדדים, כי אז (וכל מקרה על פי נסיבותיו), ניתן להתיר למומחה לעיין באותם מסמכים שבהם ביקש לעיין. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מסמכים למומחה בית המשפט בתחום הנפשי - פסיכיאטרי: 1. המבקשת עתרה לבטול החלטה שניתנה, לטענתה, במעמד צד אחד וכן עתרה להורות למומחה, הד"ר אופנהיים, לעכב מתן חוות דעתו. באשר לעתירתה השניה של המבקשת הרי בקשתה זו אינה רלבנטית מאחר שהמומחה המציא את חוות דעתו לתיק בית המשפט לפני או בסמוך להגשת הבקשה. 2. המומחה, הד"ר אופנהיים, שהוא מומחה בתחום הפסיכיאטרי, התמנה בתיק זה ליתן חוות דעתו בנוגע לפגיעתו של התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 5.1.93. בתאונה זו נהרגה אמו של התובע (שהוא יליד 1935) ואשתו נפגעה באורח קשה ביותר והיא מאושפזת ותזדקק כנראה לאשפוז וסעוד כל חייה, שכן פגיעתה הפיזית והמנטלית הייתה קשה וחמורה. יש לציין שהתובע היה זה שנהג במכונית בשעת התאונה. לאחר שהמומחה בדק את התובע הוא פנה בבקשה כלהלן: "אני מבקש שכב' השופט יצווה שאקבל מסמכים רפואיים מתאימים בעניין מצבה הרפואי, נוירולוגי וסיעודי של אשתו של לוי דנציגר כדי לאפשר לי להגיע למסקנה יותר ברורה לגבי ההשפעה הפסיכולוגית עליו. המסמכים חייבים להיות מעודכנים להיום". 3. מכתבו של המומחה התקבל בבית המשפט ביום 20.12.98 וביום 21.12.98 ניתנה על ידי החלטה לפיה ב"כ הצדדים יגיבו בתוך 5 ימים. ההחלטה הגיעה לידי ב"כ המבקשת ביום 22.12.98 (ראה סעיף 2 לבקשה). לפיכך, וגם על כך אין מחלוקת, אמורה הייתה תגובת המבקשת להגיע לתיק בית המשפט עד ליום 27.12.98 (כולל). תגובת המבקשה הגיעה לתיק בית המשפט ביום 28.12.98, דהיינו איחור בן יום אחד. לטענת ב"כ המבקשת בבקשתה, נשלחה התגובה ביום 24.12.98 בדואר אקספרס. מוסיפה המבקשת וטוענת כי תגובתה הגיעה לבית המשפט ביום 27.12.98 לידי פקיד בשם רחמים, "ומסיבה אשר איננה ברורה ואיננה ידועה לח"מ לא הוחתמה תגובת ב"כ המבקשת בחותמת נתקבל ביום 27.12.98 ואף לא הועברה לעיונו של בית המשפט הנכבד, אלא רק ביום 28.12.98" (סעיף 5 לבקשה). בנקודה זו אציין כי ההחלטה נשוא בקשה זו ניתנה על ידי ביום 28.12.98 לאחר שב"כ המשיב המציא את תגובתו (במועד) לתיק בית המשפט, ובטרם הגיעה לעיוני תגובת המבקשת. בהחלטתי התרתי לצדדים להעביר למומחה את המסמכים שהתבקשו על ידו. 4. בנוגע לבקשת בטול ההחלטה שניתנה כטענת המבקשת "במעמד צד אחד", סבור אני כי דין הבקשה להידחות, זאת מהטעם שבקשה זו ניתנה לאחר שחלף המועד שבו היה על המבקשת להמציא תגובתה לתיק בית המשפט. המבקשת אינה יכולה לצאת ידי חובתה במשלוח תגובתה בדואר (אקספרס או אחר) יום לפני תום המועד ולצאת מהנחה שהתגובה תגיע במועד לתיק בית המשפט. לרשות המבקשת עומדים כלים שונים לבצוע ההמצאה: ידנית או בפקסימיליה ומחובתה היה לדאוג לכך שתגובתה תגיע לתיק בית המשפט, אולם, מאחר שבכל מקרה בכוונתי להתייחס לגופו של עניין, דהיינו לשאלה האם ניתן להמציא למומחה את המסמכים אשר ביקש אם לאו (שכן, כאמור, עתירתה השניה של המבקשת להורות למומחה לעכב את חוות דעתו אינה רלבנטית, שכן חוות הדעת הומצאה לתיק בית המשפט), הרי שאין בדעתי לקבוע מסמרות בנוגע לשאלה הראשונה העומדת במחלוקת כפי שפורט לעיל. 5. לגופו של עניין, נסמכת בקשת המבקשת על שני נדבכים עיקריים: האחד: במסגרת בר"ע קודמת שהוגשה על ידי המבקשת בתיק זה ובטרם נבדק התובע על ידי המומחה דאז, אמר בית המשפט, אגב דחייתו את הבר"ע, כדברים האלה: "יחד עם זאת היות והמשיב טרם נבדק, מן הראוי הוא שבפני המומחית לא יהיו המסמכים הנוגעים לאשת המשיב... המומחית תחזיר את המסמכים שאינם נוגעים למשיב". הנדבך השני נסמך על תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986, תקנה הדנה בצירוף מסמכים שנערכו לצורך קבלת טיפול רפואי שקיבל הנפגע ("לצורך טיפול רפואי בו" כאמור בתקנה) וזאת במסגרת הבקשה למינוי מומחה רפואי. לשון דומה נוקטת גם תקנה 8 (ב) לתקנות הנ"ל והמתייחסת למסמכים שעל הנפגע להמציא למומחה לאחר שזה התמנה, כאשר, גם אז, המדובר, בטפול רפואי שניתן לנפגע ובנוגע לבדיקות שנבדק הנפגע עצמו. למומחה בענייננו, כך נטען, נשלחו 3 מסמכים האסורים בהמצאה לטענת המבקשת, והם: מסמך המופנה לרפואה גרעינית, אישור לבדיקת מיפוי עצמות ומסמך נוסף מיום 16.3.93 כאשר, ועל כך אין מחלוקת, הם אינם נוגעים לטפול הפסיכיאטרי (או אחר) שקיבל התובע - המשיב עצמו. לתימוכין בטענתה המציאה המבקשת את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (בבש"א 4512/98). באותו עניין התמנתה מומחית בתחום הפסיכיאטרי והומצאו לה, בין היתר, דוחות המוסד לבטוח לאומי וחוות דעת רפואיות שהתייחסו לאשתו המנוחה של התובע באותו מקרה. מסקנת בית המשפט באותו מקרה הייתה כי על המומחה להתרשם ממצבו הרפואי של הנפגע על יסוד מסמכים הנוגעים לו בלבד. באותו עניין נסמך בית המשפט גם על ע"א 4640/90 שם נאמר כי "מדיניות התקנות היא שהמומחה יתייחס בשלב הכנת דעתו אך למצבו הרפואי של הנפגע על יסוד התרשמותו הוא, המבוססת על הבדיקה, האנמנזה והחומר הרפואי הבסיסי המצוי לגבי מצבו של הנפגע, אפילו אין מתירים למומחה לעיין בחוות דעת רפואית של מומחה אחר, שמא יושפע...". 6. אכן, כעיקרון אין לי, ולמעשה לא יכולה להיות, מחלוקת הן עם הדברים שצוטטו מע"א 4640/90 הנ"ל, לא עם מסקנת בית המשפט בבש"א 4512/98 הנ"ל וכמובן לא עם לשון התקנות כפי שאוזכר לעיל. יחד עם זאת אין פירוש הדבר כי במקרה שנסיבותיו כמקרה דידן, לא ניתן להמציא למומחה בתחום הפסיכיאטרי מסמכים רפואיים שאינם נוגעים לנפגע, ואין סתירה בין קביעה זו ולבין הכללים הנ"ל. הן התקנות, הן החלטת בית המשפט העליון בע"א 4640/90, הן דברי בית המשפט המחוזי בת"א בעניין בש"א 4512/98 והן דברי בית המשפט בבר"ע שהתייחסה לתיק זה, כולם עוסקים בנקודת זמן אחרת והם מתייחסים לעקרון הכללי: עקרון זה קובע כי בנקודת הזמן הראשונה והיא מיד לאחר שהמומחה התמנה ובטרם נבדק הנתבע, אין להעביר לידי המומחה אלא מסמכים רפואיים הנוגעים לנפגע עצמו. בשלב זה על המומחה להיות חף מכל ידיעה או קביעה אחרת שאינה נוגעת לנפגע עצמו ועליו לחתור וליתן חוות דעת שתתבסס אך ורק על נתונים הנוגעים לנפגע עצמו. אולם, כאשר עוברים אנו לנקודת זמן אחרת, מאוחרת יותר, שהיא בשלב לאחר שהנפגע כבר נבדק, וכאשר מוסיפים לכך את העובדה שהמדובר במומחה בתחום הפסיכיאטרי שהוא תחום מורכב, סבוך ושונה מכל תחום רפואי אחר, וכאשר לדעת המומחה עלולה או עשויה להיות השלכה או השפעה למצבו של קרוב משפחה אחר שנפגע בתאונה על הנפגע, וברצונו לוודא ולהבין פרטים אלה ואחרים, ושעה שהיוזמה להמצאת המסמכים מקורה במומחה ולא במי מהצדדים, כי אז (וכל מקרה על פי נסיבותיו), ניתן להתיר למומחה לעיין באותם מסמכים שבהם ביקש לעיין. בענייננו, המדובר בתאונה שארעה שעה שהתובע שימש נהג, אימו נהרגה ואשתו נפגעה באופן חמור ביותר. בנסיבות כאלה ושעה שהמדובר במומחה בתחום הפסיכיאטרי יש רלבנטיות למצבה של אשת המשיב שכן מצבו הנפשי יונק (גם) ממצבה של אשתו. לכן גם המומחה עצמו אומר במכתבו: "... כדי לאפשר לי להגיע למסקנה יותר ברורה לגבי ההשפעה הפסיכולוגית עליו". לכן, ומסיבה דומה, הותר להמציא למומחה בתחום הפסיכיאטרי, מסמכים הנוגעים לטפול פסיכולוגי אותו קיבל התובע או תעודות (מבית הספר) אף שאלה אינם מסמכים הונגעים לטיפול רפואי, ומטעם זה גם אמר בית המשפט (מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן) ברע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ט (3) 303 (בדונו בשאלה האם ניתן להמציא למומחה דיווח על בדיקה דיאגנוסטית וסיכום מחלה שנערכו באשפוז שלאחר מתן חוות הדעת, כאשר הטענה הייתה שבדו"ח הדיאגנוסטי קיימות ידיעות מפי הנבדקת עצמה ידיעות שאולי לא נבדקה אמיתותן באופן עצמאי על ידי הבודק), כלהלן: "יש לסמוך על נסיונו ועל הידע המקצועי של המומחה שידע לבדוק למיין ולסנן את האינפורמציה הנמסרת לו, על סמך בדיקות שהוא עורך, על סמך החומר הרפואי שהוא מקבל ועל סמך ההתרשמות המקצועי שלו... "שני עקרונות צריכים להנחותנו ולשמש אמת מידה לתיחום מסגרת החומר אותו נרשה להעביר למומחה: האחד, שמלאכת השיפוט תשאר תמיד בידי בית המשפט ולא תועבר על ידו למומחה; השני, שיאופשר למומחה לקבל זרימת מידע ותעוד הדרושים לו כדי שחוות דעתו תהיה רצינית, עניינית ומקצועית. לא הרי אורטופד, 'החי' בעיקר מבדיקה קלינית ומצילומי רנטגן, כהרי פסיכיאטור הניזון ממכלול העובדות הרלבנטיות הקשורות באישיותו של הנבדק לפני התאונה ואחריה. מה שצילום רנטגן מהווה עבור האוטופד יכול מידע על התנהגות האדם, מצבו הנפשי, מאפייני אישיותו, הישגיו וכישוריו האינטלקטואלים לפני התאונה ואחריה, להוות עבור פסיכיאטור". דברים אלה ניתן ליישם ולתרגם גם בנוגע למידע מסוג המידע אותו ביקש המומחה בענייננו, מיוזמתו, ולאחר שבדק את המשיב. התוצאה היא שהבקשה נדחית.מומחה מטעם בית המשפטמשלוח מסמכים למומחה רפואימומחהפסיכיאטריהמסמכיםהתחום הנפשי