##מה הדין בסוגיית שימוש במשפט משווה בפסיקה בישראל ?## בית המשפט ציין בפסיקתו כי העיון בפסיקה אמריקנית או בפסיקה של ארצות אחרות, בהן נוהגות הוראות חוק דומות לשלנו, לשם גיבושן של התפיסות שלנו או ההתייחסות לפסיקה לשם הבנת מהותם של כללי משפט דומים, הם דבר מקובל זה זמן רב. מגמה זו קיבלה תנופה מיוחדת עם חקיקתו של סעיף 15(ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח- .1948סעיף 15(ג) האמור לא יצר נתק החלטי מן המשפט שנהג עד לתחילתה של הוראת החוק האמורה ומאידך גיסא גם לא שימש כאילו כהיתר ראשוני ללימוד על מחשבות, השקפות וגישות במקורות משפט שאינם אנגליים. אין גם מקום לאמץ את הגירסה, כאילו הדרך לעיון בפסיקה האמריקנית נפרצה רק בשנת 1972, וכי לעניין זה היה תחום זה בגדר אסור בעיון, בלימוד ובאימוץ רעיונות, לפני שניתן כביכול ההיתר הראשוני על-ידי חקיקתו של סעיף 15(ג) הנ"ל. ההגדרה בדבר תוקפו ותחומו של המשפט הקיים בארץ, אשר הובאה בסעיף 11לפקודת סדרי השלטון והמשפט, לא התמצתה בקביעת הוראה בדבר המשך תוקפו של המשפט והצבעה על מקורותיו ובהפניה אל כוח החקיקה של המחוקק הריבוני. הסיפא לסעיף 11 הוסיף והבהיר כי יחולו בחוק, גם שלא בדרך החקיקה המפורשת, כל השינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה. בע"א 81/55, 84, 91, 92 הוסיף והבהיר בית-משפט זה, כי בתי המשפט בני חורין לסטות מתקדימים אנגליים, אם על סמך הוראותיו של סעיף 11הנ"ל ואם על סמך העובדה, שבתי המשפט פועלים במדינה ריבונית. סעיף 11האמור שימש מורה דרך ראשוני לפסיקתנו, וזו הושפעה מכך, שהסיפא לסעיף 11נתן מעיקרו את דעתו לכך, שעצמאות מדינית גם מולידה בעקבותיה שינויים בתחום המשפט ובפרשנותו. ככל שהדבר היה נחוץ, נוצר איפוא הבסיס בחוק החרות לפרשנות עצמאית של המשפט ולגיבוש העצמאי של ההלכה. משפט משווה