נכס גובל - היטל סלילה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכס גובל - היטל סלילה: השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה: 1. הערעור הוא על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט דניאל פיש) מיום 22/11/07 בת"א 4079/04, לפיו נקבע כי המערערים חבים בהיטל סלילה בשיעור מלא מאחר שחלקותיהם גובלות ברחוב שנסלל על-ידי המשיבה וכי לא הוכח כי עומדת למערערים כל טענת קיזוז כנגד המשיבה. הרקע: 2. המשיבה, עיריית חיפה (להלן: העירייה) ביצעה עבודות לסלילת רחוב 625 בקטע שבין רחוב ההסתדרות לבין מתחם לב המפרץ (להלן: הרחוב או רחוב 625). בגין סלילת הרחוב נדרשו המערערים כבעלים של חלקות גובלות ברחוב, בתשלום היטל סלילה, על-פי חוק עזר לחיפה (סלילת רחובות), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק העזר-1982). הערעור הוא לגבי ההיטל שנדרש בגין חלקה 55 בגוש 11658, שבעליה הם המערערים 1 ו-2 (להלן: חלקה 55). הצדדים חלוקים בשאלה אם חלקה 55 בת חיוב בהיטל סלילה, בגין סלילת הרחוב; ובאופן ממוקד אם יש לראותה כנכס גובל לרחוב, שעה שבאופן פיזי אין חולק כי אינה גובלת ברחוב. יצויין כי בהיות חלקה 55 בבעלות המערערים 2-1, הרי שהמחלוקת בערעור נוגעת למערערים אלה בלבד (להלן: המערערים). טענות הצדדים בערכאה הדיונית: 3. לטענת המערערים (הנתבעים שם) חלקה 55 אינה נכס גובל לרחוב 625 כמשמעותו בדין ועל כן אין בסיס חוקי לחיוב המערערים. לטענתם, חלקה 55 רשומה בפנקסי רישום מקרקעין כחלקה עצמאית והיא אינה גובלת באופן פיזי ברחוב 625. עובדות אלה, אשר גם נחזות ממצב המקרקעין בפועל, אינן שנויות במחלוקת. המערערים מודים אמנם כי הוגשה בקשה מטעמם לאיחוד חלקה 55 עם חלקות אחרות, הגובלות ברחוב 625, אך פעולת האיחוד לא נרשמה. עוד הוסיפו וטענו כי הודעת החיוב בגין היטל הסלילה הוצאה על-ידי המשיבה עבור חלקה 55 באופן נפרד, ויש בכך לשיטתם כדי לבסס הטענה בדבר היותה חלקה עצמאית. בנוסף טענו המערערים נגד ההליך הפורמאלי של סלילת הרחוב, אשר החלה לטענתם ללא תעודת מהנדס בדבר יום תחילת הסלילה וכן כי לא הובהר המועד בו ניתן אישור תוצאת המכרז בקשר לסלילת הרחוב. בהתאם לכך דרשו המערערים ביטול דרישת המשיבה לתשלום בגין היטל סלילה. 4. בכל מקרה ולחלופין, טענו המערערים, כי עומדת להם זכות קיזוז כנגד העירייה בגין הפקעה שבוצעה, בסכום העולה על סכום ההיטל שנדרש, וכי זכות הקיזוז היא לאור הבטחה בעל-פה שניתנה להם מאת מהנדס העירייה נכון לאותה עת, מר רוט, כי יפוצו באמצעות קבלת שטח חלופי או באמצעות פיצוי בגין המגרש שהופקע, וכי יש לראות בהבטחת מהנדס העיר, הבטחה שלטונית. 5. לטענת העירייה, אין לראות את חלקה 55 כחלקה עצמאית. לגבי חלקה זו, הוגשה בקשה לאיחוד חלקות עם חלקות 3-4 בגוש 11657 וכן עם חלקות 37-38 בגוש 11658, אשר אף הן בבעלות המערערים, ואשר אין חולק כי הן חלקות גובלות ברחוב שנסלל. האיחוד אמנם לא נרשם בפנקסי המקרקעין, אך לא הייתה כול מניעה לבצעו. באוגוסט 1994 התקבלה החלטה של הועדה המקומית לתכנון ובניה שהמליצה לאשר את האיחוד וביום 28/11/94 אישרה הועדה המחוזית לתכנון ובניה את הבקשה. עוד טענה העירייה כי המערערים בנו מבנים על החלקה בהתאם לאיחוד שאושר על-ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה. בהתאם לכך, על-פי הוראות חוק העזר הרלוונטי, קם חיוב גם בגין חלקה 55 בהיטל סלילה. 6. לעניין טענת הקיזוז, טענה העירייה כי לצורך ביצוע עבודות הסלילה הופקע שטח של 29 מ"ר מתוך שטח כולל של 3,467 מ"ר, כך שהשטח שהופקע אינו מגיע לכדי 40% מהשטח הכולל, ולכן לא קמה כל זכות לפיצוי או לקיזוז, ובכל מקרה הכחישה מתן הבטחה שלטונית. פסק הדין של בית משפט קמא: 7. בית המשפט דחה בפסק דינו את טענת המערערים (הנתבעים שם) וקבע כי אין לראות את חלקה 55 כחלקה נפרדת, מאחר שניתנו האישורים הנדרשים לאיחוד החלקות לכדי חלקה אחת, וזאת זמן רב לפני ביצוע הסלילה, ומאחר שהשימוש המעשי שנעשה בנכס הינו שימוש אחד המתפרס על כל החלקות, אשר לא היה מתאפשר אילולא איחודן. עוד קבע בית המשפט כי בעל מקרקעין הנמנע מרישום איחוד חלקות שאושר מסתכן אולי בביטולו, אך בכל מקרה לא יוכל להימנע מתשלום היטלים החלים על החלקה המאוחדת לאחר שהשלים את שלבי האישור בפני מוסדות התכנון המוסמכים וביצע בניה בפועל על המקרקעין כמאוחדים. לעניין טענת הקיזוז, קבע בית משפט קמא כי זו לא הוכחה על-ידי המערערים, מעבר לעצם הטענה להסכם "ג'נטלמני" בינם לבין העירייה, בייחוד שעה שקיימים הליכי פיצוי במסגרת חוק התכנון והבניה למקרי הפקעה. טענות הצדדים בערעור: 8. בערעור חזרו המערערים על טענותיהם והוסיפו כי לאחר מתן פסק הדין שונה חוק עזר לחיפה (סלילת רחובות), התשס"ח-2008 (תיקון מיום 5/2/08), בס"ק (3) להגדרת נכס, באופן שיש בו כדי לבסס הטענה כי במועד הרלוונטי, לא היה מקום לראות בחלקה 55 נכס גובל לצורך חיוב בהיטל סלילה. 9. העירייה, מבקשת לסמוך ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא והדגישה כי ניתן לחייב את המערערים בהיטל סלילה בגין חלקה 55 על בסיס הטעמים הבאים, שבכל אחד מהם בנפרד יש כדי להצדיק את ההיטל: חלקה 55, גם כחלקה נפרדת, היא 'נכס גובל' על-פי חוק העזר, גם אם אינה גובלת באופן פיזי ברחוב 625, מאחר שמתאפשרת גישה לחלקה 55 דרך חלקות אחרות הגובלות באופן פיזי ברחוב; חלקה 55 אוחדה עם חלקות 37 ו-38 וניתנו האישורים הנדרשים, וזאת עוד טרם החלו עבודות הסלילה. על החלקות המאוחדות (37, 38, 55) נבנה בניין אחד באמצע שלוש החלקות, בנייה שלא הייתה מתאפשרת, אלמלא דובר בחלקות מאוחדות, ויש בבנייה האמורה ובאופן בנייתה, כדי לבסס עובדתית הטענה בדבר היות חלקה 55 'נכס גובל'. לעניין טענת הקיזוז, טענה העירייה כי לא הוכח כל הסכם ג'נטלמני בין הצדדים לקבלת פיצוי בגין הפקעה ויש לזקוף לחובת המערערים אי הבאת מהנדס העירייה לעדות; בכל מקרה גם אם ניתנה הבטחה אין היא עומדת בתנאים המחמירים המגבשים אותה לכדי "הבטחה שלטונית"; ועוד, לא סביר כי המערערים המתינו למעלה מ-10 שנים למימוש ההבטחה, מאז מועד ההפקעה ועד לקבלת החיוב בגין היטל סלילה, כאשר עמדה בפניהם אפשרות ולו תיאורטית לנקוט בהליך משפטי. עוד הוסיפו כי ממילא טענת המערערים לא עומדת בתנאים הקבועים בסע' 53 לחוק החוזים (חלק כללי) בדבר סוג החיובים המקימים עילת קיזוז. ועוד, בהיות היטל סלילה, סוג של מס בדומה לארנונה, לא ניתן לקזז ממנה סכומים אחרים, בייחוד שעה שלא הוכח כי ההפקעה נעשתה בקשר עם עבודות הסלילה. בכל מקרה הוסיפה העירייה כי לא הוגשה תשתית ראייתית בפני בית משפט קמא המבססת את גובה הזכות לקיזוז, שעה שמכתבו של מר פנחסיק, שהוגש כעין חוות דעת מומחה, לא התקבל כראיה קבילה. השלמת טיעונים: 10. במהלך כתיבת פסק הדין, נדרשו בעלי הדין להגשת סיכומים משלימים בשני נושאים: מדוע לא תיחשב חלקה 55 כבעלת חיוב בהיטל סלילה, בהיותה "נכס שיש גישה אליו מאותו רחוב גובל...", וזאת מעבר לטענה בדבר הרחבת חזית, ואם יש לראות את תיקון חוק העזר מ- 2008, בהגדרת "נכס", כתיקון מבהיר או תיקון משנה. במסגרת הגשת הסיכומים המשלימים, הגישו המערערים בקשה נוספת שעניינה הוספת ראיות בערעור. 11. המערערים טענו, כי אין מקום לאפשר לעירייה לטעון להיות החלקה 'נכס גובל' מאחר שהטענה הועלתה בשלב מאוחר, על דרך הרחבת חזית, מבלי שהמשיבה הביאה ראיות לעניין זה. השמעת הטענה אינה יכולה להיעשות מבלי לאפשר למערערים להציג ראיותיהם. ואילו המשיבה טענה, כי די בראיות שהוצגו על המצב בפועל, ובמיוחד לאור המבנה הקיים על שלוש החלקות ביחד, כדי לבסס הטענה בדבר היות החלקה 'נכס גובל', מה עוד שהמערערים לא הציגו כול גרסה עובדתית שונה, ואף לא ביקשו להציג ראיות נוספות הנוגעות לאותה מחלוקת. בשאלת תיקון חוק העזר, נביא עמדותיהם בהמשך. בקשת המערערים להגשת ראיות נוספות: 12. במסגרת הגשת הסיכומים המשלימים ביקשו המערערים להגיש ראיות נוספות. הראיות התייחסו לפיתוח של כביש 625 הגובל עם חלקה 37 בנוסף לפיתוח המלא של שדרות ההסתדרות. יש לדעתי להורות על דחיית הבקשה. הבקשה אינה מתייחסת לראיות הנוגעות להשלמת הטיעון עליה הורינו ואין מקום לאפשר הבאת ראיות שניתן היה להציגן בערכאה הדיונית ואשר ספק רב אם רלוונטיות הן למחלוקת הנדונה. מוצע אפוא לדחות הבקשה. דיון ומסקנות: 13. יש בדעתי להציע לחברי לאשר את התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום, הגם שאין מנוס מלדון בטענה בדבר 'הרחבת חזית'. חלקה 55 כחלקה מאוחדת: 14. הודעת הדרישה שנשלחה למערערים הייתה על-פי חוק העזר-1982. מכאן מתבקשת המסקנה, כי מעמדה של חלקה 55 צריך להיבחן על-פי הוראות חוק העזר שהיה בתוקף במועד הרלוונטי, קרי, על-פי חוק העזר-1982, על אף שבוטל בינתיים ובמקומו הותקן חוק עזר לחיפה (סלילת רחובות), התשס"ח-2008 (נכנס לתוקף ביום 5/2/08, להלן: חוק העזר-2008). ואולם, אין מניעה, ככול שלשון החוק מתירה זאת, וככול שחוק עזר-2008 הוא חוק מבהיר ולא יוצר מהות שונה, לעשות בו שימוש פרשני. 15. חוק העזר-1982 הגדיר "נכס", באופן הבא: ""נכס" (1) כל קרקע או חלק ממנה... המהווים יחידת רישום נפרדת בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי כל חיקוק, למעט רחוב; (2) כאשר אין רישום חלוקה ליחידות נפרדות של כל נכס כאמור בפסקה (1), אך יש חלוקה של הנכס מכוח הסכם בין הבעלים או בהתאם לתכנית מאושרת לפי כל דין, יראו כל יחידה כזו כנכס לעניין חוק העזר; תעודת מהנדס העירייה בדבר חלוקה כזו תהווה ראיה לדבר;". עיון בס"ק (1) להגדרת 'נכס' מורה לכאורה כי מחוקק המשנה הדגיש את המצב הרישומי בפנקסי המקרקעין, לצורך הגדרה של 'יחידה נפרדת' כקובע את מעמדו לצורך חיוב בהיטל הסלילה. ואולם, אין להתעלם מן האמור בס"ק (2) הנ"ל. מחוקק המשנה, הגם שנותן משקל משמעותי לרישום, אינו רואה בכך - גם על-פי חוק העזר-1982 - ראיה מכרעת. 'יחידה נפרדת' לצורך בחינת החיוב בהיטל הסלילה הוא גם פועל יוצא מן המצב בפועל; קרי, כאשר ישנה הסכמה ליחידות נפרדות, מכוח הסכם בין בעלי החלקות, או על-פי תכנית מאושרת, וככל שיש אישור של מהנדס העירייה. על בסיס עקרון ההדדיות, ניתן להסיק מסקנה דומה בנוגע ל'יחידה מאוחדת'. זו יכולה להיות מוסקת ממצב הרישום, וכן על בסיס תוכנית מאושרת או על בסיס החלטה של רשות ציבורית מוסמכת אחרת. מכאן, מתבקשת המסקנה, שהרישום לכשעצמו אינו אלא בגדר של ראיה מסייעת, אך אין הוא יוצר את האיחוד, אלא רק מעיד עליו במקום שזה קיים בפועל. פרשנות זו לא רק תואמת לסבירות הוראת חוק העזר, אלא גם מונעת אפשרות של שימוש לרעה בזכות קיימת. 16. אין חולק בין הצדדים כי הוגשה בקשה לאיחוד חלקה 55 עם חלקות 37 ו-38 וכי הבקשה אושרה כנדרש על-ידי הועדות המקומית והמחוזית לתכנון ולבניה שליד עיריית חיפה וזאת ביום 28/11/94 וכי מאותו מועד רשומות החלקות כמאוחדות בספרי העירייה. הסדרת רישומן של החלקות כמאוחדות בספרי המקרקעין תלויה ברצונו של הבעלים, ואין להטיל את האחריות לרישום האיחוד או לחלופין את הנפקויות מאי-הרישום לפתחה של העירייה. בנסיבות אלה לא ברורה טענת המערערים בעניין זה, שעה שיש בידיהם האישורים הנדרשים מאת העירייה לצורך רישום החלקה כמאוחדת מחד, אך הם מבקשים להימנע מהיטל סלילה בגין חלק מהחלקה המאוחדת ולפיכך טוענים, מאידך כי הליכי הרישום לא הסתיימו. טענה כזו, גובלת עם כול הכבוד, בחוסר תום לב, ומגיעה עד כדי ניסיון לעשות שימוש לרעה בזכות או חובה קיימת, יתר על כן, במקום שבו מבצע בעל מקרקעין שימוש באופן המצביע על איחוד של הנכס כ'יחידה מאוחדת' ניתן לומר, כי מאותו שלב יצר הוא 'השתק שיפוטי' לטעון אחרת. כלל זה מטרתו למנוע מבעל דין לטעון טענות המכחישות זו את זו משמדובר בטענות עובדתיות המצויות בגדר ידיעתו (ע"א 9650/05 פרוינד נ' פקיד שומה ת"א 4. נבו, 7/8/08). השתק שיפוטי יכול שיחול גם מכוח התנהגות, שיש בה מעין הצהרת בעל דין כהודיה במצב נתון, ואין להתיר לו עוד טיעון נוגד, על-פי נוחותו. 17. ועוד, עיון בסעיף 60 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל-1969, מורה כי עיקר האישורים שנדרש מי שרוצה באיחוד מקרקעין להמציא לרשם המקרקעין, הוא אישור מאת הרשות המקומית על-פי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 לפעולת התכנון של איחוד החלקות, כשהתנאים הנוספים הם המצאת נסח רישום המקרקעין והמצאת אישור על תשלום/פטור התשלומים הנדרשים לצורך רישום. לפיכך, משאושרה התוכנית על-ידי העירייה, הרי שלכאורה לא עמד מכשול בפני המערערים מלרשום את איחוד החלקות ומסיבותיהם שלהם נמנעו מלעשות כן. בנסיבות כאלה, לצורך הטלת היטל סלילה, יש לראות בחלקה 55 כחלקה מאוחדת גם אם לא סיים הבעלים את הליכי הרישום בספרי המקרקעין. 18. בהקשר לכך יש עוד להתייחס לתיקון שהוכנס לחוק עזר-2008 ובפרט לתוספת של ס"ק 3 בהגדרת נכס, שאין היא אלא תוספת מבהירה: "אושר איחוד חלקות בתכנית תכנון עיר או בהחלטת ועדת תכנון, יחשבו החלקות כנכס אחד". הצדדים, כאמור, אינם חלוקים בשאלה שאם היה קיים הנוסח המתוקן בעת הטלת היטל הסלילה על החלקה, הרי שהחלקה הייתה בת חיוב בהיטל על-פי נוסח הסעיף. ואולם, לטענת המערערים, כפי שהובאה בסיכומים המשלימים, יש לראות בתיקון משנת 2008 "תיקון משנה" ולא תיקון מבהיר, ויותר מכך אף טענו כי התיקון "נולד" בעקבות המחלוקת הנדונה (סע' 15.2 לסיכומים). לטענתם, מדובר בתיקון משמעותי המטיל חיוב בהיטל על נכסים, אשר אינו יכול לחול ללא הוראה מפורשת וכי הוא למעשה מטיל חיוב על גם נכסים שאין לגביהם ודאות וסופיות באשר לאיחודם, שהרי לא הסתיימו הליכי האיחוד על-פי חוק התכנון (סע' 15.5 לסיכומים). אין לקבל כאמור הטענה, במקום שהתנהלות הצדדים מורה אחרת, ויש לקבל את עמדת המשיבה הרואה בתיקון חוק העזר תיקון מבהיר. הדברים גם עולים, כפי שפורט לעיל, מנוסחו של חוק העזר-1982, גם אלמלא התיקון. את התוספת האמורה בס"ק 3 להגדרת נכס בחוק העזר-2008, יש לראות כחלק מכלל ההגדרה, כך שתכלית הטלת ההיטל תושג ויוטל ההיטל על נכס שהיה מקום להטילו עליו, קרי נכס אשר "נהנה" מהסלילה שבוצעה על-ידי הרשות המקומית. אכן, קודם לתיקון, מבחינת לשון חוק העזר לא כללה הגדרת "נכס" מצב בו אושר איחוד חלקות, אך האיחוד טרם נרשם, כך שמבחינה פורמאלית נותרו החלקות המאוחדות, נפרדות. ואולם, לא ניתן כאמור, להתעלם כי ס"ק 2 לאותה הגדרה הדן במצב הפוך בו נכס אחד אושר לחלוקה וטרם נרשמה חלוקתו- סעיף אשר לא שונה במסגרת התיקון - קובע כי הטלת ההיטל היא על-פי המצב המהותי של הנכס לאשורו ואין להתייחס לנכס רק על-פי מצב רישומו הפורמאלי. באופן זה, שעה שגם לפני התיקון נעשה נסיון בחוק העזר להטיל את ההיטל על נכס על-פי מצבו המהותי של הנכס, הרי שיש לראות בס"ק 3 שהוסף בתיקון משנת 2008, ככזה הבא להבהיר את המצב הקיים ומסיר ספק לגבי סיטואציה הפוכה מזו של ס"ק 2 בה נכס אושר לאיחוד, אך טרם נרשם האיחוד בלשכת רישום מקרקעין (רע"א 3527/96 אקסלברד נ' מנהל מס רכוש- חדרה, פ"ד נב(5) 385, 406; דנ"א 3962/93 מינץ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נ(4) 817, 825). לאור הפירוט שהובא לעיל, יש לדעתי לקבוע, שיש לראות גם לצורך הטלת היטל סלילה, בחלקה 55 חלק מחלקה 37+38 ומשכך הם פני הדברים, הרי שניתן להטיל עליה היטל סלילה, כאמור. די בנימוקים שפורטו לעיל, כדי לדחות את הערעור. מאחר שעלתה השאלה בדבר היות החלקה 'נכס גובל' והצדדים אף נדרשו להשלים טיעוניהם, אתייחס בקצרה גם לטענה האמורה. חלקה 55 כ'נכס גובל': 19. הגם שעל-פי ההגדרות בחוק העזר, אין מניעה לראות בחלקה 'נכס גובל', יש לקבל טענת המערערים, כי העלאת הטענה בשלב בו הועלתה היא בגדר הרחבת חזית אסורה. על-פי סעיף 4 לחוק העזר-1982 החייבים בהיטל סלילה הם: "מי שהם בעלי הנכסים הגובלים בעת התחלת הסלילה ...". 'נכס גובל' מוגדר בסעיף ההגדרות לחוק העזר: "כל נכס הגובל רחוב או קטע רחוב, בין שהם גישה לנכס מאותו רחוב או קטע רחוב ובין אם לאו". ס"ק (1) להגדרה מוסיף על ההגדרה הכללית וקובע כי נכס גובל יחשב גם "כל נכס שיש גישה אליו מאותו רחוב גובל או קטע רחוב גובל דרך נכס אחר, ...". 20. אין חולק כי חלקה 55 צמודה לחלקות 37 ו-38 ועליהן אף בנוי מבנה אחד, שככל הנראה הוא מוסך שנבנה על-ידי מערער מס' 1 בעודו בחיים (להלן: המבנה). עוד אין חולק כי חלקות 37 ו-38 הינן חלקות גובלות במובן הפיזי לרחוב 625, וכי מרחוב 625 קיימת גישה למבנה דרך חלקות 37 ו-38. באופן זה מאחר שלחלקה 55 יש בין היתר גישה מהחלקות האחרות שהן חלקות גובלות, נראה היה לכאורה כי ניתן היה להטיל חיוב בהיטל סלילה גם מכוח ההגדרה האמורה. לפי פרשנות זו, חל לכאורה על חלקה 55 היטל הסלילה גם אם נראה בה חלקה עצמאית כטענת המערערים, וגם אלמלא נקטו בהליך של איחוד חלקות. ואולם, לא נשמרה זכותם של המערערים לטעון אחרת, ולכן אין גם לראות בהעלאת הטענה במועד בו עלתה, טענה משפטית שניתן היה לקבלה. 21. יחד עם זאת ראוי עוד להדגיש, כי אין לקבל טענת המערערים בסיכומיהם לפיהם אליבא דאמת כהגדרתם, אין יסוד לחייב בהיטל סלילה נכס אשר באופן פיזי ועובדתי אינו גובל ברחוב (סע' 15.9 לסיכומים). גם אם מדובר בנכס "פנימי" שאינו גובל בכביש בו נעשית הסלילה - אין בעובדה זו בלבד כדי לשלול החיוב בהיטל הסלילה, שהרי סלילת הכביש משרתת גם נכס "פנימי" כזה, אשר יש אליו גישה, הגם אם דרך נכס אחר, מאותו כביש סלול. 22. ואולם, למרות האמור לא ניתן היה לבסס את פסק הדין על נימוק זה, כאשר הטענה פורטה לראשונה בסיכומי העירייה בערכאה הדיונית והעירייה חזרה עליה בעיקרי הטיעון שהוגשו בפני ערכאה זו. בדיון בפנינו טען ב"כ המערערים כי יש בהצגת העילה האמורה משום הרחבת חזית של העירייה, מאחר שטענת העירייה בערכאה הדיונית לחיוב בהיטל סלילה התבססה רק הטעם שיש לראות בחלקה 55 כמאוחדת עם חלקות 37 ו-38, הגם שהאיחוד לא נרשם בפנקסי המקרקעין, ולכן הטענה בדבר חיוב עצמאי של חלקה 55, ללא קשר לעילת האיחוד עם חלקות גובלות אחרות, יש לראותה כהרחבת חזית אסורה. אכן בדיקת כתבי בית דין מעלה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. 23. עיון בכתב התביעה בסדר דין מקוצר (מיום 10/2/04) שהוגש על-ידי העירייה מעלה כי התביעה התבססה על טענה כללית לפיה בסמכות העירייה להטיל היטל סלילה על נכסים גובלים לעבודות הסלילה, וזאת ללא כל פירוט העילה על-פיה נקבע עצם החיוב. ואולם, התצהיר שהוגש מטעם העירייה, באמצעות מר אלי וייס, מנהל היחידה למיפוי והערכות באגף תכנון דרכים, תנועה וגנים בעירית חיפה, כנציג המשיבה (להלן: מר וייס) מתייחס באופן מפורט לחיוב חלקה 55 וקובע עילה יחידה לחיוב חלקה 55 בהיטל והיא איחוד עם חלקות גובלות, המקים חיוב גם לחלקה 55. מתצהירו של מר וייס עולה כי היטל הסלילה הוטל לגבי חלקה 55, מאחר שהעירייה ראתה בה חלקה מאוחדת עם חלקות גובלות לרחוב 625 (ראה סע' 11 לתצהיר). זאת ועוד, כשנחקר מר וייס על תצהירו בדבר על ההחלטה להטיל היטל סלילה על חלקה 55, אישר כי העילה היחידה הייתה בקשת האיחוד של החלקה עם חלקות 37 ו-38 וכי אלמלא הוגשה הבקשה ואושרה, לא היה מקום להטיל את החיוב. ראוי להביא את הדברים כלשונם: "ש. לולא הערתך בסעיף 11 לתצהירך לעניין החלטת ועדה מחוזית של איחוד וחלקה (כך במקור - ש'ו'), אזי חלקה 55 אינה נכס הגובל לכביש 625. תעיין בסעיף 11. ת. (מעיין). אמת. אילולי (כך במקור- ש'ו') הוגשה בקשה לאיחוד וחלוקה זה נכון." גם בפסק הדין של בית משפט קמא, בסעיף המתאר את גירסת העירייה (סע' 5 לפסה"ד), קיימת התייחסות רק לטענת איחוד החלקות המביא לחיוב של חלקה 55 בהיטל סלילה כנכס גובל, כשאין התייחסות לכל עילה אחרת לצורך חיוב. על עילה זו חוזר בית המשפט גם בתיאור חקירתו של מר וייס מטעם העירייה בבית המשפט (סע' 9 לפסה"ד), כשתוך התייחסות לעילה זו בלבד ניתן פסק הדין (סע' 13 לפסה"ד). לכן, יש לקבוע כי מדובר בהרחבת חזית שאין להתירה. אמנם יכולה ערכאת הערעור, שלא על דרך השגרה, להתיר העלאת טענות חדשות, שלא הועלו בפני הערכאה הדיונית, אך זאת רק כאשר מדובר בטענות משפטיות חדשות המבוססות על אותה מערכת עובדתית שהוכחה והמחלוקת נוגעת להסקת המסקנות מאותם נתונים (ע"א 10704/05 לוגסי נ' פקיד שומה אשקלון, תק-על 2008(3) 473 וההפניות שם). אין מדובר במחלוקת היסודית כפי שהוצבה בכתבי הטענות ועל כן לא יכולה העירייה לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה ונדונה, שלא בהסכמה במפורש או מכללא של הצד שכנגד (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח(2) 145, 151). במקרה דנן מדובר בטענה מעורבת של משפט ועובדה, אשר פותחת בין הצדדים חזית חדשה ונפרדת, מבלי שנשמרה זכות המערערים להוכיח טיעוניהם בנושא האמור. העדר חיוב כפול: 24. באשר לטענה הנוספת לפיה יכול שחלקה 55 תחוייב בהיטל סלילה נוסף בשל סלילת רחוב ההסתדרות (בתיק דנן חוייבה כאמור בשל היותה גובלת עם כביש 625), אין בכך כדי להצדיק אי הטלת היטל סלילה במקרה דנן. חזקה על המשיבה כי הטלת היטל סלילה נעשית על-פי דין, תוך שהמשיבה מנועה מלטעון כל טענה עובדתית סותרת לטענותיה בדבר המצב המשפטי והעובדתי לו טענה בתיק זה על בסיס הכלל של השתק שיפוטי. כך אם מאפשר חוק העזר להטיל היטל נוסף בשל סלילת דרך אחרת שגובלת מצידה האחר של החלקה, ואם אין מניעה שבדין להטלת היטל כזה גם במצב בו הוטל היטל קודם על אותה חלקה בשל סלילת כביש גובל אחר, הרי שלא תהא המשיבה מנועה מלהטיל היטל נוסף, הכל בהתאם לדין. טענת קיזוז של המערערים כנגד החיוב: 25. בנוסף העלו המערערים טענת קיזוז שעומד לזכותם, לטענתם, כנגד תשלום היטל הסלילה. כאמור, לטענתם, קיבלו הבטחה בעל-פה מאת מהנדס העיר דאז, מר רוט, כי יפוצו בגין השטח שהופקע מהם לצורך הסלילה. בית משפט השלום דחה הטענה (סע' 15 לפסק דינו) מן הטעם שלא הונח בסיס מספיק להוכחת הטענה. יש לאשר קביעה זו של בית משפט השלום. מקום בו מעלה בעל-דין טענת קיזוז, הרי שעליו הנטל להוכיח זכאותו לאותו קיזוז ולהצביע על מקורו בדין המהותי (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 75 (2003). בנסיבות כאלה יש לדחות טענת המערערים כי הנטל הועבר באופן מלא למשיבה להוכיח כי לא עומדת להם זכות קיזוז ועוד לדחות הטענה כי יש לייחס לחובת המשיבה החלטתה שלא לחקור את מהנדס העיר בעניין זה. ביקשו המערערים להוכיח זכאותם לקיזוז, וזאת מכוח הבטחה שלטונית או הסכם ג'נטלמני כטענתם, ועוד שניתנה בעל-פה, היו יכולים לבקש לחקור את מר רוט בנושא. משלא עשו כן, ומשלא הובאה כל ראיה אחרת אשר יש בה להצביע על זכאותם המהותית לקיזוז, בייחוד שעה שאחוז השטח המופקע אינו עולה על 40% מכלל השטח, לא עמדו בנטל להוכחת טענתם, וממילא אין מקום להעביר הנטל למשיבה. התוצאה המוצעת: 26. אשר על כן מוצע לדחות את הערעור על כל חלקיו. המערערים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, תוך 30 ימים מהיום. הפיקדון אם הופקד, יועבר לידי המשיבה, באמצעות בא-כוחה על חשבון ההוצאות שנפסקו בערעור.                                                                                                                                                                          ש' וסרקרוג, שופטת                                                                                              ס' נשיאה השופט י' כהן: אני מסכים.                                                                                                                                                                              י' כהן, שופט                                                                                     השופט ר' שפירא: אני מסכים.                                                                                                                                                                            ר' שפירא, שופט אשר על כן אנו מורים על דחיית הערעור, על כל חלקיו. המערערים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, תוך 30 ימים מהיום. הפיקדון אם הופקד, יועבר לידי המשיבה, באמצעות בא-כוחה על חשבון ההוצאות שנפסקו בערעור. אגרות והיטלי פיתוחנכס גובלהיטל סלילה