קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צווי מניעה זמניים נגד עובדת לשעבר: .1לפני בקשה דחופה למתן צווי מניעה זמניים עד למתן החלטה בתיק העיקרי, בה מתבקש בית הדין להורות כדלקמן: א. ליתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה מס' 1לעשות שימוש מכל סוג ו/או להעביר לצד ג' כלשהו, במישרין או בעקיפין, כל מידע עסקי פנימי וכל סודות עסקיים של המבקשת. ב. בנוסף לכך - ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה מס' 1להיות במגע עיסקי מכל סוג, במישרין או בעקיפין בעצמה או באמצעות אחרים, עם לקוחות המבקשת. ג. ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה מס' 2, כל עוד הינה מעסיקה את משיבה מס' 1לבוא במגע עיסקי מכל סוג, במישרין או בעקיפין, עם לקוחות המבקשת. ד. ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה מס' 2להעסיק את המשיבה מס' 1 והאוסר על המשיבה מס' 1לעבוד עבור משיבה מס' 2(והאוסר על משיבה מס' 2לסייע למשיבה מס' 1להפר חובותיה כלפי המבקשת). ה. ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה מס' 1לעסוק במכירת שטחי פרסום ו/או רכישת מודעות לעיתונים מקצועיים המתחרים בעיתוני המבקשת. הצווים מתבקשים לתקופה של 24חודשים ממועד הפסקת עבודת המשיבה 1אצל המבקשת. .2להלן תמצית טענות המבקשת (כעולה מבקשתה): א. המבקשת הינה מוציאה לאור ומפיקה עיתונים מקצועיים, והמשיבה מס' 1הועסקה על ידה כאשת מכירות החל מיום 24.7.95במשך כשלוש וחצי שנים. לטענת המבקשת - עיקר הכנסותיה באות ממכירת שטחי פרסום לבתי עסק מפרסמים עצמם מעל דפי העיתונים. ב. המבקשת טוענת כי המשיבה 1עסקה במכירת שטחי פרסום ובקיום קשר עם לקוחות מפרסמים לצורך רכישת מודעות, כאשר את כל הקשרים והסודות המקצועיים למדה בשירותה במבקשת. ג. המשיבה מס' 1יצאה ביום 18.10.98לחופשת לידה אשר הסתיימה ביום .16.1.99לקראת סיום חופשת הלידה, הודיעה המשיבה 1למבקשת כי היא מתפטרת כדי לטפל בילדה, ודרשה תשלום פיצויי פיטורין. ד. המבקשת טוענת כי טענת המשיבה מס' 1, אינה נכונה וכי מדובר במהלך מתוכנן, לפיו על פי תכנון מוקדם של מבקשת מס' 1היא החלה לעבוד אצל משיבה מס' 2ועוסקת עבורה באותו עיסוק כפי שעשתה אצל המבקשת, תוך שהיא מקיימת מגע עיסקי עם לקוחות המבקשת, גוזלת ממנה עבודה, והכל בהתבסס על קשרי המבקשת עם לקוחותיה, אשר הוחזקו בידיה בנאמנות של משיבה מס' .1 ה. המבקשת טוענת כי המשיבה 1נחשפה לסודות עסקיים שלה: הקשר עם הלקוח, הכרות אינטימית עם אנשי הקשר אצלו, הכרת צרכיו, טעמיו והעדפותיו (במיקום המודעה למשל ו/או בגודלה) פלח השוק שלו, המחירים ביחסים עימו ודרישות הפרסום שלו יש ערך כלכלי רב החוסך מאמץ, משאבים וזמן למי שיודע אותם - והם מהווים סוד עסקי מוגן השייך למבקשת בלבד. ו. כן טוענת המבקשת כי המשיבה מס' 1ממשיכה להציג עצמה כמי שפועלת מטעם עיתון שהופק על ידי המבקשת וזאת על מנת לשמר את הקשר ו לעשות שימוש במוניטין של המבקשת. במקרים רבים ביקשה מן הלקוח לשמור את האינפורמציה אודות פנייתה בסוד מפני המבקשת. ז. לטענת המבקשת - המשיבה 1אף פנתה ללקוחות חשובים של המבקשת ושכנעה אותם לפרסם אצל המשיבה מס' 2, ואלה אכן העבירו תקציבי פרסום שלהם מהמבקשת בשל פעילות המשיבה .1 ח. לגבי המשיבה מס' 2- טוענת המבקשת כי היא מסייעת למשיבה מס' 1בהפרת חוזה ביודעין. המשיבה מס' 2הינה בית עסק העוסק בתחום עיסוקה של המבקשת ומתחרה ישירה בה. ט. במשך תקופה ארוכה היתה המבקשת קשורה עם לשכת המהנדסים והאדריכלים בהסכם לפיו הפיקה עבורם עיתונים מקצועיים. התקשרות זו הסתיימה בהסכמה. י. קבוצה גדולה של אדריכלים פרשו מהלשכה והקימו לעצמם עמותה הנקראת עמותת אדריכלים מאוחדים. עמותה זו פנתה למבקשת וביקשה ממנה להפיק עבורה עיתון מקצועי חדש שיפנה לאותו פלח שוק אשר אליו פנו העיתונים שהופקו קודם עבור הלשכה הנ"ל. קבוצה של חברות הנדסה גדולות ומרכזיות, אשר אף הן אינן רואות בלשכה עוד את ביתן, פרשו אף הן והקימו גוף משותף וגם עבורן מפיקה המבקשת עיתונים אשר מגיעים לפלח שוק אשר בעבר היה נגיש לעיתונים אשר הופקו עבור הלשכה בלבד. יא. על המשיבות חל איפוא איסור להתקשר עם לקוחות המבקשת, שכן המבקשת מפיקה עיתונים באותם נושאים ולאותו פלח שוק, והפעולות שמנסה והפעולות שמנסה המשיבה 1לבצע פוגעים ביכולתה לרכוש מודעות, פוגעים קשה במוניטין שלה וגורמים לה לאיבוד לקוחות. יב. המבקשת טוענת כי נגרמים לה נזקים רבים עקב פעולות המשיבות. מתן צווי מניעה זמניים יגן על קשרי המבקשת וימנע נזקים נוספים. .3להלן תמצית טענות המשיבות: א. לטענתן, עיתוני לשכת המהנדסים האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל (להלן - הלשכה) הופקו שנים ארוכות על ידי מול"ים שונים. העיתונים הופקו על ידי חברת מדיום רשת עיתונות מקצועית, וזאת עוד לפני המבקשת, ולאחר סיום חוזה הלשכה עם המבקשת על ידי משיבה מס' 2, כאשר במהלך השנים הארוכות רכשו לעצמם העיתונים מוניטין רבים ובלעדיים, המושכים אליהם מפרסמים בתחומי העיסוק של כל עיתון ועיתון, והלקוחות המפרסמים שמרו אמונים לעיתוני הלשכה - יהא המו"ל אשר יהא. ב. המשיבות טוענות כי המשיבה מס' 2קיבלה את המוניטין של החברה הקודמת, כמו גם את ציבור לקוחותיה שכלל בין היתר את אגודת האינג'רים והארכיטקטים שהתמזג בלשכה. משיבה מס' 2עסקה בהפקת עיתונות מקצועית ויומני שנה של הסתדרות המהנדסים, עוד בטרם עשתה זאת המבקשת, ואף עסקה ברכש מודעות בתחומים אלה. ג. כן טוענות המשיבות כי תחום הפעילות של רכש פרסום, הינו תחום שאין בו סודות של ממש. זהות המפרסמים גלויה וידועה, שכן הכל מפורסם בעיתון עצמו. כמו כן, גם בנושא המחירים אין סודות. המדובר במפרסמים העושים זאת שנים ארוכות, והם יודעים היטב את המחירים שבדעתם לשלם, הגם שעלויות פרסום הם ענין גלוי לכל העוסקים בתחום. ד. המשיבות טוענות כי כמעט כל המפרסמים שפרסמו בעיתוני הלשכה בתקופה בה הופקו על ידי המבקשת פרסמו שם, כמו גם בפרסומים מקצועיים אחרים, גם קודם לכן (תוך העברת חומר פרסומי ממו"ל למו"ל לרבות מהמבקשת אל המשיבות). ה. לטענת המשיבות - בחודש ינואר 99', עוד תחילת עבודתה של משיבה מס' 1 במשיבה מס' 2הפיקה משיבה מס' 2שני עיתונים עבור הלישכה, כאשר לצורך רכישת המודעות פנתה משיבה 2למפרסמים שונים, בעיקר לאלו שפרסמו בעיתון בעבר וללקוחות פוטנציאלים נוספים ובמהלך המו"ל על קביעת מחירי הפרסום הציגו הלקוחות בפניה את המחירים והתנאים שקיבלו במבקשת בתקופה בה הופקו העיתונים על ידה. ו. בין תנאי העסקתה של משיבה 1במבקשת, לא נכלל סעיף של הגבלת חופש העיסוק לאחר תום עבודתה בה. ז. המשיבות טוענת כי למבקשת אין כל סודות עסקיים ולא נגרמת כל פגיעה במוניטין שלה. ח. המשיבה 1טוענת כי חיפשה מקום עבודה בשעות נוחות יותר לאחר הלידה בהיקף משרה חלקי ועל כן עברה לעבוד במשיבה .2 ט. המשיבות טוענות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1הכלל הוא, כי בהליכים הדנים בסעדים זמניים די בראייה לכאורה מצד המבקשת כדי לקבל את הסעד כדי לבירור התביעה העיקרית. בתיקים מסוג זה - בהם אנו עוסקים בהגבלת חופש העיסוק - יש לדרוש מהצד המבקש סעד זמני, מידת הוכחה גבוהה מזו הנדרשת בהליך רגיל של סעד זמני (ראה ת.א. 956/88 תעשיות אלקטרוכימיות (פרוטארום) בע"מ,לא פורסם, עמ' 14). .2המשיבה 1לא חתמה על כתב התחייבות לענין הגבלת חופש עיסוקה בעת עבודתה במבקשת. יש איפוא לבחון את המקרה לאור הוראותיו של "חוק יסוד: חופש העיסוק", אשר קובע בסעיף 4: "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנוצר לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". .3בהעדר קיומו של הסכם המגביל את עיסוקו של העובד לאחר ניתוק יחסי העבודה, עלי לנקוט זהירות רבה, ולהשתכנע במידה גבוהה של שיכנוע כי קיימת ראיה לכאורה בדבר קיום סודות מקצועיים ומסחריים של המבקש אשר יש להגן עליהם, וכי פעולתו של המשיב היתה שלא בתום לב, עד אשר יש חשש סביר כי ישעה שימוש בסודות המקצועיים והמסחריים הללו, ויגרום נזק למבקש, אם ימשיך לעבוד בשרות המשיב. (ראה דיון נג/17- 3טוני טועמה נ' טכנוגומי ליסיצקי ואח' פד"ע כה' עמ' 227). לקביעה כי "עקרון חופש התחרות אינו יכול לעמוד מול התחייבות מפורשת בהסכם" (ע.א. 4/71 ברמן נ' משרד להובלת משאות פרדס חנה פ"ד כט' (2) 718), יש גם פן הפוך - לפיו יש לנקוט זהירות כפולה ומכופלת עת אנו באים להגביל חופש עיסוקו של אדם מקום שלא קיימת לגביו התחייבות מפורשת שלא לעסוק בעיסוקו לאחר סיום יחסי עובד מעביד. .4לענין מהותם של סודות מקצועיים, נדרשה הפסיקה רבות. כבר נפסק כי רשימת לקוחות וספקים, ומידע המתייחס אליהם "כל אלה נכללה בהגדרת סוד מסחרי" וכאלה ראויים להגנה שהדין מעניק לסוד מסחרי (ראה ת.א. 956/88 תעשיית אלקטרוכימיות (פרוטארום) פ"ד כז' (1) עמ' 576, וכן דיון נג/17- 3טועמה נ' טכנו גומי פד"ע כה' עמ' 227). לגבי קשרים עם לקוחות, נפסק כי אף הם מהווים סוד מסחרי ומקצועי (ע.א. 136/56 פוקס נ' אילון פ"ד י"א 358וכן בת.א. 2346/66 דחף נ' גיל פס"מ ס' 390וכן ע.א. 1371/90 דמתי נ' גנור, פ"ד מד(4), 847 וכן ע.א. 150/90 רב בריח בע"מ נ' אמגר פ"ד לה(1) 817, 822). .5הפסיקה אף דנה בשאלה אם מידע יכול להיחשב כסוד מקצועי: "מידע ייחשב כ"סודות מקצועיים", כאשר הידיעות הן "כאלה שמתחרה יוכל לעשות שימוש בהן בפעילות העיסקית המתחרה. לא חשוב אם ניתן לכל אחד להשיג בעצמו את ההישג הנדון - כאשר הגילוי עשוי לחסוך לו טירחה, זמן והוצאות" (ראה ת.א. 956/88 תעשיות אלקטרוכימיות (פרוטארום) בע"מ נ' משיח ואח’, לא פורסם). המבחן הוא זה: אם על אף הידיעה הקיימת אצלה יש לסוד ערך כלכלי במתן עדיפות לבעליו לעומת מתחריהם בכללם, או כפי שהעמידו את השאלה באנגליה:ואם יש לשער כי ימצא מישהו המוכן לשלם לבעל הסוד כדי לקבל את גילויו". (ציטוט ממאמרו של פרופ' טדסקי "סודות עיסקיים" הפרקליט לה חוברת א' עמ' 5). ועוד נאמר באותו מקום: "ערכו הכלכלי של סוד עיסקי גובר ככל שסודיותו רבה יותר בהווה ועשוי להאריך ימים בעתיד". .6כמו כן, נפסק, כי ידיעות כלכליות ונסיון מקצועי אינם בגדר סוד מקצועי: בע"א 206/7מיגן נ' פאר ואח' פד' כז' 676 1עמ' 578נאמר ע"י כב' השופט כהן: "... התחייבות מכללא של העובד, שעליו לקיימה גם אחרי סיום יחסי העבודה, מוגבלת לידיעות סודיות ואיננה חלה על ידיעות שהן נחלת הכלל ועל ידיעות מקצועיות כלליות ונסיון מקצועי שרוכש העובד מתוך עבודתו". .7במקרה שבפנינו מעוניינת המבקשת בהגבלת עיסוקי המשיבות בסיטואציה בה לא נחתם בין המבקשת למשיבה מס' 1הסכם המדבר על הגבלת חופש העיסוק לאחר תום עבודת המשיבה במבקשת. למקרים כאלה מתייחס כב' השופט לובוצקי בספרו "חוזה עבודה וזכויות העובד", תשנ"ט - 1998בע"מ 135ואומר כי: "בהעדר הסכם המגביל את חופש העיסוק, אפשרית הגבלתו, כאשר קיימים "סודות עסקיים" והעובד, שברשותו אותם סודות, מתחרה בפועל במעבידו הקודם". .8עלינו לבדוק, האם אכן ישנם למבקשת "סודות עסקיים" אשר ברשות משיבה 1, כפי שנפסק בדב"ע נו/67- 3עמוס פפרבורג בע"מ נ' לב פרודליס ואח’, עבודה ארצי, כט' (1), 137: "השאלה אם תהליך או ידע מסויים הוא סוד מקצועי או ידע מקצועי סודי היא שאלה שבעובדה, שהמבקשת למנוע מעובדו לשעבר לגלותו צריך להוכיחה". .9מחומר הראיות עולה לכאורה כי עיתוני לשכת המהנדסים והאדריכלים והאקדמאים המקצועות הטכנולוגים בישראל (להלן - עיתוני הלשכה) נמסרה למבקשת מכח חוזה מיום 16.7.91(נ/23). מהחקירה הנגדית עולה לכאורה, כי עיתוני הלשכה הופקו לפני כן על ידי חברה בשם מדיום, ואותם מפרסמים פרסמו עצמם גם שם (ראה עדות גב' כהן עמ' 8שורות 30- 29וכן עמ' 9שורה 1ו אילך, וכן מוצגים נ/ 7עד נ/22). .10בדצמבר 98' נסתיים ההסכם בין המבקשת לבין הלשכה, והלשכה פנתה אל המשיבה 2כדי שתפיק את עיתוניה. בין המבקשת ללשכה קיימים סכסוכים משפטיים קשים בערכאות אחרות, ונראה לכאורה כי הבקשה שבפני הינה אחד הספיחים של סכסוך זה. .11מהעדויות עולה לכאורה, כי לאחר שתם החוזה בין הלשכה לבין המבקשת, החלה המשיבה 2להפיק את עיתוני הלשכה והמפרסמים המשיכו לפרסם את עצמם בעיתוני הלשכה משום שמדובר בעיתוני הלשכה ללא קשר עם מי שמפיק אותם. .12המקרה שבפנינו הינו מקרה מיוחד, שכן מדובר בהוצאת אותם עיתונים, כאשר מי שהמתחלף הינו המו"ל בלבד. העיתונים המופקים היו ונשארו עיתונים מקצועיים בעלי תוכן ספציפי המיוחד להם, אשר רכשו לעצמם לקוחות, מתוכם גם קבועים, במהלך כל שנות הוצאתם, ללא כל קשר למו"ל שהפיק אותם. הלקוחות מפרסמים בעתוני הלשכה לאור המוניטין שצברו העיתונים במהלך השנים, לפני היות המבקשת המו"ל שלהם וגם לאחריה. .13לכאורה, עולה איפוא כי הסודות המקצועיים שהמבקשת טוענת להם, המוניטין ורשימת הלקוחות שייכים ללשכה ולעיתוניה, ולא למולי"ם המתחלפים. כך למשל, פנה ד"ר נחמן מרכוס, ראש מערכת עיתון "מים - הנדסת מים" בהודעה למפרסמים (נספח ב' לתצהירו של מר ארציאלי אלנקם, הבעלים והמנהל של משיבה מס' 2), בו הוא מודיע על שינוי המו"ל של עיתוני הלשכה, וביניהם - העיתון שלו, וביקש כי המפרסמים ימשיכו לפרסם בעיתונים אלה כ"סביבתם הטבעית". .14האם הוכח כי למבקשת לקוחות יחודיים שהם בגדר סוד מקצועי? גב' כהן מנהלת המבקשת, טענה כי ברשימה ת/ 2יש נתונים שהם יחודיים למבקשת ופרי השקעה ומאמצים שהשקיע כדי להשיגם. בפני גב' כהן הוצג מדריך העסקים דנס -גייד של דן אנד ברדסטריט. לכאורה עולה מעיון במדריך הנ"ל (נ/ 1- נ/7) כי כל הנתונים המצויים בת/2, מצויים באותו מדריך. למדריך מצורף תקליטור אשר בו נתוני עזר להקלת החיפוש למשתמש. .15כן עולה מעדות גב' כהן כי ת/ 2הוא רשימה בלתי מעודכנת, ואינה משקפת את מצב הלקוחות הרלבנטי בעת הגשת הבקשה. גב' כהן טענה כי מדובר ברשימת לקוחות, שם איש הקשר, מנכ"ל החברה תחום העיסוק המפורט של החברה, טלפון ופקס, והפלאפון של האיש איתו צריך לדבר. כן נרשמות, לדבריה, בהערות הספציפקציות שהאיש ביקש ורצה לגבי פרסום. העדה לא הצליחה לכאורה להראות היכן רשומות אותן ספציפיקציות והסבירה כי מדובר ברשימה בלתי מעודכנת וישנה. .16הרשימה ת/ 1שהציגה המבקשת היא "דו"ח מפרסמים" לשנים 97' - 98'. ברשימה זו אין כל מידע סודי. כל אדם שיעיין בעיתוני הלשכה, יוכל לכאורה ללקט לעצמו את רשימת הגורמים שפרסמו את עצמם בעיתונים אלה. כאמור לעיל - "רשימת הלקוחות" ת/ 2אינה מעודכנת ואין בה כל מידע אשר לא נמצא במדריך העיסקי. לאחר שהוכח לכאורה כי יתר הנתונים מצויים במודעות עצמן, או במדריך העיסקי שהוצג על ידי המשיבות, אני קובעת כי לא הוכח לכאורה על ידי המבקשת, שיש לה רשימת לקוחות בלעדית אשר הושגה לאחר השקעת משאבים ומאמצים. .17לכאורה, עולה מהעדויות, כי זהות המפרסמים גלויה לעין כל, וכן גם מיקום המודעות בעיתון. דוקא משום שהמפרסמים בוחרים לפרסם עצמם בעיתוני הלשכה הרי סביר להניח כי כאשר מוציא מו"ל אחר את עיתוני הלשכה, יעברו המפרסמים ויפרסמו מודעותיהם אצל אותו מו"ל משום שהוא זה שמפיק את עיתוני הלשכה. אילו היתה המבקשת ממשיכה ומוציאה עיתונים בתחום התרבות והאמנות, למשל, אין זה סביר כי אותם מפרסמים היו ממשיכים לפרסם בעיתוניה שכן - קהל היעד לעיתונים החדשים הינו שונה בתכלית. לא ניתן איפוא לומר לכאורה כי המפרסמים הינם נכס קניני של המבקשת. .18יש לציין כי גם המחירים שגבתה המבקשת ולקוחותיה אינם לכאורה בגדר סוד מקצועי. בס' 15לתצהירו, אשר לכאורה לא נסתר, העיד מר ארציאלי אלנקם, כי לצורך הפקת הירחונים "מהנדסים" ו"כימיה", שנעשתה עוד לפני תחילת עבודתה של המשיבה 1במשיבה מס' 2, פנתה גב' לאה צור מנהלת השיווק בתירוש למפרסמים השונים וללקוחות פוטנציאלים נוספים. במהלך המו"מ לקביעת מחירי הפרסום ולצורך מיקוח, הציגו הלקוחות את המחירים והתנאים שקיבלו מהמבקשת בתקופה בה הופקו הנתונים על ידה. (נספחים ג' 1עד ג' 4לתצהיר המשיבה 2). יש לחזור ולציין כי המבקשת חדלה להפיק את עיתוני הלשכה בגלל סיום ההסכם עם הלשכה. ומכיוון שכך, לכאורה אין המשיבה 2מתחרה בה כאשר היא מוציאה עיתונים אלה. .19יש לציין כי לכאורה, "עיתוני הלשכה", הם עיתונים שמוציאה הלשכה לקהל יעד מסויים. לפיכך - נקבע בהסכם נ/ 23בס' יג' כי: " .1המוניטין על החוברות המקצועיות על שמן שייכים ללשכה בלבד, והלשכה רשאית לעשות בשמן של החוברות ככל אשר תמצא לנכון לצורך מטרותיה. .2עם תום תקופת ההסכם, תהא ללשכה הזכות להמשיך ולהפיץ את החוברות באותו שם, גם שלא באמצעות המפיק והמפיק מוותר בזאת ויתור סופי ומוחלט על כל זכות בקשר למוניטין של החוברות ו/או בקשר לזכויות היוצרים על החוברות". המבקשת אינה יכולה לטעון לפגיעה במוניטין שלה. לכאורה, השתמשה המבקשת עצמה ב"מוניטין" של מו"לים קודמים אשר הוציאו את עיתוני הלשכה עד לחתימת הסכם נ/.23 .20עלי לציין כי בגירסת המבקשת נתגלו לכאורה סתירות המצביעות על אי אמינות. לאחר שהלשכה סיימה את החוזה עם המבקשת, היא חדלה להיות לקוח שלה. המבקשת טוענת בבקשתה כי החלה בהפקת עיתון חדש בשם "פרספקטיבה" לעמותה מתחרה ללשכה שהוקמה על ידי קבוצת אדריכלים שפרשו מהלשכה. עיקר קיצפה של המבקשת יצא על כך כי המפרסמים המשיכו לפרסם בעיתוני הלשכה אשר כאמור, הפקתם הועברה למשיבה .2 .21לצורך ההוכחה כי היא מוציאה עיתון מקצועי באותו נושא, צירפה המבקשת לבקשתה את נספח ט' שהוא צילום מהעיתון פרספקטיבה ובו מודעת פרסומת של הלקוח דיג, וצילום נספח ח' שהוא עיתון "חתך א' א'" ובו צילום זהה של מודעה של אותו לקוח. המבקשת ביקשה להוכיח כי המשיבה 1"גוזלת" את לקוחותיה. ראשית - יצויין כי העיתון "חתך א' א'" שהוצג בפני כנספח לתצהיר, הוא ממאי 98', ולפיכך יש ללמוד כי אותו לקוח פרסם את עצמו בעיתונים אחרים עוד לפני עזיבת המשיבה 1, ואף לפני שהמבקשת חדלה להפיק את עיתוני הלשכה. צילום העיתון "פרספקטיבה" נושא את התאריך דצמבר 98', והפרסום המצוי בו מאוחר לפרסום שבנספח ט'. .22זאת ועוד, בחקירתה הנגדית, הכחישה גב' כהן כי המבקשת הפיקה את גליון דצמבר 98' של פרספקטיבה. העדה לא ידעה להסביר מנין נלקח הצילום נספח ט' לתצהיר, והאם הוא צולם מתוך עיתון קיים בפועל, או המצוי עדיין בדפוס. לכאורה איפוא אין ביסוס לטענה כי המבקשת ממשיכה להפיק עיתונים הדומים בעניינם לעיתוני הלשכה, ואין איפוא ראיה לכאורה כי המשיבה 2מתחרה במבקשת אשר כאמור הכחישה כי היא מפיקה את פרספקטיבה. .23לכאורה, עולה מעדות מר ארציאלי, כי רוב המפרסמים היו עמו בקשר עוד לפני שהמשיבה 1החלה לעבוד. (ראה מודעות של איטונג ושל שלד פלד בעיתון "הקבלן והבונה" אשר הופק על ידי ארציאלי עוד בדצמבר 98', וכן האמור בס' 13ב' לתצהירו של ארציאלי). עוד עולה לכאורה מעדות עד המשיבה 2, כי כבר בינואר 99', עוד לפני תחילת עבודת המשיבה 1בתירוש בתחילת פברואר 99', הופקו על ידי המשיבה 2שני עיתונים אחרים של הלשכה "מהנדסים" ו"כימיה", ואת רכישת ההודעות ביצעה גב' לאה צור. המשיבה 2אף הציגה את מוצג נ/ 25שהוא הסכם פרסום עם החברה הישראלית לטרקטורים יבואנית קטרפילר מיום 27.12.98, אשר מופנה לגב' לאה צור וכן את נ/ 26שהוא הסכם פרסום של מרכז בקרת איכות הזורע מיום .4.1.99שני ההסכמים הללו נערכו עוד לפני שהמשיבה 1החלה לעבוד במשיבה .2 .24בפני הוצג נ/ 23שהוא ההסכם שנערך ביום 16.7.91בין המבקשת לבין הלשכה. בפרק ט' לאותו הסכם נדון ענין "החלק הפרסומי בחוברות המקצועיות". תוכן הפרק (בתמצית) הוא כי החומר הפרסומי יועבר לאישור הלשכה באמצעות העורך, וללשכה הזכות שלא לאשר חומר פרסומי לחוברת אם הוא נוגד את המוסר, תקנת הציבור, אתיקה של הלשכה, אופי הפרסום, או ניגוד אינטרסים בינו לבין הלשכה. לכאורה, עולה איפוא מההסכם כי הגוף הקובע לגבי זהות המפרסמים או מהות הפרסום הוא הלשכה, ולכאורה אין המבקשת רשאית לפרסם בעיתוניה מודעות ללא הסכמת הלשכה. זהות הלקוחות של המבקשת, מוכתבת לכאורה גם על ידי הלשכה ואינה סוד בלעדי של המבקשת. גם עובדה זו מעידה לכאורה כי הפרסום בעיתון מנותק מזהותו של המו"ל, וכי המפרסמים, מפרסמים את מודעותיהם בשל נושאו המקצועי של העיתון וקהל היעד שהוא מכוון אליו. .25האם פעלה המשיבה 1בחוסר תום לב כאשר החלה לעבוד במשיבה 2? המשיבה מס' 1העידה כי בעת חופשת הלידה שלה שהחלה ב- 16.10.98, החליטה שלא לשוב לעבודה. מעדות המשיבה עולה לכאורה כי לאחר הלידה חיפשה משרה חלקית במקום העבודה במשרה מלאה בה עבדה קודם לכן. לכאורה, מתקבלת גירסת המשיבה 1על דעתי ויש בה סבירות. .26המבקשת טענה כי עם עזיבתה של המשיבה 1, נעלמו מספר מסמכים: רשימה מיוחדת של לקוחות שהוצאה מתיק הרשימות הכלליות של העיתון "מהנדסים ואדריכלים", וכן ספר טלפונים שהיה בשימושה של המשיבה 1וכלל מספרי טלפון של לקוחות לרבות מספרי טלפון אישיים. .27מעדות גב' כהן עולה לכאורה כי המבקשת הבחינה לראשונה בהיעדרו של ספר הטלפונים שבועיים לאחר הודעת הפרישה של המשיבה 1, אשר ניתנה בסיום חופשת הלידה שלה. מכאן עולה לכאורה, כי המידע שהיה בספר הטלפונים של המשיבה 1לא היה חיוני מאוד למבקשת והיא גילתה את היעדרו רק לאחר תקופה. .28זאת ועוד - המבקשת פנתה אל המשיבה במכתב מיום 16.2.99(נספח ו' לבקשה). מכתב זה נכתב על פי עדות גב' כהן לאחר שידעה כי המסמכים הללו חסרים. בכל זאת - לא נדרשה המשיבה 1באותו מכתב על ידי המבקשת להחזיר את המסמכים, והנושא כלל לא הוזכר. בתצהיר הנספח לבקשה, אין כל אזכור לטענה כי המשיבה 1עזבה ועמה מסמכים וספר טלפונים השייך למבקשת. טענה זו נטענה רק בתצהיר המשלים אשר הוגש לאחר קבלת תצהירי המשיבות. .29המשיבה 1הכחישה טענות אלה שנטענו כנגדה ואף העידה, (עדות שלא נסתרה) כי לאחר זמן התגלה שהמסמכים הנדרשים מצויים בידי עובדת המבקשת (עובדת בשם מרינה). המשיבה 1אף העידה כי אותה עובדת התקשרה אליה במהלך חופשת הלידה והקריאה לה פרטים מהמסמך שכביכול נעלם (עמ' 19שורות 27-26). .30אני נותנת אמון בגרסת המשיבה 1, לפיה לא נטלה עמה שמות לקוחות. קביעתי זו מבוססת על התרשמותי מעדות המשיבה, וכן על העובדה כי אין כל הגיון בכך שהמשיבה תיטול עמה "רשימת לקוחות", כאשר המשיבה 2ממילא החלה להפיק את העיתונים שהפיקה בעבר המבקשת. אך טבעי הוא כי הגופים שפרסמו בעיתוני הלשכה בעת שהופקו על ידי המבקשת, ימשיכו לפרסם עצמם בעיתוני הלשכה כאשר הם מופקים על ידי המשיבה .2העולה מכל האמור לעיל הוא כי לכאורה אין לתת אמון לגירסת המבקשת לפיה נטלה עמה המשיבה 1מסמכים והטענה נטענה לכאורה כדי לנגח את תביעת הפיצויים של המשיבה .1 .31האם היה בידי המשיבה מס' 1מידע סודי השייך למבקשת? המבקשת טענה כי המשיבה מס' 1הגיעה אליה ללא כל ידע מקצועי בנושא, וכי את ידיעותיה והסודות המקצועיים למדה במבקשת, ועל כן אין לאפשר לה להשתמש בידע זה במשיבה .2מ"קורות החיים" שצירפה המשיבה 1לתצהירה עולה כי עסקה בעבר בענף מכירת מודעות לפרסום. בדיון טועמה הנ"ל כבר נקבע כי: "ככל שמדובר בידע כללי ואף במיומנות מקצועית שנרשו במהלך העבודה, מחייב אינטרס הציבור, כי באלה יוכל העובד להשתמש גם אצל מעביד אחר או כעצמאי, שאם תאמר אחרת, עלול הדבר לגזור על העובד נטישת המקצוע היחידי לו הוא הכשיר עצמו, והוא עלול ליפול נטל על הציבור". על יסוד חומר הראיות שהונח בפני, אני קובעת כי הוכח לכאורה שהמידע שהיה ברשות המשיבה 1הינו מידע כללי הכרוך במיומנות מקצועית, ואשר אינו בגדר סוד מקצועי. .32המשיבות הוכיחו, כי אכן כל הסודות המקצועיים להם טוענת המבקשת הפכו לנחלת הכלל וזאת באמצעות הגשת דוגמאות של מכתבי לקוחות (נספחים ג' 1ג' 3לתצהירו של מר ארציאלי), אשר מסרו למו"ל החדש - כאמור, המשיבה מס' 2, את פרטי ההסכמים שלהם עם המו"ל הקודם, בו הם פירטו את מספר הפירסומים, גודלם, מיקומם, הנחות שקיבלו ועוד, וזאת על מנת לקבל מחיר נמוך או לפחות זהה לזה שקיבלו עד עתה. .33גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות. מתן צו מניעה כנגד המשיבה מס' 1והמשיבה מס' 2, יגרום לשבירת מטה לחמה של המשיבה מס' 1, בעוד שאי מתן הצו לא יגרום נזק למבקשת אשר הוכח לכאורה כי אינה מפיקה בינתיים עיתונים המיועדים לקהל היעד של עיתוני הלשכה, וכי המפרסמים מפרסמים עצמם בכל העיתונים המקצועיים ממילא. .34העולה איפוא הוא כי לא הוכח לכאורה שהמשיבה 1פעלה בחוסר תום לב כאשר החלה לעבוד אצל המשיבה .2לפיכך - אין מקום להחיל במקרה זה את הילכת "טועמה יבין פלסט" ולהגביל את עיסוקה של המשיבה 1מכח ס' 39לחוק החוזים (חלק כללי). אף לא הוכח לכאורה כי למבקשת סודות מקצועיים אשר יש ליתן צו כדי להגן על נכס קניני שלה. כמו כן - לא הוכח לכאורה כי המשיבה 2מתחרה במבקשת, אשר כאמור - הכחישה הוצאת עיתון מקצועי על ידה באותו נושא. .35על פי כל האמור לעיל - אני דוחה את הבקשה למתן צווי מניעה זמניים. המבקשת תשלם למשיבות (לשתיהן יחד) סך 500, 4ש"ח + מע"מ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת תוך 30יום ממועד קבלת החלטה זו. לאחר מועד ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל. צוויםצו מניעהעובד לשעבר