קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גרירת רכב ברשות הפלסטינית: רכבה של התובעת נגרר על ידי הנתבעים במסגרת מבצע לחילוץ רכבים גנובים משטח הרשות הפלשתינאית. לטענת התובעת במהלך ההעמסה, הגרירה והפריקה נגרמו לרכב נזקים, ובגין נזקים אלה היא דורשת פיצוי. מר אבנר פלק אשר טיפל מטעם התובעת בשחרור הרכב מהמגרש העיד כי: "כשאני באתי למגרש של הגרר ביום שהודיעו לי על כך, המכונית היתה מחוצה בין שתי מכוניות ולכן לא היה לי ספק שהנזק מאחור ובחזית נגרם על ידי הנתבע 1. אני מגיש תמונות." התובעת הגישה חוות דעת של השמאי שלמה בן שושן אשר בדק את הרכב ביום 11.7.02. בחוות דעתו התייחס השמאי לנזקים בחלקה האחורי והקדמי של המכונית והוא העריך את עלות תיקון הנזקים בסכום כולל של 6,976 ₪. בסוף חוות דעתו כותב השמאי בן שושן כי: "חוות דעתי מתייחסת לנזקים תאונתיים בלבד בחזית ובחלקה האחורי של המכונית שלטענת בעל המכונית ניגרמו ע"י דחיפת מס' מכוניות אחת על השניה בזמן הורדתם מהגרר ואיחסונם במגרש המכוניות." מר פלק אשר טיפל ברכב מטעם התובעת העיד כי מחיר המחירון של הרכב היה 16,500 ₪ והרכב נמכר, בלא שתוקן, במחיר של 2,500 ₪. מאחר וחלק מהנזקים נגרמו עקב גניבת הרכב וחלקם עקב הגרירה דורשת התובעת פיצוי על בסיס עלות תיקון הנזקים המפורטים בחוות דעתו של השמאי בן שושן אשר לטענתה נגרמו עקב הגרירה. הנתבעים הגישו בקשה למחיקת התביעה על הסף ובה טענו כי אין יריבות בין התובעת ובינם, לא התובעת אלא מדינת ישראל היא שהזמינה אצלם שירות והם לא ביצעו עבור התובעת שירות. לגופו של עניין טענו הנתבעים כי לא הם גרמו לנזקים וכי התובעת קיבלה את הרכב במצב שבו קיבלו אותו הנתבעים ממשטרת ישראל לפני הגרירה. מר רמי חדד אשר הופיע בשם כל הנתבעים העיד: "אנו הבאנו מאות כלי רכב מהרשות הפלשתינאית. רואים לפי המכות שהמכות הם ישנות. רואים שהפנסים הראשיים מודבקים עם סיליקון, אני מפנה לתמונה ת/1 שהגישה התובעת." הנתבעים הגישו חוות דעת של השמאי גיא יוסיפון אודות מקור הנזקים ברכב. השמאי יוסיפון לא בדק את הרכב אולם על בסיס תמונות הרכב הוא כתב חוות דעת אשר בה הוא קבע שברכב ישנם נזקים אשר נראים כנובעים מפריצה ו/או נזקים ישנים. השמאי יוסיפון מתייחס בחוות דעתו לפנסים הראשיים אשר נראים מחוברים על ידי דבק סיליקון, מצבר לא תקין, מנעול דלת קדמית ימנית שבור מפריצה, מעיכה בקצה דלת קדמית ימנית, חובקי הגה ניזוקים, חורים במדף לוח שעונים עקב פירוק מערכת דיבורית וחלון משולש בדלת אחורית ימנית מנופץ עקב פריצה. השמאי יוסיפון מוסיף כי: "נא תשומת הלב שמדובר ברכב משנת ייצור 1989 שגילו מעל 13 שנים. ניתן להבחין במצבו הירוד בטרם גניבתו כשם שלעיתים קרובות ניתן להבחין ברכב חדש שעבר ונדליזם אולם מצבו בטרם הגניבה היה סביר.". השמאי יוסיפון אינו מתייחס בחוות דעתו אל הנזקים בחזית ומאחור אשר אליהם התייחס השמאי בן שושן בחוות דעתו. טענת הנתבעים לחוסר יריבות אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה אין יריבות בין התובעת ובינם. על הנתבעים, כמי שהעמיסו, פרקו וגררו את רכבה של התובעת מוטלות חובות זהירות כלפי התובעת, ואם הפרו הנתבעים חובות אלו, קמה לתובעת עילת תביעה נגדם, למרות שלא היא זו אשר הזמינה את הגרירה. בעניין זה ר' את ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז (1), 113, עמ' 114-115 שם נפסק כי: "בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות (סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). מבחן זה כולל בחובו שני היבטים. "ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסויים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות" (ע"פ 186/80, בעמ' 775). ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית" (NOTIONAL DUTY), ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית" (DUTY IN FACT). השאלה השנייה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטנדרט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק? נדון בשאלות אלה בנפרד." האם גרמו הנתבעים לנזקים התובעת הגישה את התמונות ת/1 אשר בהן נראה מצב הרכב כפי שהיא קיבלה אותו מהנתבעים. במהלך תפיסת הרכבים וגרירתם אשר נעשית בליווי שוטרים, ממלאים השוטרים טפסים אודות מצב הרכבים. גם לגבי רכבה של התובעת מולאו טפסים שכאלה, אלא שמתברר כי אין התאמה בין הפרטים העולים מהטפסים. השוטר מטווי סקלייר, אשר העיד בפני, ערך את טופס פרטי רכב גנוב ומצבו אשר הוגש וסומן ת/1 בו נרשם כי: "מצב הרכב כולל רכוש תקין" ההדגשה שלי, ע.כ. מאידך השוטר יהודה גיגי חתום על טופס העברת רכב אשר הוגש וסומן נ/1 אשר בו מסומנות פגיעות ברכב בחזית ומאחור. במהלך עדותו בפני נשאל השוטר סקלייר מטווי האם היה כותב "תקין" על מצב הרכב כפי שהוא נראה בתמונה ת/1 והוא השיב בשלילה. כמו כן הוא העיד כי: "אם הייתה בחזית הרכב או מאחור מכה רצינית או מעיכה הייתי מציין ולא הייתי כותב תקין." השוטר יהודה גיגי העיד כי את הפרטים בטופס נ/1 ממלא הגרריסט והוא עובר ובודק. מר גיגי נשאל האם במקרה שהיה רואה רכב כפי שהוא נראה בתמונות ת/1 היה מציין זאת על גבי הטופס או מסתפק בסימון X באזור הפגיעה כפי שסומן על גבי הטופס שעליו הוא חתם והוא השיב: "ת. הייתי רושם הערה ש. ומה היית רושם ת. פגיעה במקומות שבהם רואים פגיעה." לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בתמונות ת/1 המתארות את הרכב במצב שקיבלה אותו התובעת, ולאור עדויות השוטרים אשר העידו מפורשות כי אם היה הרכב במצב כפי שהוא נראה בתמונות ת/1 הם היו רושמים הערה על כך בטפסים המתארים את מצב הרכב, אני מקבלת את טענת התובעת לפיה מצב הרכב כפי שהוא נראה בתמונות ת/1 לא היה כזה לפני הגרירה וכי במהלך הגרירה או הפריקה של הרכב נגרמו לו נזקים בחזית ומאחור. נציג הנתבעים, מר רמי חדד העיד כי בתא המטען של הרכב היה פנס ראשי והוא חזר וטען במהלך הדיון ובסיכומים כי הדבר מעיד על כך שלרכב הייתה פגיעה קודמת. במהלך העדות של השמאי בן שושן נשאל השמאי האם במצב הרכב כמו שהוא נראה בתמונות ת/1 וכפי שהוא ראה אותו אפשר להחליף את הפנס הקדמי והוא השיב בשלילה. העובדה שנמצא הפנס, יחד עם תשובת השמאי לפיה במצב הרכב כפי שהוא נראה בת/1 לא ניתן להחליף פנס תומכת בטענת התובעת לפיה מצב הרכב לפני הגרירה לא היה כפי שהוא נראה בת/1 שאם לא כן, לא היה בעל הרכב רוכש פנס על מנת להתקין בו. אילו נזקים גרמו עקב הגרירה אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה חלק מהנזקים נגרמו עקב גניבת הרכב מהתובעת ואין קשר סיבתי בינם ובין הגרירה. אני גם מקבלת את חוות דעתו של מר יוסיפון לפיה הנזקים המפורטים בחוות דעתו נגרמו כולם במהלך הגניבה. גם השמאי בן שושן בעדותו השיב כי: "ש.ת. לרכב היו הרבה נזקים בגלל הגניבה". עם זאת אני מקבלת את עדותו של מר פלק לפיה ראה את הרכב מחוץ בין שני רכבים אחרים ואת עדותו של השמאי בן שושן לפיה ישנם נזקים אשר סביר כי נגרמו עקב כך שהרכב נמחץ בין שני רכבים אחרים ואני קובעת כי הרכב נמחץ בין שני רכבים לאחר פריקתו ועקב כך נגרמו לו נזקים. כמו כן אני קובעת כי העובדה שרכבה של התובעת נמחץ בין שני רכבים אחרים הנה תוצאה של התרשלות הנתבעים ולכן על הנתבעים לפצות את התובעת על הנזקים שנגרמו עקב כך. השמאי בן שושן נשאל על ידי בכמה הוא מעריך שירד ערכו של הרכב עקב התאונה ובכמה עקב הגניבה, אך הוא לא השיב תשובה עניינית. גם השמאי יוסיפון לא כתב סכומי נזק בחוות דעתו. לפי עדות מר פלק אותה אני מקבלת מחיר המחירון של הרכב עמד על 16,500 ₪ והרכב נמכר במחיר 2,500 ₪. לתובעת נגרם, אפוא, הפסד של 14,000 ₪. בהתחשב בכך שהרכב נגנב ונגרמו לו נזקים עקב הגניבה, ולאור תשובתו של השמאי לפיה היו לרכב הרבה נזקים בגלל הגניבה, אני מחלקת את הנזק לרכב באופן ש - 1/3 הימנו נגרם עקב מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים ו- 2/3 עקב הגניבה, ואני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 4,667 ₪ בגין הנזקים שגרמו הנתבעים. הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי בסך של 4,667 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.7.02 ועד התשלום בפועל. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט של התובעת בסך של 900 ₪ ובנוסף יחזירו לתובעת את הסכום שנפסק לשמאי בן שושן בגין הופעתו בסך 413 ₪. גרירת רכברכבפלסטינים