מדובר בעתירה למתן פס"ד הצהרתי, המבוססת על הבטחות משנות הארבעים במקרה זה לא הייתה מחלוקת כי חלקת ההשלמה רשומה כמקרקעין מוסדרים ע"ש המדינה. מכח סעיף 125 לחוק המקרקעין, זו ראיה חלוטה שאין לכל צד אחר זכויות שהן בקרקע. קובע סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 כדלקמן:   "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969".   קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת בעלות במקרקעין על סמך הבטחה: א. מהות העתירה המבקשת הינה הבעלים הרשום של חלקה 89 בגוש 8274 בשטח של 429 מ"ר. (להלן: "החלקה"). החלקה הינה חלקה לא רגולרית אשר נקבעה לה במסגרת תבע" נת/262 משנת 1943 חלקת השלמה בגוש 8247 חלקה 599. חלקת ההשלמה רשומה מקדמת דנא ע"ש המדינה (נספח ג' לתובענה). הקרקע היתה שייכת בתקופת המנדט לנציב העליון. לעמדת המבקשת נוצרה חלקת ההשלמה כתוצאה מביטול דרך שהיתה בעבר חלקה 50 בגוש 8247 שהיתה רשומה ע"ש הנציב העליון. חלקה זו נועדה להשלים את החלקה הרשומה כיום על שמה. בית המגורים של המבקשת בנוי על שתי החלקות האמורות הן החלקה והן חלקת ההשלמה. (המדובר בסככה שנמצאת בחלקת ההשלמה). המבקשת טוענת כי הבעלים הקודם של החלקה הגב' X ז"ל רכשה מאת המשיבה מס. 1 את חלקת ההשלמה, ולאחר מכן נמכרה זו לאם המבקשת, אשר הורישה אותה למבקשת. המבקשת מצביעה על מכתבי ראש עירית נתניה לפיהם התחייבה העיריה להעביר את חלקת ההשלמה לידי הבעלים הקודם של החלקה הגב' X,ללא תמורה. לעמדתה, אילו היתה המשיבה מס. 1 עומדת בהבטחתה זו כלפי הבעלים הקודם של החלקה,לא היתה מתעוררת היום הבעיה נשוא תובענה זו. מכאן נולדה בקשה זו למתן סעד הצהרתי בנגד המשיבים 1 ו - 2 לגבי חלקת ההשלמה, שהינו מגרש ששטחו 68 מ"ר. העתירה היא שמשיב מס. 2 יקיים את ההסדר שבינו לבין עירית נתניה, לפיו חלקי הדרך המבוטלת יועברו ויירשמו ע"ש המשיבה מס. 1.     ב. הפלוגתאות בין הצדדים   -                      התיישנות. -                      האם רכשה הגב' X ז"ל את חלקת ההשלמה? -                      האם היתה התחייבות להעביר לגב' X ז"ל את חלקת ההשלמה? -                      הניתן לקבל פס"ד הצהרתי בניגוד לרישום?     ג. הזכות הרשומה וטענת ההתיישנות   אין מחלוקת שחלקת ההשלמה רשומה כמקרקעין מוסדרים ע"ש המדינה. מכח סעיף 125 לחוק המקרקעין, זו ראיה חלוטה שאין לכל צד אחר זכויות שהן בקרקע. קובע סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 כדלקמן:   "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969".   המבקשת, מן הסתם, ערה לקושי הנובע מסעיף זה לגבי הוכחת תביעתה, במיוחד לאור פס"ד שניתן ע"י הרכב זה בענין ת"א 10585/99 חסיד ראובן נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, צורף) לכן היא מנסה להתגבר עליו לא ע"י תקיפה ישרה, אלא ע"י תקיפה עקיפה, קרי: מתן הוראות לשני המשיבים לשנות את הרישום ע"ס הסכם חילופי קרקעות שביניהם. וע"כ תישאל השאלה: המדובר בעתירה למתן פס"ד הצהרתי, המבוססת על הבטחות משנות הארבעים. לא הוסבר לבית המשפט מדוע המוכרת המקורית הגב' X ז"ל לא עמדה במהלך כל השנים עד שמכרה את החלקה לאם המבקשת, על רישום חלקת ההשלמה על שמה. לא הובהר לבית המשפט מדוע אם המבקשת ז"ל לא עשתה כן. לא היתה פניה לפקיד ההסדר בזמנו, בתובענה עצמאית, כדי לנסות ולהסדיר את הנושא. כשהמבקשת נשאלה הכיצד היא הגיעה בכלל לנשוא התובענה העידה בתשובה לשאלת בית המשפט כי:   "ב 93' החתן שאל בקשר לאפשרויות הבניה. במחצית השניה של 94' הגשתם חשבון, רק אז התחלתי לחפש את הניירות. ב - 95' עברתי ניתוח, בעלי קיבל התקף לב,לאחר מכן עברתי עוד ניתוח, לאחר מכן עברנו דירה ורק אז המשכנו לטפל בדברים".   אלה סיבות של הזמן "האחרון" יחסית למקורה של עילת התובענה. הן אינן מסבירות מה אירע במהלך כ - 20 שנים קודמות. כל זאת בצירוף לכך, שהיה צורך במתן טעם טוב ובכלל לאפשרויות השונות שחלפו לצורך ביצוע התיקון המבוקש, ותקון זה לא התבקש, - מביאים אותי למסקנה כי הטענה בדבר שיהוי נכונה.   יתר על כן. הסדר הקרקעות הנטען נעשה בשנת 1966. המדובר במקרקעין מוסדרים שהיו רשומים ע"ש הנציב העליון. עם קום המדינה הם נרשמו מכח חוק נכסי המדינה תשמ"א - 1951 ע"ש המדינה. עפ"י חוק ההתיישנות תקופת ההתיישנות במקרקעין היא 15 שנה, ולאחר סידור זכות קנין 25 שנה. לפי כל אחת מתקופות אלה, התביעה התיישנה.   מכל האמור לעיל אני מגיעה למסקנה כי העתירה נגועה בשיהוי ו/או גם התישנה.     ד. האם רכשה הגב' X את חלקת ההשלמה?   מהראיות שהיו בפני בית המשפט אין זה ברור אם הגב' X רכשה את חלקת ההשלמה אם לאו. בחוזה המכר מיום 22.6.1949 התחייב מר חנוך פדר למכור לגב' לב:   "מגרש של חצי דונם שרשום על שם אשתי X כגוש 8274 חלקה 89...בסכום של שש מאות וחמש עשרה לירות ישראליות..." (נ/1)   משטר המכר שנערך ביום 1.7.1949 (נספח ב' לבקשה) עולה כי הגב' X מכרה לגב' לב רק שטח של 429 מ"ר תמורת הסכום של 415 לירות.   באותו יום (נספח ו' לבקשה) כתבה גב' X בכתב יד כי:   "הריני מעבירה בזה את כל זכויותי הנוגעות ממכתב זה של עירית נתניה לטובת הגב' שרה לב".   ומה היה במכתב עירית נתניה? שם נכתב באלו המילים:   "בהסתמך על מכתבי לקצין המחוז מיום ה' מז' אב תש"ן 2.8.46 אנו מאשרים בזה כי בזמן העברת החלקה מס. 89 בגוש 8274 לא ידרש מכם שום תשלום מיוחד או נוסף בקשר עם העברת השטח הנ"ל."   מכאן ניתן להסיק בסבירות גבוהה כי העברת מלוא החלקה לגב' לב,- תמורת הסכום שנקוב היה בחוזה, - לא צלחה. סה"כ השטח שלא ניתן היה להעביר לפי מסמכים אלה הוא 71 מ"ר, כשחלקת ההשלמה הנטענת היא 68 מ"ר, כלומר שטח "שמזכיר" במאד את שטח חלקת ההשלמה.   מכאן עוד מסקנה סבירה והיא, ששטח חלקת ההשלמה לא יכול היה להיכלל בחוזה הרכישה, ולכן גם הופחתה התמורה בגין הסכם זה. יש לציין, בהקשר זה כי מכתב עירית נתניה לא נוקב במילה מכירה, אלא מדבר על העברת השטח.   יש לקרוא כתב זה בהתיחס למכתב מיום 2.8.1946 שכתב מר בן-עמי ז"ל לקצין המחוז בו ביקש כי יעביר לבעלים הקודם את השטח של 75 מ"ר מתוך הדרך המבוטלת, שהיה נדרש להשלמת חלקת המבקשת, שם נכתב:   "בהתאם לתוכנית בנין ערים מס. 262, אשר אושרה סופית ב - 8.2.44 צריכה החלקה הנ"ל להיות מושלמת ע"ח דרך מבוטלת (ראה תרשים ר"ב) הרשומה ע"ש הנציב העליון. אי לזאת הננו מתכבדים לבקש בזה את ה.מ. הנציב העליון באמצעות כב', להעביר לבעליה החוקיים של החלקה 89 בגוש 8274 את השטח של 75 ממ"ר מחלק הדרך המבוטלת, הדרוש להשלמת מגרשם בהתאם ל - ת.ב.ע. הנ"ל."   מכתב זה לכאורה מכיר בזכויות של הבעלים, נכון לתקופתו של מר בן-עמי ז"ל, לחלקת ההשלמה. דא עקא שעירית נתניה לא יכולה להעניק זכויות יותר מאשר יש לה; במיוחד כשכל המקרקעין, לרבות חלקת ההשלמה היו ועדיין הינם רשומים ע"ש המדינה ולא ע"ש עירית נתניה.   מה שניתן להסיק ממכלול העובדות לעיל, הוא כי עירית נתניה גילתה סימפטיה לטיעוני הגב' X ז"ל והיתה נכונה לעזור לה לצרף לחלקתה את חלקת ההשלמה; היא גם עשתה מאמצים להשלים כנראה הסדר קרקעות שנעשה בינה לבין המשיבה מס 2.   המבקשת הפנתה את תשומת הלב לקבלות שונות שהיו בידה ואשר הוצגו בבית המשפט, (נספח ח' לעתירה) כשלעמדתה אין עדות לכך שרכשה את החלקה מאת העיריה. דא עקא הקבלות מעידות על תשלומי מיסים שונים, ואין בהם מאומה אודות רכישה.   לענין הסדר הקרקעות שהיה בין שתי המשיבות:   ההסדר של החלפת קרקעות התיחס לחלקה 599 בגוש 8274 שנוצרה כתוצאה מחלוקת חלקת 50. חלקה 50 חולקה פעמיים. מנהל מחלקת הנכסים דאז מר אלק לא דרש להעביר את חלקה 599 לעיריה. (נספח ב') לעיריה גם לא היה ברור מהסדר החלופין שנערך בשנת 7.9.1966: "מה בדיוק מעבירים ומה מקבלים" (מ. 5 שורה 23) לכן בישיבה עם מנהל המחוז, סוכם בין נציגי העיריה ובין מנהל המחוז כי:   "אתם לא תבקשו. אנחנו לא נדרוש ובזה זה הסתיים".( עמ. 5 שורה 24). לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התובענה.   המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ פלוס מע"מ.  בעלותמקרקעין