קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב תוספות יוקר לפי צו הרחבה: השופט אדלר: לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בבאר שבע (תב"ע מה/30-3; השופט הראשי אזולאי - דן יחיד), בו נתקבלה תביעה להפרשי פיצויי פיטורים ונדחו תביעות לפיצויים על הפרת הסכם קיבוצי, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, הפרשי שכר בגין חישוב תוספת יוקר ופיצויי הלנה. הערעור מתייחס לתביעות שנדחו, למעט פדיון חופשה. ואלה העובדות הדרושות לענייננו, בעיקר כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי: ה) חישוב תוספות היוקר לפי צווי ההרחבה היה צריך להיות על בסיס השכר ברוטו, אך לפי בקשת עובדי המפעל הוסכם כי שכרם ישולם נטו, וחישוב תוספת היוקר יהיה על בסיס שכר נטו. בהתאם לבקשה זו שילמה המשיבה את מס ההכנסה, ובתלוש המשכורת נרשם השכר ברוטו אחרי חישוב הגילום. בהתאם להסדר זה חושבו תוספות היוקר מחודש 10/82 עד לחודש 5/84 על בסיס שכר נטו. בעת בקשת העובדים לחישוב תוספת יוקר על השכר נטו, הביא חישוב זה לשכר גבוה יותר משהיה מביא חישוב על בסיס השכר ברוטו. בחודש 5/84 נתברר לעובדים כי בגלל הנהגת מדרגות המס, חישוב השכר ותוספת היוקר לפי שכר ברוטו היה לטובת העובדים ולפי בקשתם שונה החישוב לשיטה זו. בית-הדין האזורי קבע: ג) סך כל התשלום שקיבל המערער בתקופה בה חושבו תוספות היוקר על בסיס השכר נטו, לא היה קטן מן הסכום שהיה מקבל, לו נעשה החישוב בגין כל התקופה על בסיס השכר ברוטו, אין לדרוש מהמעביד לחשב את כל תוספות היוקר לפי שיטת שכר ברוטו ושכר נטו, ולהעניק לעובד את הגבוה יותר. הצדדים הסכימו על חישוב שכר, שהיה לטובת העובדים בעת ההסכמה, והמעביד רשאי לעשות חישוב זה עד לבקשת העובדים לחזור לשיטת החישוב על בסיס שכר ברוטו. טענה נוספת של בא-כוח המערער היתה, שמרשו זכאי להפרש בין השכר שחושב על בסיס ברוטו לבין השכר שחושב על בסיס נטו בגין כל חודש שבו נגדם לו הפסד בגלל החישוב שנעשה בפועל. כנגד טען בא-כוח המשיבה, כי בעת שהחל חישוב תוספות היוקר על בסיס שכר נטו, היתה שיטת החישוב לטובת העובד, וכן כי לפי החישוב שנעשה בכל התקופה, מ- 10/82עד ל-5/84, קיבל העובד שכר גבוה מזה שהיה מקבל לו נעשה חישוב השכר על בסיס שכר ברוטו. ועוד טען בא-כוח המשיבה כי הצדדים היו רשאים להסכים על תשלום מעבר לזה שנקבע בצו ההרחבה. החוק מחייב חישוב חודשי של השכר, ואם יש חודשים שבהם העובד היה מקבל יותר לפי שיטת הברוטו, זכאי העובד בחודשים אלה לסכום הגבוה, וזאת מן הטעמים הבאים: א) חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע כי שכר ישולם כל חודש או מחצית החודש (סעיפים 9ו-10); ב) ההסכמים הקיבוציים העוסקים בתשלום תוספת יוקר, ואשר הורחבו בצווי הרחבה, קובעים כי תוספת היוקר תחושב על בסיס "השכר המשולב". מונח זה מתייחס לשכר לפני ניכויי מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי, וכו'; ג) סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, קובע כי אם יש סתירה בין הודאה בהסכם קיבוצי לבין חוזה עבודה אישי, עדיפה ההוראה שהיא לטובת העובד: ד) העובדים אינם יכולים להסכים לוויתור מראש על זכויות שנקבעו בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה; ה) בדב"ע מד/16- 3 (בע' 189), נאמר: "...הרי שדרך המלך בנקיבת סכומי שכר עבודה ופיצויי פיטורים הינה נקיבתם בסכום ה'ברוטו', שעה שעל המעביד מוטלות חובות מכוח חוקים שונים לבצע ניכויים מאותו 'ברוטו'"; ו) מעביד הפועל שלא בהתאם להוראות החוק וההסכם הקיבוצי נוטל על עצמו סיכון כזה, בנוסף על הטרחה הכרוכה בחישוב השכר כל חודש לפי השיטה המוסכמת והשיטה שנקבעה בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה. ראה: דב"ע מו/65-3 (בע' 420). בנסיבות העניין שעה שברור שבטעות כנה שבחוק עסקינן אין מקום לחייב את המעביד בפיצויי הלנה.צו הרחבהצווים