בית הדין ציין כי יש לבחון את קיומם של יחסי עבודה על פי מהותם של היחסים בעזרת המבחנים שנקבעו בפסיקה. כאשר המהות מצביעה על כך שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד אין לנו צורך לבחון את כוונתם של הצדדים. אין נפקות לכך שזו גם היתה כוונתם של הצדדים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מבחן כוונת הצדדים - יחסי עובד מעביד: סגנית הנשיא אלישבע ברק 1. המערער תבע מהמשיבה זכויות סוציאליות שונות הנובעות מיחסי עובד-מעביד וסיומם. השאלה שנדונה בבית הדין האזורי היא, האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, עובדה שהיתה מזכה את המערער בזכויות הנובעות מיחסים אלו. העובדות כפי שאלו נקבעו על ידי בית הדין האזורי וכפי שהן עולות מחומר הראיות 2. המשיבה (להלן - מ.ל. בנייה) היא חברה קבלנית לבניין אשר עסקה החל משנת 1991 בהקמת יחידות דיור. המערער הועסק על ידי מ.ל. בנייה בניהול הנדסי של עבודות הבנייה. העסקתו החלה בשנת 1991 ונמשכה כשלושים חודשים עד ליום 3.3.1994. את משכורתו קיבל המערער מחברה בשם "אמבר פאר בע"מ" (להלן - אמבר) אשר נמצאה בשליטת בני משפחתו. אביו של המערער שימש כרואה החשבון של אמבר ואמו קיבלה דמי ניהול מאמבר. 3. חברת אמבר היא תאגיד שתחום מומחיותו הוא הספקת שירותי ניהול באתרי בנייה. שירות זה נותנת אמבר ללקוחות רבים כאשר בתקופה הרלוונטית היא עשתה זאת רק בעבור מ.ל. בנייה. 4. לרשותו של המערער הועמד רכב של אמבר. במרבית הזמן עבד המערער באתר הבנייה אותו ניהל ורק במקצת הזמן הוא שהה בחצרים של מ.ל. בנייה. לא הוגדרו שעות נוכחותו במ.ל. בנייה ולא נעשה כל רישום לגבי שעות עבודתו ומספר שעות העבודה. 5. באתר הבנייה היה שלט הנושא את שם מ.ל. בנייה ומתחתיו של המערער. בית הדין האזורי ציין כי באתר בנייה מתחייב הדבר מדרישות החוק. 6. כאמור את משכורתו קיבל המערער מחברת אמבר, וכן הנפיקה אמבר למערער תלושי שכר. לשלטונות המס ולמוסד לביטוח לאומי דווח המערער כעובד של אמבר. מ.ל. בנייה נשאה בתשלום פוליסת ביטוח אחריות מקצועית של המערער, לטענתה לבקשת המערער, מאחר ולאמבר לא היתה פוליסת מסוג זה. המערער הגיש למ.ל. בנייה חשבון על גובה שכר הטרחה המגיע ממנה, כאשר רשם כי את "הצ'ק לרשום לפקודת חברת 'אמבר פאר בע"מ'". אמבר הוציאה למ.ל. בנייה חשבוניות. מסמכים שונים מצביעים על התקשרות מ.ל. בנייה עם "אמבר-עילם". 7. המערער כתב בכתב ידו שלא יקויימו יחסי עובד-מעביד בינו למ.ל. בנייה. 8. ביום 4 בפברואר, 1994 מסרה מ.ל. בנייה למערער מכתב עבור אמבר, לפיה מודיעה מ.ל. בנייה לאמבר שהיא אינה מעוניינת בהמשך קבלת שירותי ניהול ופיקוח על ידי אמבר. במכתב צויין כי למ.ל. בנייה טענות רבות כנגד אמבר.   האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין המערער למ.ל. בנייה 9. השופט יצחק לובוצקי אליו הצטרפו נציגי הציבור האדונים עוזרי ופנחס מבית הדין האזורי בתל אביב (נה/86-3) הגיע למסקנה כי לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין המערער למ.ל. בנייה. למסקנה זו אני מסכימה. ברם לא מקובלת עלי הנמקתו של השופט לובוצקי. 10. השופט לובוצקי שם את יהבו על המוסכם בין שני הצדדים. הצדדים הסכימו כי לא יתקיימו יחסי עובד-מעביד ביניהם וזהו הנימוק העיקרי לדחיית התביעה של המערער על ידי בית הדין האזורי. וכך ציין בית הדין: "לטעמנו מה שמכריע את הדין במקרה הנוכחי, היא כוונתם החד משמעית של הצדדים, לפיה לא יווצרו ביניהם יחסי עבודה. מימוש כוונה זו צריכה להישמר מכוח עקרון חופש החוזים כל עוד אין אינטרס ציבורי נוגד. המקרה הנוכחי של תאגיד (אמבר) שהוקם כל כולו לשם הספקת שירותי ניהול באתרי בנייה של אותו תאגיד יהיה גם עובד שכיר של הלקוח שלו. עקרון חופש החוזים הוא עיקרון חשוב מאוד בדיני החוזים בישראל ..... והוא מזכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ושל תפישתנו החברתית .... עיקרון זה, מניע את גלגלי הכלכלה המודרנית והוא עיקרון ששמירתו מבטיחה יחסי עבודה תקינים. כיום הדבר בא לידי ביטוי עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חופש החוזים נגזר מהאוטונומיה של הרצון הפרטי למעמד חוקתי .... ככל חירות אחרת, גם חופש החוזים מוגבל לעתים על ידי ערכים מתנגשים ... אולם יש לקבוע כי החופש להתקשר בחוזה הוא החופש לבחור את סוג החוזה, הרצוי לצד המתקשר - ואת זהות הצד האחר. החופש להתקשר טומן בחובו את החופש לדחות הצעת התקשרות וכשזו נדחתה - לא נקשר הסכם".   ומוסיף בית הדין האזורי באשר להסכם ביחסי עבודה: "עקרון חופש החוזים, צריך לטעמנו, להישמר בעיקר בהתקשרות בחוזה עבודה, משום שמדובר בהתקשרות לרכישת פעולת האדם וכוח פוטנציאלי הטמון בו - ולא ברכישת חפץ. כבר לפני דורות היה המשפט העברי מודע לייחודם של עסקי התקשרות לרכישת פעולות אדם ולפיכך גם קבע, שלא יחולו עליו דיני הקניין, לאמור:   'על פי דיננו, התקשרות לרכישת הפעולה מעמידה יחסי חיוב רפים. הטעם הפורמלי הוא, מפני שהפעולה הנרכשת היא כוח פוטנציאלי, דבר שאין בו ממש, שלא יחול עליו הקניין, ושום נשוא ממשי אחר אין כאן, שיהא נרכש על ידי גמירת העסק. מלבד זאת, התקשרות לרכישת הפעולה, כמה שלא תצטמצם בפעולתו של האדם בלבד, ולא תסתלק מכל קניין וזכות בגופו, מכל מקום היא פוגעת החופשו של זה שפעולתו נרכשת, ומגבילה אותו, במה שהיא מטילה עליו חובה לפעול בשביל אחרים' (א' גולאק, יסודי המשפט העברי, סדר דיני ממונות בישראל (הוצאת 'דביר', ברפ"ג, ספר שני) 178)'.   החופש להתקשר בהסכם עבודה אינו מתבטא רק ביכולתו של אדם להשכיר עצמו לאחר - אם רצונו בדבר. חופש זה אומר גם, כי, בדרך כלל, אין לכוף על אדם, שישכיר עצמו לאחר, ואין גם לכוף על אדם לרכוש פעולת אדם. איננו רואים סיבה שלא לאמץ במקרה דנן את כוונת הצדדים - לפיה התובע לא יראה כ'עובד שכיר'. נציין כי שעה שמדובר היה במקרה 'הפוך' שבו כוונת הצדדים המפורשת היתה שמנכ"ל בתאגיד ייראה כ'עובד שכיר' שלו, מצא בית הדין לעבודה לאמץ את אותה הכוונה באופן דווקני" [ההדגשות במקור - א.ב.].   11.   מסקנתו של השופט לובוצקי לפיה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים שבפנינו, היינו, בין המערער למ.ל. בנייה, מקובלת עלי. המקרה נראה לי פשוט לאור העובדות כפי שהן תוארו לעיל. המערער היה עובד של אמבר, על כך אין חולק. אין לראות גם במ.ל. בנייה מעבידה. המערער הוזמן על ידי מ.ל. בנייה לצורך ניהול הפרוייקט בתור עובד של אמבר במסגרת השירותים שאמבר נותנת ללקוחות. השירותים אותם נתבקש המערער לספק ל מ.ל. בנייה הם השירותים שאמבר מספקת. אמבר עצמה היא אישיות משפטית אך היא אינה בשר ודם, אלא תאגיד. ברי על כן כי היא מספקת שירותים אלו באמצעות עובדיה. למ.ל. בנייה סיפקה אמבר את השירותים באמצעות המערער. זהו מקרה ברור בו המערער היווה חלק בלתי נפרד מאמבר ולא השתלב במ.ל. בנייה. זאת על פי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לגבי קיומם של יחסי עובד-מעביד. 12.   אין כל נפקות לעניין זה להסכם שנכרת בין המערער למשיבה. לא מקובל עלי שכשמדובר ביחסי עבודה הקובע תמיד הוא ההסכם בין הצדדים מכוח העיקרון של חופש החוזים. בדיני חוזים בכלל אין אנו חיים עוד בעידן של laissez fair, בו ההסכם בין הצדדים הוא הקובע את היחסים, ואין בלתו. קונספציה זו, לפיה כל צד דואג אך לאינטרסים של עצמו ועליו לבחון היטב האם לא פגע הצד השני באינטרסים שלו, בחינת "יזהר הקונה" - caveat emptor - אינה שלטת עוד ביחסים החוזיים. שימת דגש על ערכים של הגינות וצדק חברתי כרסמה בחופש הבחירה. אין ולו שיטת משפט אחת שאינה מתערבת כיום ביחסים החוזיים בשם תכליתו של החוזה, בשם ההגינות והצדק. כך שיטות המשפט המקובל קוראות לתוך החוזה תניות מכללא או רואות קיומו של חוזה נספח להסכם שנעשה בין הצדדים. הצדדים לא חשבו על הכללת תניות מכללא אלו בהסכם או כריתתו של חוזה נספח. לא זו היתה כוונתם. אך שיטות המשפט המקובל מוסיפות את אלו להסכם על מנת להגשים את תכליתו של החוזה בדרך הגונה וצודקת. שיטת המשפט המקובל אומרת לצדדים שהחוזה לא יתקיים ללא אותן תניות מכללא או ההסכם הנספח. שיטות המשפט המקובל פיתחו את העיקרון של השתק הבטחה - promissory estopel (פרופ' נילי כהן, "דפוסי החוזים ותם לב במשא ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט ל"ז, 13,14). שיטות המשפט האזרחי, בעקבותיהם הלך חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הכניסו למשפט מושגי שסתום כלליים הנבחנים בקנה מידה אובייקטיבי. כאלה הם עקרון תום הלב ועקרון תקנת הציבור. חוק החוזים אף מאפשר לבית המשפט לפסוק סעדים גם כאשר חוזה בטל (סעיף 31 לחוק הנ"ל). חובת הגינות זו ביחסים חוזיים מסחריים דורשת מכל צד, לא רק לדאוג לאינטרסים של עצמו, אלא גם לא לפגוע באלו של זולתו. צד לחוזה מסחרי אינו נדרש לדאוג לאינטרסים של זולתו באשר דבר זה יפגע בחיי המסחר. 13.  כך לגבי כל חוזה. כך בודאי לגבי חוזה עבודה. יחסי עבודה הם יחסים מיוחדים במינם, הם יחסים קרובים מאד ומתמשכים. על כן דרושה הגינות מוגברת ביחסי עבודה, נאמנות מיוחדת ותום לב מוגבר. כאשר מדובר ביחסי עבודה נדרש מכל צד ליחסים, לא רק לא לפגוע באינטרסים של הצד השני, אלא גם לדאוג לאינטרסים של הצד השני. בשם דרישה זו של נאמנות מיוחדת מתערבת שיטת המשפט במוסכם בין הצדדים ליחסי עבודה עוד יותר מאשר היא מתערבת ביחסים חוזיים מסחריים. על כן לא ניתן משקל למוסכם בין הצדדים בהקשר של זכויות מגן קוגנטיות. על כן לא ניתן משקל למוסכם בין הצדדים באשר לסטטוס של המועסק. אמת, במקרים קיצוניים, כאשר מדובר בחוסר תום לב קיצוני על פי קנה מידה אובייקטיבי, תתערב שיטת המשפט גם בסטטוס (דב"ע נה/145-3 מדינת ישראל, משרד השיכון - יעקב בוכריס, פד"ע לו,1). אך זאת במקרים בם על פי כל המבחנים מתקיימים יחסי עבודה ברם הוסכם בין הצדדים שלא יתקיימו יחסים כאלו והעיוות וחוסר הצדק בהכרה ביחסי עבודה הוא קיצוני. לא זה המקרה שבפנינו. בענייננו מדובר במקרה בו לפי כל הכללים לא מתקיימים יחסי עבודה. 14.  מקובלת עלי דעתו של השופט לובוצקי, על פיה חופש החוזים הוא זכות חוקתית, זכות אדם יסודית. אין כבוד וחירות לאדם ללא הכרה באוטונומיה של רצונו הפרטי. ברם אין לבנות קיום יחסי עובד מעביד על חופש החוזים מבלי לבחון את מהותם של היחסים. אין בידי לקבל את גישתו של בית הדין האזורי לפיה חופש החוזים הוא חזות הכל והוא שיקבע את קיומם של יחסי עבודה. אעיר בהערת אגב שגם הציטוט שהביא השופט לובוצקי מהמשפט העברי תומך בגישה זו לפיה "התקשרות לרכישת הפעולה מעמידה יחסי חיוב רפים". ביחסי עבודה אין להטיל את כל יהבנו על המוסכם בין הצדדים בשם חופש החוזים. 15.  יש ראשית לכל לבחון את קיומם של יחסי עבודה על פי מהותם של היחסים בעזרת המבחנים שנקבעו בפסיקה. כאשר המהות מצביעה על כך שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד אין לנו צורך לבחון את כוונתם של הצדדים. אין נפקות לכך שזו גם היתה כוונתם של הצדדים. 16.  בענייננו לא התקיימו יחסי עבודה על פי המבחנים המקובלים. מקובלת עלי מסקנתו של בית הדין האזורי אך לא מטעמיו.   הערעור נדחה. המערערת ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך -.5,000 ₪ תוך 30 יום.  יחסי עובד מעביד