משפט על נהיגה בקלות ראש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משפט על נהיגה בקלות ראש: מזכה הנאשם מחמת הספק.   ואלו נימוקי הזיכוי:   1.      הנאשם (להלן - "הנ'") הואשם כי בתאריך 28.10.01, סמוך לשעה 13:30, נהג בקלות ראש במונית מרצדס מ.ר. 25-682-44 (להלן - "המונית") בתל אביב, ברח' נס לגויים, ממזרח למערב, התקרב לצומת המרומזר עם רח' היינריך היינה, ולא ציית לאור האדום שדלק במערכת הרמזורים כיוון נסיעתו, נכנס לצומת, החל לחצותו וגרם להתנגשות עם רכב מסחרי שהגיע משמאלו, מרח' היינריך היינה, אשר פגע בדופן קידמית שמאלית של המונית וכתוצאה מכך נחבל נהג הרכב המעורב ונגרם נזק לשני כלי הרכב, כעבירות על סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה בזיקה לסעיף 38 (2) לפקודת התעבורה ועל תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.   2.      בתשובתו לכתב האישום, ב"כ הנאשם הודה בעובדות א (1) + (2) + (5), בעצם ההתנגשות ותוצאותיה, כפר באחריות וכן בזהות האור הנטען בכתב האישום לגבי כניסת כלי הרכב המעורבים.   להוכחת האישומים, המאשימה הביאה עדות נהג המסחרית (להלן - "ע.ת.1") אשר תאר באופן כללי כיצד הגיע לצומת במהירות 60-65 קמ"ש, ראה אור ירוק בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת ופתאום ראה מצד ימין מונית נכנסת באור אדום, ניסה לבלום, סטה שמאלה אולם למרות זאת פגע במונית. בחקירה נגדית ציין בתרשים הצומת מוצג ת/2 את המקום המשוער של התאונה תוך שהוא מאשר כי אחרי התאונה, נשאר במקום אך לא זכר היכן נעצרה המונית.   ב"כ הנאשם הגיש הודעתו כחלק מראיותיו, מוצג נ/1.   מטעם המאשימה העיד גם עד נאוטרלי, קלדס יהודה, (להלן - "עת/2"), אשר רכב על קטנוע במרחק כ - 50 מטר מאחורי המסחרית, ראה המונית במצב עצירה לפני קו העצירה ואת רכב המסחרי נכנס לצומת באור ירוק, המונית פותחת בנסיעה והתרחשות התאונה כאשר הוא מבחין בה ועוצר את הקטנוע. הנימוק שנתן למסירת עדותו היתה העובדה כי שמע מפי הנאשם יחוס אשמה לנהג המסחרית, כאילו האחרון עבר באור אדום.   מפי שני עדי התביעה גם למדתי כי ברכב היתה נוסעת אשר טענה שנהג המונית נכנס באדום.   מטעם המאשימה הוגשה הודעת הנאשם ת/1, תרשים המקום ת/2 עם כיווני הנסיעה של המעורבים וכן תוכנית זמנים של הרמזורים בצומת - ת/3.   הנאשם בחר ליתן גירסתו תחת אזהרה ולאחר שאימת בחקירה ראשית את הודעתו, ת/1, נחקר חקירה נגדית ובמסגרתה חזר וטען כי הוא עצר את ריכבו לפני קו העצירה, עקב אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו ועם הדלק הירוק, החל בנסיעה ואז נפגע על ידי המסחרית. הוא הסביר כי שני הנוסעים שהיו לו בתוך המונית, כאשר עמד לפני הצומת, לא נכללו בהודעתו ת/1 כיוון שלא נשאל וכיוון שלא עלה על דעתו לבקש מהם סיוע עקב היותו מבולבל ומפוחד בעקבות התאונה. הוא הדגיש כי הסיק מסקנה כי המעורב נסע באור אדום אם כי אישית, לא הסתכל ולא הבחין בצבע האור שנדלק ברמזור כיוון נסיעת המעורב.   3.      ב"כ המאשימה ביקשה הרשעה בהסתכמה על עדותו של המעורב ועדות עד התביעה הנאוטרלי, תוך דחיית עדות הנאשם. לטענתה שני עדים אלה נתנו גירסאות תומכות זו בזו. ב"כ הנאשם ביקש זיכוי הנאשם ולו מחמת הספק, כאשר הוא תוקף לא רק את אמינותם של עדי המאשימה אלה גם את התנהגותם ואת נסיונם לטשטש עובדות או להתעלם מדברים מובנים מאליהם, תוך שהוא טוען כי אין בהן סיממני אמירת האמת ורבות הסתירות בין עדותו של המעורב לבין עדות עד הראיה "כביכול".   4.      לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות לנוכח טענות סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: א.    מקום התאונה - הצומת המרומזר בין הרחובות, נס לגויים לבין היינריך היינה, בתל אביב, כפי שבא לביטוי בת/2 שלא הוטל בו כל ספק. ב.     כיוון נסיעת כלי הרכב - הנאשם נסע ממזרח למערב על רח' נס לגויים, בעוד המעורב נסע מדרום לצפון על רח' היינריך היינה. בכיוון נסיעת הנאשם מופע רמזור 1 המאפשר נסיעה ישר, ימינה ושמאלה כאשר שני הנתיבים הימניים מתוך השלושה מאפשרים נסיעה ישר, כמפורט בת/2. למעורב שני נתיבי נסיעת המשך צפונה מתוך שלושה, כאשר השמאלי ביותר - מאפשר פניה שמאלה בלבד לרח' נס לגויים לכיוון מערב. אותו מופע רמזור נפרד, נדלק בו זמנית עם מופע הרמזור כיוון נסיעת המעורב אולם הופך לאדום כעבור 15 שניות לערך ואילו מופע מספר 1 ממשיך בירוק 60 שניות, דהיינו 45 שניות מעבר למופע לכיוון שמאל. עולה מכך, כי האפשרות שנרמזה בחקירת המעורב, כאילו טעה והסתכל על הרמזור משמאל, אין לה כל נפקות, כיוון שהרמזור להמשך תנועה ישרה ביחד עם המקום שציין המעורב כנקודת האימפקט, מבססים הממצא שלא היתה כל אפשרות של טעות למעורב, עם הרמזור לפניה שמאלה.   בין המופע הירוק של המעורב לבין המופע הירוק של הנאשם מפרידת לפחות 5 שניות. כך שהאפשרות לפיה המעורב נכנס לצומת כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור אדום בעת שלנאשם אור ירוק, אינה סבירה ומתקבלת על הדעת. עדותו של ע.ת.2, אשר נסע מאחורי המעורב תומכת בעדות המעורב כי נכנס לצומת באור ירוק, אך זאת בכפוף להסתיגויותי להלן.   ג.       הנאשם טען בת/1 כי עצר ברמזור אדום ועם הדלק הירוק החל בנסיעה. הוא לא זכר בעדותו את דברי הנוסעים וגם לא מצא לנכון לקבל פרטיהם כדי לתמוך בגירסתו. מקובל בעיני שכאשר נוסע מתלונן באוזני המסיע על נהיגה שלא כדין, האחרון לא יטרח לזמנו כדי "לתמוך" בגירסתו ואף ימנע מלהזכיר עצם קיומו. הנאשם נמנע מלהזכיר קיומם של הנוסעים במסגרת הודעתו, אשר נמסרה בו ביום ולכל הדעות - בהיותו בעל וותק נהיגה משנת 96 ולו אכן היה בעדותם כדי לתמוך בגירסתו, היה דואג להזכירם ואף לקחת את פרטיהם, לו היה מוצא בדבריהם תמיכה כלשהיא.   ד.     אמינות עדי המאשימה - אינני מתעלם מהעובדה כי המעורב מעוניין בתוצאות הדיון לפני, לא פחות מאשר הנאשם עצמו ולכן חובה עלי להזהיר עצמי מפני עד זה. אכן התרשמתי מאופן דבורו והופעתו לפני כי איננו מדייק בפרטים וכי רב הנסתר על פני הגלוי, אך יחד עם זאת, לא מצאתי להטיל כל דופי בעובדות המהותיות לפיהם הודה במהירות נסיעתו, בעובדה שפגע במונית וזאת תוך כדי סטיה שמאלה אלה שבעדותו נקודת עקב האכילס. על פי מקום שציין על ת/2 כנקודת האימפקט בין כלי הרכב, תוך התייחסות לנתיב הנסיעה שלו לעומת נתיב הנסיעה של הנאשם, אשר העיד כי נסע בנתיב הימני מבין השניים להמשך נסיעה מעבר לצומת, ברור שנקודת האימפקט לא יכלה להיות באותו מקום, אלה במקום כלשהו המבטא את סטייתו שמאלה. נקודה נוספת שעוררה ספק בליבי היתה העובדה שעת/2 העיד מפורשות כי ראה את מונית הנאשם במצב של עצירה מוחלטת ומתחילה בנסיעה, בעוד המעורב ראה את המונית ממרחק 100 מטר מימין נוסעת, עוצרת וממשיכה בנסיעה שוטפת לתוך הצומת. "עצירה" זו לא מצאתי לה תימוכין בדברי עת/2, אשר נסע מאחורי רכב המעורב והיה לו שדה ראיה פתוח ימינה, לעבר אופן התנהגות המונית בהגיעה לצומת. אשר לעת/2 - גם דבריו לא שכנעו אותי כי התאונה ארעה בצורה כפי שהוא העיד לגביה. לא עולה על דעתי ושורת ההגיון דוחה זאת, כי נהג מונית העוצר ברמזור אדום יכנס לצומת, כל עוד דולק אור אדום בכיוון נסיעתו ויסכן בכך לא רק את עצמו, אלה גם נוסעים שמצויים ברכבו. יתרה על כך, לא שמעתי מפיו דבר לגבי אותה סטיה שמאלה שביצע המעורב, כאשר ניסה למלט עצמו מאימפקט עם מונית הנאשם. מפתיעה אותי גם העובדה מדוע שדה הראיה שלו התייחס אך ורק לרכב המסחרי תוך הימנעות מכל תשומת לב לרכבים שקדמו לרכב זה וכיצד ממרחק של 50 מטר מאחורי הרכב המסחרי, כאשר האחרון מסתיר את שדה הראיה מעבר לו, יכול היה להבחין באופן בולט באור שדלק בכיוון נסיעת הרכב המסחרי ברגע כניסתו לצומת. לא שמעתי מפיו כי הסתכל על הרמזור לפני הצומת או הרמזור אחרי הצומת, אלא כל מה ששמעתי היה, כי נהג המונית יצא באור ירוק מלא למסחרית והיה לו שדה ראיה גם לעבר הרמזור שאיפשר פניה מהיינריך היינה לנס לגויים, בפניה שמאלה. אם כך הדבר והרכב המסחרי לא חסם לו את שדה הראיה, סימן שהוא לא נסע בנתיב הנסיעה של הרכב המסחרי אלה או מימינו או משמאלו, אך לא ציין איזה. יתר על כך, אם אכן היה במרחק 50 מטר מאחורי הרכב המסחרי ואילו המונית היתה במצב של עצירה באותו מועד, כיצד יכול היה להבחין באותו מרחק בהפניית ראש או פעולת דיבור שמבצע הנאשם עם הנוסעת לצידו? די לי בספקות האמורות לעיל כדי למנוע ממני לאמץ עדותו ולקבוע על פיה ממצאים מעל לכל ספק סביר, בשאלת האור שדלק בכיוון נסיעת המעורב בעת שהמונית נכנסה לצומת. ה.    אמינות הנאשם - הנאשם מסר גירסתו הראשונה במסגרת ת/1 כבר ביום התאונה, כשעתיים לאחר האירוע וזאת בענף התנועה, כאשר גם אמינותו בעיני פגועה. אני מתכוון לעובדת העלמת נוכחותם של שני הנוסעים בתוך רכבו, אשר היה באיזכורם, אולי לשפוך אור על העובדות האמיתיות, לאירוע נשוא הדיון. נהג מן הישוב המסיע נוסעים בין בשכר ובין בלא שכר, כאשר הוא מעורב בתאונה וטוען לנהיגה ללא דופי מצידו, חייב לציין נוכחותם של עדים אובייקטיבים היכולים לתמוך באותה גירסה. אין הוא זקוק לתזכורת או שאלה מצד המשטרה - האם קיימים עדים או לא? אלא חייב - ובמיוחד אם מדובר בנהג מונית - לציין עובדת נוכחותם של נוסעים במונית, בעת התרחשות התאונה. הנאשם משיקולים ברורים לי העלים עובדה זו מידיעת החוקר ואינני מתעלם מהודעתו בפועל, בה לא נחקר ב"שאלות ותשובות" אלה מסר את כל הודעתו בצורה "סיפורית". הלכה היא כי כאשר צד לדיון נמנע מלהביא עד ראיה לאירוע, הדבר מעלה האפשרות כי אותו עד ראיה לאירוע, יכול להעיד בניגוד לדבריו ולאשש את גירסת הצד שכנגד. כך גם במקרה לפני. אין לי ספק כי הנאשם לא היה עד כדי כך המום ולו ידע כי הנוסעים יכלו לתת תימוכין לגירסתו, לא היה טורח לקחת את פרטיהם ולהזכר את שמם בהודעתו ת/1. ו.       התוצאה היא איפוא, שאינני יכול ליחס אמון מוחלט לעדות עדי המאשימה, כפי שאינני יכול לייחס אמינות לעדות הנאשם לפני וכפועל יוצא ובשים לב לחובת המאשימה להוכיח האישומים, מעל לכל ספק סביר, חובה עלי לזכות הנאשם ולו מחמת הספק.   5.      סוף דבר - על סמך האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה לא הצליחה להוכיח, מעל לכל ספק סביר, את יסודות העבירות המיוחסות לנאשם ולפיכך אני מזכה אותו מביצוען כפי שיוחסו לו בכתב האישום, זיכוי מחמת הספק. משפט תעבורהנהיגה בקלות ראש