קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פניה ימינה בלי לתת זכות קדימה: מזכה הנאשם.   1. לנאשם (להלן - "הנ'") יוחסו עבירות על תקנות 22 (א) ו - 64 (ג) לתקנות התעבורה, בכך שבעת נהגתו ברכב פרטי ברח' פין בתל אביב, יצא לצומת עם רח' סלומון, תוך פניה ימינה, מבלי ליתן דעתו לתמרור ב - 36 שהיה מוצב ברח' פין, לפני הצומת עם סלומון ובכך הפריע תנועת ניידת שהגיעה על רח' סלומון, משמאל, אשר נאלצה לסטות שמאלה כדי למנוע תאונה.   2. בתשובתו לכתב האישום הנ' אמר "לא מודה. הניידת חנתה בצד שמאל ואני פניתי ימינה כדין" בלא פירוט נוסף.   להוכחת האשמה המאשימה הביאה עדותו היחידה של השוטר, שמעון עמר (להלן - "ע.ת.") אשר במסגרת ח.ר. וכתחליף לה, הגיש טופס ה"הזמנה לדין וכתב אישום", מוצג ת/1, שם רשם ב"נסיבות המקרה" כיצד רכב הנ' התפרץ מרח' פין וגרם לו לסטות שמאלה, למרות שלנ' היה תמרור ב - 36 בולט לעין בצומת מואר. כ"כ "בדברי הנהג" רשם מפי הנ': "לא ראיתי את התמרור..." וחלק לא רלוונטי.   במסגרת ח.נ. לא סתר את עדותו בח.ר.; הנ' מסר גירסתו תחת אזהרה ובח.ר. הודה כי הבחין בניידת במצב עצירה ללא אורות, בחניה כפולה, לקח ימינה וכעבור 15-20 מ', הניידת השיגה אותו עקפה אותו ועצר לפי הוראות השוטר. בח.נ. הדגיש מהירותו הנמוכה אך הודה כי בשום שלב לא עצר לפני התמרור כיוון שרק החל בנסיעה ממקום שם ישב לאכול שווארמה. הוא הודה כי זו היתה נסיעתו הראשונה במקום ולא שם לב לתמרור אם כי ראה פס עצירה אך לא עצר אלא רק האט ורק כאשר פנה ימינה ראה מצד שמאל רכב חונה בחניה כפולה ללא אורות וכאשר כבר פנה ימינה והיה ברח' סלומון, נדלקו האורות מאחוריו ורכב "בפול גז" השיג אותו, זיהה ניידת ושוטר שמורה לו לעצור ועצר. ברכבו ישבה חברתו לצידו ומאחוריהם עוד שתי חברות שלה.   מטעמו העידה חברתו דאז, מורן בן דוד (להלן - "ע.ה.") אשר בח.ר. זכרה נסיעה איטית פניה ימינה ועצירתם ע"י שוטר. בח.נ. הסבירה כי היתה עצירה לפני הפניה ימינה, ליד התמרור וזאת "כי כך נוהגים לפני כניסה לצומת". התברר כי אין לה ר.נ. ואינה לומדת נהיגה אך היתה בטוחה כי הנ' עצר לפחות פעם אחת ולא קדמה כל עצירה במקום, כדי לאכוף.   3. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעה בהסתמך על עדות ע.ת. תוך תקיפת ראיות הנ' והסתירות ביניהן, הן בנושא העצירה והן בנושא האוכל, לפני האירוע. הנ' ביקש זיכוי בהסתמך על עדותו כי לא ראה רכב בתנועה קרבה לצומת משמאלו.   4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם ועיון במוצג ת/1 ולאחר הערכת הראיות, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן:   א. מקום האירוע - צומת הרחובות: פין - סלומון, בתל אביב. רח' פין הנו חד סיטרי והתנועה בו מתנהלת לעבר לרח' סלומון תוך יצירת צומת "קמץ" עם אפשרות פניה ימינה לרח' סלומון, שאף הוא רח' חד סיטרי לכיוון משמאל לימין, כיוון הנסיעה ברח' פין. ברח' פין לפני הצומת עם רח' סלומון מוצב תמרור ב - 36.   ב. עבירה על תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה, הנה עבירה ספיציפת למקום בו מוצב תמרור ב - 36 והרשעה על פיה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הרשעה על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה. מטעם זה לא היה מקום לכלול בהוראות החיקוק על ת/1 את תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה ולחייב הנ' להשיב עליה.   ג. הלכה פסיקה היא, כי בהליך פלילי, מסוג הנדון לפני, ניתן להרשיע נאשם על פי עדותו היחידה של השוטר שחזה בביצוע העבירה ונתן דו"ח אמין על עובדות המקרה, אשר הפך לעדות ראשית בפני בית משפט, אולם זאת בסייג והוא - על בית המשפט להזהיר עצמו כי בעד יחיד מדובר ולהשתכנע כי אין סתירות או תמיהות בעדותו והיא כוללת את כל יסודות העבירה, המיוחסת לנ'.   ד. בענין לפני עיינתי בת/1 ומצאתי בשורה 8 מלמעלה "בנסיבות המקרה" הביטוי: "... והרחוב מואר שכך שאין שום סיבה לו לראות את התמרור..." ע.ת. עשה שימוש במילה "לו" הזהה בכתיב לאותה מילה בשורה 6, שם כתב: "...והבחנתי שיש לו תמרור ב - 36..." (הדגשה שלי - י.ג.) במסגרת ח.ר. העד לא נתבקש להבהיר הכתוב האמור לעיל ונותרתי עם הביטוי בשורה 8, ממנו עולה המשמעות, כי לנ' לא היתה כל סיבה להבחין בתמרור.   ה. בסוג העבירה לפני, כאשר באים לתאר צומת, עדיף להעזר בסקיצה שתבטא היטב את מסלול התקרבות ע.ת. לצומת מידת סטיתו, רוחב הרחובות המהווים את הצומת, נקודת עצירת רכב הנ' לעומת המרחק מהצומת, מיקום מדוייק של תמרור ב - 36, מבחינת המרחק מקו הצומת הרלוונטי.   אמנם שמעתי מפי ע.ת. כי מדובר בצומת בין שני רחובות חד - סיטריים, אך לא שמעתי מפיו מה רוחב רח' סלומון, כמה נתיבים בו, האם רכב הנ' פנה בפניה חדה ימינה או בפניה רחבה, האם חנו מכוניות לאורך רח' סלומון מול הכניסה בצומת, שהצרו נתיב נסיעת הניידת - הכל כדי לאפשר הערכת עדותו של ע.ת., אשר התבטאה בביטוי "...נאלצתי לסטות..." בת/1.   ו. בתגובתו בת/1, הנ' הודה כי לא ראה את התמרור. הודאה זו תואמת עדות ע.ת. כאמור בסעיף קטן ד' לעיל ויש בכך כדי לעורר ספק בראיות המאשימה בשאלת כושרו של נהג מן הציבור, להבחין בתמרור ב - 36 במקום ולפעול על פיו. אם ע.ת. עצמו שלל אפשרות כזו בת/1, אין ליחס לנ' אי ציות לתמרור כזה שלא הבחין בו.   ז. אמנם קיימת סתירות בין עדות הנ' לבין עדות ע.ה., הן בשאלת העצירה והן בשאלת מיקום אכילת הארוחה, אך התרשמתי מע.ה. כי לא זכרה פרטי המקרה כיוון שבמועד הרלוונטי היתה מעורבת בשיח ודברים עם חברותיה, אישר ישבו במושב האחורי. בפועל איני מיחס לעדותה כל משקל.   נותרתי איפוא עם עדותו היחידה של הנ', שהודה כי לא ראה התמרור, כפי שע.ת. הסכים איתו, כאמור לעיל, אפילו שהמקום מואר וטען לראשונה, בתשובתו לכתב האישום, כי הניידת היתה בחניה. הנ' חזר על טענה זו גם בעדותו לפני בח.ר. והיא לא נסתרה בח.נ. ודי בכך כדי לעורר ספק בראיותה מאשימה מפי ע.ת., ספק הפועל לטובת הנ'. אדגיש כי לא מצאתי בת/1 איזכור לקיומה של ע.ה. ברכב הנ' וליתר הבנות, עליהן נחקר הנ' ואישר קיומן תוך ציון שמותיהן.   ז. אמינות ע.ת. - איני מטיל כל דופי באמינות ע.ת., אולם לנוכח הפגמים והחסרים בת/1 מחד ועדות הנ' שלא נסתרה בח.נ., לא מצאתי כי ניתן להגיע למסקנה כי דבריו מאפשרים לקבוע הוכחת ביצוע העבירה מעל לכל ספק סביר, כמיוחסת לנ', לפי תקנה 64 (ג) לתק' התעבורה.   5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, מזכה הנ' מביצוע עבירות על תקנות 22 (א) ו - 64 (ג) לתקנות התעבורה, זיכוי מחמת הספק והדין.משפט תעבורהזכות קדימהפניה