תביעה לפירוק שותפות עסקית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפירוק שותפות עסקית: 1. זוהי תובענה לפירוקה של שותפות ולמתן הוראות להמציא חשבונות השותפות החל מ-1997 ועד 2002, כמו גם לשלם למבקש את חלקו היחסי ברווחי השותפות.   2. הרקע, כפי שהוא עולה מהתובענה:   א. המבקש והמשיבים, הם חשמלאי רכב במקצועם. המבקש ומשיב 1 הקימו בשנת 1990 שותפות רשומה בשם זוסקוביץ ופרוינד חשמלאות רכב (להלן: - "השותפות") שהעניקה שירותים לצ'מפיון מוטורס בע"מ (להלן:- "צ'מפיון"), וזאת לאחר שעוד קודם לכן, החל מ-1986, עבדו כשותפות לא רשומה.   ב. המשיב 2 החל לעבוד עבור השותפות בשנת 1987, ובשנת 1996 צורף כשותף שווה זכויות, מבלי שצירופו ידווח לרשם השותפויות. השותפים משכו מידי חודש סכומים כמשכורת, וחילקו ביניהם את הרווחים בחלקים שווים.   ג. בשנת 1997 חלה המבקש במחלת נפש, אושפז לזמן קצר ואיבד את כושר עבודתו. עקב כך סוכם בין השותפים, על פי הנטען בתובענה, שהמשיבים יגדילו את משיכתם החודשית, בעוד שהמבקש לא ימשוך משכורת חודשית, אך יתחלק ברווחים. למרות סיכום זה, לא שילמו המשיבים למבקש את המגיע לו.   ד. בשנת 2001, משהחלים המבקש, ניסה לשוב לפעילות בשותפות אך סורב ע"י המשיבים, והם אף לא הסכימו להמציא לו מסמכים כדי שיוכל לערוך התחשבנות. לכן הוגשה תובענה זו.   3. עמדת המשיבים   א. המשיבים אינם כופרים בקיומה של השותפות עם המבקש, אך טוענים שהשותפות היתה תחת שליטתה המלאה של חברת צ'מפיון. צ'מפיון היא שקבעה את מקום העבודה, את סידרי העבודה, את העובדים שיש לפטר או להעסיק, והיא שסיפקה לשותפות את המתקנים והציוד לצורך עבודתם.   ב. לטענת המשיבים, מששוחרר המבקש מבית החולים, ניסו הם להניעו לשוב לעבודה, אך הוא סירב ונטש את השותפות.   ג. המשיבים כופרים בטענת המבקש לפיה סוכם ביניהם שהם ימשכו 15,000 ₪ לחודש ותהיה חלוקה שווה ברווחים.   ד. המשיבים אף כופרים בטענת המבקש לפיה כשביקש לשוב לשותפות, סורב על ידיהם. לטענתם, הפנו הם את המבקש לצ'מפיון שהיא הקובעת מי רשאי לנהל עסקה בתחומה. לטענתם, עם עזיבתו את השותפות, באה השותפות לקיצה, גם אם לא ננקטו צעדים לפירוקה. 4. העידו בפני המבקש והמשיבים וכן מר דוד יניר, שהעניק שירות חשבונאות לשותפות.   א. התמונה שהתגלתה בפני היא תמונה נוגעת ללב ועצובה במיוחד. המבקש, בשנות החמישים לחייו, איש עבודה מסור וחרוץ, שעברו נורמטיבי לחלוטין, לקה בשנת 1997 במחלת נפש שאובחנה כ"Bipolar Affective disorder" וחייו התרסקו. הוא אושפז לזמן קצר בלבד, אמנם, אך חזרתו למעגל החיים הנורמליים היתה איטית וקשה. הן מעדותו והן מהסיכום הרפואי שצורף לתובענה מתקבלת תמונה של אדם חיובי, נורמטיבי, שחייו התרסקו באחת, כשהוא עושה נסיונות כנים וכמעט חסרי סיכוי להשתלב מחדש במעגל האנשים הבריאים והסביבה העובדת. בעדותו בפני, למרות הכאב הרב שהוא נושא עמו, הקפיד שלא לומר דברים קשים בגנות שותפיו לשעבר ואף לא בגנות רואה החשבון שהיה גם רואה חשבון שלו, אך העיד מטעם שותפיו.   ב. בניטרול תחושות הצער על מצבו של המבקש, וההערכה על מאמציו להשתקם, מתקבלת תמונה שלפיה חדל אמנם המבקש לעבוד בפועל בשותפות כשחלה, אך השותפות לא פורקה באופן פורמלי עד היום. החוזה עם חברת צ'מפיין, שנחתם ב-1986, (נספח א' לתגובה) נותר על כנו, עד נובמבר 2002 (לאחר הגשת התובענה דנן) עת התקשרו המשיבים (כ"א לחוד) עם צ'מפיון.   ג. השותפות נותרה על כנה, כאמור, הדיווחים לרשויות כללו גם את המבקש, אך המבקש לא קיבל מאום משותפיו, למרות שהשותפות הגדילה הכנסותיה ורווחיה (עמ' 18, 19 לפרוטוקול). ד. למרות שהשותפות לא פורקה, ולטענת משיב 1 (עמ' 19) הוא כלל לא חשב על כך מאחר שחשב שהמבקש ישוב לעבודה, הרי שמשביקש המבקש לחזור לעבודה, מנע זאת המשיב 1 ממנו. משנשאל על כך בחקירתו הנגדית (עמ' 19) השיב: "לא אני קובע מי חוזר לעבודה בצ'מפיון. צ'מפיון לקחה שותף שלישי וצירפה אלינו. שמו יקר ברוך". המשיב 1 לא פנה לצ'מפיון בבקשה לאפשר חזרתו של המבקש, ולדבריו, המבקש עצמו פנה - אך סורב ע"י עודד פייגין. מר פייגין לא זומן ע"י המשיבים להעיד, וכך גם לא הובא על ידיהם כל עד מטעם צ'מפיון. עובדה זו תמוהה ביותר. המשיבים הרי תולים את כל טיעוניהם ברצונה או אי רצונה של צ'מפיון ובתכתיביה. מה היה יותר פשוט מלזמן לעדות נציג מוסמך של צ'מפיון שיאמר, את שמיוחס לצ'מפיון, שהיא אינה מעוניינת בחזרתו של המבקש לעבודה, למרות עברו המקצועי והחיובי, ובשל מחלתו, ושאין היא מתירה למשיבים להחזירו לשותפות. משלא זומן עד כזה, איני מקבלת את הטענה האמורה.   ה. המשיב 1 נאלץ, על דוכן העדים, להודות, שטענת המבקש בדבר דרך משיכת המשכורות, אינה חדשה לו. הוא אמנם טען (עמ' 21) שזו היתה הצעתו של המבקש, אך כשנשאל מה השיב להצעה, אמר:- בקשנו ממנו שיחזור לעבודה".   ו. גרסת המבקש אמינה בעיני, ומצאתי לה תימוכין, כאמור, בגירסת המשיב 1, בעדותו לפני. גם מר יניר, שהעיד בפני, לא כפר באפשרות שדובר על חלוקה שונה של המשיכות.    5. א. אין כל ספק שהמבקש, שהקים את השותפות ביחד עם המשיב 1, זכאי שעם סיומה של השותפות, ישולמו לו סכומים המגיעים לו בגין התקופה שעד סיומה. נראה לי גם נכון לקבוע שהשותפות הגיעה לסיומה ב-1.1.00, המהווה מועד סביר על ציר הזמן, וזאת, למרות שהמשיבים המשיכו להתייחס לשותפות כאל גוף קיים ולא פעלו לפירוקה עד כה. בנסיבות אלו, יש לחשב את הסכום המגיע למבקש בגין 3 השנים הנ"ל, על בסיס דו"ח רו"ח עליזה שרון - באופן שמסך כל הרווחים לחלוקה באותן שנים: - 392,000 ₪ לשנת 1997, 433,000 ₪ לשנת 1998 ו- 440,000 ₪ לשנת 1999, יופחתו כל שנה - 360,000 ₪ (לפי 15,000 ₪ לחודש לשותף X 2 שותפים X 12 חודשים), והיתרה שתתקבל - תחולק ל-3. התוצאה: 62,000 ₪ כשאליה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה בערך, ולצורך העניין - אעמיד את המועד על נקודת זמן מאוחרת מהאמצע, והיא 1.1.99.   ב. איני מוצאת מקום לקבוע שהמבקש זכאי לסכום בעד מוניטין, בשל הנימוקים הכלולים בחוות-דעת של רו"ח עליזה שרון.   6. מכל האמור לעיל, אני מצהירה על פירוקה של השותפות החל מ-1.1.00 ומחייבת את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקש את חלקו ברווחי השותפות עד מועד הפירוק, כמפורט בסע' 5 (א) לעיל.     המשיבים ישאו בהוצאות המשפט (לרבות שכ"ט רואת החשבון) וכן בשכ"ט עו"ד המבקש בסך 20,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.  דיני חברותפירוק שותפותשותפות