##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ___ ## הסעד המבוקש: ## ___ ## אגרה: ## ___ ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## ____[כן/לא] ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: גב' _________, ת.ז. _________, מורה במקצועה, תושבת _________, _________. 2. הנתבעת: "מרכז קנדה" (_________) בע"מ, ח.פ. _________, המפעילה והמחזיקה של זירת ההחלקה על הקרח ב_________, _________. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מרשלנות הנתבעת, בסך כולל של 194,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 4. הפיצויים המבוקשים כוללים, בין היתר, הפסד שכר לעבר בסך 21,000 ₪, הפסד כושר השתכרות לעתיד בסך 90,000 ₪, עזרת צד ג' לעבר בסך 13,000 ₪ ולעתיד בסך 25,000 ₪, וכן פיצוי בגין כאב וסבל בסך 45,000 ₪. 5. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי לאחר ניכוי שיעור הרשלנות התורמת, ככל שתיקבע, וכן לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. ביום 24.5.1995, הגיעה התובעת, ילידת 1957, למרכז קנדה ב_________, כמורה מלווה לשכבת כיתות י' של בית-הספר _________. 7. התובעת, אשר לא היה לה כל ניסיון קודם בהחלקה על הקרח, קיבלה נעלי החלקה מדלפק הקבלה של הנתבעת, מבלי שנבדקה התאמתן למידתה ומבלי שקיבלה הדרכה כלשהי לגבי שריכת השרוכים. 8. לאחר שהתובעת השלימה כשני סיבובים על משטח ההחלקה כשהיא צמודה למעקה, וכשהתקרבה לפתח היציאה, עזבה את המעקה, נפלה ונחבלה בכף ידה השמאלית. 9. כתוצאה מהנפילה, נגרמו לתובעת נזקי גוף חמורים, לרבות שבר מרוסק בכף היד שלא התאחה כראוי, אשר הותיר אותה עם נכות רפואית בשיעור של 10%. 10. עילת התביעה נולדה ביום התאונה, 24.5.1995, עת נגרמו לתובעת נזקי הגוף כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 11. עילת התביעה הינה תביעת נזיקין בגין נזקי גוף, אשר סכום התביעה הכולל עולה על 2,500,000 ₪, ועל כן הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי. 12. מקום התאונה, זירת ההחלקה על הקרח, נמצא ב_________, _________, ועל כן הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי ב_________. 13. הנתבעת, "מרכז קנדה" (_________) בע"מ, הינה חברה הרשומה בישראל ופועלת מ_________, _________, ועל כן לבית המשפט בישראל סמכות לדון בעניינה. 14. התובעת הינה אזרחית ותושבת ישראל, ועל כן לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעתה. 15. כל העובדות המהותיות הנוגעות לתביעה, לרבות התאונה, הנזקים והרשלנות, התרחשו בישראל, ועל כן לבית המשפט בישראל סמכות לדון בתביעה. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת חובת זהירות כלפי מחליקים חסרי ניסיון ## 16. הנתבעת, כמפעילת זירת החלקה על הקרח הפתוחה לציבור הרחב, חבה חובת זהירות מוגברת כלפי המבקרים, ובפרט כלפי מחליקים חסרי ניסיון, אשר אינם מודעים לסכנות הטמונות בפעילות זו. 17. הפסיקה קבעה כי על מפעיל מתקן ספורט מוטלת חובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כנגד סכנות צפויות, ובמקרה של החלקה על הקרח, כאשר מדובר בספורט שאינו נפוץ בארץ, הסכנה של נפילה למחליקים חסרי ניסיון היא גבוהה וצפויה. 18. הנתבעת התרשלה בכך שלא סיפקה הדרכה מספקת למחליקים חסרי ניסיון, לרבות התובעת, בנוגע לאופן ההחלקה, היציבה הנכונה, ואופן הנפילה למניעת חבלות, ובכך הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. 19. אי מתן הדרכה מעשית, מעבר לשילוט כללי, מהווה מחדל רשלני, שכן ספורט מסוג זה אינו נלמד בהתכתבות אלא באופן מעשי, בפרט נוכח הסיכונים הכרוכים בו, והיה על הנתבעת לצפות כי מחליקים רבים יהיו חסרי ניסיון. 20. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי מחליקים חסרי ניסיון, כמו התובעת, ינסו לעזוב את המעקה בשלב מסוים, וכי ללא הדרכה מתאימה, הסיכון לנפילה וחבלה יהיה גבוה באופן בלתי סביר. ## אי התאמת ציוד והיעדר הדרכה לשימוש בו ## 21. הנתבעת התרשלה בכך שסיפקה לתובעת נעלי החלקה מבלי לבדוק את התאמתן למידתה, ומבלי לספק הדרכה לגבי שריכת השרוכים, למרות שידעה או הייתה צריכה לדעת כי אי התאמה עלולה לגרום לנפילה. 22. מומחים בתחום העידו כי התאמת נעליים נכונה ומתן הדרכה לגבי אופן נעילתן ושריכתן הינם קריטיים לבטיחות המחליק, ובפרט למחליקים חסרי ניסיון, וכי מחדל זה של הנתבעת תרם באופן ישיר לנפילת התובעת. 23. הנתבעת, כמפעילת מתקן ספורט, מחויבת לספק ציוד בטיחותי ותקין, וכן לוודא שהמשתמשים יודעים כיצד להשתמש בו באופן נכון ובטוח, ומחדלה בעניין זה מהווה הפרה של חובת הזהירות. 24. אי מתן הדרכה בסיסית לגבי נעילת נעלי ההחלקה, שהיא פעולה פשוטה אך מהותית לבטיחות, מעיד על רשלנות רבתי מצד הנתבעת ועל זלזול בחיי אדם ובשלמות גופם של המבקרים. 25. התובעת הסתמכה על הנתבעת שתספק לה ציוד מתאים ובטוח, וכן הדרכה בסיסית לשימוש בו, והנתבעת הפרה אמון זה באופן בוטה, ובכך גרמה לתובעת נזק. ## היעדר מספר מספיק של מדריכים על המשטח ## 26. הנתבעת התרשלה בכך שלא העמידה מספר מספיק של מדריכים על משטח ההחלקה, באופן שיאפשר השגחה נאותה על כ-100 מחליקים בלתי מקצועיים, ובכך הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. 27. הפסיקה קבעה כי על מפעיל מתקן ספורט לדאוג להשגחה נאותה, ובמקרה של החלקה על הקרח, כאשר מדובר בפעילות מסוכנת, יש צורך בנוכחות מדריכים רבים שיסייעו למחליקים וימנעו תאונות. 28. גם אם היו שני מדריכים במקום, כטענת הנתבעת, מספר זה אינו מספיק באופן סביר להשגחה על כמות כה גדולה של מחליקים, שרבים מהם חסרי ניסיון, ועל כן מדובר במחדל רשלני. 29. נוכחות מדריכים רבים יותר הייתה מאפשרת מתן עזרה והדרכה למחליקים שנזקקים לכך, ובפרט לתובעת, אשר הייתה מחליקה חדשה ונזקקה לסיוע בעת עזיבת המעקה. 30. היעדר השגחה מספקת מצד הנתבעת יצר סביבה מסוכנת על משטח ההחלקה, שבה מחליקים חסרי ניסיון נותרו ללא תמיכה והדרכה, ובכך הגביר את הסיכון לנפילות ולפגיעות גוף. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 31. קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין מחדלי הרשלנות של הנתבעת, כפי שפורטו לעיל, לבין נפילתה וחבלתה של התובעת, שכן אלמלא מחדלים אלו, התאונה הייתה נמנעת. 32. אילו הנתבעת הייתה מספקת לתובעת נעלי החלקה מתאימות והדרכה נאותה לשימוש בהן, ואילו הייתה מספקת הדרכה כללית לגבי אופן ההחלקה והנפילה, ואילו היו מספיק מדריכים על המשטח, סביר להניח שהתובעת לא הייתה נופלת. 33. העובדה שהתובעת נפלה מיד לאחר שעזבה את המעקה, מדגישה את הצורך בהדרכה ובליווי צמוד למחליקים חסרי ניסיון בשלבים קריטיים אלו, והיעדרם תרם באופן ישיר לנפילה. 34. הפסיקה קבעה כי גם אם לא ניתן לדרוש מדריך צמוד לכל מחליק, עדיין מוטלת על המפעיל חובה לספק הדרכה כללית מספקת ואמצעי בטיחות סבירים, אשר היעדרם במקרה זה יצר את הקשר הסיבתי לנזק. 35. הנזק שנגרם לתובעת, קרי שבר בכף היד ונכות, הינו נזק צפוי וטבעי הנובע מנפילה על משטח החלקה על הקרח, ועל כן הנתבעת אחראית לו במלואו. ## הסתכנות מרצון ורשלנות תורמת ## 36. הנתבעת תטען כי התובעת נטלה על עצמה סיכון מרצון בכך שבחרה לעלות על משטח ההחלקה ללא ניסיון קודם, וכי היה עליה לצפות את הסיכון לנפילה. 37. עם זאת, הפסיקה קבעה כי הסתכנות מרצון אינה פוטרת את המפעיל מאחריות כאשר מדובר בסכנות שניתן לצפותן ולמנוע אותן באמצעות נקיטת אמצעי זהירות סבירים. 38. גם אם תיקבע רשלנות תורמת מסוימת לתובעת, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה העיקרית, שכן מחדליה היו הגורם המכריע לנפילה ולנזק. 39. שיעור הרשלנות התורמת, ככל שייקבע, צריך להיות נמוך, שכן התובעת הסתמכה על הנתבעת שתספק סביבה בטוחה והדרכה נאותה, ולא הייתה מודעת לכלל הסיכונים הטמונים בפעילות. 40. הפסיקה קבעה כי במקרים דומים, כאשר מדובר במתקני ספורט, שיעור הרשלנות התורמת של הנפגע אינו עולה על שליש, ואין מקום להטיל על התובעת רשלנות תורמת בשיעור גבוה יותר. ## חובת המפעיל למנוע סכנות צפויות ## 41. על הנתבעת, כמפעילת מתקן ספורט, מוטלת חובה אקטיבית למנוע סכנות צפויות, ולא להסתפק באזהרות כלליות או בשילוט, במיוחד כאשר מדובר בפעילות שאינה נפוצה וטומנת בחובה סיכונים למשתמשים חסרי ניסיון. 42. הפסיקה קבעה כי העובדה שפעילות ספורטיבית רצופה סיכונים אינה פוטרת את המפעיל מנקיטת אמצעי זהירות כנגד סכנות מנסיבות שניתן לצפותן, כגון נפילה של מחליק חסר ניסיון. 43. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי מחליקים רבים, ובפרט קבוצות של תלמידים, יגיעו למקום ללא ניסיון קודם, ועל כן היה עליה להתאים את אמצעי הבטיחות וההדרכה למאפיינים אלו. 44. חובת הזהירות של הנתבעת כוללת גם את הצורך להעריך את מידת הסכנה, את הקושי למנועה ואת ההוצאה הכרוכה בכך, ולקבוע אמצעי זהירות סבירים בהתאם. 45. במקרה זה, אמצעי הזהירות הנדרשים, כגון התאמת נעליים, הדרכה בסיסית ונוכחות מספקת של מדריכים, אינם דרישות בלתי סבירות או בלתי מעשיות, והיו יכולים למנוע את התאונה. ## נזקי גוף והפסדי שכר ## 46. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לתובעת נזקי גוף חמורים, לרבות שבר מרוסק בכף ידה השמאלית, אשר הותיר אותה עם נכות רפואית בשיעור של 10%, כפי שנקבע בחוות דעת רפואית. 47. נכות זו פגעה ביכולתה של התובעת לתפקד באופן מלא, הן בחיי היומיום והן בעבודתה כמורה, וגרמה לה כאב וסבל רב, אשר יש לפצותה בגינם. 48. התובעת נאלצה להיעדר מעבודתה למשך שלושה חודשים, ועל אף שקיבלה שכר ממשרד החינוך, נגרמו לה הפסדי שכר בפועל, וכן הפסד כושר השתכרות לעתיד, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט קמא. 49. בנוסף, התובעת נזקקה לעזרת צד ג' בעבר וצפויה להזדקק לה גם בעתיד, עקב מגבלותיה הפיזיות, ועל כן יש לפצותה בגין הוצאות אלו. 50. סכומי הפיצויים שנקבעו בערכאה הדיונית בגין ראשי הנזק השונים הינם סבירים ומשקפים את היקף הנזק שנגרם לתובעת, ועל כן יש לאמצם. ## מדיניות משפטית ראויה ## 51. מדיניות משפטית ראויה מחייבת הטלת אחריות על מפעילים של מתקני ספורט, ובפרט כאלה הכרוכים בסיכון, על מנת להבטיח את בטיחות הציבור ולעודד נקיטת אמצעי זהירות הולמים. 52. דחיית תביעות במקרים כאלה עלולה להוביל למצב שבו מפעילים לא ינקטו באמצעי זהירות מספקים, מתוך ידיעה שלא יישאו באחריות לנזקים שייגרמו, ובכך תפגע בבטיחות הציבור. 53. הפסיקה הכירה בחובת הזהירות של מפעילים במקרים דומים של אתרי סקי והחלקה על הקרח, ואין מקום לסטות מעקרונות אלו במקרה דנן. 54. הטלת אחריות על הנתבעת אינה מנוגדת לדין ואינה מובילה לחיסול ענפי ספורט, אלא מחייבת את המפעילים לפעול באופן סביר ואחראי, כפי שמצופה מהם. 55. יש לבכר את עמדת הרוב בפסיקה, אשר מטילה אחריות על מפעילים במקרים דומים, על פני עמדת המיעוט, אשר עלולה להותיר נפגעים ללא פיצוי הולם. ## חובת הדרכה ואזהרה ## 56. הנתבעת התרשלה בכך שלא סיפקה לתובעת הסבר כלשהו לפני הכניסה למשטח, כיצד יש להחליק ואף לנהוג במקרה של נפילה על המשטח, ובכך הפרה את חובת ההדרכה והאזהרה. 57. הפסיקה קבעה כי אין די בשילוט כללי, אלא יש צורך בהדגמה מעשית והסברים מפורטים, במיוחד בספורט מסוכן כמו החלקה על הקרח, שבו הסיכונים רבים ואינם מובנים מאליהם לכל אדם. 58. הנתבעת הייתה צריכה לספק לתובעת דף מידע מפורט על אמצעי הבטיחות שיש לנקוט בהם בעת גלישה, וכן על סכנות הגלישה, ובכך לאפשר לה לקבל החלטה מושכלת. 59. היעדר הדרכה ואזהרה מספקת מנע מהתובעת לנקוט באמצעי זהירות מתאימים, ובכך הגביר את הסיכון לנפילה ולפגיעה, ועל כן הנתבעת אחראית לנזק שנגרם. 60. חובת ההדרכה והאזהרה חלה במיוחד על מחליקים חסרי ניסיון, אשר אינם מודעים לכלל הסיכונים הטמונים בפעילות, ועל כן יש להטיל אחריות על הנתבעת בגין מחדלה זה. ## אחריות מפעיל מתקן ספורט ## 61. הנתבעת, כמפעילת מתקן ספורט, נושאת באחריות מוגברת לבטיחות המבקרים, ואינה יכולה להתנער מאחריות זו בטענה של הסתכנות מרצון או סיכונים טבעיים. 62. הפסיקה קבעה כי על מפעיל מתקן ספורט מוטלת חובה לדאוג לתחזוקה תקינה של המתקן, לספק ציוד בטיחותי, ולהעמיד צוות מיומן שיסייע למבקרים וימנע תאונות. 63. הנתבעת התרשלה בכך שלא עמדה בסטנדרטים הנדרשים ממפעיל מתקן ספורט, ובכך יצרה סביבה מסוכנת שבה התובעת נפגעה. 64. אחריות המפעיל אינה מוגבלת רק למניעת סכנות חריגות, אלא כוללת גם את הצורך למנוע סכנות צפויות ורגילות, אשר ניתן למנוע אותן באמצעות נקיטת אמצעי זהירות סבירים. 65. הטלת אחריות על הנתבעת במקרה זה תואמת את עקרונות דיני הנזיקין ואת המדיניות המשפטית הראויה, אשר שמה דגש על בטיחות הציבור ועל אחריותם של מפעילים. ## נזק לא ממוני - כאב וסבל ## 66. התובעת סבלה ותמשיך לסבול מכאב וסבל רב כתוצאה מהתאונה, מהשבר המרוסק בכף ידה, מהניתוחים שעברה ומההגבלות התפקודיות שנותרו לה. 67. הפסיקה מכירה בזכותו של נפגע לפיצוי בגין כאב וסבל, וסכום הפיצוי שנקבע בערכאה הדיונית, בסך 45,000 ₪, הינו סביר ומשקף את עוצמת הסבל שנגרם לתובעת. 68. הכאב והסבל כוללים לא רק את הכאב הפיזי, אלא גם את הסבל הנפשי, אובדן ההנאה מהחיים, והפגיעה באיכות חייה של התובעת כתוצאה מהנכות. 69. התובעת, כמורה, נזקקה לידיה באופן יומיומי בעבודתה, והפגיעה בידה השמאלית, גם אם אינה היד הדומיננטית, גרמה לה לקשיים משמעותיים בתפקוד. 70. יש לפסוק לתובעת פיצוי מלא בגין כאב וסבל, ללא הפחתה נוספת, שכן מדובר בנזק בלתי הפיך שילווה אותה למשך כל חייה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד מרכז קנדה:## העובדות   1.           ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופטת אלמגור) לפיו התקבלה תביעת המשיבה ונפסקו לה פיצויי נזיקין בגין החלקתה על זירת ההחלקה על קרח במטולה.   2.           המשיבה, ילידת 1957, מורה בבית-ספר תיכון בחולון, הגיעה ביום 24.5.95 למרכז קנדה במטולה כמורה מלווה לשכבת כיתות י' של בית-הספר. בדלפק הקבלה קיבלו התלמידים והמורים נעלי החלקה והורשו לעלות על משטח ההחלקה. לאחר שהמשיבה השלימה כשני סיבובים על משטח ההחלקה כשהיא צמודה למעקה, ביקשה לעזוב את המשטח וכשהתקרבה לפתח היציאה, עזבה את המעקה. מיד לאחר מכן נפלה ונחבלה בכף ידה. למשיבה לא היה נסיון קודם כלשהו בהחלקה על הקרח. לטענתה היו מצד מערערת 1, המחזיקה והמתפעלת של המקום, שורת מחדלים העולים כדי רשלנות בהחזקה ובתפעול שבגינם רובצת עליה האחריות לקרות התאונה.     פסק-הדין של בית-משפט השלום   3.           השופטת המלומדת הגיעה לכלל מסקנה, לאחר שקילת חומר העדויות והראיות, כי הוכחה שורת מחדלים מצד מערערת 1 (להלן: "המערערת") שאינם עולים בקנה אחד עם התנהגות סבירה ונכונה שיש לצפותה ממי שמחזיק ומתפעל משטח החלקה על הקרח, העומד לרשות הציבור הרחב, אשר כולל בחובו רבים שזו להם הפעם הראשונה בה הם מחליקים על הקרח, דוגמת המשיבה. רשלנות המערערת התבטאה בכמה מישורים: ראשית - המשיבה קיבלה נעלי החלקה מבלי שנציג המערערת בדק כי הן כפי מידתה והיא לא קיבלה כל הדרכה לגבי שריכת השרוכים. המומחית מטעם המשיבה, ילנה סמנוב, העידה כי יש צורך שמדריך יתאים את הנעליים למחליקים, באשר אי התאמה עלולה לגרום לנפילת המחליק. גם לשיטת העד מטעם המערערת יש חשיבות להתאמת הנעליים ולמתן הדרכה לגבי אופן נעילתן. שנית - המשיבה והקבוצה אותה ליוותה לא קיבלו הסבר כלשהו לפני הכניסה למשטח, כיצד יש להחליק ואף לנהוג במקרה של נפילה על המשטח. המערערת לא הכחישה כי לא ניתנו כל הסברים כאלה, וכי היא הסתפקה בהוראות הכתובות על גבי שילוט. לפי קביעת השופטת אין די בשילוט המסביר את כללי ההחלקה, שכן בספורט מסוג זה יש צורך בהדגמה לגבי אופן ההחלקה, היציבה, אופן הנפילה למניעת חבלות וכיו"ב. ספורט שכזה אינו נלמד בהתכתבות אלא באופן מעשי, בפרט נוכח הסיכונים הכרוכים בו. שלישית - חוסר במספר מספיק של מדריכים על המשטח. לגרסת המערערת היו שני מדריכים במקום, בעוד שהמשיבה טענה כי לא ראתה כל מדריך שהוא. אפילו אם היו 2 מדריכים, אין די בכך כדי להשגיח על כ- 100 מחליקים בלתי מקצועיים. מכל אלה עולה רשלנות המערערת, בפרט כאשר מדובר במדינה שבה החלקה על הקרח אינה דבר שכיח ויש סיכויים רבים כי ייקלעו למקום אנשים לא מעטים שזו להם חווית החלקה ראשונה בחייהם.     בצד אחריות המערערת, נקבע כי גם על המשיבה רובצת רשלנות תורמת מסויימת, אותה העמיד בית-המשפט על 30%. זאת מאחר ומדובר באשה בוגרת כבת 40, שהיה עליה לצפות כי החלקה בפעם הראשונה עלולה לגרור עימה נפילה ונזק גוף ובעשותה כן נטלה סיכון על עצמה.   5. לענין גובה הנזק - נקבע כי נכותה הרפואית של המשיבה הינה בשיעור של 10%, לאור חוות-הדעת הרפואית של המומחה מטעם המערערת וקביעת המל"ל. מדובר במורה שנפגעה בידה השמאלית, ואין טענה כי זו היד הדומיננטית.   שיעורי הפיצויים שנקבעו הינם כדלקמן:   (א)    הפסד שכר לעבר עבור 3 חודשים - 21,000 ₪; (ב)    הפסד כושר השתכרות לעתיד, בחישוב גלובאלי - 90,000 ₪; (ג)      עזרת צד ג' - 13,000 ₪ עבור העבר ו- 25,000 ₪ לעתיד; (ד)    כאב וסבל - 45,000 ₪.   הסכום הכולל הינו 194,000 ₪. לאחר הפחתת ניכויי המל"ל והניכוי בגין הרשלנות התורמת שנעשה לאחר הפחתת ניכויים אלה, נותר סכום של 102,232 ₪.   הערעור   לעניין שאלת האחריות טוענות המערערות כי לא היה מקום להטיל אחריות כלשהי על המערערת בנסיבות המקרה. אפילו אם נקבל את טענות הרשלנות כלפי המערערת, הרי שהייתה התעלמות מכך שהמשיבה נפלה כשעזבה את המעקה בו נתמכה עד לנפילתה. לפי דעת המומחית מטעם המשיבה הרי שהדרך היחידה למנוע נפילה של מחליק חדש הינה באמצעות ליווי צמוד של מדריך האוחז בידו של המחליק החדש. מרגע שבית-המשפט קבע כי אין להצמיד מדריך לכל מחליק, הרי שבכך נשמט הבסיס מתחת לחוות-דעת זו. למעשה הטענה הרלבנטית היחידה של המשיבה לאור הנסיבות הייתה על כך שלא סופק לה מדריך צמוד ולכן נגרמה נפילתה. לאור המסקנה כי אין צורך במדריך צמוד, אין הדבר עולה בקנה אחד עם קביעת האחריות בסופו של דבר.   זאת ועוד - אין הצדקה להחיל אחריות משפטית בגין כל פעילות גופנית, דבר שיביא לחיסול ענפי ספורט שונים. לחילופין - הייתה כאן הסתכנות מרצון מצד המשיבה והיה מקום להעמיד את שיעור האשם התורם על 100%, שכן המשיבה בחרה לעלות על משטח ההחלקה בלא כל נסיון קודם ובלא שקיבלה כל הדרכה. אדם סביר היה נמנע מעשות כן והיה פונה תחילה בבקשת עזרה.   אשר לגובה הנזק - היה מקום לנכות תחילה את שיעור הפיצוי בשל הרשלנות התורמת לפני ניכוי תגמולי המל"ל. לא היה מקום לפסוק פיצוי שכר בשל העבר, שכן המשיבה הודתה כי קיבלה את משכורתה ממשרד החינוך בתקופה זו. לגבי הפסד שכר לעתיד, התוצאה היא כי בית-המשפט פסק סכום הזהה כמעט לסכום המתקבל מחישוב אקטוארי, בעוד שמדובר לכל היותר בפיצוי על אובדן כושר השתכרות.   לטענת המשיבה יש לאמץ את קביעות ומסקנות הערכאה הדיונית לענין הרשלנות. כמו כן אין לצפות ממחליק שלא יעזוב לעולם את מעקה הבטיחות, שכן אם כך ינהג - לא יוכל להחליק. מדובר בספורט מסוכן ופופולרי, וכשם שנקבעה אחריות לגבי מפעילי אתר סקי, כך ראוי לנהוג אף כלפי החלקה על הקרח. האשם התורם כפי שנקבע הינו בדרגה גבוהה והוא מיטיב עם המערערת דווקא. לענין הנזק - המשיבה סובלת ממגבלה של ממש בכף היד כתוצאה משבר מרוסק שלא התאחה כראוי. סכומי הפיצויים כפי שנקבעו סבירים ביותר.       דיון   יש ממש בטענות המערערות לפיהן אפילו אם היה מקום לייחס למערערת רשלנות כלשהי, אזי אין קשר סיבתי בין רשלנות מעין זו לבין קרות התאונה. כפי שצוין המשיבה נפלה לאחר שעזבה את המעקה בו נתמכה עד לנפילתה. לפי מסקנתה של המומחית מטעם המשיבה, שעליה ביססה הערכאה הדיונית את קביעותיה, היתה ההחלקה של המשיבה, בהיותה החלקה ראשונה, צריכה להיות בצמוד למעקה שמסביב למשטח ההחלקה והיתה חובה להצמיד לה מדריך אישי. בחוות-הדעת יש התייחסות למספר רב של מחליקים וצפיפות במשטח ההחלקה, אך לא בכך היתה נעוצה הסיבה להתרחשות התאונה. על פי הסיכום שבחוות-דעת זו "היה על האחראי להצמיד לה מדריך אישי, ואילו הוצמד לה מדריך אישי אשר היה מדריך אותה באופן אישי הן לגבי ההחלקה, הן לגבי היציאה מהרחבה והן לגבי אופן הנפילה, היתה התאונה, קרוב לודאי, נמנעת". דא עקא שאין ספק כי לא ניתן לדרוש מהמערערת להצמיד מדריך אישי לכל מחליק, ואין בכך כל סבירות. למעשה גם השופטת קמא מציינת בפסק-דינה כי אין להצמיד לכל מחליק מדריך (עמ' 4 לפסק-הדין). בצדק מציין המומחה מטעם המערערות, מר בוריס דרבקין, כי גם אם היה מדריך שהיה אוחז בידה של המשיבה לא היה הדבר מונע את נפילתה. בנסיבות אלה המסקנה היא כי לא ניתן היה לייחס למערערת רשלנות שכתוצאה ממנה אירעה התאונה, וזאת אפילו אם היה מקום ליחס לה רשלנות כלשהי. יש גם ממש בטיעון המערערות כי מדובר בנסיבות המקרה בהסתכנות מרצון של אדם הבא להחליק ומקבל עליו את הסכנות הרגילות בספורט זה. יפים לכאן הדברים אליהם מפנים עיקרי הטיעון מטעם המערערות מתוך ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113:   "מי שמשתמש במתקן ספורט אם כמשתתף ואם כצופה עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה מקבל את הסכנות הטמונות בו במידה שהן ברורות ונחוצות.." (שם, בעמ' 126).   וכן מתוך ע"א 258/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ' נחמיאס פ"ד כט(1) 63:   "עלינו לשאול איפה בכל מקרה שלושה דברים: את מידת הסכנה, את הקושי למונעה וההוצאה הכרוכה בכך ואת האינטרס הציבורי שבמתן השירות על אף סכנתו. במאזן השיקולים האלה עלול האחרון להיות עדיף. אין לך מתקן שאיזה 'שלומיאל' אינו יכול להיפגע בו ולהלכה אין לך פגיעה שאין למונעה על ידי נקיטת אמצעים כלשהם. להלכה ניתן לדרוש מכל ספק שיעמיד שומר על יד כל מתקן ומכל בעל בריכה שיעמיד מציל לכל רוחץ, אך דרישות אלה אינן מעשיות ועל כן אין קובעים על פיהן את מידה הזהירות הסבירה הנדרשת מהספק" (שם, בעמ' 75).   כך גם בענייננו אין לדרוש להעמיד מדריך לכל מחליק.   אירועי נפילה עקב החלקה באותו משטח עצמו נדונו במספר מקרים (ע"א (י-ם) 408/98 בן אברהם נ' כלל ; ת.א. 3230/97 (בימ"ש שלום הרצליה בס נ' מרכז קנדה; ת.א. שלום פ"ת 2526/98 בראון נ' מרכז קנדה ), ובכולם נקבע כי אין מדובר במקום מסוכן וכי היתה הסתכנות מרצון מצד הנפגע. מאידך גיסא הועלו אתר החלקה זה ואתר החלקה נוסף על שולחן הדיונים בשני ערעורים שנדונו בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, ובהם הוטלה אחריות על המערערת בצד רשלנות תורמת של הנפגעים. בע"א (חיפה) 597/95 פוגל נ' מרכז תרבות, נוער וספורט (פס"ד מיום 26.6.96- לא פורסם), קובע כב' הנשיא (כתארו אז) סלוצקי כי גם אם מדובר בפעילות ספורטיבית הרצופה סיכונים, אין הדבר פוטר את המשיבה (המערערת שבפנינו) מנקיטת אמצעי זהירות כנגד סכנה מנסיבות שניתן לצפותן. בפסק זה נקבע כי העובדה שמדובר בהחלקה על משטח קרח למי שאינו מאומן לכך יוצרת סיכון של נפילה וכי זו סכנה צפויה שהסתברותה גבוהה. נקבעה רשלנות המערערת בשל אספקת נעלים שאינן תואמות ואי הצמדת מדריך לנפגעת. גם במקרה זה דובר במחליקה שאיבדה את שווי משקלה בשלב היציאה מהמשטח. במקרה אחר שנדון בע"א (חיפה( 4457/99 נחאס נ' החלקרח בע"מ (פס"ד מיום 30.12.01 - לא פורסם) מדובר היה בנפילה במתקן החלקה על הקרח המצוי בקניון שבמפרץ חיפה. בית-משפט השלום דחה את התביעה בקובעו כי לא הוכחה הפרת חובת זהירות קונקרטית מצד המשיבה, מפעילת האתר. הערעור על כך התקבל ברוב דעות השופטים פינקלמן וגרג'ורה כנגד דעתה החולקת של כב' השופטת שטמר. במקרה זה המערערת נשענה על הקיר שמסביב למשטח ההחלקה, החלה לצעוד באיטיות כשהיא נשענת על הקיר, ותוך כדי הליכה מעדה ונפלה על משטח הקרח. כב' השופט פינקלמן קובע כי "החלקה על משטח קרח למי שאינו מיומן, יוצרת סיכון של נפילה וסיכון זה גדל ורב כאשר המחליק על הקרח מנסה להחליק בפעם הראשונה בחייו. זוהי, למעשה, סכנה צפויה שההסתברות להתרחשותה גבוהה והנזק הוא צפוי" (סעיף 9 לפסה"ד). אמנם היו במקום שלטי אזהרה, התחזוקה היתה תקינה והיו מדריכים, אך מאחר וספורט הגלישה על הקרח אינו נפוץ בארץ אין לצפות כי כל אדם ידע כיצד להשתמש במתקני ההחלקה ויהיה מודע לסכנות הנשקפות מהם. המערערת היתה חסרת ניסיון בתחום זה ולא קיבלה מעולם כל הדרכה כיצד להחליק. על מפעילת המקום היה לפחות להמציא למערערת הסברים על סכנות הגלישה ולמסור לה דף על אמצעי הבטיחות שיש לנקוט בהם בעת גלישה. לפיכך התקבל הערעור, נקבעה אחריות המשיבה ורשלנותה התורמת של המערערת הועמדה על שליש. לעומת זאת כב' השופטת שטמר, בדעת המיעוט, הגיעה לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. המערערת החזיקה במעקה הקיים סביב המשטח, התקדמה לאיטה לאורכו וכשסיימה לבצע כך שני סיבובים החליקה לפתע ונפלה. אין מקום לקביעת אחריות המשיבה, שכן היו במקום שלטים שהזהירו כי ההחלקה היא מסוכנת. כמו כן "ספורט ההחלקה על הקרח טומן בחובו סיכונים שהם חלק ממהותו של הספורט. לענין זה קובעת ההלכה כי התממשות סיכונים טבעיים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית, כגון נפילה בזמן קפיצה לסל, או התנגשות בשחקן אחר בעת משחק כדורגל או החלקה בעת גלישה על קרח, אינה יוצרת אחריות קונקרטית" (סעיף 4 לפסק-דינה. לביסוס מסקנה זו מאוזכרים הדברים שהובאו לעיל מפרשת ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ). לפיכך מדובר בסיכון רגיל, כאשר "אדם בוגר מודע לכך שהחלקה על הקרח מלווה מעצם טבעה בסיכון של החלקה ומעידה". בכל מקרה לא היה בנסיבות המקרה קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין גרימת הנזק, שכן "גם אם היתה המשיבה מדריכה את המערערת בכניסה או מוסרת לה עלונים ובהם פרטים כיצד עליה להיזהר, לא הוכח כי ישנם אמצעים נוספים או טובים יותר מאשר ללכת לאט, צמוד למעקה, כאשר מחזיקים במעקה. זה בדיוק מה שהמערערת עשתה. בנסיבות אלה לא הוכח כי היה באזהרה כלשהי על עצם הסכנה או כיצד יש להתנהג על הקרח, כדי למנוע את התאונה" (סעיף 5 לפסה"ד). המערערות שבפנינו נאחזות בדעת המיעוט וטוענות כי לא ברור כלל ועיקר איזו עוד הוראת בטיחות היתה מסייעת לתובעת שלא ליפול. התוצאה מקבלת עמדת הרוב הינה כי בכל מקרה שבו לא ניתנת הרצאה מדוקדקת על כל הסיכונים הכרוכים בספורט ההחלקה על הקרח, כולל החלקה ונפילה, בין אם מדובר במחליק מנוסה ובין מחליק בלתי מנוסה, תהא בכך הפרת חובת הזהירות של מרכז הספורט, וזו תוצאה המנוגדת לדין. המשיבה מצידה משליכה יהבה על המסקנות המצויות בפסק-דין הרוב.   לאחר בחינת כל הטיעונים והנסיבות דעתנו ומסקנתנו הינה כי יש מקום לבכר את עמדת המיעוט, על כל טעמיה ונימוקיה, על פני עמדת הרוב בפרשת נחאס הנ"ל. במקרה דנן לא באזהרה אמורים הדברים, אלא בהצמדת מדריך לכל מחליק בלתי מנוסה, וזו דרישה שאין לאמצה הן מבחינת מדיניות משפטית והן משום שלא הוכח כדבעי כי הדבר היה מונע את נפילת המשיבה. התוצאה היא כי מטעמים אלה יש לקבל את הערעור ולדחות את תביעת המשיבה כלפי המערערות.   לחילופין בלבד, נתייחס בקצרה גם לענין הנזק. בסוגיה זו יש מקום להתערבות בשתי סוגיות בלבד: האחת - לא היה מקום לפסיקת פיצוי בשל הפסד שכר לעבר, שעה שהמערערת קיבלה את משכורתה ממשרד החינוך עבור תקופה זו. השניה - הדרך הנכונה היתה לנכות את הרשלנות התורמת לפני הפחתת תגמולי המל"ל (ראה קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהד' 4- סעיף 394 והפסיקה המאוזכרת שם).         11. סוף דבר - הערעור מתקבל, תביעת המשיבה נדחית בזאת. על המשיבה לשלם למערערות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מהיום. הערבון יוחזר למערערות.  החלקה על הקרחכתב תביעהמסמכיםתאונות נפילהתאונות החלקה