תביעה נגד מרכז קנדה - תאונה בהחלקה על הקרח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד מרכז קנדה: העובדות   1.           ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופטת אלמגור) לפיו התקבלה תביעת המשיבה ונפסקו לה פיצויי נזיקין בגין החלקתה על זירת ההחלקה על קרח במטולה.   2.           המשיבה, ילידת 1957, מורה בבית-ספר תיכון בחולון, הגיעה ביום 24.5.95 למרכז קנדה במטולה כמורה מלווה לשכבת כיתות י' של בית-הספר. בדלפק הקבלה קיבלו התלמידים והמורים נעלי החלקה והורשו לעלות על משטח ההחלקה. לאחר שהמשיבה השלימה כשני סיבובים על משטח ההחלקה כשהיא צמודה למעקה, ביקשה לעזוב את המשטח וכשהתקרבה לפתח היציאה, עזבה את המעקה. מיד לאחר מכן נפלה ונחבלה בכף ידה. למשיבה לא היה נסיון קודם כלשהו בהחלקה על הקרח. לטענתה היו מצד מערערת 1, המחזיקה והמתפעלת של המקום, שורת מחדלים העולים כדי רשלנות בהחזקה ובתפעול שבגינם רובצת עליה האחריות לקרות התאונה.     פסק-הדין של בית-משפט השלום   3.           השופטת המלומדת הגיעה לכלל מסקנה, לאחר שקילת חומר העדויות והראיות, כי הוכחה שורת מחדלים מצד מערערת 1 (להלן: "המערערת") שאינם עולים בקנה אחד עם התנהגות סבירה ונכונה שיש לצפותה ממי שמחזיק ומתפעל משטח החלקה על הקרח, העומד לרשות הציבור הרחב, אשר כולל בחובו רבים שזו להם הפעם הראשונה בה הם מחליקים על הקרח, דוגמת המשיבה. רשלנות המערערת התבטאה בכמה מישורים: ראשית - המשיבה קיבלה נעלי החלקה מבלי שנציג המערערת בדק כי הן כפי מידתה והיא לא קיבלה כל הדרכה לגבי שריכת השרוכים. המומחית מטעם המשיבה, ילנה סמנוב, העידה כי יש צורך שמדריך יתאים את הנעליים למחליקים, באשר אי התאמה עלולה לגרום לנפילת המחליק. גם לשיטת העד מטעם המערערת יש חשיבות להתאמת הנעליים ולמתן הדרכה לגבי אופן נעילתן. שנית - המשיבה והקבוצה אותה ליוותה לא קיבלו הסבר כלשהו לפני הכניסה למשטח, כיצד יש להחליק ואף לנהוג במקרה של נפילה על המשטח. המערערת לא הכחישה כי לא ניתנו כל הסברים כאלה, וכי היא הסתפקה בהוראות הכתובות על גבי שילוט. לפי קביעת השופטת אין די בשילוט המסביר את כללי ההחלקה, שכן בספורט מסוג זה יש צורך בהדגמה לגבי אופן ההחלקה, היציבה, אופן הנפילה למניעת חבלות וכיו"ב. ספורט שכזה אינו נלמד בהתכתבות אלא באופן מעשי, בפרט נוכח הסיכונים הכרוכים בו. שלישית - חוסר במספר מספיק של מדריכים על המשטח. לגרסת המערערת היו שני מדריכים במקום, בעוד שהמשיבה טענה כי לא ראתה כל מדריך שהוא. אפילו אם היו 2 מדריכים, אין די בכך כדי להשגיח על כ- 100 מחליקים בלתי מקצועיים. מכל אלה עולה רשלנות המערערת, בפרט כאשר מדובר במדינה שבה החלקה על הקרח אינה דבר שכיח ויש סיכויים רבים כי ייקלעו למקום אנשים לא מעטים שזו להם חווית החלקה ראשונה בחייהם.     בצד אחריות המערערת, נקבע כי גם על המשיבה רובצת רשלנות תורמת מסויימת, אותה העמיד בית-המשפט על 30%. זאת מאחר ומדובר באשה בוגרת כבת 40, שהיה עליה לצפות כי החלקה בפעם הראשונה עלולה לגרור עימה נפילה ונזק גוף ובעשותה כן נטלה סיכון על עצמה.   5. לענין גובה הנזק - נקבע כי נכותה הרפואית של המשיבה הינה בשיעור של 10%, לאור חוות-הדעת הרפואית של המומחה מטעם המערערת וקביעת המל"ל. מדובר במורה שנפגעה בידה השמאלית, ואין טענה כי זו היד הדומיננטית.   שיעורי הפיצויים שנקבעו הינם כדלקמן:   (א)    הפסד שכר לעבר עבור 3 חודשים - 21,000 ₪; (ב)    הפסד כושר השתכרות לעתיד, בחישוב גלובאלי - 90,000 ₪; (ג)      עזרת צד ג' - 13,000 ₪ עבור העבר ו- 25,000 ₪ לעתיד; (ד)    כאב וסבל - 45,000 ₪.   הסכום הכולל הינו 194,000 ₪. לאחר הפחתת ניכויי המל"ל והניכוי בגין הרשלנות התורמת שנעשה לאחר הפחתת ניכויים אלה, נותר סכום של 102,232 ₪.   הערעור   לעניין שאלת האחריות טוענות המערערות כי לא היה מקום להטיל אחריות כלשהי על המערערת בנסיבות המקרה. אפילו אם נקבל את טענות הרשלנות כלפי המערערת, הרי שהייתה התעלמות מכך שהמשיבה נפלה כשעזבה את המעקה בו נתמכה עד לנפילתה. לפי דעת המומחית מטעם המשיבה הרי שהדרך היחידה למנוע נפילה של מחליק חדש הינה באמצעות ליווי צמוד של מדריך האוחז בידו של המחליק החדש. מרגע שבית-המשפט קבע כי אין להצמיד מדריך לכל מחליק, הרי שבכך נשמט הבסיס מתחת לחוות-דעת זו. למעשה הטענה הרלבנטית היחידה של המשיבה לאור הנסיבות הייתה על כך שלא סופק לה מדריך צמוד ולכן נגרמה נפילתה. לאור המסקנה כי אין צורך במדריך צמוד, אין הדבר עולה בקנה אחד עם קביעת האחריות בסופו של דבר.   זאת ועוד - אין הצדקה להחיל אחריות משפטית בגין כל פעילות גופנית, דבר שיביא לחיסול ענפי ספורט שונים. לחילופין - הייתה כאן הסתכנות מרצון מצד המשיבה והיה מקום להעמיד את שיעור האשם התורם על 100%, שכן המשיבה בחרה לעלות על משטח ההחלקה בלא כל נסיון קודם ובלא שקיבלה כל הדרכה. אדם סביר היה נמנע מעשות כן והיה פונה תחילה בבקשת עזרה.   אשר לגובה הנזק - היה מקום לנכות תחילה את שיעור הפיצוי בשל הרשלנות התורמת לפני ניכוי תגמולי המל"ל. לא היה מקום לפסוק פיצוי שכר בשל העבר, שכן המשיבה הודתה כי קיבלה את משכורתה ממשרד החינוך בתקופה זו. לגבי הפסד שכר לעתיד, התוצאה היא כי בית-המשפט פסק סכום הזהה כמעט לסכום המתקבל מחישוב אקטוארי, בעוד שמדובר לכל היותר בפיצוי על אובדן כושר השתכרות.   לטענת המשיבה יש לאמץ את קביעות ומסקנות הערכאה הדיונית לענין הרשלנות. כמו כן אין לצפות ממחליק שלא יעזוב לעולם את מעקה הבטיחות, שכן אם כך ינהג - לא יוכל להחליק. מדובר בספורט מסוכן ופופולרי, וכשם שנקבעה אחריות לגבי מפעילי אתר סקי, כך ראוי לנהוג אף כלפי החלקה על הקרח. האשם התורם כפי שנקבע הינו בדרגה גבוהה והוא מיטיב עם המערערת דווקא. לענין הנזק - המשיבה סובלת ממגבלה של ממש בכף היד כתוצאה משבר מרוסק שלא התאחה כראוי. סכומי הפיצויים כפי שנקבעו סבירים ביותר.       דיון   יש ממש בטענות המערערות לפיהן אפילו אם היה מקום לייחס למערערת רשלנות כלשהי, אזי אין קשר סיבתי בין רשלנות מעין זו לבין קרות התאונה. כפי שצוין המשיבה נפלה לאחר שעזבה את המעקה בו נתמכה עד לנפילתה. לפי מסקנתה של המומחית מטעם המשיבה, שעליה ביססה הערכאה הדיונית את קביעותיה, היתה ההחלקה של המשיבה, בהיותה החלקה ראשונה, צריכה להיות בצמוד למעקה שמסביב למשטח ההחלקה והיתה חובה להצמיד לה מדריך אישי. בחוות-הדעת יש התייחסות למספר רב של מחליקים וצפיפות במשטח ההחלקה, אך לא בכך היתה נעוצה הסיבה להתרחשות התאונה. על פי הסיכום שבחוות-דעת זו "היה על האחראי להצמיד לה מדריך אישי, ואילו הוצמד לה מדריך אישי אשר היה מדריך אותה באופן אישי הן לגבי ההחלקה, הן לגבי היציאה מהרחבה והן לגבי אופן הנפילה, היתה התאונה, קרוב לודאי, נמנעת". דא עקא שאין ספק כי לא ניתן לדרוש מהמערערת להצמיד מדריך אישי לכל מחליק, ואין בכך כל סבירות. למעשה גם השופטת קמא מציינת בפסק-דינה כי אין להצמיד לכל מחליק מדריך (עמ' 4 לפסק-הדין). בצדק מציין המומחה מטעם המערערות, מר בוריס דרבקין, כי גם אם היה מדריך שהיה אוחז בידה של המשיבה לא היה הדבר מונע את נפילתה. בנסיבות אלה המסקנה היא כי לא ניתן היה לייחס למערערת רשלנות שכתוצאה ממנה אירעה התאונה, וזאת אפילו אם היה מקום ליחס לה רשלנות כלשהי. יש גם ממש בטיעון המערערות כי מדובר בנסיבות המקרה בהסתכנות מרצון של אדם הבא להחליק ומקבל עליו את הסכנות הרגילות בספורט זה. יפים לכאן הדברים אליהם מפנים עיקרי הטיעון מטעם המערערות מתוך ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113:   "מי שמשתמש במתקן ספורט אם כמשתתף ואם כצופה עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה מקבל את הסכנות הטמונות בו במידה שהן ברורות ונחוצות.." (שם, בעמ' 126).   וכן מתוך ע"א 258/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ' נחמיאס פ"ד כט(1) 63:   "עלינו לשאול איפה בכל מקרה שלושה דברים: את מידת הסכנה, את הקושי למונעה וההוצאה הכרוכה בכך ואת האינטרס הציבורי שבמתן השירות על אף סכנתו. במאזן השיקולים האלה עלול האחרון להיות עדיף. אין לך מתקן שאיזה 'שלומיאל' אינו יכול להיפגע בו ולהלכה אין לך פגיעה שאין למונעה על ידי נקיטת אמצעים כלשהם. להלכה ניתן לדרוש מכל ספק שיעמיד שומר על יד כל מתקן ומכל בעל בריכה שיעמיד מציל לכל רוחץ, אך דרישות אלה אינן מעשיות ועל כן אין קובעים על פיהן את מידה הזהירות הסבירה הנדרשת מהספק" (שם, בעמ' 75).   כך גם בענייננו אין לדרוש להעמיד מדריך לכל מחליק.   אירועי נפילה עקב החלקה באותו משטח עצמו נדונו במספר מקרים (ע"א (י-ם) 408/98 בן אברהם נ' כלל ; ת.א. 3230/97 (בימ"ש שלום הרצליה בס נ' מרכז קנדה; ת.א. שלום פ"ת 2526/98 בראון נ' מרכז קנדה ), ובכולם נקבע כי אין מדובר במקום מסוכן וכי היתה הסתכנות מרצון מצד הנפגע. מאידך גיסא הועלו אתר החלקה זה ואתר החלקה נוסף על שולחן הדיונים בשני ערעורים שנדונו בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, ובהם הוטלה אחריות על המערערת בצד רשלנות תורמת של הנפגעים. בע"א (חיפה) 597/95 פוגל נ' מרכז תרבות, נוער וספורט (פס"ד מיום 26.6.96- לא פורסם), קובע כב' הנשיא (כתארו אז) סלוצקי כי גם אם מדובר בפעילות ספורטיבית הרצופה סיכונים, אין הדבר פוטר את המשיבה (המערערת שבפנינו) מנקיטת אמצעי זהירות כנגד סכנה מנסיבות שניתן לצפותן. בפסק זה נקבע כי העובדה שמדובר בהחלקה על משטח קרח למי שאינו מאומן לכך יוצרת סיכון של נפילה וכי זו סכנה צפויה שהסתברותה גבוהה. נקבעה רשלנות המערערת בשל אספקת נעלים שאינן תואמות ואי הצמדת מדריך לנפגעת. גם במקרה זה דובר במחליקה שאיבדה את שווי משקלה בשלב היציאה מהמשטח. במקרה אחר שנדון בע"א (חיפה( 4457/99 נחאס נ' החלקרח בע"מ (פס"ד מיום 30.12.01 - לא פורסם) מדובר היה בנפילה במתקן החלקה על הקרח המצוי בקניון שבמפרץ חיפה. בית-משפט השלום דחה את התביעה בקובעו כי לא הוכחה הפרת חובת זהירות קונקרטית מצד המשיבה, מפעילת האתר. הערעור על כך התקבל ברוב דעות השופטים פינקלמן וגרג'ורה כנגד דעתה החולקת של כב' השופטת שטמר. במקרה זה המערערת נשענה על הקיר שמסביב למשטח ההחלקה, החלה לצעוד באיטיות כשהיא נשענת על הקיר, ותוך כדי הליכה מעדה ונפלה על משטח הקרח. כב' השופט פינקלמן קובע כי "החלקה על משטח קרח למי שאינו מיומן, יוצרת סיכון של נפילה וסיכון זה גדל ורב כאשר המחליק על הקרח מנסה להחליק בפעם הראשונה בחייו. זוהי, למעשה, סכנה צפויה שההסתברות להתרחשותה גבוהה והנזק הוא צפוי" (סעיף 9 לפסה"ד). אמנם היו במקום שלטי אזהרה, התחזוקה היתה תקינה והיו מדריכים, אך מאחר וספורט הגלישה על הקרח אינו נפוץ בארץ אין לצפות כי כל אדם ידע כיצד להשתמש במתקני ההחלקה ויהיה מודע לסכנות הנשקפות מהם. המערערת היתה חסרת ניסיון בתחום זה ולא קיבלה מעולם כל הדרכה כיצד להחליק. על מפעילת המקום היה לפחות להמציא למערערת הסברים על סכנות הגלישה ולמסור לה דף על אמצעי הבטיחות שיש לנקוט בהם בעת גלישה. לפיכך התקבל הערעור, נקבעה אחריות המשיבה ורשלנותה התורמת של המערערת הועמדה על שליש. לעומת זאת כב' השופטת שטמר, בדעת המיעוט, הגיעה לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור. המערערת החזיקה במעקה הקיים סביב המשטח, התקדמה לאיטה לאורכו וכשסיימה לבצע כך שני סיבובים החליקה לפתע ונפלה. אין מקום לקביעת אחריות המשיבה, שכן היו במקום שלטים שהזהירו כי ההחלקה היא מסוכנת. כמו כן "ספורט ההחלקה על הקרח טומן בחובו סיכונים שהם חלק ממהותו של הספורט. לענין זה קובעת ההלכה כי התממשות סיכונים טבעיים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית, כגון נפילה בזמן קפיצה לסל, או התנגשות בשחקן אחר בעת משחק כדורגל או החלקה בעת גלישה על קרח, אינה יוצרת אחריות קונקרטית" (סעיף 4 לפסק-דינה. לביסוס מסקנה זו מאוזכרים הדברים שהובאו לעיל מפרשת ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ). לפיכך מדובר בסיכון רגיל, כאשר "אדם בוגר מודע לכך שהחלקה על הקרח מלווה מעצם טבעה בסיכון של החלקה ומעידה". בכל מקרה לא היה בנסיבות המקרה קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין גרימת הנזק, שכן "גם אם היתה המשיבה מדריכה את המערערת בכניסה או מוסרת לה עלונים ובהם פרטים כיצד עליה להיזהר, לא הוכח כי ישנם אמצעים נוספים או טובים יותר מאשר ללכת לאט, צמוד למעקה, כאשר מחזיקים במעקה. זה בדיוק מה שהמערערת עשתה. בנסיבות אלה לא הוכח כי היה באזהרה כלשהי על עצם הסכנה או כיצד יש להתנהג על הקרח, כדי למנוע את התאונה" (סעיף 5 לפסה"ד). המערערות שבפנינו נאחזות בדעת המיעוט וטוענות כי לא ברור כלל ועיקר איזו עוד הוראת בטיחות היתה מסייעת לתובעת שלא ליפול. התוצאה מקבלת עמדת הרוב הינה כי בכל מקרה שבו לא ניתנת הרצאה מדוקדקת על כל הסיכונים הכרוכים בספורט ההחלקה על הקרח, כולל החלקה ונפילה, בין אם מדובר במחליק מנוסה ובין מחליק בלתי מנוסה, תהא בכך הפרת חובת הזהירות של מרכז הספורט, וזו תוצאה המנוגדת לדין. המשיבה מצידה משליכה יהבה על המסקנות המצויות בפסק-דין הרוב.   לאחר בחינת כל הטיעונים והנסיבות דעתנו ומסקנתנו הינה כי יש מקום לבכר את עמדת המיעוט, על כל טעמיה ונימוקיה, על פני עמדת הרוב בפרשת נחאס הנ"ל. במקרה דנן לא באזהרה אמורים הדברים, אלא בהצמדת מדריך לכל מחליק בלתי מנוסה, וזו דרישה שאין לאמצה הן מבחינת מדיניות משפטית והן משום שלא הוכח כדבעי כי הדבר היה מונע את נפילת המשיבה. התוצאה היא כי מטעמים אלה יש לקבל את הערעור ולדחות את תביעת המשיבה כלפי המערערות.   לחילופין בלבד, נתייחס בקצרה גם לענין הנזק. בסוגיה זו יש מקום להתערבות בשתי סוגיות בלבד: האחת - לא היה מקום לפסיקת פיצוי בשל הפסד שכר לעבר, שעה שהמערערת קיבלה את משכורתה ממשרד החינוך עבור תקופה זו. השניה - הדרך הנכונה היתה לנכות את הרשלנות התורמת לפני הפחתת תגמולי המל"ל (ראה קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהד' 4- סעיף 394 והפסיקה המאוזכרת שם).         11. סוף דבר - הערעור מתקבל, תביעת המשיבה נדחית בזאת. על המשיבה לשלם למערערות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מהיום. הערבון יוחזר למערערות.  תאונות החלקהתאונות נפילההחלקה על הקרח