בוררות בורסת היהלומים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול בוררות בורסת היהלומים: בקשה לביטול פסק בוררות (סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח1968-). הפסק ניתן ב- 7.6.98 על ידי מוסד הבוררות של בורסת היהלומנים הישראלית בע"מ. הבקשה מעוגנת בסעיף 24(10) לחוק הבוררות: "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד." העילה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות משקפת את חשיבות יישומם של כללי הצדק הטבעי אף במחיר התערבות בהליכי בוררות, הנהנים מאוטונומיה רחבה. (רע"א 95/6724 רות הוכמן נ' י. פ. יבואנים ומפיצים ציוד 1988 בע"מ, דינים עליון, כרך מד 114, בעמ' 4/3; ע"א 86/254 איליט בע"מ ואח' נ' אלקו חרושת אלקטרומכנית בע"מ פ"ד מב(1) 298, 303; פרופ' סמדר אוטולנגי בוררות, דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת עמ' 465). ברם, עילה זו אינה מתגבשת על נקלה ובית המשפט מקפיד בבדיקת התנאים לקיומה. נסקור בקצרה את עובדות המקרה שבפנינו; סכסוך בין יהלומנים על זכויות ביהלומים שהובאו מתאילנד לישראל ביוזמת המבקשים בשנת 1996, הועבר בהמלצת בית משפט לבוררות בפני מוסד הבוררות של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ. בבוררות השתתפו 14 בעלי דין, התנהלו 22 ישיבות, נחקרו עדים. ב- 5.5.97 ניתן פסק בוררות בהיר וענייני. הבוררים הורו על חלוקת כספים וטובין שהופקדו בבורסת היהלומים ובנאמנות, פסקו בתביעות הדדיות של הצדדים והמליצו על צעדים משמעתיים נגד המבקשים. בעלי הדין לא הלינו על הפסק למעט שני המבקשים, אב ובנו, אשר עתרו לביטולו. אחת הטענות שהעלו המבקשים היתה כי הבוררים סרבו לשמוע קלטות שהיו ברשות המבקשים ומכאן כי לא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה להביא כל ראיותיהם (סעיף 24(4) לחוק הבוררות). במהלך הדיון הועלתה הצעת בית משפט להחזיר, לפנים משורת הדין, את העניין אל הבוררים הנכבדים על מנת שיאזינו לקלטות, יעיינו בתמליל ויהיו רשאים לשנות את פסק הבוררות, אם ימצאו זאת לראוי, לאור האמור בקלטות. הודגש כי אין הכוונה לפתיחת היריעה מחדש ואף נקבע מועד קצר של שבעה ימים למתן החלטת הבוררים. כמו כן נאמר בהצעה כי פסק מתוקן יוגש לאישור בית משפט "ללא עוררין" ואילו אם לא יוחלט על שינוי, יאושר הפסק המקורי. המבקשים נכחו אישית בדיון עת הובהר, הבהר היטב, כי לא יורשו טיעון או הצגת מסמכים בפני הבוררים: "לפנים משורת הדין מוצע לקבוע ישיבת בוררות בהקדם אך ורק לצורך הגשת הקלטות המתומללות... הבוררים יעיינו בתמליל ויהיו רשאים להאזין לקלטות באמצעות ציוד שיסופק להם על ידי המבקשים ועל חשבון המבקשים בישיבה זו לא ישמעו עדים ולא תשמענה טענות." (פרוטוקול ה.פ. 97/906 מה18.5.98-). לאחר התייעצות התקבלה ההצעה וניתן לה תוקף של החלטה. בהתאם להחלטה נערכו ב- 2.6.98 וב- 4.6.98 שתי ישיבות בוררות. הבוררים שמעו את הקלטות ודנו בהשפעתן על תוצאת פסק הבוררות. הצדדים לבוררות לא נכחו בישיבות אלה פרט לעו"ד עיני, היועץ המשפטי של הבורסה ובא כוחם של משיבים 1-2. ב- 7.6.98 ניתן פסק בוררות מתוקן שבו שינו הבוררים את החיוב הכספי ביחסים בין המבקשים לבין משיב 3 וצמצמו את הצעדים המשמעתיים נגד המבקשים. טענות הצדדים: שוב עתרו המבקשים לביטול פסק הבוררות, הפעם בטענה כי מהלך הבוררות לקה בפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. לטענתם הופתעו המבקשים לשמוע כי עו"ד עיני נכח בשתי ישיבות הבוררות שזומנו לפי החלטת בית משפט. זאת למרות שעו"ד עיני ייצג בהליכי הבוררות את המשיבים 1-2 והשפעתו ניכרה על חבר הבוררים. מבקש 2 הצהיר בתמיכה לבקשה: "נוכחותו של עו"ד עיני במהלך התיעצות פנימית של הבוררים קודם למתן החלטתם הינה פגם ועוול הזועק לשמיים שכן, לא התקיימה כל ישיבת בוררות, לא נשמעו ראיות ולא היו אמורים להטען כל טענות. מדוע אם כן היתה נוכחותו של עו"ד עיני חיונית לבוררים על מנת לגבש דעתם בנוגע לפסק הבוררות המתוקן ומדוע מצא עו"ד עיני לנכון להשתתף בהתיעצות הפנימית של נותני פסק הבוררות?" משיבים 1-2 טענו כי התנהגות המבקשים נגועה בחוסר תום לב. הם ביקשו לדחות הבקשה לבטול הפסק השני ולאשרו (סעיף 28 לחוק הבוררות). לטענתם המבקשים הם אשר יזמו את נוכחותו של עו"ד עיני בישיבות הבוררות ושכנעוהו להשתתף בהן. משום כך מנועים הם מלעתור לביטולו של הפסק מהנימוק של פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. הבקשה לביטול הפסק השני הוגשה לטענתם בחוסר תום לב, לאחר שהתברר למבקשים כי תיקון הפסק לא שינה את התוצאה באופן משמעותי, כפי שציפו. משיב 3, אשר לא היה צד להסכמה להחזרת הענין אל הבוררים הנכבדים, על אף חשיבות ההחלטה לגביו, הצטרף אל המשיבים האחרים בבקשה לאשר את פסק הבוררות המקורי או המתוקן. משיב 3 תמך בעמדת המשיבים 1-2 והפנה אף הוא אל ההתנהגות חסרת תום הלב של המבקשים, אשר הטעו לדבריו את בית המשפט ופגעו בשמו הטוב של עו"ד עיני. דיון: צד לבוררות המסב ביחידות עם בורר היושב בעניינו, מבלי ליטול את הסכמת יריבו, אינו נוהג כראוי. לכאורה, ניתן לשקול בנסיבות אלה קיומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות: "המבקש לפסול שופט או בורר מהטעם האמור אינו חייב להוכיח, שהיה פגם כלשהו באופן ניהול המשפט או הבוררות או בהחלטותיו של השופט או הבורר; עצם ההוכחה בדבר ניגוד האינטרסים שעלול היה להיווצר בשל מצבו או בשל מעמדו של השופט או הבורר ובדבר השפעה אפשרית על תוצאות הדיון כתוצאה מכך - מספיקים". (ע"א 86/254, בעמ' 303 וראו גם: ה"פ 93/658 (ת"א) פלגל (1988) בניה ופיתוח בע"מ נ' גבאו אסטבלישמנט ואח', דינים מחוזי, כרך א 361; מ. שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט, 87; ד"ר י. זוסמן, דיני בוררות, מהדורה שניה מורחבת, 1962, בסעיף 151). אולם, לא כך פני הדברים במקרה שבפנינו. לאור ההוראה המפורשת בהחלטה מה- 18.5.98 כי ישיבת בוררות תזומן "אך ורק לצורך הגשת הקלטות המתומללות.." וכי בישיבה זו לא ישמעו עדים וטענות, לא היה מקום להתייצבות עו"ד עיני בישיבת הבוררות אשר זומנה על פי אותה החלטה. אולם התברר כי נוכחותו של עו"ד עיני היתה פרי יוזמת המבקשים באמצעות שלוחם ובא כוחם עו"ד משה ברגר. עו"ד ברגר הפציר בעו"ד עיני להשתתף בישיבות הבוררות שנועדו לקיים את החלטת בית משפט. עו"ד עיני הסביר כי היסס להענות לבקשה שהופנתה אליו באמצעות שלוחם של המבקשים, והציג דרישה כי תועלה על הכתב. במכתב מה17.6.98-, שנכתב על פי דרישתו של עו"ד עיני, העלה עו"ד ברגר הנימוקים להזמנתו של עו"ד עיני להשתתף בישיבות הבוררות: "מאחר ואני מכיר אותך באופן אישי שנים רבות החלטתי, לאחר יום או יומיים, להתקשר אליך, כיועץ המשפטי של בורסת היהלומים, וכאיש המוכר לי כאדם אינטיליגנטי ובעל אינטגריטי. הסברתי לך את מצבה של משפחת טיליוף המעונינת שיעשה עימה צדק וחששה שהבוררים יהססו לשנות פסק דינם שמא הציבור יראה זאת בעין לא יפה וכגילוי של חולשה מצדם. בעקבות זאת העליתי בפניך את הרעיון שאתה תשתתף גם כן בישיבה בה יושמעו הקלטות. הסברתי בקשתי בכך שאני מאמין שנוכחותך בישיבה תתרום לרצינות הדיון ולכך שהחומר ישמע וינותח על ידם בצורה מקצועית ומעמיקה. בתום השיחה אמרת שתהיה מוכן להשתתף בישיבה בה הושמעו הקלטות. מיד לאחר שיחתנו התקשרתי ליוסף טיליוף והודעתי לו על היענותך לבקשתי. טיליוף לא הגיב בשלילה להודעתי." עינינו הרואות כי המבקשים הם אשר הזמינו את עו"ד עיני להשתתף בישיבות הבוררות. באותה עת ידעו המבקשים היטב כי בנוסף לתפקידו כיועץ המשפטי של הבורסה, מיצג עו"ד עיני את המשיבים 1-2. עו"ד עיני אף ייצג את המשיבים הללו בבוררות. זאת ועוד, הסביר עו"ד עיני כי יצא מנקודת הנחה, שתוכן הקלטות עשוי להשפיע בסכסוך שבין המבקשים ומשיב 3 בלבד וכי לא היה בהן כדי לשנות את התוצאה לגבי מרשיו משיבים 1 ו2-. כאן המקום לציין, כי המבקשים הם אשר הפרו את החלטת בית המשפט שניתנה בהסכמתם ואת רוח ההחלטה. מבקש 2 נחקר על תצהירו והודה כי הוא ובני משפחתו ניסו להגיש לבוררים ראיות נוספות ואף לטעון בפניהם, בניגוד להחלטה מיום 18.5.98: ש.מה ביקשת מהבוררים לקבל בנוסף לקלטות? ת.הגשתי להם את התמלילים, הגשתי להם פרוטוקול בוררות רלוונטי שמוכיח את ההבדלים בין התשובות של מר ופניש לבין התמליל. כל החקירה שלי בבוררות הסתמכה על כך שמר ופניש שיקר בכל מילה שלו... ... אני כתבתי מסמך לבוררים, לא ביקשתי מהם לקבל את זה. הנחתי את זה על השולחן ובאותו רגע שהגשתי את זה, שאלו הבוררים מה זה, מר עיני אמר שאסור להגיש זאת ומותר להם לקרוא רק את התמלילים, ומיידית כל החומר שמר עיני מחזיק עתה ביד לא קיבלו. ... ראיתי את עו"ד עיני יוצא כעבור שעה וחצי. הבוררים ישבו עוד שעה. בסיום הישיבה נכנסתי לחדר הבוררים ודיברתי עם הבוררים בנושא אחר, לא נושא שקשור לבוררות זו... ... ש.היה מסמך שאביך רצה להכניס לבוררים? ת.נכון. מדובר במסמך שאני חושב שאמי כתבה וביקשה שתינתן לנו אפשרות לתבוע את משפחת ופניש. אבי ניסה להכניס את המסמך." (פרוטוקול מ18.6.98- עמ' 2-3). המבקשים ניצלו לרעה את ההזדמנות שהוענקה להם בבית-המשפט, ניסו להטות הכף לטובתם ולא הסתפקו בהגשת הקלטות, שנשמעו בהעדר מר ופניש ובאי כוחו. רק משניתן הפסק המתוקן, אשר לא עלה בקנה אחד עם ציפיותיהם, החליטו לחזור על הבקשה לביטול הפסק. המבקשים לא נרתעו מפגיעה בשמו הטוב של היועץ המשפטי לבורסת היהלומים, באיצטלה של רדיפת צדק. נחה דעתי כי נוכחותו של עו"ד עיני בישיבות הבוררות לא פגעה בשיקול דעתם העצמאי של הבוררים ובמראית פני הצדק, אף כי אין בדברים אלה כדי לעודד התנהגות דומה בעתיד. המשיבים טענו טענת מניעות המבוססת על התנהגות המבקשים. אכן התנהגות המבקשים מעמידה כנגדם מחסום דיוני: "כלל .. הוא שצד לבוררות, אשר במו ידיו יצר עובדה מסויימת, לא יורשה להביא אותה עובדה כבסיס לטענת ביטול הפסק". (פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת, עמ' 478). בנסיבות שהוכחו מנועים המבקשים מלטעון כי השתתפותו של עו"ד עיני בישיבות הבוררות הנוספות מקימה להם עילה המעוגנת בסעיף 24(10) לחוק הבוררות. זאת ועוד, המבקשים לא באו לבית המשפט בידיים נקיות שכן התייצבו בפני הבוררים, ניסו להגיש מסמכים, עמדו מאחורי הדלתות והאזינו, ניסו לבוא בדברים עם הבוררים ולהשפיע בדרך לא דרך על שיקול דעתם. אם לא די בכך הרי שהעלימו מבית המשפט את פנייתם אל עו"ד עיני להיות נוכח בישיבות הבוררות בעת השמעת הקלטות ובכך חשפו את שמו הטוב של פרקליט נכבד בפני פגיעה חמורה. זכותו של אדם לשם טוב הוכרה לא אחת בפסיקה כזכות יסוד ראויה להגנה. על מהותה וחשיבותה של הזכות לשם טוב עמד בהרחבה הנשיא ברק בע"א 89/214 אבנרי ואח' נ' שפירא ואח': "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעיתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים, כי "לשון הרע הורגת", וכי כל המלבין את פני חברו ברבים "כאילו שופך דמים", ואפילו סלח האדם עליו הוצא לשון הרע, הריהו "בוער מבפנים". אין להתפלא איפוא, כי תפיסתנו הינה, כי "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז,א). נאמר במקורותינו, כי "לא נחתם גזר-דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד" (רמב"ם, דעות, ז). גם בתרבות המודרנית הכללית, אשר אנו חלק ממנה תופס שמו של אדם מקום מרכזי. כך למשל ידועים דבריו של יגו באותלו של שיקספיר, האומר: "Good name in man and woman, dear my lord, is the immediate jewel of their souls; who steals my purse steals trash 'tis something, nothing; 'twas mine, 'tis his, and has been slave to thousands; but he that filches from me my good name robs me that which not enriches him and makes me poor indeed". (אותלו, מערכה שלישית, קטע שלישי). (ע"א 89/214 אבנרי ואח' נ' שפירא ואח', פד"י מג(3) 840, 856). לאור האמור נדחית הבקשה לביטול פסק הבוררות. בשלב זה מתעוררת השאלה האם יש מקום לאשר את הפסק המתוקן שהוכנסו בו שינויים על יסוד חומר שהוקלט ביוזמת המבקשים בתאילנד ונבחר על ידם במגמתיות, מבלי לקבל את תגובתו של מר ופניש, אשר נעדר מההליך. באי כוחו של מר ופניש עוה"ד א.גיל ו-י.שלוש השאירו לשיקול דעת בית המשפט הבחירה. נטיית הלב היא לאשר את הפסק המקורי אשר ניתן על ידי הרכב בוררים מיומן ואך לפנים משורת הדין הוחזר אל הבוררים לעיון נוסף. אולם ההחלטה מה18.5.98- מכבידה על תוצאה זו. על כן מאשרת אנכי את פסק הבוררות המתוקן. המבקשים ישאו בהוצאות משיבים 1 ו2- בסך 10,000.- ש"ח, והמשיב 3 בסך 10,000.- ש"ח, צמוד כדין. בוררותיהלומיםיישוב סכסוכים