ביטול כתב אישום - כיול מכשיר למדידת מהירות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול כתב אישום - כיול מכשיר למדידת מהירות: 1. בפניי טענה מקדמית שעניינה בקשה לביטול כתב אישום. לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בפסיקה אליה הופנה בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להיענות לבקשה ולבטל כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, כפי שיפורט להלן; 2. עסקינן בעבירת מהירות 132 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, אשר נמדדה במכשיר מדעי נייח למדידת מהירות, מסוג מולטונובה ואשר הונצחה במצלמה. מועד האירוע - 26.5.2007. 3. טוען ב"כ הנאשמת, כי דין כתב האישום להתבטל נוכח פסיקת כבוד בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כב' הש' ר. ברקאי, מיום 26.10.09 בע"פ (ב"ש) 4556/07 מדינת ישראל נ' דומב בילה (להלן: "פרשת דומב") , בערעור על פסק דינו של כב' הש' ד. לנדסמן ב-ת (ב"ש) 7323/03 מ"י נ' דומב בילה. 4. הטענה שהוכרעה בפרשת דומב, נגעה לאי כיול תקופתי של מכשיר המולטונובה במעבדה מתאימה, לשם הבטחת אמינות תוצאת המדידה. לא היה חולק, כי משטרת ישראל מבצעת אך בדיקות תקינות תקופתיות למכשיר, בהתאם לנוהל יצרן. גם לא היה חולק, שהמכשיר, לא עובר כיול תקופתי. וכך העידו עדי התביעה בפרשה זו בבית המשפט דלמטה : "אני לא מבצע כיול במכשיר אלא רק בדיקה למכשיר". "לא עברתי הכשרה לבצע כיול, וגם בפועל לא מבצע" (עדות עת/1, פרו' עמ' 2). "אני לא עושה כיול" (עדות עת/2 עמ' 20 לפרו' ש' 5). בנסיבות העניין, ולאחר שמיעת חוות דעת מומחה ההגנה, שלא הופרכה, הגיע כב' בית משפט קמא למסקנה, כי בהעדר כיול תקופתי למכשיר, נותר ספק בדבר אמינות תוצאת המדידה, מסקנה שהובילה לזיכוי הנאשמת. משטרת ישראל, כאמור, ערערה על פסק הדין. במסגרת ההליך בערעור חזרה המשטרה על הצהרתה, כי אינה מבצעת כיול תקופתי למכשיר, במסגרת מעבדותיה או במעבדה אחרת, אלא אך בדיקת תקינות למכשיר. עמדת ב"כ הפרקליטות בטיעוניו בפני ערכאת הערעור היתה כדלקמן: "אנו טוענים שאנו לא צריכים לערוך בדיקות כיול" (עמ' 4 לפרו' מיום 21.2.08 שו' 10). עוד נטען כי: הוראות היצרן אינן מחייבות ביצוע כיול המכשיר; אין חובת כיול תקופתי מכוח תקן ישראלי כלשהו; אין חובת כיול מכוח הוראת תקנות המשקולות והמידות, תשכ"ג- 1963 (להלן:"תקנות המשקולות"); אין חובה לבצע כיול במעבדה מוסמכת כלשהי ועל מעבדת משטרת ישראל אין חובה שבדין להיות כפופה לרשות הלאומית להסמכת מעבדות; כב' הש' ר. ברקאי, בשיבתה כערכאת הערעור, דחתה את ערעורה של המשטרה ואישרה את קביעתו של בית משפט קמא, בזו הלשון: "קביעתו זו של בית המשפט קמא, מעוגנת היטב בתשתית ראיתית, אשר באה בפני בית המשפט קמא, אשר התרשם מן המומחה ועיגן מסקנותיו היטב בתשתית הראיתית והמשפטית" (עיינו: סע' 11 לפסק הדין של ערעור). עוד נקבע, כי רשות האכיפה, חייבת לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להבטיח, שתוצאת מדידות באמצעות מכשירים בהם עושה שימוש, יהיו אמינות ומדויקות ברמת הדיוק האפשרית הגבוהה ביותר (עיינו: סע' 15 לפסק הדין). בנוסף, צוין בפסק הדין של ערעור כי: "גם אם אין חלה על מעבדת משטרת ישראל חובה שבדין להיות כפופה לרשות הלאומית להסמכת מעבדות או חובה חוקית לכייל את מכשיריה, עדיין חייבת היא להיות זהירה ולעשות כן בין על ידי הכפפתה לרשות ובין על ידי ביצוע כיולים למכשירים שבחזקתה במעבדות מורשות מתאימות" (סע' 16 לפסק הדין של ערעור). סיכומו של עניין, הגיע כב' בית משפט שלערעור למסקנה, כי הצורך בכיולו של מכשיר מדידה כרוך בשאלת אמינות תוצאת המדידה של המכשיר. משטרת ישראל, לא הגישה בקשת רשות לערער על פסק הדין של ערעור, מכאן שפסק הדין בפרשת דומב, המחייב כיול תקופתי של מכשיר המולטונובה, לשם הבטחת אמינות המדידה, הפך חלוט (להלן גם: "פסק הדין החלוט") . טענות ההגנה בתיק דנן 5. הסניגור מבקש להסתמך על פסק הדין החלוט, שניתן בפרשת דומב ועל אישור התובעת, לפרוטוקול, כי גם היום "המשטרה לא עושה כיול תקופתי, כי לא צריך". מכאן, מסיק ב"כ הנאשמת, כי שיטת העבודה והתחזוקה של המכשיר נכון ליום העבירה, נשוא כתב האישום, לא השתנתה בהשוואה לשיטת העבודה ותחזוקת המכשיר עליה העידו עדי התביעה בפרשת דומב, שפסק הדין בעניינה הפך חלוט. ב"כ הנאשמת, מבקש לבטל האישום, מן הטעם שהמשטרה לא ביצעה את המוטל עליה על פי פסק הדין החלוט, לשם הבטחת אמינות תוצאות המדידה. לדידו, אין הצדקה להטריח את הציבור ובתי המשפט לתעבורה, שוב ושוב, בשמיעת ראיות של מומחים, להוכחת טענה, שכבר הוכרעה בפסק דין חלוט. ב"כ הנאשמת, היפנה להוראת המחוקק לפיה, בית המשפט מונחה על ידי פסיקה של בית המשפט המחוזי; ב"כ הנאשמת הפנה גם לידיעה השיפוטית, כי במדינות מערביות נוהגים לכייל מכשירים ולהציג תעודות כיול, כחלק מראיות התביעה להוכחת תקינות ואמינות מדידה; טענות התביעה 6. ב"כ התביעה, ביקשה לדחות טענות ההגנה והפנתה את בית המשפט לע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נ' מ"י (להלן: "פסק דין בראונשטיין") ולע"פ 4682/01, רע"פ 2216/01 גבריאל לוי ומשה עטיה נ. מ"י (להלן:"פסק הדין לוי ועטיה") וטענה, כי יש להקיש מהלכות בית המשפט העליון בעניין חזקת אמינות המכשירים, שעניינם נדון בפסקי הדין הנ"ל, לסוגיית אמינות מכשיר המולטונובה, בו עסקינן, תקינותו ואופן הפעלתו, וכי על הטוען אחרת- להביא חוות דעת מומחה להוכחת טענתו. ב"כ התביעה הפנתה גם לת (י-ם) 11893/07 מי' נ. עוזרי עינת מלכה (7.3.10) (הרכב השופטים: י. ריבלין, א. טננבוים,א. חן) , שקבע קביעות מהותיות לענין אמינות מכשיר הינשוף ואמינות תוצאות המדידות על פיו (להלן: "פרשת עוזרי"). ב"כ התביעה מתנגדת לכך, שבית המשפט יסתמך על פרוטוקולים של בית משפט אחר. ב"כ התביעה העלתה טענות נוספות, שלדבריה תומכות בנוהל עבודת המשטרה והיא סבורה כדלקמן: - כי פעולות מכשיר המולטונובה מעוגנות בחוק; - כי הוראת סעיף 27א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961(להלן: "פקודת התעבורה") קובעת, כי התמונה מהווה ראיה לביצוע עבירה ומקימה חזקת קבילות; - כי כב' הש' ר. ברקאי שמה עצמה מעל לחוקי הכנסת, בקביעתה, נוכח העובדה שהחוק אינו מחייב ביצוע כיול, מה גם שלא קבעה כל כמה זמן יש לכייל את המכשיר; ב"כ התביעה, הפנתה את בית המשפט לתוכן המלצת הפרקליטות (ת/2) להגיש ערעור על פסק דינה של כב' הש' ר. ברקאי בתיק אחר, העוסק באותה סוגיה של אי כיול מכשירי מדידה, שניתן לאחרונה, ביום 2.3.10- ע"פ (ב"ש) 5355/08 מ"י נ' עמיקם לוין (להלן: "פסק דין עמיקם לוין") אלא, שבפסק דין זה דובר באי כיול מכשיר הממל"ז, שהינו מכשיר נייד למדידת מהירות. ב"כ התביעה ביקשה לבחון את השיקולים המפורטים בהמלצת הפרקליטות, הואיל ומדובר באותה סוגיה. תשובת ההגנה 7. ב"כ הנאשמת ביקש לדחות טענת ב"כ התביעה לפיה, מכשיר המולטונובה אושר קונקרטית על ידי המחוקק בסעיף 27א לפקודת התעבורה. כמו כן, היפנה להוראת סעיף 27א (ב) לפקודת התעבורה המסמיך את מחוקק המשנה לקבוע הוראות בדבר אופן השמירה, אחזקה וטיפול במצלמות ובסרטים, בדיקתן וקביעת תקינותן של מצלמות וטען, כי הואיל והשר לא קבע מהן הבדיקות הנדרשות לבדיקת תקינות המצלמות אין לטענת ב"כ התביעה לפיה, המכשיר אושר בחוק, על מה לסמוך וכי זו נטענה בעלמא, ללא ביסוס חוקי. ב"כ הנאשמת הביע תמיהה על כך, שב"כ התביעה ביקשה מבית המשפט לאמץ את קביעת כב' ההרכב בירושלים בפרשת עוזרי אשר התייחס לסוגיית הכיול, והביע משאלה, כי משטרת ישראל תאמץ את פסק הדין על כל חלקיו. ב"כ הנאשמת סבור, כי יש לאבחן בין ההלכות, שנקבעו בבית המשפט העליון בפסקי הדין, אליהם הפנתה ב"כ התביעה, לבין הסוגיה נשוא ההחלטה דנן. הכרעה 8. אין חולק, כי משטרת ישראל לא הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של ערכאת הערעור בפרשת דומב מיום 26.10.09, שעסק, קונקרטית, באי כיול מכשיר המולטנובה וההשלכה שיש לאי הכיול על אמינות תוצאת המדידה. פסק הדין הפך חלוט ובית משפט זה, שמונחה על ידי הערכאה הגבוהה ממנו (סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה) מאמץ את קביעות כב' הש' ר. ברקאי בפרשה זו ותמים דעים עם קביעותיה לפיהן, יש צורך בכיול תקופתי על מנת, להבטיח אמינות תוצאת מדידה במכשיר. 9. אכן, כב' בית המשפט העליון קבע חזקת אמינות למכשירי מדידת מהירות שונים, בהתייחס למכשיר למדידת מהירות (11 - KR ) בפסק דין בראונשטיין ובהתייחס למכשיר הממל"ז בפסק דין לוי ועטיה, שאוזכרו לעיל. והגם, שאין פסק דין דומה של בית המשפט העליון, לעניין מכשיר המולטונובה, סבור בית משפט זה, כי מכשיר המולטונובה הינו מכשיר מדידה אמין, בהסתמך על הניסיון,שנצבר במהלך השנים בבתי משפט לתעבורה והידיעה השיפוטית, שיש לבית משפט זה בשיבתו כשופט לענייני תעבורה, עליו רשאי הוא להסתמך (עיינו:ע"פ(ים) 1813/98 שבח נ. מדינת ישראל תק-מח 98 (4) 534(1998),וכן "סוגיות בדיני תעבורה-דין וסדרי דין" ( 2009 ) כרך א , פרק ח' עמ' 447-449). אולם , יש להבדיל בין אמינות מכשיר לאמינות מדידה. קביעת חזקת אמינות מכשיר אינה, בהכרח, מובילה למסקנה, שכל תוצאות המדידה באמצעותו, תהינה אמינות . אמינות מדידות תלויה בתקינות מכשיר, באופן התחזוקה, באופן הפעלתו, זאת בנוסף להוכחת מיומנותו והסמכתו של המפעיל. ניכר , כי המשטרה אינה מבחינה בין אמינות מכשיר, שאינה מוטלת בספק על מותב זה, לבין אמינות תוצאת מדידה, באמצעותו (עיינו: סעיף 10 לת/2). ניסיון הפרקליטות לטעון, שאין צורך כלל בכיול מכשיר מדידה אלקטרוני לשם הבטחת אמינות תוצאה, תוך השוואה לאמינות מדידת אורך באמצעות סרגל, שחלקו נשבר (דוגמה המופיעה בסיפא סעיף 7 להמלצת הפרקליטות- ת/2) עם כל הכבוד, לא נכון ולא משכנע. יתכן מצב, כי מכשיר יהיה תקין אך ברגע נתון לא ידייק ויהיה זקוק לכיול, דוגמת שעון שיכול שיהיה תקין אך זקוק לכיוון מול אב מידה (שעון אחר). בהעדר כיול תקופתי למכשיר לא ניתן לקבוע, בוודאות הנדרשת להרשעה בהליך פלילי, כי תוצאת המדידה במכשיר משקפת את מהירות הרכב, שנמדד. מאחר שאין חולק, כי לא נעשה כיול תקופתי כלשהו הרי, שגם טענת ב"כ התביעה, כי השופטת ר. ברקאי לא קבעה את פרק הזמן בו חייב המכשיר לעבור כיול, אין בה כדי לסייע לה. 10. מפתיע, שב"כ המדינה, היפנתה בטיעוניה גם לפסק דינו של כב' ההרכב בבית המשפט השלום לתעבורה בירושלים בפרשת עוזרי, בהתייחס לסוגיית הכיול של מכשיר הינשוף, שנועד למדוד רמת ריכוז אלכוהול בגופו של אדם. ב"כ התביעה ביקשה לסמוך על החלטת ההרכב, בסוגית הכיול ולהסיק ממנה, כי אין חובת כיול תקופתי ו/או אין חובה שהכיול יתבצע במעבדה מוסמכת, כשלמעשה המשטרה מתעלמת מההשלכות, שיש גם לפסק דין זה על כיול המכשיר, אמינות המדידה באמצעותו ועל האכיפה ברחבי הארץ. 11. סוגיית אי כיול מכשירי מדידה על ידי משטרת ישראל, הובאה לפתחו של בית משפט זה, גם בתיקים אחרים בתקופה האחרונה, בתדירות גבוהה. נציגי משטרת ישראל חזרו וטענו בפני בית המשפט, כי אין בפסיקות ערכאת הערעור כדי להביא לשינוי מדיניות האכיפה במשטרה באופן כלשהו, ולו באופן זמני, בין אם בהתייחס לדו"חות, שנערכו עד למתן פסק דין דומב, שהפך חלוט, ובין אם בהתייחס לדו"חות, שנערכו לאחריו, על אף ששיטת העבודה ותחזוקת המכשיר לא השתנתה, והיא אינה תואמת את דרישת הכיול התקופתי שנקבעה בפסק הדין החלוט. למשטרה עמדה דומה ביחס לדו"חות, שמבוססים על מכשיר הממל"ז, אליו התייחסה ערכאת הערעור בפסק דין עמיקם לוין. 12. המשטרה דבקה בעמדה, שאין לפעול על פי הנורמה, שנקבעה על ידי ערכאת הערעור לעניין כיול מכשירים. בכך, מתנהגת המשטרה כמי שבוחר להתעלם מהחלטה שיפוטית המחייבת אותו לפעול באופן מסויים או להימנע מפעולה כלשהי, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת המשנה את אותה החלטה. נניח מקרה בו, אדם שנהג בזמן פסילה היה מעלה טענה, כי על אף שאין החלטה בדבר עיכוב ביצוע, רשאי הוא לנהוג אך בשל כך, שיש בכוונתו להגיש ערעור או בשל כך שהגיש ערעור. ברור, שטענתו לא היתה מתקבלת על ידי המשטרה וזו היתה מבקשת מבית המשפט לדחותה. גם בהליך אזרחי, אם צד מחוייב לשלם סכום כסף על פי פסק דין, הרי כל עוד אין החלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין, רשאי הזוכה לנקוט הליכים לביצועו. הדוגמאות הנ"ל עוסקות בהליך, שלתוצאותיו השפעה אך לגבי הצדדים להליך הקונקרטי בעוד, שסוגית כיול המכשירים ואמינות תוצאות המדידה באמצעותם, חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים ונודעת לו השלכה רחבת היקף. 13. לפעולות אכיפה באמצעות מכשירי מדידה, יש השלכה על ציבור גדול של אזרחים, שעושים שימוש ברכב, כאשר אופן נהיגתם נבחן בעת תנועתם בדרכים, באמצעותם. על בסיס תוצאות המדידה במכשירים, משתכללת ההחלטה אם להגיש כתבי אישום בגין עבירת תעבורה, אם לאו. משטרת ישראל חייבת להבטיח, כי תוצאות המדידה באמצעות המכשירים יהיו אמינות ברמה גבוהה, מעבר לספק סביר. אם אינה מכיילת את מכשיריה כיול תקופתי, הרי שחוטאת היא לתפקידה ומפרה את אמון הציבור בתוצאות המדידות במכשירי האכיפה. 14. הנסיון מלמד, כי המשטרה אינה מפיקה לקחים מהתנהלותה בעבר ואינה מפנימה את הצורך לעשות שינויים בדרך עבודתה, הן ביחס לתהליך הטמעת מכשירי אכיפה שמיובאים לארץ מחו"ל והן לעניין אופן תחזוקתם וכיולם, לשם הבטחת אמינות גבוהה של תוצאות מדידה באמצעותם. והנה, גם כשערכאת הערעור קובעת נורמה המחייבת כיול ופסק הדין הפך חלוט, משטרת ישראל בוחרת לעצום עיניה מההשלכות, שיש לפסק הדין על פעולות האכיפה, באמצעות מכשיר המולטונובה. ואם לא די בכך, גם לאחר, שנדחה ערעור נוסף של המשטרה בסוגיית אי כיול - בפרשת עמיקם לוין, שנגע למכשיר הממל"ז (מיום 2.3.10), דבקה המשטרה באותה שיטת עבודה ואף הפיצה חוזר (8/10 מיום 4.3.10) לפיו, יש להמשיך לאכוף, כרגיל, בכל תיקי המיכשור בבתי המשפט בכל רחבי הארץ ובמידת הצורך, יש להפנות את בתי המשפט להמלצת המשטרה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בעניין עמיקם לוין. יודגש, כי ערכאת הערעור קבעה ,כי בהעדר כיול, ספק בדיוק תוצאות המדידה של המכשיר, נותר בעינו, בין אם מדובר במולטונובה ובין אם מדובר בממל"ז, למרות נסיון המשטרה לאבחן בין שני המכשירים לעניין זה. כמו כן, נקבע, כי אין להקיש מחזקת אמינות המכשיר לגבי הצורך בכיולו, שכן הכיול מבטיח אמינות מדידה. לטענת התביעה, שאין בהוראות היצרן דרישה לכיול מכשיר, הפנתה ערכאת הערעור, בפסק דין עמיקם לוין, לעדות מומחה התביעה - מר אילן כרמית - בפרשת דומב לפיה, גם אם יצרן מכשיר אינו מציין את הצורך בכיול מכשיר אזי, כאשר מדובר בעניין חשוב, קיים צורך בכיולו של מכשיר במעבדה מוסמכת. (עיינו: סעיף 13 לפסק הדין). עוד סברה ערכאת הערעור, כי גם אם המחוקק לא מצא לנכון להכפיף את המכשירים בהם עושה משטרת ישראל שימוש, לבדיקות כיול במעבדות של רשות המעבדות, המדובר בחסר שיש לתקנו (עיינו:סעיף 15 לפסק הדין). 15. משטרת ישראל הינה רשות ציבורית וככזו, חייבת היא לנהוג בהגינות כלפי הציבור. כאשר נוצרת אי וודאות באשר לתוצאות מדידה במכשיריה, כך על פי פסיקת ערכאת הערעור, אין המשטרה, רשאית להתעלם מההשלכות שיש לה על האכיפה, ולנהוג כאילו לא נפל דבר. תפקידה של ערכאת הערעור הוא גם ליצור נורמות. תפקידה של הערכאה הראשונה הוא להכריע בסוגיה קונקרטית תוך התחשבות בנורמות, שנקבעו על ידי ערכאות הערעור ובלבד, שאינן עומדות בסתירה לקביעות בית המשפט העליון (עיינו: החלטת כב' הש' ט. חיימוביץ ע"ח 16573-04-10 מ"י נ' איהד עיסה (21.4.10) ). ההחלטות השיפוטיות של ערכאת הערעור, בסוגיית הכיול , נועדו להגן על האזרח, להביא לתיקון בעבודת האכיפה של המשטרה ולהבטיח הליך הוגן. העובדה, שגם לאחר מועד הינתן פסק הדין דומב (להלן:"המועד הקובע") ממשיכה המשטרה לדרוש הרשעת נהגים על סמך תוצאות מדידות, שנערכו לפני המועד הקובע במכשיר המולטונובה, כשאין ביטחון, כך על פי פסיקת ערכאת הערעור, באשר לרמת אמינותן במידה הדרושה בהליך הפלילי, יוצרת חוסר וודאות בקרב הציבור וחותרת תחת האינטרס הציבורי של אכיפה מרתיעה, יעילה והוגנת. התכלית העומדת בבסיס פעולות האכיפה המשטרתית אינה להשיג ריבוי הרשעות. התכלית של המשטרה כרשות האכיפה היא לדאוג לציות נהגים לחוקי התנועה וכיבוד הוראות החוק והחלטות שיפוטיות, במטרה לתרום להעלאת רמת הבטיחות בדרכים ואמון הציבור בפעולותיה. חלק ניכר מציבור הנהגים מגיע לבתי המשפט ללא ייצוג ואין לו המשאבים לנהל מאבקים משפטיים מורכבים מול המשטרה לה יתרון יחסי על האזרח הבודד, בהיותה בעלת משאבים כספיים ואנושיים. חלק אחר של הציבור, אינו מודע לבעייתיות באכיפת מכשיר לא מכויל וההשלכה שיש לכך על דיוק תוצאת המדידה. המשטרה מתעלמת מהאפשרות, ששליחת המכשירים לכיול, יכול שתרפא את הפגם, שנפל בעבודת המשטרה גם רטרואקטיבית, אם המכשירים ימצאו מכוילים כנדרש. על התנהלות המשטרה הביעה ערכאת הערעור עמדתה בפסק דין עמיקם לוין כדלקמן: " מאבקה זה של המדינה מן הראוי שלא היה מתנהל. המדינה כגוף האוכף חוק חייבת להקפיד עם עצמה במובן זה שתוצאות מדידה של מכשירים- על בסיסם מעמידה היא אזרחים לדין- יעמדו בכל מבחני האמינות והתקינות ללא כחל וסייג. .. " (עיינו: סעיף 18 לפסק הדין). ועל אף הקביעה הנ"ל ממשיכה המשטרה לפעול כבעבר, אף שהיא מודעת, שלסוגיית אי הכיול יש השפעה רחבת היקף. 16. הגעתי למסקנה, שהתנהלות משטרת ישראל אינה תקינה, אינה ראויה ואינה הולמת רשות ציבורית, החייבת לפעול בהגינות כלפי הציבור בהיותה מופקדת על אכיפת החוק, כיבוד החוק ופסיקות בתי משפט. התנהגות רשות האכיפה עומדת בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ומקימה הגנה מן הצדק כפי שקבוע בסעיף 149 (10 ) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ"). לראשונה, זכתה הגנה זו להכרה בע"פ 2910/94 יפת ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2)221 שם, נקבע מבחן צר ודווקני ולשם החלתו היה צורך בהוכחת "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות" הווה אומר: "...התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם...". עם הזמן, פותחה גישה מרוככת יותר כפי שהדבר בא לידי ביטוי בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776, שם קבע בית המשפט העליון מבחן תלת שלבי ליישום בבואו להחליט האם להעניק "הגנה מן הצדק" בנסיבותיו של מקרה נתון: ראשית, זיהוי הפגם בהליך שננקט ובחינת עוצמתו, וזאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו של נאשם. שנית, איזון בין האינטרסים השונים. במסגרתו יבחן האם יש בקיומו של ההליך הפלילי משום "פגיעה חריפה" בתחושת הצדק וההגינות. שלישית, קביעת סעד ראוי. הגנה זו שהחלה כהלכה פסוקה, הועלתה עלי ספר החוקים והיום מעוגנת ברשימת הטענות המקדמיות שבסעיף 149 לחסד"פ, כאשר סעיף 149 (10) קובע כדלקמן: "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". משההגנה עוגנה בחוק קבע בית המשפט העליון בע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' אהרון לימור , כי "המבחנים שנקבעו בפסק דין בורוביץ' ימשיכו, אם כן, להנחות את בית המשפט בבואו לבחון האם יש לקבל טענה של נאשם לפי סעיף זה". על תהליך התפתחותה של ההגנה עמד המלומד ישגב נקדימון בספרו, הגנה מן הצדק, נבו הוצאה לאור בע"מ, תשס"ד מהדורה שנייה (תשס"ח-2008), שם הביע עמדתו כי ה"הגנה מן הצדק" הסטטוטורית כוללת אמת מידה נרחבת יותר מן הגדרים שנקבעו לה בעבר (עיינו: פרק חמישי לספר). 17. משטרת ישראל אינה נוהגת בתבונה, כשעסקינן בעניינים הנוגעים למכשירי מדידה, שהוכנסו על ידה לעבודה בארץ באופן שאינו מבטיח אכיפה יעילה, אמינה ומהימנה על הציבור. ניסיונות בתי המשפט לתקן פגמים בדרך עבודתה של המשטרה נוכח האינטרס הציבורי הגלום באכיפת חוקי התנועה והבטחת שלום המשתמשים בדרך, בד בבד, עם ניסיונות לייעל הליכים ולחסוך משאבים רבים -לא צלחו, בשל התבצרות המשטרה בעמדות נוקשות, בלתי הגיוניות ונוגדות את עקרון יעילות האכיפה. כך למשל, מכשיר הממל"ז הוכנס על ידי המשטרה לאכיפה בהסתמך אך על ניסויים שנעשו למכשיר בחו"ל, מבלי להצטייד מראש בחוות דעת של קבוצת מומחים בלתי תלויה כמו מכון התקנים, שתשמש אותה בהליכים בבתי משפט, להוכחת אמינות המכשיר ותביא ליעילות הליכי האכיפה ואמון הציבור בעבודת המשטרה. המשטרה טענה, אז כמו היום,כי היא אינה חייבת להוכיח אמינות המכשיר ו/או אמינות המדידה, כי קיימת חזקת תקינות וכי הנטל על ההגנה להפריכה באמצעות מומחים. סופו של דבר, חלפו כעשר שנים מעת הכנסת מכשיר הממל"ז לאכיפה ועד למועד בו התקבלה מסה קריטית,שהקימה חזקה שבעובדה בדבר תקינות המכשיר (עיינו: סעיף 9 עמ' 12 - 14 בפסק דין לוי ועטיה). נכונים הדברים גם בהתייחס למכשיר הינשוף, אשר יובא מחו"ל והוכנס על ידי משטרת ישראל לאכיפה מבלי שהשכילה לבצע לגביו פעולות הטמעה והתאמה לביסוס חזקת אמינותו ואמינות המדידות על פיו, טרם הפעלתו (משטרת ישראל גם התנגדה בתוקף להצעת בית משפט בעבר, להעביר את המכשיר לבדיקת מכון התקנים, אף שהיענות להצעה היה בה כדי לחסוך מחלוקות, הליכים ומשאבים). יש לזכור, כי שופטים אינם מדענים ואינם מתיימרים להיות מומחים במדעים כמו פיסיקה, כימיה, סטטיסטיקה ועוד. לבתי משפט, בעיקר, כלים מעולם המשפט. העברת המכשיר לבדיקת מומחים בארץ, טרם הכנסת המכשיר לאכיפה היתה חוסכת משאבים הכרוכים בניהול הליכים להוכחת אמינות המכשיר בבתי משפט ברחבי הארץ, וכן מונעת ו/או מצמצמת את אי הוודאות הקיימת היום במערכת המשפט והציבור ביחס לאמינות המדידות באמצעותו. לאחרונה, ניתן בבית המשפט השלום בירושלים פסק דין בו נקבעה חזקת אמינות המכשיר. פסק הדין ניתן פה אחד על ידי הרכב של שלושה שופטים, שישב כשנה וחצי על המדוכה (עיינו: פרשת עוזרי, שאוזכרה לעיל). הציבור, המשטרה כמו גם בתי המשפט ברחבי הארץ, גילו עניין רב בהליך, שעיקרו היה שמיעת עדויות מומחים. הייתה תקווה, שמסקנות ההרכב בפסק הדין יפזרו את הערפל, שנסך סביב אמינות המדידות במכשיר ויבטיחו אכיפה יעילה ואמינה, הן על בתי המשפט והן על הציבור. כב' ההרכב פסל כתבי אישום בגין נהיגה בשכרות, שהתבססו על תוצאות מדידה באמצעות המכשיר ושהניבו תוצאה של 240 מיקרוגרם אלכוהול עד 400 מיקרוגרם אלכוהול לכל ליטר אויר נשוף, בעוד שהמשטרה מעמידה לדין נהגים, הן לפני פסק הדין והן לאחריו על בסיס תוצאות מדידה במכשיר החל מ- 265 מיקרוגרם אלכוהול לכל ליטר אויר נשוף. רף האכיפה של המשטרה אף נוגד את חוות דעת מומחה התביעה, ד"ר שלמה אלמוג, שסבר, כי הרף הראוי צריך להיות 290 מיקרוגרם, אך גם חוות דעת זו לא גרמה למשטרה לשנות את מדיניותה ביחס לרף האכיפה באמצעות הינשוף, כפי שראוי היה לעשות כן ולו מאז הינתן חוות דעת המומחה מטעמה. יצויין, כי מסקנת כב' ההרכב נעוצה, בין היתר, באי כיול המכשיר באופן המבטיח דיוק ואמינות התוצאה (עיינו: עמ' 121 לפסק הדין). קביעות ההרכב בפרשת עוזרי לעניין מכשיר הינשוף אומצו על ידי ערכאת הערעור בבאר שבע, בע"פ (ב"ש) 6559/09 מיכאל ליבקין נגד מ"י (כב' הש' ר. ברקאי)(22.3.10) (להלן: "פסק דין ליבקין"), ובכל זאת המשטרה אינה מסיקה את שנדרש לשינוי בעבודתה, ולו באופן זמני, דבר המעלה חשש לאובדן האמון במערכת האכיפה. שינוי בדפוסי עבודה של המשטרה, כשהיא מייבאת מכשירי אכיפה כמו גם כיבוד פסקי דין של ערכאות הערעור תביא לחסוך משאבים, תעלה את אמון הציבור בפעולות מערכת האכיפה, תייעל ההליכים השיפוטיים, ותתרום לאפקטיביות האכיפה והענישה. 18. נשוב למכשיר בו עסקינן, בתיק שלפני, המולטונובה- בית המשפט שקל בכובד ראש גם טענות נוספות של ב"כ התביעה, לעניין אי כיול המכשיר, אך אין בידו לקבלן כפי שיפורט להלן: באשר לטענה, כי קיימת חזקה בדבר אמינות המדידה ו/או כי יש לדחות את ההליך לשמיעת ראיות, שמא עד למועד הדיון תבוטל החלטת ערכאת הערעור- דינה להידחות. גם הטענה, כי על ההגנה להביא מומחה להוכיח, שאי כיול מכשיר משפיע על אמינות מדידה- נדחית בשל היות הכיול אחד הנדבכים ההכרחיים לביסוס הרשעה. פסק דין בראונשטיין, שאוזכר לעיל, קבע תנאים מהותיים ומצטברים שעל התביעה להוכיח, כדי לבסס הרשעה על פי מדידה במכשירים. אחד התנאים הוא, שהאכיפה תהא לפי הנוהלים ובתנאים, המבטיחים אמינות תוצאת המדידה, זאת בנוסף לתנאי, שמפעיל חייב להיות מוסמך ומיומן ולתנאי בדבר תקינות מכשיר. בפתח הדיון אישרה המשטרה , כי אינה מכיילת המכשיר כיול תקופתי. המשטרה גורסת, כי אין לה צורך לעשות כן, גם היום למרות קביעת ערכאת הערעור, שאי כיול משפיע על אמינות המדידה. אין חולק, כי מועד העבירה בה עסקינן, קדם למועד הקובע של פסיקת ערכאת הערעור. לפיכך, כבר בשלב מקדמי זה של ההליך, ועל בסיס קביעת פסק הדין החלוט, המנחה את בית משפט זה, ניתן להסיק, כי בהעדר כיול לא מתקיים תנאי הכרחי להרשעה, ואין טעם לנהל הליך שמיעת ראיות שלא לצורך. יצוין, שלבית משפט זה גם ידיעה שיפוטית בשיבתו כבית משפט מקצועי, כי באירופה יש צורך בכיול מכשירי מדידה וכי לצורך הוכחת אמינות מדידה, נוהגת התביעה להגיש באמצעות המשטרה תעודות כיול תקופתיות של מכשירים, כאשר הללו מכוילים אחת לחצי שנה, כך למשל באנגליה. - באשר לטענת ב"כ התביעה, שסעיף 27א' לפקודת התעבורה מקים חזקת אמינות לתוצאות המדידה במכשיר, דינה להידחות. סעיף זה עוסק בקבילות צילום כראייה. אין בסעיף כדי לקבוע מימצאי מהימנות ומשקל הראייה. העובדה, שרכב נמדד וצולם נוהג מעל מהירות סף, שנקבע במכשיר אינה מקימה ראייה חלוטה , שהמהירות המופיעה במכשיר היא מהירות הרכב הנמדד. - באשר לטענות בהמלצת הפרקליטות לערער (ת/2)- אציין אך כי: אין סתירה בין פסיקת ערכאת הערעור בבאר שבע, שדנה באמינות מדידה באמצעות המכשירים המדוברים (מולטונובה וממל"ז), בשל אי כיולם לבין פסיקת בית המשפט העליון בפסק דין לוי ועטיה, שדן בעיקר בחזקת אמינות מכשיר הממל"ז, על פי הנתונים וראיות שהיו בפניו אז. הקביעות בפסק דין לוי ועטיה, אינן חוסמות את האפשרות בפני מתדיינים ו/או בתי המשפט המקצועיים ו/או ערכאות הערעור, לבחון אמינות מדידות באמצעות המכשירים, על בסיס טענות, שלא נדונו קונקרטית בפסק הדין. המלצת פרקליטות להגיש בקשת רשות ערעור, אליה הופנה בית המשפט, עם כל הכבוד, אינה החלטה המחייבת את בית המשפט, אין בה כדי לבטל החלטה שיפוטית של בית משפט מחוזי, המנחה מותב זה ואף לא לעכב ביצועה. נכון לומר, כי אם החלטות שיפוטיות של בתי המשפט, עומדות בסתירה להנחיות פנימיות של רשות האכיפה, כי אז אלו הראשונות גוברות ועל רשות האכיפה לציית להן, כל עוד לא שונו או בוטלו על ידי ערכאה גבוהה יותר. 19. סיכומו של דבר, לנאשמת עומדת הגנה מן הצדק נוכח התנהלות המשטרה, בעקבות פסק דין דומב ובשל הספק הנעוץ באמינות דיוק תוצאת המדידה, בהעדר כיול. המשטרה בחרה שלא לשנות את דרכי עבודתה כמתחייב מפסק הדין החלוט, אף שראוי, כי רשות האכיפה תכבד את פסקי הדין של ערכאת הערעור ותשנה עמדתה באופן כלשהו לגבי כתבי אישום, שמיוחסים לנהגים על בסיס תוצאות מדידות במכשיר שלא כויל תקופתית, ולו באופן זמני, כל עוד לא נקבע אחרת. לא ניתן להבטיח, כי המהירות המיוחסת בכתב האישום דנן (132 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, שהינה 2 קמ"ש מעל ברירת המשפט) שנמדדה, באמצעות מכשיר המולטונובה, לפני המועד הקובע שלמתן פסק הדין החלוט, אכן מדוייקת ו/או לא ניתן לדעת מהי רמת אי הדיוק. לא ניתן להסתמך על תוצאת המדידה כממצא עובדתי, הנדרש לביסוס הרשעה בדין. אשר על כן, ניהולו של הליך פלילי כנגד הנאשמת מהווה פגיעה של ממש בהגינות ההליך ודין כתב האישום להתבטל. מהירות מופרזת / דו"ח מהירותביטול כתב אישוםמשפט תעבורהמשפט פלילי