## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשת: עיריית _________, תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש], המיוצגת על ידי עורך דין _________. 2. המשיב: מר אברהם כהן, ת.ז. _________, המיוצג על ידי עורך דין _________. ## ב. מסכת העובדות ## 3. ביום 7.8.2006 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת (תיק עב _________) לתשלום שכר עבודה ורכיבים נוספים, בטענה כי המבקשת לא עמדה במלוא התחייבויותיה כלפיו. 4. הצדדים ניהלו משא ומתן ממושך במטרה להגיע לפשרה שתסיים את ההתדיינות המשפטית, ובסופו של דבר הגיעו להסכמות אשר הועלו על הכתב במסמך שכותרתו "הסדר לסיום העסקה" (להלן: "הסכם הפרישה"). 5. הסכם הפרישה נחתם על ידי שני הצדדים, וביום 22.5.2008 קיבל תוקף של פסק דין על ידי כבוד השופטת (בדימוס) ורדה סאמט, במסגרת תיק עב __________ (להלן: "פסק הדין"). 6. לאחר מתן פסק הדין, התגלע פער משמעותי בין פרשנות המבקשת להסכם הפרישה לבין פרשנות המשיב, כאשר כל צד טען לזכותו לפי הבנתו את ההסכם. 7. המבקשת ביצעה תשלומים למשיב בהתאם לפרשנותה שלה להסכם הפרישה, אך המשיב סבר כי התשלומים אינם מלאים ואינם תואמים את המוסכם. 8. ביום 14.9.2009 הגיש המשיב בקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק הוצל"פ __________), בטענה כי המבקשת לא קיימה את מלוא חיוביה. 9. ביום 18.11.2009 הגישה המבקשת, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בקשה בטענת "פרעתי", ובה טענה כי קיימה את מלוא חיוביה על פי פסק הדין והסכם הפרישה. 10. ביום 31.5.2011 התקיים דיון בתיק ההוצאה לפועל בפני כבוד רשם ההוצאה לפועל סומך עדי, אשר קבע בהחלטתו כי אין בסמכותו לדון בסוגיות פרשנות הסכם הפשרה. 11. רשם ההוצאה לפועל הורה למבקשת לפנות לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה מתאימה ביחס לפרשנות ההסכם והסעיפים השנויים במחלוקת, וזאת בתוך 45 ימים ממועד ההחלטה. 12. ביום 28.11.2011 הגישה המבקשת בקשה להבהרת פסק דין לבית הדין האזורי לעבודה, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, בטענה כי יש להבהיר סוגיות הנוגעות להפרשה לקרן השתלמות ולקופת תגמולים, תשלום מיוחד ופדיון ימי חופשה. 13. המשיב הגיש מצידו בקשה למחיקת הבקשה על הסף, בטענה כי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר רק לרשם ההוצאה לפועל לפנות בבקשת הבהרה, ולא למי מהצדדים. 14. בית הדין האזורי לעבודה דחה את בקשת המבקשת להבהרת פסק הדין, וקבע כי הכלל הוא שבית הדין סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין, וכי החריג של סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר פנייה רק על ידי רשם ההוצאה לפועל. 15. בית הדין קבע כי המבקשת בחרה בהליך שאינו מתאים בנסיבות העניין, וכי אין לקבל את טענתה שהבקשה הוגשה על פי הוראת רשם ההוצאה לפועל, שכן הרשם הורה לפנות ב"בקשה מתאימה" ולאו דווקא בבקשה להבהרה לפי סעיף 12. 16. בית הדין דחה גם את הבקשה החלופית של המבקשת להתיר את הגשת הבקשה כהמרצת פתיחה, וקבע כי בשלב זה אין בידו לקבוע את המסגרת המשפטית המתאימה, וכי ייתכן שיהיה צורך לשמוע עדויות באשר לנסיבות החתימה על ההסכם. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## סמכות בית הדין להבהיר פסק דין ## 17. הכלל המשפטי המנחה הוא כי בית הדין, לאחר שנתן את פסק דינו, סיים את מלאכתו ואינו רשאי להבהיר את פסק הדין, וזאת על מנת להגשים את עקרון סופיות הדיון ולמנוע התדיינויות חוזרות ונשנות בעניין שכבר הוכרע. 18. עקרון סופיות הדיון הוא אבן יסוד בשיטת המשפט, שמטרתו להבטיח יציבות משפטית, ודאות לצדדים, ולמנוע עומס יתר על בתי המשפט, ולכן כל סטייה ממנו צריכה להיות מנומקת היטב ומוגבלת למקרים חריגים בלבד. 19. הפסיקה קבעה כי פסק דין המאשר הסכם פשרה הוא בעל שני פנים – פסק דין לכל דבר ועניין והסכם בין הצדדים, ועם אישור הפשרה, בית הדין גמר את מלאכתו ואין לבוא אליו עוד לשם ביצועה, אלא אם נקבע אחרת בהסכם עצמו. 20. דחיית בקשות להבהרה על ידי הצדדים עצמם נובעת מהצורך לשמור על מעמדו של פסק הדין כהכרעה סופית, ועל מנת למנוע מצב שבו צדדים ינסו לפתוח מחדש סוגיות שכבר נדונו והוכרעו, או לפרש מחדש הסכמות שהושגו. 21. הגבלת הסמכות להבהרת פסק דין למקרים חריגים בלבד, כפי שנקבע בפסיקה, נועדה להבטיח כי הליכים אלו לא יהפכו לדרך עוקפת לערעור או לשינוי מהותי של פסק הדין, אלא ישמשו רק לתיקון טעויות קלות או להבהרה הכרחית. ## חריגים לכלל סופיות הדיון ## 22. הפסיקה הכירה במספר חריגים לכלל סופיות הדיון, המאפשרים לבית הדין לתקן או להבהיר פסק דין, וביניהם תיקון טעות בפסק דין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, ומתן הבהרה על פי פנייה של ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. 23. חריג נוסף מתקיים כאשר דיני ההוצאה לפועל אינם חלים, ובמקרה כזה מסורה היוזמה לבעל הדין לפנות לבית המשפט בבקשה הצהרתית להבהרת פסק דינו, על מנת לאפשר את יישומו בפועל. 24. החריגים הללו מוגדרים באופן צר ומדויק, ונועדו לאפשר גמישות מסוימת במקרים בהם קיימת אי-בהירות אמיתית או טעות טכנית, מבלי לפגוע בעקרון סופיות הדיון ובמעמדו של פסק הדין. 25. יש להבחין בין בקשה להבהרה, שמטרתה להבהיר נקודות לא ברורות בפסק הדין, לבין בקשה לשינוי פסק הדין, שאינה מותרת לאחר מתן פסק הדין, אלא במסגרת הליכי ערעור בלבד. 26. ההבחנה בין סוגי הבקשות והחריגים השונים נועדה להבטיח כי כל הליך משפטי יתנהל במסגרת הכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה, וכי לא יתאפשרו "קיצורי דרך" שיפגעו בסדר הדיוני התקין. ## סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל ## 27. סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל קובע במפורש כי רק רשם ההוצאה לפועל רשאי לפנות בכתב לבית המשפט שנתן את פסק הדין, כדי לקבל הבהרה, אם הוא סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו. 28. תקנה 20 לתקנות ההוצאה לפועל מחזקת הוראה זו, וקובעת כי פנייה כזו תציין את חלק פסק הדין הטעון הבהרה, וכי בית המשפט ייתן לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם לפני שישיב. 29. הפסיקה קבעה באופן חד משמעי כי הפנייה לפי סעיף 12 הינה של ראש ההוצאה לפועל בלבד, ואיננה פנייה של הצדדים עצמם, וכי בעל דין הסבור שהחלטה צריכה הבהרה, צריך לשכנע תחילה את ראש ההוצאה לפועל לפנות בבקשה כזו. 30. מטרת הוראה זו היא לרכז את סמכות הפנייה להבהרה אצל רשם ההוצאה לפועל, אשר אמון על ביצוע פסקי הדין, ובכך למנוע פניות ישירות ובלתי מבוקרות של צדדים לבית המשפט, שעלולות להוביל להתדיינויות מיותרות. 31. העובדה שהמחוקק בחר להגביל את סמכות הפנייה לרשם ההוצאה לפועל מעידה על כוונתו הברורה לשמור על סדר דיוני מסוים, ועל כך שאין לאפשר לצדדים לעקוף את הליכי ההוצאה לפועל ולפנות ישירות לבית הדין. ## פרשנות הסכם פשרה שאושר בפסק דין ## 32. כאשר מתעורר צורך בהבהרת הסכם שאושר בפסק דין, קיימות מספר דרכים לפעולה, וביניהן פנייה ללשכת ההוצאה לפועל כדי להניעה לבקש מבית המשפט הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. 33. דרך נוספת היא לפנות מחדש לערכאות בהליך כסדרו, כדי לטעון לשינוי נסיבות מהותי ולבקש את הסעד הנובע מכך, ובכך לפתוח התדיינות חדשה שתבחן את ההסכם לאור הנסיבות המשתנות. 34. כמו כן, פתוחה בפני בעל דין הדרך לפתוח, בנסיבות המתאימות, בהליך של המרצת פתיחה לפי תקנה 252 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולבקש החלטה בשאלה של פירוש הנובעת מתוך המסמך. 35. בחירת הדרך הנכונה לפרשנות הסכם פשרה שאושר בפסק דין תלויה בנסיבות הספציפיות של המקרה, באופי המחלוקת ובסעדים המבוקשים, ועל הצדדים לבחון היטב את האפשרויות העומדות בפניהם. 36. חשוב להדגיש כי פרשנות הסכם פשרה אינה זהה להבהרת פסק דין, שכן פרשנות עשויה לדרוש בחינה מעמיקה של אומד דעת הצדדים ונסיבות כריתת ההסכם, בעוד הבהרה מתייחסת לנקודות לא ברורות בפסק הדין עצמו. ## הוראת רשם ההוצאה לפועל ## 37. רשם ההוצאה לפועל הורה למבקשת לפנות לבית הדין ב"בקשה מתאימה" ביחס לפרשנות ההסכם והסעיפים השנויים במחלוקת, אך לא הורה להגיש בקשה להבהרת פסק דין לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. 38. המונח "בקשה מתאימה" הוא רחב וכללי, ואינו מכוון בהכרח לבקשה ספציפית להבהרת פסק דין, אלא משאיר למבקשת את שיקול הדעת לבחור את ההליך המשפטי הנכון והמתאים ביותר לנסיבות. 39. פרשנות הוראת רשם ההוצאה לפועל צריכה להיעשות בהתאם לכללי הפרשנות המשפטית, תוך התחשבות בהקשר הדברים ובסמכויותיו של רשם ההוצאה לפועל, שאינו מוסמך להורות על הגשת בקשה שאינה בסמכותו. 40. העובדה שרשם ההוצאה לפועל ציין כי אין בסמכותו לדון בסוגיות פרשנות אומד דעתם של הצדדים, וכי סמכות זו שמורה לבית הדין, מחזקת את הטענה כי כוונתו הייתה להפנות את הצדדים להליך פרשני רחב יותר. 41. לכן, אין לראות בהוראת רשם ההוצאה לפועל משום אישור או הנחיה להגיש בקשה להבהרת פסק דין לפי סעיף 12, אלא כהפניה כללית לבית הדין לצורך הכרעה במחלוקת הפרשנית. ## המסגרת המשפטית המתאימה ## 42. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות הסכם הפרישה, אשר דורשת בחינה של אומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם, וייתכן שיהיה צורך לשמוע עדויות באשר לנסיבות החתימה על ההסכם. 43. הליך של בקשה להבהרת פסק דין אינו המסגרת המתאימה להכרעה בשאלות פרשניות מורכבות הדורשות בירור עובדתי ושמיעת ראיות, שכן מטרתו היא הבהרת נקודות לא ברורות בפסק הדין עצמו. 44. הליכים כגון תביעה הצהרתית או המרצת פתיחה, המאפשרים בירור עובדתי ושמיעת ראיות, עשויים להיות המסגרת המשפטית המתאימה יותר להכרעה במחלוקת הפרשנית שבין הצדדים. 45. בחירת המסגרת המשפטית הנכונה היא קריטית להבטחת הליך הוגן ויעיל, שכן הליך שאינו מתאים עלול להוביל לדחיית הבקשה על הסף ולבזבוז זמן שיפוטי ומשאבים של הצדדים. 46. בית הדין, בדחותו את הבקשה החלופית להתיר את הגשת הבקשה כהמרצת פתיחה, ציין כי ייתכן שיהיה צורך לשמוע עדויות, ובכך רמז על הצורך בהליך רחב יותר מזה של בקשת הבהרה. ## סוגיות פרשניות ספציפיות ## 47. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסוגיות ספציפיות בהסכם הפרישה, כגון הפרשה לקרן השתלמות ולקופת תגמולים, תשלום מיוחד ופדיון ימי חופשה, אשר דורשות פרשנות מעמיקה של לשון ההסכם ותכליתו. 48. סוגיות אלו אינן בגדר טעות קולמוס או אי-בהירות טכנית בפסק הדין, אלא נוגעות למהות ההסכמות בין הצדדים, ולכן דורשות בירור פרשני ולא רק הבהרה של פסק הדין. 49. פרשנות סעיפים אלו בהסכם הפרישה עשויה להשפיע באופן מהותי על הזכויות והחובות של הצדדים, ולכן יש חשיבות רבה להכרעה בה במסגרת הליך משפטי מתאים. 50. ההבדלים בפרשנות בין הצדדים מעידים על כך שאין מדובר באי-בהירות קלה שניתן להבהיר בקלות, אלא במחלוקת מהותית הדורשת הכרעה שיפוטית מנומקת. 51. ללא הכרעה ברורה בסוגיות אלו, יישאר פער פרשני שימנע את ביצועו התקין של הסכם הפרישה וימשיך להוביל להתדיינויות נוספות בין הצדדים. ## עקרון תום הלב ## 52. על הצדדים להסכם פשרה, ובכלל זה על המבקשת, מוטלת חובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בביצוע ההסכם ובכל הליך משפטי הנובע ממנו, לרבות בבחירת המסגרת הדיונית המתאימה. 53. הגשת בקשה להבהרת פסק דין במסגרת שאינה מתאימה, כאשר קיימות דרכים אחרות לבירור המחלוקת הפרשנית, עלולה להיחשב כחוסר תום לב דיוני או כניסיון לעקוף את הכללים הפרוצדורליים. 54. עקרון תום הלב מחייב את הצדדים לפעול ביעילות ובשקיפות, ולבחור בהליך המשפטי שיאפשר את בירור המחלוקת באופן המהיר והיעיל ביותר, תוך שמירה על זכויות כל הצדדים. 55. התנהלות המבקשת, אשר הגישה בקשה להבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל למרות שהפסיקה קובעת כי רק רשם ההוצאה לפועל מוסמך לכך, מעלה שאלות לגבי תום ליבה הדיוני. 56. חוסר תום לב דיוני עלול להוביל לסנקציות מצד בית הדין, לרבות דחיית הבקשה וחיוב בהוצאות, כפי שאכן קרה במקרה דנן. ## שיהוי בהגשת הבקשה ## 57. רשם ההוצאה לפועל ציין בהחלטתו את השיהוי הרב בהתמשכות ההליכים, ואת העובדה שהמבקשת נמנעה מהגשת בקשה מתאימה לבית הדין משך תקופה ארוכה. 58. שיהוי בהגשת בקשות משפטיות עלול להוביל לדחייתן, במיוחד כאשר הוא פוגע באינטרס הצד השני או בסופיות הדיון, וזאת בהתאם לעקרונות של יעילות דיונית וצדק. 59. במקרה דנן, השיהוי בהגשת הבקשה לבית הדין, לאחר שהמחלוקת הפרשנית התעוררה כבר בשנת 2009, פגע באינטרס המשיב לקבל את כספו ועיכב את ביצוע פסק הדין. 60. למרות שהרשם לא חסם את המבקשת מפני פנייה לבית הדין, הוא התחשב בזמן הניכר שעבר מאז פתיחת התיק והגשת הבקשה על ידה, ועיכוב ההליכים במשך תקופה זו. 61. השיהוי בהגשת הבקשה מחזק את הטענה כי המבקשת לא פעלה ביעילות ובמהירות הנדרשת, וכי ייתכן שהיה עליה לבחור בהליך אחר כבר בשלב מוקדם יותר. ## הוצאות משפט ## 62. דחיית הבקשה להבהרת פסק דין הובילה לחיוב המבקשת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח, וזאת כתוצאה מהגשת בקשה שאינה מתאימה. 63. חיוב בהוצאות משפט נועד לפצות את הצד שכנגד על ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מההליך המשפטי, וכן להרתיע מפני הגשת בקשות סרק או בקשות שאינן מבוססות. 64. במקרה זה, החיוב בהוצאות משקף את העובדה שהמבקשת בחרה בהליך שגוי, ובכך גרמה למשיב להוצאות מיותרות ולבזבוז זמן שיפוטי. 65. ההוצאות שנפסקו משקפות את העלות שהייתה כרוכה בהתגוננות המשיב מפני בקשה שנדחתה על הסף, ומדגישות את חשיבות בחירת ההליך המשפטי הנכון. 66. חיוב בהוצאות משפט הוא כלי חשוב בידי בית הדין לאכיפת כללי הדיון ולעידוד התנהלות דיונית הוגנת ויעילה מצד בעלי הדין. ## ד. סיכום הסעד: ## 67. לאור האמור לעיל, בית הדין הנכבד מתבקש להורות על דחיית הבקשה להבהרת פסק דין, וזאת מהנימוקים המפורטים לעיל, ובפרט לאור העובדה כי הבקשה הוגשה על ידי צד להליך ולא על ידי רשם ההוצאה לפועל, וכי המסגרת הדיונית שנבחרה אינה מתאימה לבירור המחלוקת הפרשנית. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.בקשת הבהרה