העדר סמכות מקומית - תביעת מקרקעין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העדר סמכות מקומית - תביעת מקרקעין: .1הנתבע מס' 1בת"א 1074/82 מבקש על דרך המרצה לדחות את התביעה מן הנימוק שאין לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה. הטענה היא כי המקרקעין נשוא התובענה אינם מצויים באיזור שיפוטו של בית משפט זה. התובע בת"א 1074/82 הוא המשיב מס' 1בהמרצה זו (להלן - התובע). הנתבע מס' 1בת"א 1074/82 הוא המבקש בהמרצה זו (להלן - הנתבע מס' 1). הנתבע מס' 2בת"א 1074/82 הוא המשיב מס' 2בהמרצה זו (להלן - הנתבע מס' 2). הנתבע מס' 3בת"א 1074/82 הוא המשיב מס' 3בהמרצה זו (להלן - נתבע מס' 3). יצויין כי הנתבע מס' 3לא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון. .2בטרם אחליט בבקשה זו אסקור בקצרה את העולה מכתבי הטענות בתיק .1074/82יש להדגיש כי בשלב זה המסקנות, מטבע הדברים, נובעות מן האמור בכתבי הטענות ומה גם שהדיון בתביעה לגופה טרם החל. לכך יש להוסיף את העובדה המוסכמת על בעלי הדין כי קרקעות הכפר בית ענאן עליהן נסב הסכסוך בתביה זאת מצויות ביו"ש, היינו, בשטחים המוחזקים ע"י צה"ל. עוד מוסכם על בעלי הדין כי כל המסמכים אשר הוגשו לבית המשפט כנספחים לפרשת התביעה (חוזים ויפוי כח בלתי חוזר) נחתמו בירושלים, וכי התובע והנתבעים מס' 1ו- 3הם תושבי ישראל ואילו הנתבע מס' 2הוא תושב השטחים. .3לפי הנטען בפרשת התביעה חתמו ביום 10.2.1982וביום 18.2.1982 התובע והנתבע מס' 2על הסכמים לפיהם התחייב זה האחרון למכור לתובע את חלקת הקרקע נשוא הדיון. אין מחלוקת בין בעלי הדין כי הקרקע רשומה כעת על שמו של הנתבע מס' 2והוא הבעלים של הקרקע. אך כבר מנקודה זו מתפצלות הגירסאות וסיפורו של כל צד בפרשה זו שונה וסותר את סיפורו של האחר. התובע טוען כי בהסכם נקבע כי הוא הקונה של החלקה; נתבע מס' 1טוען כי הוא והתובע הם שותפים ברכישת הקרקע; ואילו נתבע מס' 2טוען בקצרה כי התובע יחד עם נתבע מס' 1פנו אליו וביקשו לקנות את הקרקע עבור התובע או עבור שניהם. מובן הדבר שבשלב זה לא אכריע לא בשאלה זו ולא ביתר השאלות העובדתית העולות בפרשה זו, השנויות במחלוקת והמסובכות למדי. התגלגלו הענינים כפי שהתגלגלו וב- 5.5.1982נתן התנבע מס' 2יפוי כח בלתי חוזר לנתבע מס' 1כדי שהלה יעביר את הבעלות בחלקה הנדונה. הנהנה לפי יפוי הכח הוא הנתבע מס' .3העולה מכתבי הטענות הוא כי הנתבע מס' 3הוא "איש קש" באמצעותו ביקשו הצדדים לעיסקה (התובע והנתבעים מס' 1ומס' 2) להסוות את העברת הבעלות בקרקע שבאזור רמאללה מידיים ערביות לידיים יהודיות. סביב הסכמי המכר וסביב יפוי הכח האמורים מתמקדת המחלוקת בין הצדדים לפרשה זו. התובע מבקש מבית המשפט שיצהיר כי התובע הוא הקונה והרוכש הבלעדי של החלקה ושהזכויות על פי יפוי הכוח הן של התובע ולא של הנתבע מס' .3כמו כן מבקש הוא שבית המשפט יצווה להעביר את הבעלות בחלקה על שמו בלבד וכן שיורה להעביר את יפוי הכח לעו"ד מטעם התובע בשם ישראל שור. לעומתו, טוען, בין היתר, נתבע מס' 1כי אין מקום לתביעה להעברת יפוי הכח. ואילו נתבע מס' 2כופר בזכותו של התובע בחלקה, וטוען בין יתר, לבטלות כל המסמכים שהוא - הנתבע מס' 2- חתם עליהם. .4עומדת בפני, אם כן, בקשה לדחיה על הסף מפאת חוסר סמכות. המבקש מבסס את בקשתו זו הן על תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963[6] והן על כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי. אבדוק את השאלה הן מנקודת מבט תקנות סדר הדין האזרחי והן לפי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי. ראשית, יש לומר שלבית משפט זה הוקנתה סמכות בין-לאומית וזאת מכוח תקנות סדרי הדין (המצאת מסמכים בשטחים המוחזקים), תש"ל-1969 [7]. על פי תקנות אלה נין להמציא כתבי בי דין, לרבות הזמנות למשפט, בשטחים המוחזקים בידי צה"ל באותה הדרך ועם אותן התוצאות כאילו השטחים האלה היו נמצאים בתחום המדינה. תקנות אלה ייתרו את השימוש בתקנה 467לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963[6] לגבי השטחים המוחזקים בדבר המצאת הזמנה לחוץ לארץ בתנאים מסוימים וברשות בית המשפט. (ר' על כך ע"א 318/81 כהן נ' מנצורה, בעמ' 222[1] וכן ה"פ (י-ם) 748/82, ת"א (י-ם) 374/82 ג'בור ואח' נ' חניתן, בעמ' 502מול האות א' ואילך [3]. .5ב"כ המבקשים לא הבהיר את עמדתו אם סמכותו הבין-לאומית של בית משפט זה נשללת מפאת חוסר סמכות מקומית או בגלל פגם בסמכותו הבין- לאומית. אדון בשתי האפשרויות כסדרן. .6לענין הטענה בדבר חוסר סמכות מקומית. תקנות 3ו- 4לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963[6] דנות בסמכות המקומית של בתי המשפט בישראל. תקנה 3דנה ב"תובענה שאיננה כולה במקרקעין" ואילו תקנה 4דנה "בתובענה שבמקרקעין". אשר "תוגש לבית המשפט שבו נמצא הנכס". אין לי צורך להכריע, בשלב זה, אם התובענה דנן היא "תובענה שבמקרקעין" אם לאו שכן הכרעה בדבר לכאן או לכאן לא תשנה את התוצאה הסופית אליה אני עומד להגיע. אף אם נניח שלא התקיימה כאן אף אחת מן החלופות שבתקנה 3ואף לא זו שבתקנה 4, עדיין ישנה סמכות מקומית לבית משפט זה. זאת לאור האמור בתקנה 4ב' שזו לשונה: "תובענה שבסמכות השיפוט של בית משפט בישראל, ואין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפיכל דין אחר, יכול שתוגש לבית משפט בירושלים שבסמכותו הענינית לדון בה....". תקנה 4ב' הסירה, אם כן, את המחסום מפני אי היזקקות לתובענה רק בגלל חוסר סמכות מקומית ולמרות קיומה של סמכות בין-לאומית. אמור מעתה - קיומה של סמכות בין-לאומית מקימה גם את סמכותו המקומית של בית המשפט וזאת למרות שלא ניתן להצביע על סמכותו המקומית של בית המשפט לפי התקנות 3ו- 4לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- .1963(ור' על כך את מאמרו המאלף של פרופ' ס' גולדשטיין, "סמכות בינלאומית מבוססת על תפיסת הנתבע - הלכה למעשה כיום" משפטים י 409, 411[11]). לסיכום נקודה זו: לבית משפט זה סמכות מקומית ובין-לאומית לדון בתובענה זו וזאת לאור האמור בתקנות סדרי הדין (המצאת מסמכים בשטחים המוחזקים), תש"ל- 1969[7] ולאור תקנה 4ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963[6], כמפורט לעיל. .7ומכאן לטענה בדבר חוסר הסמכות הבין-לאומית. המחלוקת בין הצדדים דנן היא, כאמור, בקשר למקרקעין המצויים בכפר בית-אענן המצוי באזור שיפוטו של בית משפט השלום ברמאללה (ר' צו מס' 412בדבר בתי המשפט המקומיים, קמצ"מ מס' 25, ע' 954, סעיף 8(ב) ותוספת ד' [8]). השאלה היא - האם ניתן לשלול את סמכותו של בית משפט זה, שהוקנתה לו לפי התקנות בדבר המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים, לאור הכלל המהותי מן המשפט הבין-לאומי הפרטי שבנוגע למקרקעין - בית המשפט המוסמך לדון בכך הוא בית המשפט של המדינה בה מצויים המקרקעין? טוען ב"כ הנתבע מס' 1, עו"ד אטון, כי אכן נשללת סמכותו הבין- לאומית של בית משפט זה בנוגע למקרקעין אשר מחוץ לישראל וזאת בהסתמך על שני נימוקים: א. לפי הוראת תקנה 4לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963[6] שזו לשונה: "תובענה שבמקרקעין תוגש לבית המשפט של המקום שבו נמצא הנכס". מלשון תקנה 4האמורה מנסה עו"ד אטון להסיק כי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה במקרה דנן הוא בית המשפט ברמאללה ולא בית המשפט המחוזי בירושלים. ב. לפי כללי ברירת הדינים הקובעים כי אין סמכותבין לאומית לבית משפט במדינה אחת לדון לגבי מקרקעין המצויים במדינה אחרת. עו"ד אטון הביא מספר אסמכתאות לביסוס טענה זו. ואתעכב עליהן בהמשך הדברים. .8אדון בטענותיו של ב"כ הנתבע מס' 1כסדרן: א. תקנה 4האמורה, כמו גם תקנה 3לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ב-1963, דנה בחלוקת הסמכויות המקומיות בין בתי המשפט בתוך תחומי מדינת ישראל. ד"ר זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה רביעית) אומר כך בנוגע לתקנה 3: "אמנם נקבעה הסמכות המקומית של בתי המשפט בתקנה 3, אך אין זאת אלא חלוקת השיפוט בין בתי המשפט בארץ, בינם לבין עצמם, במידה שהענין בכלל בשיפוטו של בית משפט בישראל, ואילו ענין שכלל אינו כפוף לשיפוטה של מדינת ישראל, לא הוגש כדין לשום בית משפט במדינה - ממילא אין התקנות חלות עליו". (בעמ' 26). אף בהתיחסו לתקנה 4האמורה, מזכיר ד"ר זוסמן בספרו אך את הבעיתיות של קביעת מקום השיפוט כאשר לא ברור איזה בית משפט מבין בתי המשפט בישראל הוא זה המוסמך להזקק לתובענה. המחבר המלומד כלל לא מזכיר, בהקשר זה, את סמכות השיפוט של בית משפט ישראלי לגבי מקרקעין בחוץ לארץ. (ר' ספרו של ד"ר זוסמן בע' 59[12]). בעיני ברור כי תקנה 4קובעת מי הוא בית המשפט המוסמך לדון בסכסוך הנוגע למקרקעין שבתוך תחומי המדינה. אלא שאת ההיפך - שלילת סמכותו של בית משפט ישראלי בנוגע למקרקעין בחוץ לארץ - אין ללמוד מן האמור בתקנה זו. התקנה מנוסחת בלשון פוזיטיבית, היינו, מתי קמה הסמכות ולא בלשון נגטיבית, היינו, מתי נשללת סמכותו של בית המשפט הישראלי. אין לומר במקרה זה כי "מכלל הן אתה שומע לאו", לאמור, תקנה 4מקנה סמכות לבית משפט בחוץ לארץ לדון בתובענה בקשר למקרקעין שבחוץ לארץ ומכאן משתמע שאין סמכות לבית משפט ישראלי לדון בכך. והסיבה לכך ברורה - אין תקנות סדרי הדין שהותקנו על ידי מתקין התקנות הישראלי מיועדות לקבוע דבר לגבי סמכותם של בתי משפט מחוץ לישראל. חוקי מדינה אחת אינם יכולים לקבוע דבר בשאלת סמכותו של בית משפט במדינה אחרת. קיצורם ש דברים, תקנה 4האמורה איננה לענין במקרה זה הנדון לפני. (ור' לענין זה גם את מאמרו הנ"ל של פרופ' גולדשטיין בעמ' 410 בסוף העמוד [11]). ב. טענתו הנוספת של עו"ד אטון היא כי ישנה סתירה בין כללי ברירת הדין ובין ההוראות הפנימיות של מדינת ישראל, באשר לקיומה של סמכות שיפוט לבית משפט ישראלי בנוגע למקרקעין שבחוץ לארץ. עלי לבחון איפוא באיזו דרך, לכאורה, גוברים כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי על ההוראות הפנימיות הנ"ל (תקנה 4ב' ותקנות סדרי הדין (המצאת מסמכים בשטחים המוחזקים), תש"ל- 1969[7]. בספרם של ,gheshire and norths, private internatoinal law [13] .th ed 10נאמר כך בקשר לכלל של חוסר סמכות בין לאומית כאשר המקרקעין מחוץ לתחום המדינה: It was at one time thought, however, that as regards this" country the rule was not based on substantial ground, but Procedure... Was due to the technicalities of the english law of Immovables, and, moreover, it finally dispelled the idea jurisdiction to entertain a suit with respect to foreign the house of lords... Held that an english court has no . That this principle ever rested upon a technical of"....procedure (490- . 489Ppההדגשות שלי - י' ו'). במבט ראשון ניתן, אם כן, לומר כי הכלל בדבר חוסר הסמכות הוא מהותי ולא דיוני ולכן מתגבר הוא על הכלל הדיוני הנובע מתקנות סדרי הדין (המצאת מסמכים בשטחים המוחזקים), תש"ל- 1969ותקנה 4ב' הנ"ל. במילים אחרות, משקובע כלל המהותי זה שאין סמכות בין-לאומית לבית המשפט להיזקק לתובענה בקשר למקרקעין שמחוץ לתחומי המדינה, לא תוכל ההוראה הדיונית שבתקנות הנ"ל להתגבר על המכשול המהותי בדבר הסמכות. אלא שאין הדברים בחינת "חד וחלק". מערכת היחסים המשפטיים בין מדינת ישראל ובין השטחים המוחזקם ע"י צה"ל אינה מערכת יחסים משפטיים רגילה שבין שתי מדינות להן ריבונות, כל אחת, על שטחה. בע"א 179/77 בנק לאומי לישראל בע"מ (ההנהלה האזורית ירושלים) נ' הירשברג, בעמ' 617[2] נדונה השאלה אם מוסמך היה בית המשפט בישראל להטיל עיקול זמני על כספי הנתבע שבידי סניף הבנק בשטחים מבלי להיזקק לסדר של פניה אל משרד ההוצאה לפועל בשטחים המוחזקים. בהשיבו על טענת המערער כי בית לחם היא בבחינת "חוץ לארץ" לגבי בית משפט ישראלי, אמר כב' הנשיא זוסמן: "טענה זו, כשלעצמה, נכונה היא, אך היא מתעלמת ממעמדו המשפטי של "האזור" המוחזק בפועל בידי כוחות הצבא הישראליים. בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי הפומבי אין מדינה רשאית להפעיל סמכותה בתחומיו של ריבון אחר, ...אולם כאן נתקיימה אחת מן הנסיבות בהן רשאית מדינה להפעיל כוחותיה, באמצעות צבאה, מחוץ לשטחה, כי הרי חלים כאן, לפחות, כללי המשפט הבינלאומי המגדירים תחומי סמכותה של מדינה המחזיקה בשטח, בעקבות מלחמה, אשר כתוצא ממנה ניגפה המדינה שהחזיקה בשטח עד אותה עת... כוחותיו של השלטון, שחלש על השטח עד שנתחלפה השליטה בו, מושעים ומפקד כוחות הצבא הוא הנוטל לידיו סמכויותיו של השלטון הקודם ומפעילן.... התוצאה היא, שאף על פי שהשטח המוחזק אינו חלק משטח המדינה ומבחינת סדרי הדין הוא לכאורה מחוץ לתחום השיפוט של בית משפט ישראלי, מעשה של בית משפט ישראלי המבוצע בשטח המוחזק אינו פוגע בריבונותה של כל מעצמה אחרת. מקום שהכתב מומצא בשטח מוחזק בידי צבא ישראל, אי אתה חייב לחשוש לא מפני פגיעה בסמכותו של ריבון אחר ולא מפני הפרה של הלכות ברירת הדין....". (בעמ' 620מול האות ד' ואילך, ההדגשה שלי - י' ו'). דברים אלה, המצוטטים לעיל מפסק דינו של כב' הנשיא זוסמן צוטטו גם בע"א 425/81 (אבו עיטא ואח' נ' יעקבי ואח’, טרם פורסם). בע"א 425/81 הנ"ל המדובר היה בתביעת נזיקין של יורשיו ועזבונו של הנפגע שנספה בשריפה במפעל בבית לחם כנגד שבעה נתבעים, מהם תושבי השטחם. גם בפרשה זו נטענה טענת חוסר סמכות כלפי בית המשפט הישראלי וטענה זו נדחתה על ידי שופטי בית המשפט העליון. בעמ' 6לפסק הדין, לאחר הבאת הציטוט הנ"ל מע"א 179/77 [2], וכן אסמכתאות אחרות, נאמר: "נוכח פסיקה חד משמעית זו אין יותר לחזור ולדוש בכל אותה סוגיה מחדש ולבחון אותה על פי הכללים המנחים את בתי המשפט באנגליה...". (עמ' 6לפסק הדין). בית המשפט העליון פסק, אם כן, שבסוגיה זו של המצאת כתבי בי-דין, לשטחים המוחזקים אין לחשוש יותר מפני "הפרה של הלכות ברירת הדין" ואין יותר לבחון סוגיה זו לפי ה"כללים המנחים את בתי המשפט באנגליה". את תמצית ההלכה בענין זה כבר סיכם כב' הנשיא י' כהן בע"א 318/81 כהן נ' מנצורה הנ"ל [1] (ור' במיוחד את האמור בעמ' 224מול האות ה' ואילך ועד לסוף פסק הדין שם). ואכן, ניתן היה, בשלב זה של בחינת הסמכות הבין-לאומית, לקבוע כי סמכות זו קיימת ואין לשללה בגלל הכלל האנגלי בדבר חוסר סמכות ביןלאומית בנוגע למקרקעין שמחוץ למדינה. אלא שלא אלך בדרך זו שכן ברצוני למצות נושא זה של סמכות בין- לאומית בקשר למקרקעין שמחוץ לתחומי המדינה תוך התיחסות למצב המשפטי המיוחד השורר בין מדינת ישראל לבין השטחים המוחזקים. .9יאמר מיד - דעתי היא כי הכלל בדבר חוסר הסמכות הבין לאומית אין ענינו לכאן. הספרות האנגלית דנה לא מעט בכלל זה ובחריגיו (בנוסף לספרו של Cheshireהמובא מעלה, ר' גם ,dicey and morris, the conflict of law [14] 79th ed. Rule 9וכן .th, ed. P 6,.graveson, conflict of law [15] 139כלל זה אושר לאחרונה ב- . Hesperides hotels v[4] . 1168A.l.r 2(1978) muftizade). אבדוק אם אכן הן הכלל והן טעמו של הכלל ישימים הם לעניננו. אף אם התוצאה תהא שאין לדון את המקרה שבפני לפי כלל זה, אניח, לשם מניעת כל ספק, שהכלל בכל זאת חל בעניננו ואפנה לאחד מחריגיו. .10אעמוד מעט על מהותו של הכלל. כלל זה מבוסס על רעיון האפקטיביות היינו, המחשבה המעשית שרק בית משפט של מקום המקרקעין יכול להוציא צו שיהיה אפקטיבי בנוגע לאותם מקרקעין. בספרם של [13] cheshire and northהמובא לעיל מוסבר כך: The exclusion of jurisdiction... Is fully justified, for" In rem that might be given would be totally ineffective unless it what is at stake is a disputed claim of title and any judgement ."were accpted and implemented by the authorities in the sutus (בעמ' 490, בתחתית העמוד). האם מצב היחסים המשפטיים השורר בין מדינת ישראל לבין הרשויות ביהודה ושומרון הוא כזה שפסק דין שנפסק בישראל לא יכובד ביהודה ושומרון? התשובה לכך שלילית. הצו בדבר עזרה משפטית (יהודה ושומרון) (מס' 348), תש"ל-1969 [9], קובע כך: "בתוקף סמכותי כמפקד האזור, והואיל והדבר דרוש לשם קביעת ההסדרים ההדדיים של עזרה משפטית בין האזור לבין ישראל לשם הבטחת זכויותיהם של תושבי האזור בעניני עזרה משפטית, הנני מצווה לאמור: הגדרות: .1 בצו זה - "בית משפט" - בית משפט בישראל שהוא בן סמך לשפוט על פי הדין החל בישראל והוסמך על פי הדין האמור להמציא מסמכים לאזור.... "פסק" - פסק דין סופי, צו או החלטה שניתנו בענין אזרחי על ידי בית משפט בישראל או על ידי ערכאה שיפוטית של האזור. .......... הוצאה לפועל של פסק באזור .4 (א) פסק שניתן בישראל ועליו אישור בית המשפט אפשר להוציאו לפועל באזור...". (נתפרסם בקמצ"מ מס' 20מיום 8בפברואר 1970). מכאן, פסק דין שיצא מבית משפט ישראלי יכובד בשטחים המוחזקים וזאת מכוח צו מס' 348[9] המובא מעלה. אין הבחנה לענין זה, בין מקרקעין ובין שאר ענינים אזרחיים ולכן תהיה אפקטיביות לפסק דין שניתן בערכאה ישראלית כאשר נושאו הוא מקרקעין המצויים בשטחים המוחזקים. לשם השלמת התמונה אך אציין שבמקביל לצו מס' 348הנ"ל, הותקנו תקנות ע"י שר המשפטים - תקנות שעת חירום (השטחים המוחזקים על ידי צבא הגנה לישראל - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז- 1967(ק"ת תש"ל, א', 459[10]) - לפיהן "פסק של ערכאה שיפוטית של האזור ניתן להוצאה לפועל בישראל כאילו היה פסק דין שניתן בישראל..." (תקנה 4(א)). סיכומו של דבר - טעמו ונימוקו העיקרי של הכלל בדבר חוסר סמכותו של בית משפט לדון בתובענות בקשר למקרקעין מחוץ לתחום המדינה אינו מתאים למקרה דנן. ומשנפל הטעם, נפל הכלל עמו. לכן, דעתי היא כי, גם מסיבה זו, יש סמכות בין-לאומית לבית משפט בישראל לדון בתובענה בקשר למקרקעין המצויים בשטחים המוחזקים. דברים אלה מתקשרים עם האמור בסעיף 8להחלטה זו, בדבר היחסים המשפטיים המיוחדים שבין מדינת ישראל ובין השטחים המוחזקים ע"י צה"ל. .11די בדברים האמורים עד כאן כדי לקבוע שיש סמכות לבית משפט זה לדון בתובענה זו. כבר ראינו שהכלל בדבר חוסר סמכות אינו לעניננו. אניח, כפי שאמרתי בסעיף 9להחלטתי, שהכלל עצמו אכן מתקיים במקרה דנן ואבדוק אם אין המקרה שבפני נתפס ע"י אחד מחריגיהכלל. המחבר המלומד cheshireבספרו הנ"ל, מביא שלושה חריגים לכלל. הדיון בחריגים אלה עולה כאשר התביעה המובאת לבית המשפט אינה נוגעת למקרקעין גופם אלא: א. לחוזה בקשר למקרקעין. ב. ליחסי אמון בקשר למקרקעין. ג. לתרמית בקשר למקרקעין. (ר' cheshireבעמ' 495-497). אדון ביישומו של החריג הראשון דלעיל למקרה דנן. החריג הנוגע לעניננו מובא גם בספרם הנ"ל של dicey and morris [14] - Tain an- ...the court has jurisdiction to enter-. 1exception" vable sutuate out- action against such person respecting an immo A contract(A)- ..., On the ground of(foreign land) between the prties to the action... With referance to such of england ."immovables (בעמ' 519). כאשר ישנו חוזה בקשר לנכסי-דלא-ניידי הנמצאים מחוץ לתחום המדינה והתביעה היא אישית כנגד אחד מן הצדדים לחוזה בנוגע לאותם מקרקעין, הרי שבמצב זה יש סמכות לבית המשפט המקומי. המחבר המלומד cheshireמביא בספרו מספר דוגמאות להמחשת החריג הזה. מקרה אחד המובא שם הוא פסק הדין archer v. Prestonהמאוזכר בפסק דין שניתן בשנת 1682(ר' cheshireבעמ' 496). המדובר שם הוא בנתבע שסירב לקיים חוזה מכר של קרקע באירלנד והוצא נגדו פסק דין באנגליה שיקיים את החוזה למרות שהקרקע מחוץ לאנגליה. דוגמא אחרת, מימינו אנו, הוא פסק הדין בענין west v. Dick [5] 424, ch 2(1969) המדובר שם הוא בחוזה בו התובעים הסכימו למכור לנתבע שהוא תושב אנגליה מקרקעין בסקוטלנד. ערכאת הערעור שישבה בתיק זה אישרה את פסק דינו של השופט שישב בערכאה הראשונה, וקבעה כי יש לבתי המשפט באנגליה סמכות למתן צו בדבר ביצוע חוזי מכירה או קניה של מקרקעין של מדינה זרה. לענין זה אומר . Harman l.j: I have always thought, and i still think, that the court of" specific performance of a contract to by or sell foreign land, cancary, acting as it does in persinam, is well able to grant Ciled within its- provided that the defendant is domi"...jurisdiction (בעמ' 436מול האות C). במקרה דנן, אמנם הנתבע מס' 2איננו תושב ישראל אך כתבי בי-דין הומצאו לו כדין ולכן אין משמעות להתניה הנ"ל בדבריו של . Harman l.jבדבר תושבותו של הנתבע בתחומי הסמכות של בית המשפט. גישה זו עולה בקנה אחד עם הגישה המוצאת ביטוי בספרו הנ"ל של המלומד cheshireעל פי תקנות הדיון הנהוגות באנגליה וזו לשונו שם: The moment a person is properly served under the provisions of" diction of this court-, that person, so far as the juris 11order Is concerned, is in precisely the same position as a person who".is in this country (בעמ' 493, ליד הטקסט הסמוך להערה 9). לכן, יש מקום להחלת החריג גם כאר הנתבע אינו תושב ישראל ובלבד שכתבי-בי-דין הומצאו לו כדין. (ר' גם cheshire בעמ' 496, הערה 5). התובע במקרה דנן מבקש, בין היתר, מבית המשפט כי יצהיר שהתובע הוא הקונה והרוכש היחידי של הקרקע, ובמילים אחרות - התביעה כאן היא למעשה אכיפתו של חוזה המכר - שנכרת בין הצדדים לענין המקרקעין. מצב דברים זה נתפס, כך נראה לי, בחריגו הראשון של הכלל ולכן, גם מסיבה זו, יש לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה. .12ולסיום, שתי הערות: א. החלטה זו מקנה אמנם סמכות לבית משפט זה לדון בסכסוכים בקשר למקרקעין המצויים בשטחים המוחזקים בידי צה"ל. אלא שמכאן אין להיחפז ולהסיק שבכל מקרה יפעיל בית המשפט הישראלי את סמכותו ויפסוק בסכסוכים מעין אלה. כפי שכבר צויין בע"א 318/81 כהן נ' מנצורה הנ"ל [1], יתכנו מסיבות שונות בהן לא יהיה זה מן הראוי שהתובענה תתברר בישראל. (ר' שם, בעמ' 226). וכבר פסק בענין זה חברי הנכבד כב' השופט נתן בה"פ (י-ם) 748/82 הנ"ל, כך [3]: "כל השיקולים הנ"ל מחייבים, במקרה שלפנינו, שאין בו שום זיקה לשטח המדינה לא מבחינת הצדדים המעורבים ולא מבחינת פרטי הארוע, הפעלה גמישה, של שיקול הדעת הנתון בידי בית המשפט כדי לא לגרום לתוצאות בלתי צודקות ובלתי רצויות". (בעמ' 505מול האות ז'). במקרה שנדון שם, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב בתאונת דרכים שארעה בכביש חברון-בית לחם. מקום מושבם של כל בעלי הדין היה בשטח המוחזק של יהודה ושומרון, ואיש מהם אינו אזרח ישראל. מה שאין כן במקרה הנדון בפני. המצב כאן הוא כדלקמן: .1החוזים ויפוי הכח נחתמו בירושלים. .2שלושה מתוך ארבעת הצדדים בפרשה זו הם תושבי ישראל. בעיקר משום כך אין סיבה שלא להיזקק לתובענה זו מן הטעם של "פורום לא נאות". ב. לא דנתי, לפי שעה, בשאלת הדין החל שכן שאלה זו טרם נדונה ויהיה צורך לתת את הדעה על שאלה זו בעת הדיון לגופו של ענין. .1אשר על כן אני מחליט כי יש סמכות לבית משפט זה לדון בתובענה זו והבקשה נדחית.מקרקעיןסמכות מקומיתקרקעות