חוזה שירות עם מנכ''ל

כאשר החברה מתקשרת בחוזה שירות עם מנכ"ל, לפיו ישמש במשרתו במשך תקופה מסויימת, ואילו בתקנון נקבע כי דירקטור יחדל להחזיק במשרתו בקרות אירוע מסויים, יש לראות את הוראות התקנון כנכללות מכללא בחוזה השירות, שכן לדירקטוריון אין סמכות להתקשר בהסכם השולל את תחולת התקנות. המנכ"ל לא יוכל לטעון שהחברה הפרה את חוזה השירות אם חדל להחזיק במשרתו בקרות אותו אירוע. הפרת חוזה השירות תזכה את המנכ"ל בפיצויים בגין הפרת החוזה". "מנכ"ל אשר פוטר לפני המועד שנקבע בהסכם, יהא זכאי לפיצויים בגין הפרת הסכם עמו וכן לפיצויי פיטורים כעובד. סוגייה זו אינה יחודית למנכ"ל, ועקרונותיה חלים אף בתחום דיני החוזים ודיני העבודה. אם פוטר המנכ"ל בהתאם להוראות התקנון, אך בניגוד לתנאי ההסכם עמו, הוא יהא זכאי לפיצויים מתוקף ההסכם. אולם, אם לא היה בהפעלת הסמכות כדי לפגוע בהסכם, לא תהא החברה חייבת בפיצויים חוזיים בגין כך" קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוזה שירות עם מנכ''ל: המבקש בתיק נא/5- 12עתר בפנינו במעמד צד אחד ליתן בידו צו מניעה זמני האוסר על המשיבים 1.3להעבירו מתפקידו כמנהל עסקים של חברת "המשקם" בע"מ, ולמנות תחתיו את המשיב מספר 4. החלטנו לדון בבקשה במעמד שני הצדדים, ונתנו צו ביניים ער למתן החלטה בבקשה זו. המשיבים מספר 1ו- 2עתרו בפנינו בתיק נא/33- 12לדחות או למחוק את התביעה נגדם על הסף. נבהיר בקצרה את מערכת היחסים בין הצדדים. המבקש בתיק נא/5-12, דוד ראם משמש כדירקטור וכמנהלה הכללי של חברת "המשקם" בע"מ החל מיום 15.5.1985(כתב מינוי נספח א' לבקשה בתיק נא/5-12). החברה היא חברה מעורבת ללא מניות, שבעליה הם ההסתדרות הציונית העולמית וממשלת ישראל. על-פי מסמכי ההתאגדות של החברה, תזכירה ותקנותיה, לחברה שישה דירקטורים, כאשר מנהל הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית ממנה ארבעה דירקטורים ובהם את מנהל העסקים - המנהל הכללי, משרד העבודה והרווחה ממנה את שני הדירקטורים הנותרים. מי שמוסמך על-פי מסמכי היסוד למנות את מנהל העסקים - מנהל הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית - מוסמך אף למנות מנהל עסקים אחר תחתיו, ובכך לפטר את המנהל הקודם. דוד ראם מונה על ידי מנהל הכספים הקודם, מ. השכל. בין דוד ראם לבין חברת "המשקם" בע"מ נכרת הסכם עבודה אישי (נספח ב' לבקשה בתיק נא/5-12), עליו חתום בשם חברת "המשקם" יושב ראש הדירקטוריון ראובן אגמון. תוקפו של ההסכם לחמש שנים, דהיינו, עד ליום .15.5.1990על-פי הסכם זה תוארך תקופת כהונתו של מר דוד ראם כמנכ"ל "...בחמש שנים לאחר התאריך הנ"ל אלא אם יקבל הודעה בכתב מהחברה על סיום עבודתו 6חודשים לפני תום תקופת עבודתו לפי הסכם זה" (סעיף .3ב. להסכם). החל מחודש פברואר 1989מכהן דוד ראם כראש עיריית קרית אתא במקביל להיותו מנכ"ל חברת "המשקם" בע"מ. ביום 5.8.1990כתב מר דובי ברגמן, המנכ"ל דהיום של מחלקת הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית, למבקש מכתב, לפיו הוא מינה את מר גבי לוי כמנהל עסקים (מנכ"ל) של חברת "המשקם" בע"מ וחבר מועצת המנהלים שלה וזאת החל מיום .2.8.1990כנגד החלטה זו מלין המבקש בתיק נא/5-.12 הבקשה לסילוק על הסף (תיק נא/33-12) הבקשה הוגשה על-ידי חברת "המשקם" בע"מ ויושב ראש הדירקטוריון, מר ראובן אגמון. מר ראובן אגמון נמחק בהסכמת הצדדים בעת הדיון. חברת "המשקם" בע"מ טענה בפניו כי יש לדחות או למחוק את התביעה נגדה משום שאין בסמכותה לבצע את הסעדים המבוקשים. הסעד הנתבע הוא בסמכות נתבע (משיב) מספר 3, מנהל הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית, ולחברה הנתבעת אין כל סמכות להתערב בשיקוליו, אשר על כן יש לתבוע אותו, ואותו בלבד. את טענתה זו היא משתיתה על עדותו של יושב ראש הדירקטוריון שלה כי אין הוא או הדירקטוריון, מוסמכים להחליט על מינוי מנכ"ל או על פיטוריו, וזאת נוכח האמור במסמכי ההתאגדות. אין בידנו לקבל טענה זו. אליבא דכולי עלמא דוד ראם היה עובד של חברת "המשקם" בע"מ. על כך אין חברת "המשקם" בע"מ חולקת. כל שהיא טוענת הוא, כי, משאין לה קרי, לדירקטוריון שלה - סמכות למנות או לפטר את המנכ"ל, מאחר שהתפקיד הוטל על כתפי מנהל הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית, ומשאין לחברי הדירקטוריון זכות להביע עמדה בשאלה, הרי שאין היא הנתבעת הנכונה. כאמור, אין טענה זו מקובלת עלינו. החברה, במסמכי ההתאגדות שלה, הסמיכה את מנהל הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית, שהיא אחד מבעלי החברה, להיות הפונקציונר האחראי למינויו ולפיטוריו של מנכ"ל. משכך קבעה החברה במסמכיה, שאינם אלא מעין חוקה וחוק של התאגיד, הרי שמנהל הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית הוא אורגן של החברה לצורך מינויו ופיטוריו של המנכ"ל. היעלה על הדעת כי תאגיד, הקובע במסמכי התאגדותו מי ימלא תפקיד מסויים, יטען לאחר מכן כי הוא אינו צד לפעולותיו של אותו בעל תפקיד? האם הטענה היא כי בעל אותו תפקיד שנקבע במסמכי ההתאגדות עושה את שהוטל עליו בשמו הוא? כך למשל, על-פי התקנון המצוי (לוח א') האסיפה הכללית היא האורגן המוסמך למנות מנהלים ולא הדירקטוריון, בכפוף להסדר שונה במסמכי היסוד (ראה י. גרוס [14]: דירקטורים ונושאי משרות בחברה 99; ע"א 773/88[1], בע' 237). היעלה על הדעת כי חברה תטען בתביעה כנגד מינוי דירקטור או פיטוריו, כי היא אינה הנתבעת הנכונה אלא האסיפה הכללית? משכך, אנו קובעים כי מנהל הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית הוא האורגן של המבקשת, חברת "המשקם" בע"מ, לצורך מינויו של המנכ"ל, ועל כן אין למחוק או לדחות את התביעה כנגד המבקשת על הסף. מנהל הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית, הוא הנתבע (המשיב) מספר 3, לא ביקש סילוק על הסף של התביעה כנגדו, אך בסיכומיו טען בא-כוח ההסתדרות הציונית העולמית בהרחבה כי אין יריבות בינו לבין דוד ראם מאחר שאין יחסי עובד-מעביד ביניהם. לבא-כוחו של דוד ראם ניתנה הזדמנות להשיב על הסיכומים והוא לא התייחס לשאלה זו. משהגענו למסקנה כי המשיב מספר 3בתיק נא/5- 12לא פעל אלא למען חברת "המשקם" בע"מ אנו מוחקים אותו כמשיב וכנתבע בתביעה העיקרית. האם יש ליתן בידי המבקש צו מניעה זמני? נימוקיו של המבקש למתן צו מניעה זמני הם: א) פיטורי המבקש נוגדים את ההסכם האישי שלו עם החברה המשיבה; ב) המשיבה פיטרה את המבקש שלא בתום לב ומתוך שיקולים זרים, כאשר נימוקיה האמיתיים הם הרצון למנות את גבי לוי - משכך ומשחלים על המשיבות נורמות מן המשפט הציבורי, אין חברת "המשקם" בע"מ רשאית לפטר את המבקש; ג) לא ניתנה למבקש זכות שימוע; ד) פיטורי המבקש יסבו נזק לחברה המשיבה; ה) משחלים על המשיבה דינים, לא רק מתחום המשפט הפרטי אלא גם מתחום המשפט הציבורי, אין להחיל להגביה את הכלל לפיו לא יכפו עליה שירות אישי כאמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), חשל"א-.1970 א. הסתירה בין החוזה האישי לבין מסמכי התאגדות חברה "המשקם" בע"מ טענתו של המבקש בתיק נא/5- 12(להלן - המבקש) היא כי, משקיימת סתירה בין החוזה האישי של המנכ"ל לבין תקנות החברה, גובר החוזה האישי. מכיוון שחלפו חמש שנים והמשיבה לא הודיעה למבקש כי תמה תקופת עבודתו, אין היא רשאית לפטרו אלא בתום חמש שנים נוספות, וזאת מאחר שפיטוריו קודם לכן עומדים בסתירה לחוזה האישי של המבקש. לטענתו נעשה הדבר מתוך שיקולים זרים. על הנתבעות חלים דינים מן המשפט הציבורי, ולכן יש למנוע את הפיטורים. גם טענה זו אין בידינו לקבל. מסמכי ההתאגדות של החברה הם מעין חוקתה וחוקיה. משכך אין החברה רשאית לפעול בניגוד להם, אלא אם היא משנה את התקנות כדין, וזאת לא עשתה. משנקבעה בתקנות החברה דרך למינוי מנכ"ל ופיטוריו, חרג הדירקטוריון מסמכותו כאשר הסכים בחוזה האישי כי התובע לא יפוטר במשך חמש שנים עם אפשרות הארכה לחמש שנים נוספות. אין המנכ"ל יכול לטעון שיש בפיטוריו על-פי ההליך הקבוע בתקנון, משום הליך שאינו תקין. דרך המלך לחברה היא לפעול על-פי התקנון כל עוד לא שונה כדין. למנכ"ל יש חוזה אישי הסותר את התקנון, ומשכך הדבר אין הוא יכול לאוכפו. כל שהוא יכול הוא לתבוע פיצויים בגין הפרת החוזה. "כאשר החברה מתקשרת בחוזה שירות עם מנכ"ל, לפיו ישמש במשרתו במשך תקופה מסויימת, ואילו בתקנון נקבע כי דירקטור יחדל להחזיק במשרתו בקרות אירוע מסויים, יש לראות את הוראות התקנון כנכללות מכללא בחוזה השירות, שכן לדירקטוריון אין סמכות להתקשר בהסכם השולל את תחולת התקנות. המנכ"ל לא יוכל לטעון שהחברה הפרה את חוזה השירות אם חדל להחזיק במשרתו בקרות אותו אירוע. הפרת חוזה השירות תזכה את המנכ"ל בפיצויים בגין הפרת החוזה". "מנכ"ל אשר פוטר לפני המועד שנקבע בהסכם, יהא זכאי לפיצויים בגין הפרת הסכם עמו וכן לפיצויי פיטורים כעובד. סוגייה זו אינה יחודית למנכ"ל, ועקרונותיה חלים אף בתחום דיני החוזים ודיני העבודה. אם פוטר המנכ"ל בהתאם להוראות התקנון, אך בניגוד לתנאי ההסכם עמו, הוא יהא זכאי לפיצויים מתוקף ההסכם. אולם, אם לא היה בהפעלת הסמכות כדי לפגוע בהסכם, לא תהא החברה חייבת בפיצויים חוזיים בגין כך" (י. גרוס [14]; שם, בע' 8-187). ראה גם", [15], gower 1979,modern company law, fourth ed. Londunבע' 151, 318). יתר על כן, בית-משפט לא יוציא צו מניעה האוסר על שינוי התקנות במקרה כזה ( gower[15], שם, בעמ' 151הערת שוליים 87). אין מנכ"ל יכול למנוע מחברה לשנות את תקנונה בניגוד לאמור בהסכם האישי שלו (שם [15], בע' 318). הנה כי כן, היה על החברה המשיבה לפעול על-פי תקנותיה. אין חשיבות לשאלה אם החברה, כאשר פיטרה את המבקש בדרכים הקבועות בתקנות, לא ידעה על קיום הסכם אישי עם המבקש הנוגד את האמור בתקנון ( gower[15], שם). ב. חלות נורמות מהמשפט הציבורי על החברה המשיבה כאמור בעליה של החברה המשיבה הם המדינה וההסתדרות הציונית העולמית. בא-כוחה של ההסתדרות הציונית העולמית, עורך-הדין אחירז טען בסיכומיו כי ההסתדרות הציונית העולמית אינה רשות ציבורית החייבת לפעול על-פי כללי המשפט המנהלי. בטענתו זו הוא מסתמך על בג"צ 340/83רינגל בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח' (לא פורסם), לפיו הסמכות לדון בתביעה בנגד הסוכנות היא לבית-משפט אזרחי. השמעת טענה כזו מפי בא-כוח ההסתדרות הציונית העולמית, תמוהה היא בעינינו. אין בפסק-הדין שהביא עורך הדין אחירז כל אסמכתא לענייננו. כל שנקבע בו הוא שלבית- משפט אזרחי הסמכות לדון בסכסוכים נגד הסוכנות היהודית, הא ותו לא. אין הדיין (הפורום) קובע את הדין המהותי. מטרותיה של ההסתדרות הציונית העולמית מוגדרות בחוק, והן אינן באות אלא לשרת את הציבור, כפי שהדבר עולה מחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לא"י, תשי"ג-.1952 גוף שאלו מטרותיו אינו עסק פרטי. זהו גוף שאין לו למען עצמו ולא בלום ובל שיש לו, וכל זכות הקיום שלו, היא פעולתו למען הכלל. עמד על כך בית-הדין הארצי לעבודה בדב"ע תשן/5, 4- 9[2]. כשם שנורמות של המשפט המינהלי חלות על חברת החשמל (ראה בג"צ 731/86[3]), על חברת דפי זהב (בג"צ 389/80[4]), ועל גופים אחרים כיוצא באלו, הן בוודאי חלות על רשות כמו ההסתדרות הציונית העולמית. גוף פרטי רשאי לדאוג בראש וראשונה לאינטרסים של עצמו, אם אינו פוגע בציפיות של הצד שכנגד, וזאת מכוח דרישת תום הלב. רשות ציבורית אין לה לעצמה ולא כלום, אלא כל כולה נוסדה אך כדי לדאוג לאינטרסים של הציבור, עמד על כך השופט חיים כהן (בג"צ 142/70[5] בע' 331): "לא הרי רשות היחיד כהרי רשות הציבור, שזו בתוך שלה היא עושה, ברצותה מעניקה וברצותה מסרבת, ואילו זו כל כולה לא נוצרה כי אם לשרת את הכלל, ומשלה אין לה ולא כלום: כל אשר יש לה מופקד בידיה כנאמן, וכשלעצמה אין לה זכויות או חובות נוספות על אלה, או שונות ונפרדות מאלה, אשר הן נובעות מנאמנות זו או הוקנו לה או הוטלו עליה מכוח הוראות חקוקות". לא נראה לנו כי ניתן להטיל ספק בכך שמטרת הסתדרות הציונית העולמית הינה אך ורק לדאוג לאינטרסים של הכלל באותם שטחים שעליהם היא מופקדת. כללים אלו אינם נובעים מדרישת תום הלב אלא מכך שרשות ציבורית חייבת חובת נאמנות לציבור. על כן גם אם גוף פרטי רשאי להפלות כל עוד הוא פועל בתום לב, הרי לא יעלה על הדעת שההסתדרות הציונית העולמית רשאית, בפעולותיה כלפי הציבור, להפלות, לפעול בחוסר שיוויון, בחוסר הגינות ומתוך שרירות, לשקול שיקולים זרים ולפעול בדרכים שאינן סבירות. אף על חברת "המשקם" חלות נורמות מן המשפט הציבורי. חברה זו נועדה לספק עבודה לנכים. בעליה הם ממשלת ישראל וההסתדרות הציונית העולמית, שניהם גופים שחלים עליהם כללי המשפט המנהלי, ואין נפקא מינה שזו מאוגדת על-פי פקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ב-1983, שכן לא הצורה הארגונית היא הקובעת, אלא מהותו הפונקציונלית של התפקיד המבוצע על-ידי הגוף שמטרתו הינה מתן שירות לציבור (ראה בג"צ מיקרו דף [3] הנ"ל). הנה כי כן, על החברה המשיבה חלה דואליות נורמטיבית, חלים עליה הן כללים מן המשפט הפרטי, ובענייננו, דיני החוזים, והן כללים מן המשפט הציבורי. מעבר לכך נראה לנו כי בענייננו יש "טריו נורמטיבי". מלבד שתי המערכות הנורמטיביות הללו חלות על העניין שבפנינו נורמות מדיני העבודה. דיני העבודה יוצרים יחסי נאמנות מיוחדים במינם. אלו למעשה חוזים ,uberimae fideiחוזי נאמנות מיוחדת. עמד על כך הנשיא גולדברג [16] במאמרו על תום לב במשפט העבודה: "חובת ה'נאמנות' ביחסי עובד-מעביד, שמצאה ביטויה בפסיקה ובהצעת חוק חוזה עבודה שונה מחובת תום הלב. קשה להצביע במדוייק על השוני, אך ככל שנעמיק נמצא כי חובה זו היא מעבר לחובת ה'קיום בתום לב'... על חוזה העבודה בכללותו חלה, כעל כל חוזה אחר, חובת הקיום ב"תום לב', בעוד שבתקופה שבה קיימים יחסי עובד-מעביד חלה החובה הרחבה יותר - חובת ה'נאמנות'". על כן ביחסי עבודה נדרשת חובת נאמנות אך מגוף פרטי, ממעביד פרטי, לא כל שכן מרשות ציבורית. ומשכך, בדוננו בסכסוך הנובע מיחסי עבודה, יש לשקול אך את יחסי הנאמנות המיוחדים הללו. ג. האם החלטת המשיבה לפטר את המבקש סבירה לכאורה על-פי אמות המידה של המשפט הציבורי, הפרטי ודיני עבודה? נבחן קודם לכל האם שיקולי המשיבה מתיישבים עם נורמות המשפט המנהלי. טענת המבקש היא כי המשיבה שקלה שיקולים זרים בהחליפה את מכ"לה, כי אין כל חשש לניגוד אינטרסים בין תפקידו כמנכ"ל המשיבה לבין תפקידו כראש עיריה, וכי תיפקודו של המבקש כמנהל עסקים של המשיבה לא נפגע כלל עם התמנותו כראש עיריה. מאידך גיסא הוא טוען כי ייגרם נזק גדול ביותר הן למשיבה והן לשמו הטוב אם יפוטר. כאן המקום לציין כי המבקש תורם את כל משכורתו כראש עיר למוסדות צדקה. על כן אין הוא טוען לנזק כספי שייגרם לו עצמו עם פיטוריו, אלא לנזק לחברה המשיבה ולשמו הטוב. השלב הוא שלב של בקשה לסעד זמני, ועל כן עלינו לבדוק אם לכאורה הצליח המבקש להראות כי החלטת המשיבה בלתי סבירה, והאם השיקולים למתן הסעד גוברים לכאורה על השיקולים כנגד מתן הסעד. נקדים ונאמר כי הטענה שייגרם נזק לחברה אינה טענה רלבנטית, אלא אם כן יוכח בעליל כי שיקולים זרים הדריכו את פעמיה של החברה. באשר לפגיעה בשמו הטוב של המבקש, הרי עלה מחומר הראיות בבקשה שלפנינו כי המבקש תיפקד כמנכ"ל טוב למשיבה, וכי פיטוריו אינם נובעים מטענות כלפי תיפקודו. השיקולים לפיטוריו הם ניגוד אינטרסים וחוסר אפשרות לתפקד במשרה מלאה כמנכ"ל, כאשר הוא משמש גם כראש עיר. על כן לא הוכחה פגיעה לכאורה בשמו הטוב של המבקש. נראה לנו כי במאזן הכללי אין להיעתר לבקשה משיקולים של המשפט הציבורי. שיקוליה של המשיבה, כפי שעלו מעדויותיהם של עדיה הם כבירים לכאורה. מי שמתפקד כראש עיריה אינו יכול, לכאורה, להקריש את מלוא מרצו וזמנו לחברה שהוא מנהל העסקים שלה. אלו לכאורה שתי משרות הדורשות את מלוא תשומת הלב והזמן של העוסק בהן. באשר לניגוד האינטרסים, הרי העיד אף המבקש כי עשוי תיאורטית להיווצר מצב שבו חברת "המשקם" תפנה עובדים לעיריית קריית אתא שהוא עומד בראשה. די בסיכוי כי יווצר ניגוד אינטרסים כדי לפסול אדם מלעמוד בראש שני הגופים. עמד על כך השופט ברק בבג"צ 595/89[6] בע' 414באומרו: "ביסודם של הדינים האוסרים על ניגוד עניינים בתחום המשפט הציבורי בין דינים חקוקים ובין דינים הלכתיים - עומד מגוון של שיקולים... העיקריים שבהם הם שלושה: הראשון, עניינו חובת האימון שעובד הציבור חב לציבור במילוי תפקידו. מחובת אמון זו נגזרת חובתו של עובד הציבור שלא להימצא במצב שבו קיים חשש כי יהיה ניגוד בין חובתו לציבור לבין אינטרסים אחרים. 'לעולם אסור לאדם הממלא תפקיד של נאמן לאינטרסים של אנשים שונים, להעמיד את עצמו במצב שבו יהיה קיים (או עלול להיות קיים) ניגוד בין חובת הנאמנות, שהוא חב להם, לבין האינטרס הפרטי שלו' (מ"מ הנשיא, השופט אגרנט בע"א 254/64[7], בע' 22). השיקול השני העומר ביסוד הכלל בדבר ניגוד עניינים הוא שיקול שמקורו בדרישת הגינות, תום לב וצדק טבעי. 'פעולות הרשות הציבורית תוך מצב של ניגוד אינטרסים אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם חובת ההגינות ותום הלב, שקיומה חייב לא רק להתקיים אלא גם להיראות' (השופטת נתניהו בבג"צ 35/82[8] הנ"ל, בע' 519). השיקול השלישי מקורו בדרישות המינהל התקין. מינהל תקין מחייב, מחד גיסא שממלא התפקיד יעמיד לנגד עיניו את טובת התפקיד ולא טובה אחרת כלשהי. מצב של ניגוד עניינים עשוי להביא, בסופו של דבר, למצב של העדפת עניינים זרים לתפקיד ופגיעה בו. מאידך גיסא, מצב ניגוד עניינים פוגע באימון הציבור במערכת השלטונית. הציבור עשוי לחשוב ששיקולים זרים לתפקיד הציבורי מניעים את נושאי התפקיד והדבר עשוי לפגוע באמונו במערכת השלטונית (ראה בג"צ 531/78[9] הנ"ל בע' 571). אמת, לעיתים נוצר הרושם כי על מזבח עקרונות מעורפלים נופלת קורבן היעילות המינהלית. רושם זה מוטעה הוא. מחיר היעילות נמוך הוא בהשוואה לצורך לשמור על אימון הציבו בשלטון ועל תפקידו הראוי של השלטון (ראה ד"נ 6/86[10], בע' 485; בג"צ 589/86[11] הנ"ל, בע' 624). יתרה מזו, אף-על-פי פקודת העיריות [נוסח משולב] אסור לראש עירייה לכאורה להביא את עצמו למצב שבו הוא עשוי להימצא בניגוד אינטרסים בקשר לחוזים שהעירייה עשוייה להתקשר בהם עם חברה שהוא מנכ"לה (סעיפים 122ואילך לפקודת העיריות [נוסח חדש]; א' וינוגרד [17], דיני רשויות מקומיות). הנה כי כן הראתה המשיבה כי החלטתה היתה סבירה לכאורה, וכי לא שיקולים זרים הדריכוה בקבלת ההחלטה. על כן יש לדחות את הבקשה במישור של המשפט המנהלי. ד. נקודת המבט של המשפט הפרטי משאין המאזניים נוטות לטובת מתן הסעד הזמני משיקולי המשפט המינהלי, יש לבחון את הנורמות מהמשפט הפרטי. אם יש מקרה בולט שבו מדובר בשירות אישי, כאמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, הרי זה המקרה שלפנינו. המבקש הוא מנהל עסקיה של המשיבה. זהו המקרה הטיפוסי שבו מדובר בשירות אישי. על כן, תחול על מקרה זה הלכת צורי (בג"צ 254/73[12]), והפסיקה שבאה בעקבותיה (ראה גם דב"ע תשן/75- 3[13]). מכיוון שאין מקום, לכאורה, לאכוף את החוזה במישור של המשפט הפרטי, אין גם מקום לתת סעד זמני. ה. מישור יחסי העבודה מישור זה חולש בענייננו גם על נורמות מדיני עבודה. אך אלה דורשים מעבר לכך יחסי נאמנות מיוחדים. לכאורה אין ההחלטה של המשיבה מוטעית, בסברה כי אין המבקש יכול להיות נאמן לתפקידו אצלה, בד בבד עם היותו ראש עירייה. שירותו של מנכ"ל את החברה דורש יחסי נאמנות מירביים, ואין הדבר סביר לכאורה כי מנכ"ל יכהן אף בתפקיד נכבד של ראש עיר. הדבר אמור הן לגבי תשומת הלב שהוא מסוגל להקדיש לחברה בשמשו בד בד עם תפקידו זה גם כראש עיר, והן בגלל הספק המתעורר באשר לקיום ניגוד עניינים בו מצוי המבקש. על כן אין לאכוף יחסים אלו גם מנקודת המבט של מהותם של דיני העבודה. סיכומו של דבר, המבקש לא הראה כל נימוק לכאורה למתן הסעד המבוקש, לא מנקודת המבט של הנורמות מהמשפט המנהלי, לא מנקודת המבט של הנורמות מהמשפט הפרטי, ולא מנקודת המבט של הנורמות מדיני העבודה. המבקש אף לא הצביע על כל נזק שעשוי להיגרם לו עצמו, בהבדל מנזק שהוא טוען שעשוי להיגרם למשיבה, באם לא יינתן הסעד. על כן אנו דוחים את הבקשה. המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים 1ו- 3הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך -. 500ש"ח. סכום זה ישולם תוך 14יום מיום המצאת החלטתנו זו, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.חוזהחוזה שירות