איזה חוק קובע את פומביות הדיון ?

עיקרון הפומביות הוכר כעיקרון בעל חשיבות חוקתית והוא מוצא ביטויו בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה, שבו נקבע הכלל לפיו ידון ביהמ"ש בפומבי אלא אם קיימת הוראה אחרת על פי החוק אשר על פיה ניתן לסטות מהכלל הרחב לפיו יש לקיים את הדיון בפומבי. בצד קביעת עיקרון הפומביות כעיקרון חוקתי מרכזי על פי חוק היסוד הנ"ל, קובעת הוראת סעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 כי ביהמ"ש ידון בפומבי. בהמשך נקבע באותו סעיף אימתי רשאי ביהמ"ש לסטות מן הכלל והדברים אינם מסורים לשיקול דעת ביהמ"ש הגם שמסורה לשיקול דעתו השאלה האם בא ענין מסויים בגדר היוצאים מן הכלל, אם לאו. עיקרון פומביות הדיון אינו בא אך לספק את הסקרנות של כלל הציבור ביחס לאשר מתרחש בבית המשפט אלא שהוא אחד הכלים המרכזיים להבטחת תקינות ההליך המשפטי, בירור האמת וכן על מנת שלא רק יעשה צדק אלא שהצדק גם יראה קבל עם ועדה. בענין זה ראה ע.פ. 88/353 וילנר נ' מ"י פד"י מ"ה 2 עמוד 444. עיקרון פומביות הדיון נמנה על העקרונות עתיקי היומין המלווים את המשפט. בימי קדם קיימו השופטים וזקני העדה את הדיונים המשפטיים בשער העיר על מנת להודיע בשער בת רבים על הליכי הדיון ועל אשר מתרחש בין כותלי ביהמ"ש. שאלות משפטיותדיוןפומביות הדיון