העותרים טוענים, כי עד לשנת 2011 יושמה התקנה האמורה כלשונה, היינו "מועד עליית הרכב לכביש" נקבע כמועד המוקדם מבין שניים אלה: המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, או המועד שהוא 12 חודשים מהמועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ. נטען, כי בתחילת שנת 2011 שינו המשיבים את מדיניותם ובמקום ליישם את לשונה הברורה של התקנה הנ"ל ולרשום כפי שנהגו עד עתה, החלו המשיבים לרשום כמועד עליית הרכב לכביש, ברכבים שיובאו בייבוא אישי, את המועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינות החוץ (ללא תוספת 12 החודשים), או את המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, המוקדם מביניהם. בשל מה שהוגדר על ידי העותרים כשינוי מדיניות הרישום של המשיבים שלא כדין, הגישו העותרים ביום 22.6.11 את העתירה דנן קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מועד עליית הרכב לכביש: בעתירה שלפני מבקשים העותרים, אשר ייבאו רכבים ארצה בייבוא אישי, כי ברישיונות הרכבים שלהם ירשם המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב כמועד עליית הרכבים לכביש בישראל. זאת, תחת הרישום הנוכחי, המשקף את מועד רישומם של הרכבים לתנועה בדרכים בחו"ל. מטבע הדברים, המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב הינו מועד מאוחר יותר למועד רישומם של הרכבים לתנועה בדרכים בחו"ל. 1. רקע עובדתי ומהלך הדיון בעתירה העותרים, כולם, הינם אזרחים ישראליים שייבאו לארץ ביבוא אישי רכבים שנרשמו בעבר לתנועה בדרכים במדינת חוץ. במהלך חודש ינואר 2011 הגיעו הרכבים ארצה לנמל אשדוד והם הועברו למחסני הנמל לצורך שחרורם מהמכס. ברישיונות הרכב שהוציאו המשיבים לרכבים, נרשם מועד רישומם של הרכבים לתנועה בדרכים בחו"ל כמועד עליית הרכבים לכביש בישראל. לשיטת העותרים, רישום זה הינו מוטעה והיה על המשיבים לרשום את המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב כמועד עליית הרכבים לכביש בישראל. את טענתם מבססים העותרים על לשון תקנה 282(א)(4)(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "התקנה" ו- "התקנות" בהתאמה), אשר נוסחה במועדים הרלבנטיים לעתירה היה, כדלקמן: "282. (א) לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רישיון, אלא אם כן - (1) .. (4) יצוין ברישיון הרכב מועד עליית הרכב לכביש כמפורט להלן: (א) ברכב הנרשם בארץ לראשונה, ושלא נרשם לתנועה בדרכים במדינת חוץ - מועד רישום הרכב בארץ או שנים עשר חודשים ממועד ייצור הרכב, המוקדם מבין השניים; (ב) ברכב הנרשם בארץ לראשונה, ושנרשם בעבר לתנועה בדרכים במדינת חוץ - שנים עשר חודשים ממועד ייצור הרכב או ממועד הרישום לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ, המוקדם מבין השניים..". (ההדגשות שלי - מ' א' ג'). העותרים טוענים, כי עד לשנת 2011 יושמה התקנה האמורה כלשונה, היינו "מועד עליית הרכב לכביש" נקבע כמועד המוקדם מבין שניים אלה: המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, או המועד שהוא 12 חודשים מהמועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ. נטען, כי בתחילת שנת 2011 שינו המשיבים את מדיניותם ובמקום ליישם את לשונה הברורה של התקנה הנ"ל ולרשום כפי שנהגו עד עתה, החלו המשיבים לרשום כמועד עליית הרכב לכביש, ברכבים שיובאו בייבוא אישי, את המועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינות החוץ (ללא תוספת 12 החודשים), או את המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, המוקדם מביניהם. בשל מה שהוגדר על ידי העותרים כשינוי מדיניות הרישום של המשיבים שלא כדין, הגישו העותרים ביום 22.6.11 את העתירה דנן. בתגובתם לעתירה טענו המשיבים, כי נפלה טעות סופר בתקנה וכי יש לקרוא את התקנה תוך השמטת האות "מ", המופיעה במשפט: "ממועד הרישום לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ". היינו, מועד עליית הרכב לכביש נקבע כמועד המוקדם מבין שניים אלה: המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, או המועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ. ביום 30.11.2011, כחצי שנה לערך לאחר שהוגשה העתירה דנן, תוקן נוסח התקנה, כך שהאות "מ" הושמטה (ראו נספח 1 לכתב התשובה לעתירה). לפיכך, אין עוד מחלוקת באשר לאופן שבו יש לרשום את מועד עליית הרכב לכביש כיום ועניינו אך בשאלה, הכיצד היה על המשיבים לנהוג בעניינם של העותרים. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי עתירה דומה לענייננו נדונה בבית משפט זה לפני כב' השופטת י' שיצר (עת"מ (ת"א) 46135-05-11 עמותת איגוד יועצי ונותני שירותים בתחום ייבוא אישי של כלי רכב לישראל נ' משרד התחבורה ). בהחלטתה מיום 28.5.12 הורתה כב' השופטת שיצר על העברת העתירה לדיון לפני בית המשפט העליון, על מנת שישקול את שמיעתה ביחד עם העתירה שהוגשה במסגרת בג"ץ 2262/11 מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, , שבגדרה נתבקשו סעדים שונים בגין מספר מחדלים לכאורה של משרד התחבורה, רשות המיסים ומשרד התמ"ת בעניין רישום רכבים שיובאו ארצה ביבוא אישי. יצוין, כי עוד ביום 21.5.12 החליט בית המשפט העליון, במסגרת הדיון בבג"ץ 2262/11 הנ"ל, כי "נוכח ההסדרה, שכנראה שהיא קרובה, לא ראינו להיזקק לעתירות לעת הזו. המדינה תגיש הודעות מעדכנות בתוך 6 חודשים ולאחר קבלתן נחליט בעניין המשך הטיפול בעתירות." 2. טענות הצדדים העותרים טוענים, כי המשיבים שינו את מדיניותם באופן חד צדדי, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא הוראות מעבר כלשהן ובכך פגעו בעקרון השוויון ובעקרון ההסתמכות של העותרים. המשיבים טוענים, כי אין המדובר בענייננו בשינוי מדיניות וכי הפרשנות המוצעת על ידי העותרים לתקנה מעולם לא יושמה על ידם. לטענתם, נפלה בתקנה טעות סופר, שאמנם תוקנה בינתיים, אולם גם בנוסחה הקודם יושמה התקנה בהתאם לנוסחה הנכון, כך שמועד עליית הרכב לכביש נקבע כמועד המוקדם מבין שניים אלה: המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, או המועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ. המשיבים טוענים עוד, כי קבלת פרשנותם של העותרים לתקנה תביא לכך שתמיד מועד עליית הרכב לכביש יהא 12 חודשים ממועד יצור הרכב, שכן ברור כי מועד יצור הרכב הוא לעולם מוקדם מהמועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ. לטענת המשיבים, אם לכך אכן היה מתכוון המחוקק, לא היה צורך בסיפא לתקנה, שכן לעולם קיים מועד אחד רלבנטי. נטען, כי על כוונת מתקין התקנות ניתן ללמוד מהדיון שהתקיים בועדת הכלכלה של הכנסת ואשר לאחריו אושר התיקון לתקנות. 3. פרשנותה הנכונה של התקנה - אומנם שינוי מדיניות, או שמא טעות סופר כאמור לעיל, העותרים טוענים, כי המשיבים שינו את מדיניותם באופן חד צדדי, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא הוראות מעבר כלשהן ובכך פגעו בעקרון השוויון ובעקרון ההסתמכות של העותרים. המשיבים טוענים, מנגד, כי המדובר בטעות סופר וכי מדיניותם לא השתנתה מאז כניסתה של התקנה לתוקף באפריל 2008. החלטה בדבר שינוי מדיניות היא בגדר החלטה מינהלית לכל דבר והיא כפופה, לפיכך, לכל הכללים החלים על כל החלטה מינהלית אחרת; על השינוי להיעשות על יסוד שיקולים עניינים וללא הפליה ולעמוד במתחם הסבירות, בדרישות המידתיות ובחובת ההגינות. בעת ההחלטה על שינוי מדיניות, על הרשות להתייחס גם ל"מימד הזמן" ולקבוע, האם המדיניות החדשה תחול לאחור, מיד, או החל ממועד עתידי כלשהו, כאשר ככלל, על שינוי מדיניות לחול מעתה והלאה ולהיות צופה פני עתיד ולא פני עבר (ראו בג"ץ 1398/07 ד"ר יעל לביא-גולדשטיין נ' משרד החינוך-האגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל (ניתן ביום 10.5.10); בג"ץ 471/11 חן המקום בע"מ נ' המשרד להגנת הסביבה (ניתן ביום 23.4.12)). על מנת להכריע האם המדובר בענייננו בשינוי מדיניות, או שמא המדובר בטעות סופר, יש להידרש לכוונת המחוקק בעת התקנת התקנה, שהרי הנוסח המילולי של התקנה מכיל את עמדת העותרים. על התכלית שעמדה בבסיס התקנה ניתן ללמוד מפרוטוקול מס' 367 מישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת השבע עשרה מיום 22.10.07, אז נדון נוסחה המוצע של התקנה (ראו נספח 2 לכתב התשובה לעתירה). עיון בפרוטוקול האמור מעלה, כי תיקון נוסח התקנה נעשה במסגרת תיקון כולל נרחב יותר, שעיקרו מעבר לרישום רכב לפי מועד עליית הרכב לכביש, זאת להבדיל משנת "מודל" שקבעו היצרנים, תוך הטלת מגבלות ברישום הרכב ביחס למועד ייצורו. נקבע, כי בכל מקום בו המדובר בייבוא רכב, בין אם רכב ביבוא "רגיל" ובין אם רכב בייבוא "אישי", ירשם הרכב על פי מועד העלייה לכביש, או 12 חודשים ממועד הייצור, המוקדם מביניהם. כך, למשל, עולה מדבריו של מר בועז סופר (עמ' 6 לפרוטוקול): "בועז סופר: הוכנסו בתקנות שני שינויים טכניים. דבר ראשון, אנחנו פשוט מיישרים קו. לא משנה אם זה ייבוא אישי או ייבוא של דיפלומט או ייבוא מסחרי, כולם פועלים בדיוק באותה שיטה: קרי, נרשמים על-פי מועד העלייה לכביש, אך לא יותר מ- 12 חודש ממועד הייצור.." ובהמשך: (בעמ' 22 לפרוטוקול): "בועז סופר: את המהות הסברנו כבר. רכב נרשם ביום עלייתו לכביש, או 12 חודשים ממועד ייצורו, המוקדם מביניהם. שרית זוכוביצקי: "(4) יצוין ברישיון הרכב מועד עלייתו הרכב לכביש כמפורט להלן: ברכב הנרשם בארץ לראשונה, ושלא נרשם לתנועה בדרכים במדינת חוץ " - דהיינו רכב חדש - "מועד רישום הרכב בארץ או 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, המוקדם מבין השניים; ברכב הנרשם בארץ לראשונה, ושנרשם בעבר בדרכים במדינת חוץ "- זה הרכב המשומש - "מועד הרישום לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ או 12 החודשים ממועד ייצור הרכב, המוקדם מבין השניים;". מדברים אלה עולה, בבירור, כי אכן נפלה טעות סופר בנוסח התקנה וכי כוונת המחוקק הייתה כי מועד עלייתו של רכב לכביש יהא המוקדם מבין שניים אלה: המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, או המועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ. על תכלית התקנה ניתן ללמוד גם מהקשרה החקיקתי הרחב יותר, שכן תקנה 282(א)(4)(א) קובעת, כי כאשר המדובר ברכב שלא נרשם לתנועה במדינת חוץ, היינו רכב שטרם ניתן לו רישיון רכב בחו"ל, יהא מועד עליית הרכב לכביש מועד רישום הרכב בישראל או 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, המוקדם מביניהם. ניתן לשער, כי מתקין התקנות לא התכוון כי רכב שנרשם כבר לתנועה במדינת חוץ יזכה לעדיפות על פני רכב שנרשם לראשונה בארץ. הנה כי כן, אין המדובר בענייננו בשינוי מדיניות. מסקנה זו עולה גם מהוראת נוהל 6/2009, הוא "נוהל רישום שנת עליית הרכב לכביש" לשנת 2009 (ראו נספח 3 לכתב התשובה לעתירה), שם צוין בעמ' 5 לנוהל, תחת הכותרת "הפעולה הנדרשת מאגף מערכות מידע", כך: "תאריך מחושב - כאשר הרכב נסע לפני רישומו בקובץ הרכב, או רכב ביבוא אישי שחלפו 12 חודשים ממועד ייצורו; והרישום יבוצע במשרד הרישוי (לא אצל היבואן) יש לרשמו כלהלן: מועד עליית הרכב לכביש כפי שנרשם במדינות חוץ (במידה וקיים דיווח מהמכס על מועד כאמור) או תאריך הייצור (כפי שמדווח מהמכס) + 12 חודש המוקדם מבין השניים." מעבר לדרוש אציין, כי פרשנותם של העותרים לתקנה אינה עולה בקנה אחד עם החזקה שלפיה אין המחוקק משחית את מילותיו לריק (ראו לעניין זה עע"מ 4105/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (ניתן ביום 2.2.12)). אם אכן התכוון המחוקק, כי מועד עליית הרכב לכביש יהא המועד המוקדם מבין שניים אלה: המועד שהוא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, או המועד שהוא 12 חודשים מהמועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ, די היה לקבוע, כי מועד עליית הרכב לכביש יהא 12 חודשים ממועד ייצור הרכב, שכן לעולם מועד יצור הרכב הינו מוקדם למועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים (אז מונפק לו רישיון הרכב). העותרים הביאו בעתירתם מספר דוגמאות המלמדות, לשיטתם, על כך שהמשיבים נהגו לפרש את התקנה בהתאם לעמדתם. המדובר במספר מקרים שבהם מועד עליית הרכב לכביש נרשם כמועד שהוא 12 חודשים מיום ייצור הרכב. אולם, המשיבים הבהירו בתגובתם, כי המדובר במקרים שבהם המכס העביר למשיבים רק נתון אחד מבין השניים, הוא מועד ייצור הרכב. או אז, הוסיפו המשיבים 12 חודשים למועד ייצור הרכב והוא שנרשם כמועד עליית הרכב לכביש. המשיבים הבהירו, כי במקרים שבהם הועברו שני הנתונים, היינו הן מועד ייצור הרכב והן המועד שבו הרכב נרשם לראשונה לתנועה בדרכים במדינת החוץ, המשיבים יישמו את הוראות התקנה כדבעי ומועד עליית הרכב לכביש נרשם כמועד המוקדם מבין השניים. נטען, כי רק בתחילת שנת 2011 עמדו המשיבים על יישום מלא של התקנה, כשהחלו לדרוש את קבלתם של שני הנתונים, היינו גם את מועד ייצור הרכב וגם את מועד רישום הרכב לתנועה במדינת החוץ. מכל מקום, אף אם נפלה טעות באופן בו יישמו המשיבים את התקנה בעבר, אין בכך כדי להקנות לעותרים את הזכות כי טעות כאמור תיושם גם בעניינם, שכן "הכלל הוא, כי אם מתברר שרשות מינהלית פעלה בניגוד לדין במקרה אחד או במקרים אחדים, אין בכך יסוד לחייב אותה לפעול בניגוד לדין במקרים נוספים. בית-המשפט לא יצווה על הרשות לשוב ולהפר את הדין, אפילו אם מתברר כי הפרת הדין בעבר גרמה הפליה" (דברי כב' השופט י' זמיר בבג"ץ 221/99 חליפה נ' משרד התחבורה, פ"ד נג(5) 567, 575 (1999). ראו גם בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 203-202 (1991); בג"ץ 2908/05 סלמה אלסנע נ' מנהל מקרקעי ישראל ע"י המנהלה לקידום הבדואים בנגב, פיסקה 11 לפסק דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש (ניתן ביום 12.10.08); בג"ץ 8634/08 שם טוב אלחננוב ואחרים נ' משטרת ישראל - אגף משאבי אנוש, פיסקה 26 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה (ניתן ביום 16.11.10)). לפני סיום אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה שעל פניו העותרים אכן ניזוקו כתוצאה מהבנתם הלקויה את התקנה, תקלה שמקורה בטעות סופר בנוסח התקנה, אשר תוקנה רק כעבור שלוש שנים מיום שהותקנה. אולם, כאמור לעיל, לא ניתן לפצות את העותרים בגין הנזק שנגרם להם באמצעות יישום מוטעה של הוראות התקנה בעניינם, מה גם שיישום מוטעה של הוראות התקנה עלול להביא לפגיעה בצדדים שלישיים אשר אינם צד לעתירה דנן, כאשר הלכה למעשה הם ירכשו רכב "ישן" יותר מהמצוין ברישיון הרכב. 4. סוף דבר העתירה נדחית. בשים לב לעובדה שאכן נפלה טעות סופר באופן ניסוח התקנה, כך שניתן היה להבינה באופן הנטען על ידי העותרים, אינני עושה צו להוצאות. כביש