עתירה מנהלית רישיון נשק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול רישיון לרובה צייד עקב ציד לא חוקי / עתירה מנהלית רישיון נשק: 1. ביום 23.12.1991 הוציא המשיב 1 לעותר רישיון נשק (ראה נספח מש/4 לתגובת המשיבים), הרישיון חודש מידי שנה עד שהנשק (רובה צייד מסוג בנלי) נתפס ביום 29.7.09 כאשר העותר נעצר כחשוד בעבירות של צייד לא חוקי, ועפ"י המלצת המשטרה (ראה נספח מש/8 לתגובת המשיבים) בוטל רישיון הנשק של העותר. 2. ביום 25.8.11 החליט הממונה על רישוי כלי ירייה (להלן: "הממונה") לדחות ערר שהגיש העותר על ביטול רישיון הנשק שהיה לו. בנימוקי החלטתו כתב הממונה כדלקמן: "לדחות את הערר - הפקדת כלי הירייה וביטול הרישיון, בשנת 2009, הינה על רקע המלצת המשטרה בגין שימוש בלתי חוקי בכלי ירייה. בקשת העורר להחזרת הרישיון נדחתה על ידי הרשות המוסמכת משום התנגדות המשטרה. כנדרש בחוק, ערר זה הועבר גם לתגובה נוספת של הקצין הבכיר הממונה במשטרה. בתגובתו שבסימוכין 58827211 מיום 12 יולי 2011, ממליץ הקצין הממונה שלא לחזור מעמדתה משום: א. תיק המתנהל כנגדו פ"א 32290/11 בתחנת טייבה בעבירה של החזקת חלק, אביזר, תחמושת של כלי נשק . ב. תיק פ"א 30603/09 במג"ב דרום בעבירה של קשר לפשע, גניבת בקר והריגה או היזק לבעלי חיים שנסגר מחוסר ראיות. ג. מידע הקושר את העורר לעבירות בתחום האמל"ח - אי גילוי החומר נעשה בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק סדרי המנהל, החלטות והנמקות התשי"ט 1958. עמדת המשטרה כי באם העורר יישא נשק, יהיה בכך סיכון לשלום הציבור וביטחונו". (ראה נספח ב' לעתירה) החלטה זו היא נושא העתירה שבפני. 2. במהלך השנים 2009-2011 אירעו אירועים והתנהלו דיונים משפטיים רלוונטיים לנושא העתירה כדלקמן: (א) ביום 1.3.10 הואשם העותר בהסגת גבול ובגניבת עגל לאחר שנכנס למשק במושב בלילה שבין 24-25/7/09, הרג עגל ברובה הציד נושא העתירה וגנב אותו. (ב) העותר ביקש ביום 12.8.09 מבימ"ש השלום בכפר סבא להחזיר לו את הרובה שנתפס ממנו לאחר האירוע הנ"ל, מג"ב דרום התנגד להחזרת הרובה לעותר, עפ"י החלטת בימ"ש השלום בכפר סבא הודיעה התביעה המשטרתית שהיא מתכוונת להגיש כתב אישום בקשר לאירוע הנ"ל והוא הוגש כאמור לעיל. (ג) ביום 26.1.11 הודיעה המדינה על חזרתה מכתב האישום. ביהמ"ש מחק את כתב האישום והורה על החזרת הרובה לעותר בכפוף להצגת רישיון נשק תקף (ראה נספחים מש/5 - מש/12 לתגובת המשיבים). (ד) במהלך שנת 2011 נערך חיפוש בביתו ובחצרו של העותר ונתפסו פרטי תחמושת מסוגים שונים. נפתח נגד העותר תיק חקירה בגין החזרת תחמושת שלא כדין ועפ"י הודעת ב"כ המשיבים מיום 3.7.12 כתב אישום בקשר לתפיסה הנ"ל צפוי להיות מוגש תוך חודש מיום הגשת ההודעה. במהלך הדיון בפני, ביום 25.3.12, הציג ב"כ המשיבים מידעים חסויים שקשורים באותה תפיסה. טענות העותר 1. כתב האישום בגין הסגת הגבול וגניבת הבקר נמחק וביהמ"ש הורה להחזיר לעותר את נשקו. 2. המידע שקושר להחזקת אמל"ח ע"י העותר הוא שקרי, לא נתפס אמל"ח בחיפוש, לא נפתח תיק חקירה נגד העותר ולא הוגש כתב אישום. כל סיפור תפיסת הנשק וביטול הרישיון נובע מבקשת העותר להחזיר לו את הרובה לאחר שהוחשד בצייד ובפגיעה בערכי הטבע. 3. החלטת המשיבים נגועה באי חוקיות, חוסר הגיון ואפליה. תגובת המשיבים א. טענות סף 1. העתירה לא נתמכת בתצהיר של העותר. 2. העתירה הוגשה בשיהוי דהיינו, למעלה מחודשיים לאחר מתן ההחלטה נושא העתירה ביום 25.8.11. ב. טענות לגוף העתירה 1. אין לאזרח זכות קנויה להחזיק נשק שכן החזקתו טעונה רישיון שניתן לתקופה קצובה בלבד. 2. שיקול דעתו של פקיד הרישוי בדבר מתן רישיון נשק הוא רחב אך מוטלת עליו חובת היוועצות סטטוטורית בקצין משטרה בכיר שעמדתו חיונית לצורך הערכת הסיכון שבהחזקת נשק ע"י מבקש הרישיון. המלצת המשטרה היא חלק משמעותי במסגרת שיקול הדעת של הרשות המוסמכת לעניין הענקת רישיון נשק. 3. על פקיד הרישוי ומשטרת ישראל לאזן בין האינטרס הפרטי של מבקש הרישיון לאינטרס הציבורי של הגנה על שלום ובטחון הציבור שכן כלי נשק הם חפצים מסוכנים וקיים חשש שאחזקתם ע"י הציבור עלולה להיות לא בטוחה. 4. הערכת המסוכנות שגלומה באפשרות שאדם יישא נשק נעשית לפי כלל הראייה המינהלית שרשות סבירה היתה מסתמכת עליה. המשטרה רשאית להסתמך על מידעים וראיות לא קבילות לצורך הערכת מסוכנות גם אם הם לא מספיקים להגשת כתב אישום או להרשעה. הרשות המנהלית לא כבולה לתוצאות הליך פלילי או להגשת הליך פלילי שכן לצורך הרשעה בפלילים נדרשות ראיות מעבר לספק סביר. 5. כשמוגשת בקשה למתן רישיון נשק הרשות המוסמכת חייבת לבדוק את זכאותו של המבקש בהתאם למדיניות שלה לצמצם את מספר המחזיקים בכלי נשק ברישיון כדי להגן על שלום ובטחון הציבור ובהתאם לתבחינים שכוללים דרישות סף מצטברות וסייגים לכל אחת מהן (ראה נספח מש/13 לתגובת המשיבים). בהעדר עילה תקפה שמצדיקה החזקת נשק ע"י המבקש רישיון על הרשות המוסמכת לדחות את בקשתו. 6. ביהמ"ש לא יחליף את שיקול הדעת המינהלי בשיקול דעתו ולא יתערב בהחלטת הרשות המינהלית אלא אם מצא בה פגם יסודי, במיוחד כשההחלטה מסתמכת על המלצה או חוות דעת של גורמים מקצועיים. מן הכלל אל הפרט: 7. נשקו של העותר נלקח ממנו בחשד שהשתמש בו לביצוע עבירות ואז הוחלט בהמלצת המשטרה לבטל את הרישיון להחזיקו. אמנם כתב האישום שהוגש נגד העותר בגין העבירות הנ"ל נמחק אך לאחר מחיקתו התנהלה חקירה בעניינו של העותר בקשר לעבירות חדשות וכתב אישום בגינן עומד להיות מוגש בקרוב. 8. בין השנים 2009-2011 הצטבר במשטרה מידע מודיעיני שהוצג לביהמ"ש לפיו העותר היה מעורב בעבירות אמל"ח ולכן החלטת הממונה לקבל את המלצת המשטרה ולדחות את הערר היא הגיונית. 9. אין בסגירת התיק הפלילי כדי לכבול את שיקול הדעת של הרשות המינהלית שכן שיקול דעת פלילי עומד לעצמו ושיקול דעת מינהלי עומד לעצמו. 10. כלי נשק הוא מטבעו חפץ קטלני ומסוכן וקיומו של ידע חסוי שקושר את העותר לעבירות בתחום האמל"ח מעצים את הסכנה לבטחון הציבור אם יחזיק בנשק. דיון והכרעה 1. אני מקבל בקשת המשיבים לדחות את העתירה שכן היא אינה נתמכת בתצהירו של העותר. תקנה 5(ג) לתקנות ביהמ"ש לעניינים מינהלים קובע כי העובדות שבעתירה תאומתנה בתצהיר כאשר בתצהיר תהיה הפרדה בין עובדות שנמצאות בידיעתו האישית של המצהיר לבין עובדות שנכונות לפי מיטב ידיעתו, תוך ציון מקור ידיעתו ואמונתו. ת' 15(א) לתקנות בתי המשפט המנהליים קובעת כי ביהמ"ש ידון בעתירה על פי ראיות שיובאו בתצהירים ויתיר חקירת מצהיר לבקשת הצד שכנגד אם ראה שהדבר דרוש להכרעה בעתירה. 2. עיון בעתירה ובכתב התגובה המקדמית של המשיבים מעלה שיש מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר לתוצאות החיפוש שנערך אצל העותר ואשר ממצאיו הם הגורם העיקרי לביטול רישיון הנשק שהיה לו. משכך היה צורך בצירופו של תצהיר של העותר על מנת לאמת את טענות העותר בכל הקשור לחיפוש ולתוצאותיו. 3. אינני מקבל טענת המשיבים לפיה יש לדחות את העתירה בשל השיהוי של למעלה מחודשיים מאז קבלת ההחלטה נושא העתירה ע"י העותר ועד הגשת העתירה. אחד הכללים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בעתירה מינהלית הוא שיהוי בהגשתה ולפיו ביהמ"ש רשאי לדחות עתירה על הסף בשל שיהוי בהגשתה אם האיחור בהגשת העתירה גרם לפגיעה באינטרסים של אחרים. יש ליישם את תורת השיהוי בזהירות ועל ביהמ"ש לבחון אם הזמן שחלף מאז ההחלטה ועד להגשת העתירה מלמד על כך שהעותר ויתר על זכויותיו נושא העתירה (שיהוי אובייקטיבי) ולבחון את עוצמת הפגיעה של ההחלטה בשלטון החוק (ראה ספרו של א. גורן, בתי משפט מינהליים, עמ' 277-280). 4. במקרה נושא העתירה לא התקיימו שהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי שכן אין באיחור בהגשת העתירה כדי להוכיח שהעותר ויתר על רישיון הנשק שנלקח ממנו ולא נטען שהמשיבים או צדדים ג' הסתמכו על ביטול רישיון הנשק של העותר ועלולים להינזק עם יוחזר לו הרישיון. גם אם אין בהחלטה נושא העתירה משום פגיעה בשלטון החוק הרי אין בהגשת העתירה באיחור כדי לגרום לדחייתה על הסף עפ"י סעיף 8 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. 5. מעיון בחומר החסוי שהוגש לעיוני, שחלקו לא הוצג כחומר גלוי בשל אי הגשת כתב אישום בקשר לאותו חומר, עולה כי העותר ביצע עבירות בקשר לאמל"ח (ראה ידיעות 11-0235-433 ו- 11-0250-300 והחומר שקשור אליהן). האמור בידיעות הנ"ל ובחומר שנלווה אליהן סותר את טענת העותר לפיה לא נמצאו ממצאים מפלילים בחיפוש בביתו ובחצרו. מדובר במידעים מתקופה סמוכה לפני ההחלטה נושא העתירה והם מצטרפים למידעים משנים קודמות (ראה ידיעות 09-0196-627 ו- 09-0273-090). 6. יש במידעים החסויים שהוצגו בפני ובחומרים שצורפו אליהם משום ראיות מינהליות שממונה סביר על רישוי כלי נשק היה מסתמך עליהן לצורך החלטתו אם להתיר לעותר להחזיק בנשק (ראה ספרו של י. זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב', עמ' 756-751) שכן לא מדובר בחשדות בלבד אלא במידעים ספציפיים שתוכנם אומת (ראה פסה"ד בבג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, פד"י לו(1) 317, 329-328 ופסק דינו של כב' השופט מלצר בבג"צ 4504/05 סקבורצוב נ' השר לבטחון פנים, סעיף 17 לפסה"ד). 7. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה. העותר ישלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. נשקרישיון נשקעתירה מנהלית