להלן סקירה משפטית בסוגיית פסילת מכרזים: הלכה היא כי לא כל סטיה בהליך המכרז מביאה לפסילתו. יש לתת את הדעת לטיבם של אותם פגמים - אם טכניים או מהותיים, אם שוליים או מרכזיים. בדב"ע נד/29-2 הרצל כהן נ' המועצה הדתית אור יהודה, פד"ע כט, 11, 52, נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים: "הכלל הוא, כי משפורסם מכרז לקבלת עובד, והוחלט במסגרת המכרז לבחור במועמד, הרי שההנחה לכאורה היא שהבחירה נעשתה כדין, ויש למנות את המועמד למשרה שהתפנתה... כמו כן, הכלל הוא, כי אין מבטלים תוצאות מכרז לאחר שנעשה, ולפיכך "מקיימים מכרזים ותוצאותיהם ומונעים ביטולם, כשיש בביטולם משום פגיעה פסולה בזכויות מוקנות"... יחד עם זאת, משנפלו פגמים במכרז, יכול הדבר להביא לביטול המכרז ולביטול בחירת המועמד על-פיו... לעניין זה, רק סטייה "שהיא ממשית ויורדת לשורשו של הליך הבחירה במכרז, או החלטה שניתנה בחוסר סמכות, יביאו לפסילת פעולת הוועדה"" {ראו גם: בג"ץ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, בעמ' 306-305; בבג"צ 118/80 גרינשטיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד לה (1), 239; ע"ב (ארצי) 5/07 מאנדט יזום ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 19.07.07, דב"ע נג/171-3 ד"ר דניאל יחייא נ' מדינת ישראל, פד"ע כה, 479}. מי שמשתתף במכרז ביודעו על פגם שנלווה אליו, אינו יכול לבוא ולבקש את פסילת המכרז בגלל אותו פגם, כאשר אין הוא זוכה בו. בע"ע 1279/02 מ"י נ' שלמה כרמי, פס"ד מיום 16/01/03, נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים: "אחד מכללי היסוד במכרז - ולעניין זה אין הבדל בין מכרז לאספקת טובין ושירותים לבין מכרז למינוי למשרה - הוא שעל מתמודד הטוען לפגם בהליכי המכרז ופגם זה ידוע לו, עליו להעלות את טענתו לפני ההתמודדות וקבלת ההחלטה ולא לאחר שהצעתו או מועמדותו נדחתה. כלל זה הוא פועל יוצא מכללי ההגינות ותום הלב, המחייבים לא רק את הגורם המחליט אלא גם את המציע המתמודד: "הנימוק להלכה זו הוא, כי אדם, אשר שתק בזמן שהגיש הצעתו למכרז, מוותר על האפשרות להטיל דופי לאחר מעשה במכרז ובתנאיו. מפרסם המכרז והמשתתפים בו זכאים לבטוח שכל אחד מהמשתתפים קיבל על עצמו את תנאיו, ושבהליכים תקינים ומקובלים יוכל המזמין לקבל את ההצעה הטובה והנוחה לו ביותר... כל הגשת הצעה על הכרוך בה דורשת מאמץ והשקעה ניכרת. על כן לא יהא זה הוגן, אם משתתף במכרז, הרואה בו פגם מתחילתו, ישתוק, אך יתריע על כך, לאחר שהתברר לו שלא זכה. יש בכך חוסר הגינות הן כלפי המזמין והן כלפי המשתתפים האחרים" {בג"צ 126/82 טיולי הגליל בע"מ נגד ממשלת ישראל, פ"ד לו' (2) 44,48}. דברים אלה נאמרו אמנם על מכרז למתן שרותים, אך כוחם יפה גם למכרז למינוי למשרה". {ראו גם: בג"צ 422/85 תופיק גאנם נגד משרד החינוך והתרבות ואח' פ"ד לט' (4) 290,301דב"ע נ"ה/1-4 ההסתדרות הכללית - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ח 76, 80; דב"ע נ"ז/ 184-3 סמי חטיב - הועדה למכרזים ואח' פד"ע ל"ב, 66, 76}. הגם שמדובר בהלכה מושרשת ויציבה, אשר הבסיס לה איתן לא רק בשל עקרונות ההגינות ותום הלב אלא גם על מנת לקדם את האינטרס הציבורי בכך שמציעים יתריעו בפני הרשות על פגמים שנתגלו במכרז, וכדי להילחם באינטרס הפרטי של המציעים לשמור מידע זה לעצמם, בספרו של עומר דקל, מכרזים, כרך שני עמוד 375, מוצע לקבל עמדה שיפוטית "סלחנית" מעט ביחס לנושא זה, כזו המעבירה את האחריות לרשות, ולפיה די בכך שהמציע יתריע על הפגם עת שזה נודע לו, בפני הרשות: "על כן, חובתו של מציע המודע לקיומו של פגם שנפל במכרז להביא מידע זה לידיעת נציגי הרשות מיד עם היוודע לו הדבר, ולהתריע על אי-החוקיות שנפלה בפעולת הרשות. הימנעותו של המציע מלעשות כן, והשתתפות במכרז תוך מודעות לפגם שנפל בו, עלולות להיות בעוכריו שעה שירצה להסתמך על פגם זה כדי לטעון לפסלות החלטתה של ועדת המכרזים. לדעתי, מציע שהתריע על פגם, יצא ידי חובתו. לאחר שהמידע הועבר לידי הרשות, האחריות לעשות שימוש נכון במידע זה עוברת אליה. רשות מנהלית שהובא לידיעתה מידע כאמור והיא בחרה להתעלם ממנו או לדחות את טענות הפונה, אין לה להלין אלא על עצמה. בנסיבות מעין אלה לא יהיה הוגן למנוע מאותו מציע לטעון לפגם זה בפני בית המשפט לאחר שהסתיים המכרז, אם הוא סבור כי פגם זה אכן מחייב את שינוי תוצאות המכרז" נסיבות נוספות בהן ידחק הצידה עקרון השיהוי הוא במקרים בהם מדובר בפגם חמור במיוחד, המגיע כדי חריגה מסמכות או חשד לשחיתות, לשרירות או לחוסר תום לב מצד הרשות. בספרו של י. לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, מהדורת 2008, פרק 3, עמ' 39, נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים: "לטעמנו, הכל תלוי בחומרת הפגם, שדבק בהליך. אם מדובר בפגם יסודי וחמור, שנפל בהליך הבחירה, ייתכן, שההשתתפות במכרז כשלעצמה לא תרפא אותו. כך, לדוגמה, כאשר שיקולים מפלגתיים או מפלים נשקלו בוועדת הבחירה או השפיעו על הכרעתה, ניתן לתקוף את ההחלטה, גם אם התוקף השתתף בהליכי המכרז" (ראו: דב"ע נה/ 4-1 ההסתדרות הכללית של העובדים נ' ביטוח לאומי, פד"ע כח 76; בג"צ 3401/93 נתיבי שידור נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, פס"ד מיום 30/06/93; בג"צ 5377/90 אמיל לוי נ' עיריית אשדוד, פס"ד מיום 16/01/91). מכרז