קיצור שליש לאסיר בטחוני

##האם אסיר ביטחוני זכאי לשחרור מוקדם על תנאי?## השאלה המשפטית המרכזית היא האם סיווגו של אדם כאסיר ביטחוני שולל ממנו מראש את האפשרות לקיצור עונש מאסרו, וכיצד נבחנת מסוכנותו מול עמדת גורמי הביטחון. בשורה התחתונה, סיווג ביטחוני אינו חוסם באופן אוטומטי שחרור מוקדם, אך על האסיר מוטל נטל מוגבר להוכחת היעדר מסוכנות, כאשר לחוות דעת מקצועיות המציגות נתונים קונקרטיים יינתן משקל מכריע. ##היעדר זכות קנויה ומעמדו של האסיר הביטחוני מול ועדת השחרורים## כפי שצוין במסגרת ##רע"ב 1285/21 (עליון)##, נקודת המוצא המשפטית המנחה היא שלאסיר אין זכות קנויה לשחרור מוקדם מעונש המאסר שהוטל עליו. מעמד זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר באסירים ביטחוניים; בתיק זה הודגש כי דרכם של אסירים אלה אינה קלה לנוכח הנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח היעדר מסוכנות לשלום הציבור ולביטחונו. יחד עם זאת, הובהר באופן חד-משמעי כי אין שחר לטענה שהאפשרות לקיצור תקופת המאסר חסומה בפניהם לחלוטין. מדובר באיזון עדין שבו נבחנות נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה, מתוך הבנה כי שחרור על תנאי הוא כלי המותנה בהתנהגות ובהסרת החשש לפגיעה בביטחון המדינה. ההבחנה הזו, לפיה שלילת השחרור אינה גורפת, עמדה במוקד הדיון גם בעניין ##עת"א 36451-01-12 (המחוזי נצרת)##. באותו עניין נדון מקרה שבו התקבלה עתירת אסיר נגד החלטת ועדת שחרורים שלא לנכות שליש מתקופת מאסרו. בית המשפט הדגיש כי סיווגו של אסיר כעבריין ביטחוני אינו מונע ממנו אוטומטית את האפשרות לקיצור עונשו. השאלה המהותית והמכרעת שיש להתמקד בה היא האם במועד הדיון – לעיתים לאחר שריצה האסיר למעלה משני שלישים מתקופת מאסרו ונמצא עמוק בתוך תקופת השליש – הוא עודנו מהווה סכנה ממשית ומוחשית לציבור. ##המשקל הראייתי של חוות דעת השב"כ ומבחן הנתונים המוחשיים## הבחינה של מסוכנות האסיר הביטחוני נשענת במידה רבה על עמדת גורמי המקצוע. כפי שנקבע בדיון במסגרת ##עת"א 36451-01-12 (המחוזי נצרת)##, כאשר מדובר בעבירה ביטחונית יש לתת משקל רב יותר לחוות דעתם של גורמים מקצועיים, ובראשם שירות הביטחון הכללי. עם זאת, קיים סייג ראייתי יסודי: המשקל המוגבר מוענק בעיקר כאשר חוות הדעת מציגה נתונים מוחשיים לגבי מסוכנותו האישית של האסיר, להבדיל מהערכות כלליות, עמדות בלתי מגובות, או התנגדות עקרונית וגורפת לשחרורם של אסירים ביטחוניים ככאלה. באותו מקרה שנדון ב-##עת"א 36451-01-12 (המחוזי נצרת)##, התבררו נסיבות שבהן חרף חומרת המעשים המקורית, החשש לחזרה למעגל הפשיעה הוערך כנמוך: 1. חוות דעת גורמי הטיפול הצביעה על כך שאין מידע מודיעיני שלילי ("אין חמ"ן שלילי"). 2. חוות דעת השב"כ נסמכה אך ורק על מידע ישן מחקירתו של האסיר שהתקיימה עובר להגשת כתב האישום, ולא כללה כל אינדיקציה להמשך פעילות שלילית ממועד המעצר ועד למועד הדיון. 3. האירוע שבגינו נשפט האסיר היה עבירה חד-פעמית של הסתרת כלי נשק וכמות זעירה של שישה כדורים, מבלי שהאסיר ביצע ירי בעצמו (הירי בוצע לעבר מטרות בעלמא וללא נזק), ומבלי שהמעשים נעשו מטעם ארגון טרור. 4. נלקחו בחשבון עובדת היותו מאסר ראשון, התנהגותו התקינה לחלוטין בין כותלי הכלא, הבעת חרטה כנה, והעובדה שחלף חלק ניכר מתקופת המאסר. מכלול נתונים זה הוביל למסקנה כי הכף נוטה לטובת ניכוי השליש וקבלת העתירה. ##השילוב בין אופי קיצוני, מידע חסוי ונסיבות חיצוניות המבסס מסוכנות## לעומת מקרים שבהם המסוכנות הופרכה, במקרים אחרים נדחו בקשות שחרור מוקדם בשל הצטברות נתונים המלמדים על סיכון ממשי לביטחון המדינה ולשלום תושביה. מקרה מובהק לכך נדון במסגרת ##בג"ץ 4704/99 (עליון)## (וכן בהליך המקביל ##רע"ב 4704/99 (עליון)##). באותו עניין נדונה בקשת רשות ערעור של אסיר ביטחוני שריצה 14 שנות מאסר, לאחר שהורשע בבית המשפט הצבאי בשכם בעבירות חמורות: חברות בארגון עוין, ביצוע פיגועים, השלכת בקבוקי תבערה ורימונים, וניסיון לרצח של אישה שנחשדה על ידו בשיתוף פעולה עם ישראל. ועדות השחרורים ובית המשפט המחוזי שדן בעניין סירבו להפחית שליש ממאסרו של אותו אסיר, בהסתמך על חוות דעת מפורטת של שירות הביטחון הכללי. בחוות הדעת צוין כי חוקרי השב"כ אפיינו את האסיר כלאומני פנאטי וקיצוני בעמדותיו, שקיים לגביו חשש כבד שיחזור לפעילות חבלנית אלימה לאחר שחרורו. הודגש השילוב המסוכן בין המאפיינים הבאים: 1. אופיו האלים והקיצוני של האסיר, והעמדה השלילית שהפגין ביחס לתהליך השלום. 2. קיומו של מידע חסוי וספציפי המלמד על איומים קונקרטיים לפגיעה בביטחון הציבור. 3. אופי העבירות שבוצעו ודפוס ביצוען החוזר ונשנה, המעיד על מסוכנות מובנית לשלום הציבור. 4. התרחשויות רקע ביטחוניות ואיומים מוגברים מצד ארגונים לבצע מעשי איבה וטרור בעת הנוכחית. בתיק ##בג"ץ 4704/99 (עליון)## אושרה עמדת הוועדות ובית המשפט המחוזי, ונקבע כי בשחרורו המוקדם של האסיר בנסיבות אלו היה כדי לסכן את ביטחון מדינת ישראל ותושביה, ולפיכך דחיית הבקשה לשחרור על תנאי עמדה בעינה ללא כל דופי. ##זכויות אסירים ותנאי כליאה מול טובות הנאה ושלילתן## סוגיה נוספת המשליכה על מעמדם של אסירים ביטחוניים ואסירים בכלל נדונה במסגרת ##רע"ב 6956/09 (עליון)##. עניין זה עסק בערעור בנוגע למניעת ביקורים של מי שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה מאסירים ביטחוניים (שחלקם נדונו למאסר עולם שלא נקצב ואחרים לעונשים קצובים של 40 ו-45 שנות מאסר). בפסק הדין נותח ההסדר העקרוני הקובע כי אסירים זכאים לקבל אחת לשבועיים ביקורים מבני משפחה מדרגה ראשונה: הורים, בני זוג, אחים ואחיות, וסבים וסבתות. מפסק הדין עולה הבחנה מהותית בין זכויות יסוד לבין תנאים המוגדרים כטובת הנאה: * ביקור של בני משפחה מעבר לגורמים מוגדרים אלו, או תנאים מסוימים במסגרת המאסר, מוגדרים כטובת הנאה הניתנת לשלילה כאשר תפקודם של האסירים הוא שלילי. * יחד עם זאת, צוינה הגישה לפיה יש מקום להעמיד מבחנים מרחיבים יותר למתן רשות ערעור בסוגיות מעין אלו, בייחוד כאשר מדובר ב"עניינים אנושיים", או כאשר העתירה מוגשת מכוח סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר (להבדיל מעתירות התוקפות החלטות של ועדת שחרורים או קציבת מאסר עולם). פסיקה זו מלמדת על כך שביקורת שיפוטית על החלטות שירות בתי הסוהר נבחנת תמיד על ציר שבין שיקולי ביטחון ומשמעת לבין זכויות הכלואים ונסיבותיהם האישיות. ##אזכורי פסיקה נוספים שהובאו לבחינה## ברשימת המקורות הועלו הליכים נוספים, ובראשם ##בג"ץ 3368/10 (עליון)##. בהתאם לעקרונות הדיון במקורות משפטיים שהובאו ברצף, ההליך האמור נרשם כהליך נוסף הנוגע לתחום זה, לצד הליכים אחרים שעלו ללא פירוט עובדתי נלווה. ##צעדים מעשיים לניהול הליך שחרור מוקדם ובירור מסוכנות## בעת גיבוש פנייה או עתירה לוועדת השחרורים ולערכאות השיפוטיות בעניינו של אסיר המסווג כביטחוני, יש לנקוט בצעדים הבאים: 1. מיקוד בבחינת המסוכנות העדכנית: יש לדרוש ממוסדות הכליאה וגורמי המודיעין להציג נתונים עובדתיים עדכניים למועד הדיון, תוך הבחנה בין עבירות העבר לבין מסוכנות קונקרטית בהווה. 2. הוכחת התנהגות מופתית בין כותלי הכלא: יש לתעד היעדר מידע מודיעיני שלילי ("חמ"ן שלילי"), עמידה בכללי המשמעת והשתלבות תקינה, כדי להרים את הנטל המוגבר המוטל על האסיר. 3. דרישה לנתונים מוחשיים מול הערכות כלליות: יש לעמוד על כך שחוות דעת של גורמי הביטחון (כגון השב"כ) תכלול עובדות קונקרטיות וספציפיות לאסיר, ולהתנגד להסתמכות על עמדות עקרוניות גורפות השוללות שחרור מעצם הסיווג בלבד. 4. הבחנה מבדלת בנסיבות ביצוע העבירה: יש לנתח את אופי העבירה המקורית – האם מדובר באירוע בודד, מצומצם, ללא שיוך ארגוני וללא נפגעים, לעומת פעילות חבלנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת. 5. בדיקת ציר הזמן של המאסר: יש להדגיש את משך הזמן שריצה האסיר, ובפרט שהייה מעבר לשני שלישים מתקופת העונש, לצד הבעת חרטה מלאה. ##שאלות ותשובות## ##ש: האם אסיר המסווג כאסיר ביטחוני מנוע לחלוטין מלקבל שחרור מוקדם בשליש?## ##ת:## לא. כפי שהובהר בפסיקה, סיווגו של אסיר כביטחוני אינו שולל באופן אוטומטי את האפשרות לשחרור מוקדם, והדרך אינה חסומה בפניו כליל. עם זאת, אין לאסיר זכות קנויה לשחרור, ומוטל עליו נטל מוגבר להוכיח היעדר מסוכנות לשלום הציבור. ##ש: איזה משקל ניתן לחוות דעת של שירות הביטחון הכללי בוועדת השחרורים?## ##ת:## לחוות דעת של גורמים מקצועיים דוגמת השב"כ ניתן משקל רב בעבירות ביטחוניות. יחד עם זאת, המשקל המכריע מותנה בכך שחוות הדעת תציג נתונים מוחשיים וקונקרטיים המעידים על מסוכנות האסיר במועד הנוכחי, להבדיל מהערכות כלליות בלתי מגובות או התנגדות עקרונית לשחרור אסירים ביטחוניים. ##ש: מהם הגורמים העשויים להביא לדחיית בקשת שחרור מוקדם של אסיר ביטחוני?## ##ת:## שילוב בין אופי עבירות חמור וחוזר, היעדר חרטה, אפיון כבעל עמדות קיצוניות, קיומו של מידע מודיעיני חסוי המעיד על כוונות להמשך פעילות אלימה, ונסיבות ביטחוניות כלליות המגבירות את הסיכון לשלום הציבור ולביטחון המדינה. ##ש: מהו ההסדר המקובל לגבי ביקורי משפחה אצל אסירים והאם מדובר בזכות מוחלטת?## ##ת:## ההסדר העקרוני קובע ביקורים אחת לשבועיים של בני משפחה מדרגה ראשונה בלבד (הורים, בני זוג, אחים וסבים). ביקורים אלו או הרחבתם נחשבים כטובת הנאה הניתנת לשלילה אם תפקודם של האסירים מוגדר כשלילי, תוך הכרה באפשרות לביקורת שיפוטית במקרים המערבים עניינים אנושיים.בית סוהר / כלאאסיריםמאסראסירים בטחוניים