שיהוי ביצוע הוראה של לקוח לבנק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיהוי ביצוע הוראה של לקוח לבנק: כללי 1. משקיע ניהל תיק ניירות ערך במוסד בנקאי. מטעמיו הוא, ביקש להעביר את ניירות הערך לבית השקעות ברם, מסיבות שלא הובררו, התמהמה הבנק, ורק כעבור כחודש ומחצה עשה-כן. בתקופת הביניים צנח שער אחת המניות שהחזיק המשקיע. כתוצאה, נגרם לו הפסד כספי, ואת הפסדו זה הוא תובע בהליך דנן. העובדות 2. התובע (להלן: מלכה) ספר במקצועו המנהל מספרה משלו. במועד הרלוונטי שימש מר שי פז (להלן: פז) סגן מנהל סניף בית הקרנות של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק) ונמנה עם לקוחותיו של מלכה. 3. עד שנת 2004 החזיק מלכה בתיק ניירות ערך ב'חברה המרכזית לשירותי בורסה בע"מ', שמה כיום 'מגדל שירותי בורסה (נ.ע.) בע"מ' (להלן: החברה המרכזית). התיק כלל מניות של חברות ישראליות, גם כאלה הנסחרות בבורסה בארצות הברית, ושל חברות אמריקניות. בין היתר החזיק ב-6,000 מניות של חברת 'פרמוס', אשר אותה עת עסקה בפיתוח תרופה חדשה (להלן: חברת פרמוס או מניית פרמוס). 4. בתחילת בשנת 2004 שעה מלכה להפצרותיו של פז והעביר את תיק ניירות הערך מהחברה המרכזית לבנק. במשך כל התקופה בה הוחזק תיק ניירות הערך בבנק ביצע מלכה פעולת מכירה אחת בלבד ביום 13.1.04 (ראה סעיף 9 לתצהיר פז, שלא נסתר). אם כי לפי עדותו נוהג מלכה למכור מניות כאשר נזקק למזומנים (עמוד 11 שורות 14 - 18). 5. ביום 11.11.04 פנה מלכה לבנק וביקש להעביר את המניות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בארצות הברית לחשבונו בחברה המרכזית (במועד מאוחר יותר ביקש גם להעביר את יתר המניות הישראליות). מסיבה שלא הובררה רק ביום 28.12.04 - כעבור 48 ימים תמימים - הועברו המניות מהבנק לחברה המרכזית. טענות מלכה 6. לגרסת מלכה, בין המועד שבו ביקש להעביר את ניירות הערך לחברה המרכזית לבין המועד שהועברו בפועל, צנח שער מניית פרמוס בעשרות אחוזים. אף כי מלכה שקל, לטענתו, למכור את מניות פרמוס כאשר שערן היה בשיאו, נבצר ממנו לעשות-כן מחמת העיכוב שלא כדין מצד הבנק. עיכוב זה היה פועל יוצא של מעשיו ומחדליו הרשלניים של הבנק והפרת חובה חקוקה מצדו. בהתנהגותו אף הפר הבנק את החוזה שנכרת עמו והלכה למעשה מנע ממנו למכור את מניותיו. העיכוב שלא כדין בהעברת המניות גרם לו - למלכה - נזק כספי משמעותי, אותו העריך לפי שלוש חלופות אפשריות, הנטענות לחלופין: הראשונה - ההפרש בין סך של 1.53$, שער מניית פרמוס ביום 28.12.04 (מועד שבו הגיע תיק ניירות הערך לחברה המרכזית) לבין סך של 4.1$, שער המניה ביום 26.11.04 (מועד שבו שער מניית פרמוס היה בשיאו). ביום 26.11.04 הסתכם שווי כלל מניות פרמוס בסך 107,526 ₪ וביום 28.12.04 היה ערכן הכולל בסך של 39,841 ₪. לפיכך נגרם למלכה הפסד בסך 67,685 ₪ (נומינלי) ובסך 86,472 ₪, נכון ליום הגשת כתב התביעה. השנייה - ההפרש בין סך 1.53$, שער מניית פרמוס ביום 28.12.04 (יום העברת תיק ניירות ערך בפועל) לבין סך 3.83$, שער מניית פרמוס ביום 15.11.04 (המועד הסביר שבו אמור היה הבנק לבצע את העברת המניות לחברה המרכזית). שווי כלל מניות פרמוס עמד ביום 15.11.04 על סך 101,410.7 ₪. לפי חלופה זו הפסדו של מלכה מסתכם בסך 61,570 ₪ (נומינלי) ובסך 78,757 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. לפי חלופה זו מניח מלכה כי זמן סביר לביצוע העברת תיק ניירות ערך הוא שלושה ימי עסקים. את ההוראה נתן ביום חמישי בשבוע וביום ראשון אין מבצעים פעולות מעין אלה. לכן היה סביר כי ביום שני שלאחריו תתבצע ההעברה. השלישית - ההפרש בין סך 3.49$, שער מניית פרמוס ביום 11.11.04 (מועד מתן הוראת ההעברה) לבין סך 1.53$, שער מניית פרמוס ביום 28.12.04 (מועד העברת המניות בפועל). ביום 11.11.04 היה שווי החזקותיו של מלכה במניות פרמוס בסך 92,764 ₪. לפי חלופה זו הפסדו מסתכם בסך 52,923 ₪ (נומינלי) שהם 67,726 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה. טענת הבנק 7. הבנק אינו מתכחש לעיכוב בהעברת המניות ברם לגרסתו יתכן כי הדבר נעוץ בטעות בכתובת החברה המרכזית שמסר מלכה. עם זאת הוסיף הבנק כי תהא סיבת העיכוב אשר תהא אין לחייבו בפיצוי משום שמלכה לא הוכיח את הנזק הנטען, וממילא לא הוכיח קשר סיבתי בין הנזק הנטען - והמוכחש - לבין העיכוב בהעברת המניות. 8. הבנק גם הוסיף כי מניות פרמוס ספקולטיוויות והסיכון בהן רב. מלכה, שהיה מודע ל'מסוכנות' המניה, שלא בדק את התנודות בשער המניה, שנתן הוראות מכירה רק כשנזקק למזומנים ואשר בחר לשים את מבטחו באלוהים, נהג כמהמר בקזינו, ולא כמשקיע מושכל. 9. עוד טען הבנק כי מלכה נושא באחריות לנזק שנגרם לו, אם נגרם, שכן אף כי היה ביכולתו לעשות-כן בחר, מטעמיו הוא, שלא לתת הוראת מכירת מניות פרמוס. לגרסת הבנק, מחזיק בתיק ניירות ערך החפץ לבצע פעולה בתקופת המעבר (בין מועד הבקשה להעביר את ניירות הערך לבית השקעות או לבנק אחר לבין מועד הגעתו ליעד) רשאי לתת הוראות מכירה או קניה הן בבנק המעביר והן בבנק או בבית השקעות הנעברים. אי-ביצוע פקודת העברה 10. אין חולק כי הוראת ההעברה, שכאמור ניתנה ביום 11.11.04, קוימה באיחור ניכר כך שרק כעבור 48 יום הועבר תיק ניירות הערך, ובו מניות פרמוס, לחברה המרכזית. הבנק לא התכחש לעיכוב זה, וניסיונו להסבירו נטען בלשון רפה. לפי עדותם של פז ושל מר דודו רביבו (להלן: רביבו), כיום סגן מנהל סניף בית הקרנות, בו ביום מועברת בקשת לקוח למחלקה היעודה בבנק (ראה עדות רביבו בעמוד 25 שורות 7 - 10 ועדותו של פז בעמוד 34 שורות 10 - 12). מעיון בתאריך הטבעת חותמת 'נתקבל' על טופס בקשת ההעברה עולה כי רק ביום 20.12.04 הגיעה בקשת מלכה למחלקת ניירות ערך של הבנק בתל-אביב (ראה מוצג ת/5). תאריך ההטבעה יוצרת חזקה שלפיה רק באותו יום, או למצער יום קודם לכן, יצאה הבקשה מסניף בית הקרנות החיפאי. 11. העיכוב בהעברת תיק ניירות הערך אינו מתיישב עם עדותם של עדיי הבנק ויוצר חזקה שלפיה הבנק התרשל, ולכן הנטל להוכיח היעדר רשלנות מוטל על כתפיו. גם בעניין זה לא עמד הבנק בנטל המוטל עליו. ראשית, זולת השערה בעלמא לא שמענו הסבר לעיכוב בהעברת הבקשה. עדיי הבנק טענו כי 'כנראה' מסר מלכה כתובת שגויה של החברה המרכזית. אמירה זו אינה אלא השערה שאין לה אחיזה בחומר הראיות, ואף אינה מתיישבת עם מבחן ההגיון. תיק ניירות ערך של מלכה הועבר מהחברה המרכזית לבנק, כך שסביר להניח כי פרטיה של זו היו בידי הבנק. לא זו אף זו, אין להניח כי אין בידי מחלקת ניירות ערך של מוסד בנקאי את פרטי בתי ההשקעות העוסקים באותו תחום. למותר לציין כי אפילו נכונה גרסתו זו של הבנק, ואכן התעוררה 'בעיית כתובת', אין ראיה כי מאן דהו דבר מה כדי לפתרה. שנית, הבנק נמנע מלזמן את פקידת הבנק שטפלה בבקשת מלכה ויכולה היתה להעיד מידיעה אישית בלא שנתן הסבר מניח את הדעת להתנהגותו זו. הטענה שלפיה עובדת זו פרשה מהעבודה לאו הסבר היא, שכן לא נטען, וממילא לא הוכח, כי נעשה נסיון לאתרה. שלישית, הבנק לא הביא ראיות כגון תכתובות פנימיות בין סניף בית הקרנות לבין מחלקת ניירות ערך כי הבקשה הועברה לפני תאריך החתמתה או כי פנו למלכה כדי לקבל ממנו נתונים חסרים שיאפשרו לבצע את ההעברה. רביעית, מעדותו של מלכה עולה, וגרסתו זו לא נסתרה, כי פעמים רבות פנה לבנק בשאלה מדוע תיק ניירות הערך טרם הועבר לחברה המרכזית, ולא זכה למענה. אם אמנם היה קושי להעביר את תיק ניירות הערך בשל היעדר פרטים היו פקידי הבנק מבהירים זאת למלכה, ואין ראיה כי עשו-כן. 12. אני קובעת אפוא כי בקשתו של מלכה להעביר את תיק ניירות הערך מהבנק לחברה המרכזית לא בוצעה תוך זמן סביר על ידי הבנק וכי התנהגות זו מלמדת על התרשלות מצדו. לנוכח קביעה זו אין צורך לדון בשאלה האם התנהגות הבנק מהווה הפרת חובה חקוקה מצדו או הפרת חוזה. ואולם, אין די בהוכחת התרשלות (כיסוד עובדתי) כדי לזכות בפיצוי, אלא יש צורך להוכיח כי נגרם נזק וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין נזק זה. הנזק 13. כאמור, לטענת מלכה מנע ממנו הבנק למכור את המניות וכתוצאה מכך נגרם לו נזק בשל הפער בשער מניית פרמוס כמפורט לעיל. היות שהבנק אינו מכחיש את דבר ירידת שער המניה, שכלשונו 'התרסקה', הרי שהמחלוקת אינה קיומו של נזק, אלא היקפו. 14. להוכחת היקף הנזק צירף מלכה לתצהירו תדפיס מאתר אינטרנט YAHOO! FINANCE שבו מתפרסמים שערי המניות בכל מועד נקוב. השאלה היא האם די בתדפיס זה להוכחת היקף הנזק. לדעת הבנק אין די בו ומאחר שהמדובר בעניין שבמומחיות היה על מלכה להגיש חוות דעת של מומחה. 15. אם מידע המתפרסם באתר אינטרנט כלשהו מצוי בגדר 'ידיעה שיפוטית', אשר אינה טעונה הוכחה, רשאי בעל דין להסתמך על מידע זה. לפיכך אם המידע על אודות תנודות שער מניית פרמוס מצוי בגדר ידיעה שיפוטית היה מלכה רשאי להסתמך על פרסום מידע זה באינטרנט. 16. העניינים המצויים בגדר 'ידיעה שיפוטית' זכו להתייחסות ענפה בפסיקה, בכל ערכאות בית המשפט, וזו אּמצה את דעתו של המלומד א' הרנון בספרו "דיני ראיות" הדפסה רביעית תשמ"ה-1985, כדלקמן: "יש שבית המשפט אומר כי הוא מפעיל את ידיעתו השיפוטית (takes judicial notice) בעניין מסוים. פירוש הדבר, בית המשפט קובע ממצא ללא קבלת ראיות, כי הדבר הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה. העיקרון חל הן במשפטים האזרחיים והן במשפטים פליליים. הוא נקלט בארץ מן המשפט המקובל..." שם, בעמוד 39 ובהמשך: "ניתן לומר כי ההסתמכות על העיקרון אפשרית בעיקר בשלוש קטגוריות של עניינים: (א) עובדות ברורות הידועות לכל אדם סביר גם ללא עיון במקורות כלשהם (ב) עובדות הניתנות לבירור ולקביעה מדויקת על ידי היזקקות מהירה ונוחה אל מקורות אשר אינם שנויים במחלוקת (ג) עניינים הכלולים במסגרת ה"דין", אשר לגביו מורה החוק החרות שהוא כמפורסמות שאינן צריכות ראייה... בהדרגה הגיעו להכרה שיש להרחיב את המושג של ידיעה שיפוטית, כך שיכלול תחום של עובדות שאמנם אינן ידועות לכל, אך הניתנות בנקל לבירור מיידי ומדויק, בעזרת מקורות מוסמכים אשר אינם שנויים במחלוקת. תחום זה כולל בין השאר, עקרונות מדעיים, עובדות היסטוריות, קיומם של מנהגים וענייני מדינה- כגון ריבונות, גבולות, הכרה." [א' הרנון, שם בעמודים 40 ו-45]. ראה בסוגיה בין היתר רע"א  5577/08 בנק הפועלים בע"מ נ' פסגות גליל גולן - אגש"ח בע"מ [2008] (פורסם באתר נבו); ע"א 941/05 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' חברת הכרם בע"מ [2006] (פורסם באתר נבו); רע"א 9728/04 עצמון ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ נט(3) 760 [2005]. 17. פרסום מידע על אודות שערי המניות באתרי אינטרנט דוגמת YAHOO! FINANCE אינו בבחינת עובדה ברורה הידועה לכל אדם סביר גם ללא עיון במקורות כלשהם; אינו בבחינת עובדה אשר ניתנת לבירור ולקביעה מדויקת על ידי היזדקקות מהירה למקור אשר אינו שנוי במחלוקת; אינו בבחינת 'דין' ואף אינו בבחינת עובדה שאינה ידועה לכול אך בנקל ניתנת לבירור מיידי ומדויק על ידי היזדקקות למקור מוסמך אשר אינו שנוי במחלוקת. 18. אין טענה, וממילא אין הוכחה, כי המידע המצוי באתר YAHOO! FINANCE מקורו באתר רשמי שמפרסמת רשות מרשויות המדינה (כגון הרשות לניירות ערך) ושאינו שנוי במחלוקת. לא זו בלבד שלא הוכח מהו מקור המידע, אלא שעל פניו אתר אינטרנט YAHOO! FINANCE אינו בבחינת מקור מוסמך אשר אינו שנוי במחלוקת. 19. שערי מניות הנו עניין שבמומחיות. לפיכך צודק הבנק בטענתו, כי היה על מלכה להגיש חוות דעת של מומחה כדי להוכיח את התנודות בשער מניית פרמוס. היות שלא עשה כן, אין אלא לקבוע כי הנזק הנטען לא הוכח. כפועל יוצא, דין התובענה להידחות. חרף זאת, אתייחס לסוגיית הקשר הסיבתי. קשר סיבתי בין העיכוב שלא כדין לבין הנזק 20. עצם הצגת שלוש חלופות שעל-פיהן העריך מלכה את נזקיו מעמיד בסימן שאלה קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו ומחדליו של הבנק לבין ההפסד הכספי שנגרם. אין חולק כי מלכה אינו יכול להצביע על המועד שבו היה בכוונתו - אם בכלל - למכור את מניות פרמוס. מכאן, הנזק הנטען אינו אלא תולדה של חוכמה שלאחר מעשה, עליו למד כאשר התברר לו כי שער המניה צנח. 21. כאמור, למעשה הבנק לא חלק כי בעטיה של 'התרסקות' מניית פרמוס נגרם למלכה הפסד כספי. ואולם, אין די בהוכחת הפסד כספי כדי להביא למסקנה כי קיים קשר סיבתי בינו לבין התרשלות הבנק. להוכחת קשר זה היה על מלכה להוכיח כי במועד נקוב - להבדיל ממועד ערטילאי - חפץ למכור את מניות פרמוס וכי הדבר נבצר ממנו בעטיו של עיכוב מצד הבנק בהעברת תיק ניירות הערך. 22. בתוך כך, היה על מלכה להוכיח כי במועד נקוב שבו שער המניה היה 'בגאות' פנה לבנק בבקשה למכור את מניות פרמוס. אין די באמירה סתמית שלפיה התכוון למכרן. למצער היה עליו להוכיח כי התריע בפני פקידי הבנק כי העיכוב בהעברת ניירות הערך מונע ממנו לבצע פעולות במניותיו, לרבות מכירתן. לפי עדותו פנה מלכה לבנק כדי לברר מה עלה בגורל התיק, הא ותו לא. 23. כן היה על מלכה להוכיח כי היה מודע לתנודות בשער מניית פרמוס (בין משום שיש לו די ידע בתחום ובין משום ששמע בקול יועציו המקצועיים) ולכן במהלך תקופת העיכוב גמר אומר למכור את החזקותיו במניה זו. כמו-כן היה יכול להביא ראיות שמהן ניתן היה ללמוד על דפוס התנהגותו בעבר כגון, כי נהג לתת הוראות מכירה כל אימת ששער מניה עלה בשיעור מסוים ביחס שער הרכישה. בעניין זה הוכח כי בתקופה בה היה תיק השקעותיו בבנק ביצע מלכה פעולת מכירה אחת בלבד, ולא הוכח כיצד נהג טרם העברת תיק ניירות הערך לבנק. 24. לגרסת מלכה, פעמים רבות פנה לפקידי הבנק בשאלה מדוע לא הועבר תיק ניירות ערך לחברה המרכזית. עם זאת, אין ראיה כי בפועל ביקש למכור מניות (בכלל או מניות פרמוס בפרט). טרונייתו בעניין זה באה רק לאחר העברת התיק וגילוי התנודות שחלו בשער המניה. 25. אמנם נכון, מלכה סבר כי לא ניתן לבצע פעולות בתיק ניירות ערך במהלך תקופת המעבר, ולא הוכח כדבעי - כטענת הבנק - כי ניתן לעשות-כן הן אצל הגוף המעביר - הבנק במקרה דנן - והן אצל הגוף הנעבר - החברה המרכזית במקרה דנן. עם זאת, בהיעדר ראיה שלפיה ביקש מלכה למכור את מניות פרמוס אין בהבנתו הנ"ל כדי לסייע לו. 26. זאת ועוד, לפי גרסתו ידע מלכה כי מניית פרמוס 'מסוכנת', ידע כי חברת פרמוס עוסקת בפיתוח תרופה אחת בלבד ברם לא טען, וממילא לא הוכיח, כי במועד בו ביקש להעביר את תיק ניירות הערך ידע כי פיתוח התרופה לא עלה יפה, ולכן העריך כי ערך המניה עתיד לצנוח. 27. מטבעו המסחר בניירות ערך טומן בחובו סיכון, לא כל שכן כאשר במניה ספקולטיווית עסקינן, שבה תנודות השער חדות. רק בדיעבד ניתן לדעת אם עסקה מוצלחת או כושלת ורק בדיעבד ניתן לדעת את מועד השיא בשער של מניה. לכן ספק רב אם שלוש החלופות שהציע מלכה להערכת נזקיו סבירות. החלופה הראשונה מניחה שמלכה היה מוכר את מניות פרמוס במועד שבו הגיע שערן לשיאו. יתכן כי למומחים לשוק ההון הכלים להעריך בדרגת סבירות גבוהה מתי שער מניה מתקרב לשיאו. עם זאת המדובר בהערכה גרידא שיתכן כי לא תתממש, ובהיותה הערכה יתכן כי ההחלטה למכור תתקבל דווקא לאחר צניחת שער המניה. האמור לעיל מתייחס למומחים לדבר. הוכח כי מלכה לא היה מומחה בנושא ניירות ערך וכי החלטותיו אם למכור מניות לא התקבלו בצורה מושכלת. למלכה לא היה הידע הדרוש לניתוח הנתונים, לא עקב אחר התפתחות התרופה שפיתחה חברת פרמוס או אחר תנודות שער המניה ולדבריו נהג למכור את החזקותיו כאשר נזקק למזומנים. החלופה השנייה מניחה כי ביום שבו סביר היה שתיק ניירות הערך יתקבל בחברה המרכזית היה מלכה נותן הוראת מכירה. חלופה זו מתעלמת מהתנהגות מלכה, שבשום שלב שהוא לא גילה את רצונו למכור את מניות פרמוס. החלופה השלישית מניחה כי ביום מתן הוראת ההעברה היה מלכה גם נותן הוראת מכירת מניות פרמוס. חלופה זו אינה מתיישבת עם מבחן ההיגיון שהרי לוּ חפץ מלכה למכור את המניות היה מורה לבנק לעשות-כן ורק לאחר מכן היה נותן הוראה להעביר את ניירות הערך לחברה המרכזית. 29. לסיכום, אמירה שלפיה היה מוכר מלכה את מניותיו ביום שבו שערן היה בשיא או בכל מועד אחר במהלך תקופת המעבר לא רק שהיא בגדר אמירה בעלמא, אלא שהיא בבחינת חוכמה שלאחר מעשה. סוף דבר 30. המסקנה הנה אפוא כי חרף התרשלותו של הבנק לא הוכח היקף הנזק שנגרם וממילא לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק לבין מעשיו ומחדליו הרשלניים של הבנק. 31. אשר על כן אני מורה על דחיית התובענה ובנסיבות המקרה איני עושה צו להוצאות. לקוחותשיהויבנק