תביעה של עובד רפא"ל - השלמת פיצויי פיטורים בפרישה מרצון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של עובד רפא''ל: זו תביעה להשלמת פיצויי פיטורין. להלן עובדות המקרה: 1. התובע עבד ברפא"ל, מ- 13.5.84 עד .31.8.91 בקיץ 90 יצא התובע לשנת שבתון בארה"ב, ואמור היה לחזור עד .1.9.91 בקיץ 91 ביקש התובע לאשר לו שנת חל"ת, ובקשתו נענתה בשלילה. טענות התובע: 2. התובע טען בתצהירו (ראה מסמך - ת/1), כי קודם לדחיית בקשתו לחל"ת, פנתה נתבעת 1 לעובדיה בהצעה לפרישה מרצון (ראה מסמך - ת/2). התובע אישר שמסמך זה לא הגיע אליו ישירות מהנתבעות. 3. התובע טען , כי מנהל החטיבה (להלן -"גיגי") ומנהלת כח האדם (נתבעת מס' 2), העריכו שסמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת מס' 1לא יאשר לו החל"ת המבוקש, ולכן הופנה לנתבעת מס' 2, שהציעה לו פרישה מרצון בתנאים מועדפים. בהמשך להליך הפרישה, קיבל התובע את התחשיב של זכויותיו בעת הפרישה (ראה מסמך - ת/3). התובע הדגיש כי פגישותיו בארץ ביולי 91עם הגורמים הבכירים בנתבעת מס' 1 ועם נתבעת מס' 2, שהיתה מנהלת כ"א של חטיבה, שמנתה כ- 000, 1 עובדים וכדבריו: "הניעו אותי לחשוב כי להצעה האמורה יש תוקף משפטי מחייב, וכי ההצעה מגלמת בתוכה את כל האישורים הדרושים" (ראה סעיף 8 למסמך ת/1). 4. התובע הסביר, כי פנה ב- 21.8.91לנחמה גיניס (מנהלת אמרכלות בשטח בו עבד), וביקש לדעת אם לא יאלץ להחזיר את מענקי השבתון שקיבל, במידה ולא ישוב ארצה לעבודה ברפא"ל בתום השבתון . התובע הצביע על תשובתה (ראה מסמך - נ/5), לפיה היא אינה מוסמכת להשיב לשאלותיו ותשיב לו עם שובה של נתבעת מס' 2מחופשה. 5. התובע צירף גם את תשובתה של נתבעת מס' 2 (ראה מסמך ת/7), בה נאמר: "אני ממתינה לשובך לעבודה ב- 1.9.91. אם בכ"ז תחליט על מרישה מרפא"ל, לא נקפח אותך בתנאי הפרישה ובמסגרת זו אף נדאג לאי החזרת מענקי השבתון (4) כמתחייב מתקנון השבתון. למרות האמור לעיל, אני מקווה כי תחליט לשוב. מועד אחרון לקבלת תשובה 1.9.91". התובע הדגיש, כי בשום שלב, לא בשיחות עמו ולא בכתובים, לא נמסר לו שההצעה כרוכה באישור גורם נוסף. 6. התובע הסביר, כי הסתמך על מה שסוכם איתו והודיע לנתבעות, כי החליט להשאר בחו"ל עד קיץ 1992ולקבל ההצעה לתנאי פרישה בכל הנוגע לסכום הפיצויים והויתור על החזרת מענקי הפרישה (ראה מסמך - ת/8). 7. התובע טען, כי בינו לבין הנתבעות הוסכם כמפורט: - א. פיצויים בגובה %.150 ב. אי החזרת מענקי שבתון (בגובה $000,12), כי בד"כ לא תבעה נתבעת מס' 1 מעובדים שיצאו לשבתון - ולא שבו לעבודה, או ששבו ולא השלימו מכסת זמן העבודה לאחריו, להחזיר את מענקי השבתון . ג. שלושה חודשים מענק הסתגלות. 8. התובע חזר והדגיש שההסכמות לעיל נעשו עם האנשים המוסמכים ותאמו את התנאים שניתנו לעובדים אחרים ברפא"ל, ובשום שלב לא נאמר שהדבר כרוך באישור של גורמים אחרים. התובע טען , כי אם היו השגות בענין פרישתו, היה זמן מספיק בידי הנתבעות להודיע לו על כך - קודם שקבל ההחלטה בדבר הפרישה ב- 1.9.91. התובע הוסיף, כי בעקבות ההסכם לעיל, נטל על עצמו התחייבויות שונות כמו מקום עבודה מתאים, שכירת דירה בארה"ב, השכרת דירתו בארץ ורישום ילדיו לבי"ס. 9. התובע הציג תשובה לפנייתו לקבלת עדכונים על הליכי פרישתו (ראה מסמך - ת/10), ממנה עלה, כי לא אושרה פרישתו בתנאים מועדפים. במכתב ת/10, הוסבר לו, כי לא יוכל לפרוש בתנאים מועדפים, כי אינו נמנה עם האוכלוסיה, שמבקשים שתפרוש, וכי יוכל לפרוש בתנאים רגילים, אך יוותרו מכתב וציין שהוא עומד בסתירה לסיכום שנעשה עימו כבר ביולי 91, בדבר פרישה מועדפת (ראה מסמך ת/11). 10. כן שלח התובע מכתב (ראה מסמך - ת/11) לסמנכ"ל משאבי אנוש ברפא"ל, בו פרט את השתלשלות הדברים מנקודת מבטו. מכתבו נענה ע"י הסמנכ"ל (ראה מסמך ת/13) שכתב לו, כי מצופה היה ממנו לשוב לעבודה עם תום השבתון, אך משהחליט, מטעמיו שלו, להשאר בארה"ב, זכותו לעשות זאת, אבל נוכח הנזק שגרם למעסיקתו, אל לו לצפות לפרישה בתנאים משופרים. הכותב הזכיר לתובע כי הוצע לו להאריך את החל"ת בשלושה חודשים כדי להתארגן לקראת שובו לארץ . 11. התובע הציג גם את תשובתה של נתבעת 2למכתבו אליה (ראה מסמך - ת/15), בו היא מאשרת, כי תחושתה קשה נוכח מה שקרה, כי לפי תפיסתה גם עובד רצוי יכול לפרוש בתנאים מועדפים, אך הסמנכ"ל למשאבי אנוש, פסל עמדתה זו (ראה מסמך - ת/16) . בהמשך אישר התובע, כי קיבל פיצויים בגובה %100, ולאחר חליפת מכתבים, אושר לו פיצוי בגין רכיב שכונה "תוספת רפא"ל", אבל גם זאת רק על פיצויים בהיקף % 100 בלבד. 12. התובע הדגיש, כי אומנם ידע ממנהל החטיבה ("גיגי") ומעמית לעבודה, כי "הסיכוי לפרישה מועדפת הוא % 50- %50", אבל מפנייתו לנתבעת מס' 2 ומטיפולה בו, לא יכול היה אלא להבין שהפרישה המועדפת אושרה. התובע טען, כי לחוזרים השונים על תנאי פרישה, שהפיצה נתבעת מס' 1ב-1989, אין משמעות לגביו שנתיים מאוחר יותר, נוכח המו"מ האישי שנערך עמו. על-כן ביקש התובע לאשר לו סכום כספי נוסף בגובה 527, 45ש"ח מעבר לסכומים הכספיים שקיבל מנתבעת 1. 13. בעדותו בביה"ד (ראה עמ' 3- 8 לפרוטוקול) אישר התובע, כי התנאים שהוצעו לו בארה"ב היו טובים מאלו של רפא"ל והוסיף, כי ביולי 91 עת נפגש עם מנהל החטיבה, אמר לו הלה, כי הוא אישית היה מוכן לאשר את החל"ת כמבוקש, אלא שהדבר נוגד את המדיניות, ועל כן הופנה למנהל כ"א בחטיבה לטיפול בפרישה מרצון . התובע הדגיש, כי לא ידע שאישור חל"ת או פרישה בתנאים מועדפים כרוכים באישור הנהלת רפא"ל. כן הוסיף וטען, כי לא ידע על תהליכי הפרישה מרצון עד שהפרטים נמסרו לו ע"י נתבעת מס' 2, וגם לא ידע, שפרישה של אדם שמעוניינים שישאר, מחייבת אישור ההנהלה. 14. התובע אישר בעדותו בביה"ד, כי מסמך תנאי הפריעה המועדפת קיבל מעמיתים לעבודה כאשר היה בארה"ב, וגם הבין מהם, שלהערכתם הנהלת רפא"ל וראש החטיבה לא יאשרו לו פרישה מועדפת, אך הדגיש שאז בכלל לא תכנן פרישה. התובע הסביר, כי ביולי 91בא לארץ, כדי לנסות לשכנע שיאשרו לו את החל"ת למרות דחיית בקשתו. כאשר שוב נענה בשלילה, הופנה למנהל כ"א (נתבעת מס' 2), והיא הציעה לו את הפרישה בתנאים העדיפים, אך לא נתנה את הדבר בכתב. מאוחר יותר קיבל אישור בכתב שלא יחוייב להשיב את מענקי השבתון. התובע הדגיש שלא ידע מהו הליך האישור וציין, כי לא שלח את מכתב ההתפטרות עד שלא נענה על גב נייר רשמי וע"י גורם מוסמך, שפרישתו היא בתנאים עליהם סוכם בע"פ. התובע אישר, כי במכתב הכללי בנושא - אמנם כתוב שהתנאים כרוכים באישור נציבות שירות המדינה, אבל ציין שהמכתב לא רלוונטי לגביו, כי לא הופנה אליו. 15. התובע אישר, כי את דירתו בארץ השכיר ביולי 91, אחרי המו"מ בעניין הפרישה מרצון בתנאים מועדפים, ואת ילדיו רשם לבי"ס בארה"ב באוג' 91. טענות הנתבעות: 16. מנהל השטח בו עבד התובע, מר אריה רוזנצוויג, כתב בתצהירו (ראה מסמך נ/2), כי כבר במאי 91 כתב לתובע מכתב (ראה מסמך - נ/6), בענין שיבוצו בעבודה עם שובו לארץ משנת השבתון . העד הציג פניה של התובע למנהלת כ"א בחטיבה נתבעת מס' 2, בו הוא מלין על הצעת העבודה, שניתנה לו לעת שובו, וגם ביקש לבחון אפשרות לקבל חל"ת (ראה מסמך - נ/7). על מכתב זה נענה (ראה מסמך - נ/1), כי עניין השיבוץ העתידי לא סגור סופית, אך הבקשה לחל"ת נדחית. 17. העד הסביר בתצהירו, כי לעובדי רפא"ל היה ידוע שהליכי פרישה מרצון בתנאים מועדפים נעשו רק לעובדים, אשר ההנהלה מצאה לנכון לעודדם לפרוש, והתובע לא נמנה עמם. העד הדגיש, כי הבהיר זאת לתובע בפגישה ביניהם בשנת השבתון והוסיף, שאמר לתובע שבכל מקרה ההליך קשור, לאחר התייחסות השטח, בהחלטה של החטיבה וההנהלה הראשית. העד צירף פרסומים לעובדים, שהוציאה נתבעת מס' 1בענין (ראה מסמך - נ/5). 18. העד אישר, שפנה להנהלת רפא"ל והביע הסתייגותו מאפשרות שהתובע יפרוש בתנאים מועדפים, כי מעוניינים בשובו לעבודה. העד הדגיש, כי ההחלטה על המשך עבודה בחו"ל, גמלה בלבו של התובע קודם טפולה של מנהל כ"א בעניינו. 19. בעדותו (ראה עמ' 8- 9לפרוטוקול), אישר מר רוונצוויג, שלא התחשב במה שעסק התובע בשבתון , כאשר תכנן את שבוצו מחדש ב-פא"ל. העד הדגיש, שכבר בסוף מאי 91הבין ממכתבו של התובע (ראה מסמך - נ/7) שהוא שוקל להישאר בארה"ב וביקש חל"ת וכן משיחות עם אחד מחבריו של התובע. העד לא ידע בדיוק מתי נפגש בארץ עם התובע (ביולי או בנובמבר 91), אבל ציין שהדבר היה קודם הפרישה. העד אישר, כי אמר מפורשות לתובע שמבחינתו עליו לשוב לעבודה. כן מאשר העד שנודע לו, כי הוצעו לתובע תנאי פרישה מועדפים רק ממכתבו של התובע, ואז הביע בפני ההנהלה את דעתו על אפשרות זו. 20. נתבעת מס' 2, שרית טרופ, טענה בתצהירה (ראה מסמך - נ/9), כי אין עילת תביעה נגדה, כי בתקופה המתייחסת לתביעה היתה מנהלת כח - אדם בחטיבה אצל נתבעת מס' 1ובה עבד התובע. נתבעת מס' 2הסבירה את מערכת המדרג המינהלי ברפא"ל, לפיה בראש נמצאת ההנהלה, בה עבד כסמנכ"ל משאבי אנוש יוסי פנקובסקי. השלב השני היו החטיבות, כאשר ראש החטיבה של התובע היה ראובן גל, והשלב השלישי, בו עבד התובע, היה השטח. היא שמשה מנהלת כ"א בחטיבה ונחמה גניס היתה עוזרת לכח אדם בשטח. נתבעת מס' 2 הדגישה, כי המבנה המדורג הזה ידוע לעובדי רפא"ל ובכללם לתובע. 21. נתבעת מס' 2הסבירה שהנהלת רפא"ל, פנתה לעובדים מסויימים והציעה פרישה מרצון בתנאים מועדפים במסגרת מאמציה ליעל את המערכת. העדה ציינה כי התנאים הוענקו גם לעובדים שביקשו לפרוש ביזמתם, והדבר היה כרוך באישור נציבות שירות המדינה. מדיניות זו של עידוד עובדים מסויימים לפרוש, היתה נהוגה מספר שנים. חוזרים בעניין הופצו בין העובדים, והובהר בהם מפורשות, כי עובד אשר לא הוצע לו לפרוש והוא זה שיוזם פרישה, בקשתו תענה בחיוב רק אם תהיה החלטה חיובית של השטח, החטיבה וההנהלה המרכזית. 22. הנתבעת מס' 2אישרה, כי בקשת התובע לחל"ת, כדי להיענות בחיוב להצעת מעבידו בחו"ל להמשיך לעבוד אצלו נדחתה, והוא אמור היה לשוב לארץ לקראת .1.9.91נתבעת מס' 2טענה שלא הוצע לתובע בכתב לפרוש בתנאים מועדפים (ראה מסמך - נ/10), והדגישה, כי במסמך נ/ 10כתוב במפורש, שפרישה זו כרוכה באישור נציבות שירות המדינה. 23. נתבעת מס' 2טענה בתצהירה, כי מכתביה של אחראית כ"א בשטח, נחמה גיניס, נשלחו לתובע קודם ההחלטה בעניינו בהנהלה ובנציבות (ראה מסמכים - ת/ 5- ת/6). העדה הוסיפה, כי הניחה שהמלצתה לתת תנאים מועדפים לתובע - תתקבל בחיוב, ושהתובע ידע שעמדתה בעניין מחייבת התייחסות ואשור של גורמים בכירים (הנהלה ונציבות). העדה הוסיפה, כי ממכתבו של התובע (ראה מסמך - ת/18), הבינה כי הוא מבקש לפרוש מסיבות אישיות ומקצועיות, ורק אז החלה לטפל בהנהלה בעניין פרישתו. 24. נתבעת מס' 2אישרה, כי הנהלת רפא"ל לא הסכימה לאשר לתובע תנאי פרישה מועדפים, ומכתב ע"כ נשלח לתובע ב- 24.9.91(ראה מסמך - נ/19). נתבעת מס' 2 אישרה, כי לפי תפיסתה גם עובד רצוי יכול לפרוש בתנאים מועדפים והודתה, שהסמנכ"ל למשאבי אנוש פסל עמדה זו. הנתבעת הדגישה שהיה צורך באישור ההנהלה, והתובע הכיר את הנוהל. הנתבעת ציינה שההחלטות שקיבל התובע בעניין המשך דרכו, היו על אחריותו האישית וקדמו לטפול שלה בעניין פרישתו. .25בעדותה (ראה עמ' 11- 15לפרוטוקול), אמרה נתבעת מס' 2, כי לפי ידיעתה לא אושר חל"ת לתובע, לאחר שבתון, כמדיניות של רפא"ל, ואישרה כי היתה אפשרות לשבוצו ברפא"ל עם שובו גם מחוץ לחטיבה, אם כי היה מתוכנן לשבצו בשטח ממנו יצא לשבתון (ראה מסמך - נ/16). הנתבעת אישרה שכתבה לתובע (ראה מסמך - נ/17) שלא יקופח, וביום למחרת פנתה להנהלה (ראה מסמך - נ/19) ובקשה לאשר לו פרישה מועדפת. .26נתבעת מס' 2אישרה, כי כל עובד שמבקש לדעת את הזכויות שצבר, יכול לקבל מסמך דוגמת ת/ 3ולגבש לעצמו את עמדתו, והדבר לא כרוך בפרישה דוקא. העדה הוסיפה שכל עובד יודע, שפרישה כרוכה באישור נציבות שרות המדינה. העדה אישרה, שלא אמרה לתובע שפרישתו מחייבת אישור הנציבות, אך כן אמרה לו שהיא מניחה שהצעתה לפרישתו בתנאים מועדפים תאושר. העדה ציינה, כי להערכתה, נוכח הבטחתה לתובע בעניין תנאי הפרישה, אשרו לו שלא להחזיר את אבל זכור לה מקרה שהמענק נתבע מעובד אשר נשאר בארה"ב לאחר שבתון. כן אישרה העדה שהיו מקרים שהחלטותיה נדחו ע"י גורם בכיר ממנה, אבל זו היתה הפעם הראשונה שהדבר נעשה בעניין של פרישה. 27. עדת הגנה, גב' בלה קדרון, אחראית למינהל יחסי עבודה בהנהלת רפא"ל, הסבירה בתצהירה (ראה מסמך - נ/20), כי צמצום בכח אדם התאפשר במסגרת מדיניות של פרישה בהסכמה בתנאים מועדפים של עובדים, שההנהלה היתה מעונינת לעודד אותם לפרוש, והדבר היה כרוך באישור נציבות שירות המדינה. עפ"י מדיניות זו, ההנהלה פנתה לעובדים מסויימים בפניה אישית - דוגמת מסמך ת/2, אך התובע לא נמנה עם אוכלוסיה זו וממילא לא קיבל מכתב אישי כזה. העדה הוסיפה, כי מדיניות זו היתה נהוגה שנים אחדות, וחוזרים בענין זה הובאו לידיעת ציבור העובדים בצירוף לתלושי השכר או ע"ג לוחות המודעות (ראה מסמכים נ/ 22- נ/24). 28. העדה הסבירה, ששנת שבתון נועדה לקידומו של העובד ולאפשר למעביד ליהנות מפירות השבתון , וכמדיניות לא אשרו חל"ת לאחר שבתון . העדה הסבה תשומת הלב למכתב עמיתו של התובע (ראה מסמך - נ/28) בו כתוב, כי להערכת העמית על התובע לבדוק בעצמו את התנאים לפרישה אפשרית - נוכח הדעות החלוקות (עפ"י בדיקת העמית), בין אנשי מערך משאבי אנוש - שסבורים כי יאושר לתובע לפרוש בתנאים מועדפים - לבין רמות ההנהלה (שטח, חטיבה ומרכז), שלא יאשרו זאת. כך ארע שהמכתבים של מנהלת כ"א בחטיבה נשלחו לתובע קודם החלטת הנהלת רפא"ל בעניינו, וסופו של דבר הצעת מנהלת כ"א לאשר פרישה מועדפת - לא אושרה. 29. העדה צרפה לתצהירה נ/20, את נהלי הוציאה לשבתון (ראה מסמכים נ/ 40 נ/47), בהם כתוב, בין השאר, שבתום השבתון חייב העובד לשוב לעבודה לשנה אחת לפחות, ואם לא יעשה כן, ייחשב כמתפטר ויחוייב לשלם לרפא"ל סכום השווה ל- 4מענקי שבתון חדשיים. חרף התפטרותו של התובע מעבודתו, אישרה רפא"ל לתובע פיצויים בגובה %100 וגם ויתרה על החזר מענקי שבתון בסכום של $000, .12העדה הציגה את מכתב התובע (ראה מסמך נ/32) בו הוא מאשר שהיה סיכום עמו בדבר % 100 פיצויי פרישה ומבקש לאשר לו מרכיב נוסף בתחשיב בשם "קרן התייעלות". העדה אישרה, כי למרות שההחלטה על תוספת רפא"ל (לשעבר קרן התייעלות), התקבלה לאחר פרישת התובע, הרי גם בקשתו זו נענתה בחיוב. 30. בעדותה בביה"ד (ראה עמ' 13- 15 לפרוטוקול), אישרה גב' קלדרון כי בנוסף לעובדים, אליהם יזמה ההנהלה פניה בענין פרישה מרצון, אושרו תנאים עדיפים גם לעובדים, שיזמו בעצמם את פרישתם, אבל אז נעשה הדבר לאחר אימות בשטח, שהפרישה לא גורמת נזק למעביד. לעובדים - אשר נדרשו להמשיך לעבוד ונחשבו חיוניים, דחתה ההנהלה את הבקשות לפרישה, וכך נהגו גם עם התובע. העדה הוסיפה, כי אישור נציבות שרות המדינה ניתן אחרי שהעובד סיים את המו"מ עם ההנהלה, וכל עובד יודע שכל הסכם כרוך באשור כזה. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: 31. אין מחלוקת על כך, שהתובע היה בשנת שבתון , כשביקש לדחות את שובו לעבודה ברפא"ל ולהמשיך לשהות בארה"ב במסגרת חל"ת, אך בקשתו נדחתה. אין מחלוקת שהיה עליו לשוב בתום השבתון, שאם לא כן ייחשב מתפטר ויחוייב להחזיר מענקי שבתון. 32. אין מחלוקת ע"כ שלאורך זמן, במסגרת מאמצים לצמצום עלויות ולהשגת יעילות, היתה נהוגה בנתבעת 1מדיניות של פרישת עובדים בהסכמה, ביזמת ההנהלה ובתנאים מועדפים. היו גם מקרים שההנהלה אישרה תנאים מועדפים גם לעובדים אחרים, שיזמו בעצמם את הפרישה, כאשר הגיעה ההנהלה להחלטה שפרישתם לא תפגע בה. 33. אין ספק שההנהלה נהגה ליידע את העובדים גם בענין תנאי פרישה, אך התובע טוען (ראה עמ' 6 לפרוטוקול), כי לא התעניין בפרטים (כאשר החוזרים פורסמו), כי לא תכנן לפרוש אותה עת (מדובר בתקופה שקדמה ליציאתו לשבתון). 34. אין מחלוקת שמנהלת כ"א של החטיבה (נתבעת מס' 2) אכן האמינה שלתובע יאושרו תנאים מועדפים לפרישה, וזאת נוכח עדותה בביה"ד, פנייתה להנהלה בבקשה לאישור, ומכתב ההתנצלות שלה אל התובע (ראה מסכמים נ/ 18ות/16). הנתבעת מס' 2לא הכחישה שהאמינה שהמלצתה לאשר לתובע פרישה בתנאים מועדפים תאושר, וכי הופתעה שהמלצתה נדחתה ע"י ההנהלה. 35. אנו קובעים, כי התובע עובד רפא"ל אמור היה לדעת, במיוחד נוכח העובדה שההנהלה נהגה להפיץ מידע לעובדים, כי קיימים דרגים שונים בהנהלה במקום עבודתו, ישנה מערכת ובה חלוקה של סמכויות ביחס וקבלת החלטות גם בענינים אישיים של העובדים. גם ממסמך ת/ 2 היה התובע צריך ללמוד, שפרישה בתנאים מועדפים כרוכה לפחות גם באישור נציבות שרות המדינה. 36. התובע בחר ביוזמתו ומנימוקים אישיים להפסיק את עבודתו ברפא"ל בגלל תנאים עדיפים בחו"ל באותה עת. התובע צריך היה לדעת את המשמעויות המידיות של התפטרות מהעבודה ביוזמתו וחובתו ביחס להחזרת מענקי שבתון - אם לא ישוב במועד לעבודה. 37. אנו דוחים טענת התובע, כי לשיחותיו עם הנתבעת מס' 2 היתה השפעה על החלטתו זו או על צעדים אישיים ומשפחתיים שנקט, כמו שכירת דירה בארה"ב, והשכרת דירתו בארץ, או רישום ילדים לביה"ס בארה"ב. 38. עם זאת אנו מקבלים את טענת התובע, כי היה לו יסוד סביר להניח, שיאושרו לו תנאים מועדפים לפרישה, נוכח שיחתו עם הנתבעת מס' 2וההתכתבויות ביניהם כאשר שב לחו"ל. 39. משקבענו שתנאי פרישה אלו או אחרים לא הכריעו ואפילו ספק אם השפיעו באשר להחלטה של התובע על עתידו, לא נותר אלא לקבוע מהו ערכם של הסיכומים בעל פה, שהיו לתובע בעניין תנאי הפרישה. 40. אין ספק שכאשר החליט התובע להמשיך את שהותו בחו"ל ולא לשוב בתום השבתון לארץ, נחשב למתפטר וגם מחוייב היה להחזיר מענקי שבתון. המלצת הנתבעת מס' 2 לאישור תנאי פרישה מועדפים (% 150פיצויים, תקופת הסתגלות, וויתור על החזר מענקים) נתקבלה רק בחלקה, וההנהלה אישרה פיצויים בגובה של %100, תקופת הסתגלות וויתור על החזר מענקים. אנו רואים בהחלטה זו של הנתבעת מס' 1צעד משמעותי ואדיב למדי לקראת התובע, מן הסתם כרי להקהות את הפגיעה בו, נוכח ציפיותיו בעקבות המו"מ שניהל עם הנתבעת מס' 2. 41. זאת ועוד, כאשר פנה התובע לנתבעת מס' 1וביקש לאשר לו "תוספת רפא"ל", רכיב שאושר לעובדים ודווח עליו רק לאחר הודעתו בדבר פרישה ביוזמתו - גם הפעם נענה בחיוב, והתוספת שולמה לו בשלב מאוחר יותר. יודגש, כי בתוספת זו לא דובר כלל במו"מ המוקדם, שהיה לתובע בענין אפשרויות פרישתו. 42. לא זאת אף זאת, לאחר שהוחלט, כי לא יקבל תנאי פרישה מועדפים, והנהלת רפא"ל הלכה לקראתו באישור פיצויים ובוויתור על החזר מענקים, הוצעו לתובע 3חודשי חל"ת, כדי להתארגן ולשוב ארצה (ראה מסמך ת/14), אך הוא סבר שההצעה אינה ישימה וויתר עליה. 43. בנסיבות אלה - אנו דוחים את טענת התובע, כי הנתבעת מס' 1נהגה בו שלא בתום לב. השתכנענו, כי בהחלטות שקיבל התובע ובצעדים האישיים שנקט ביוזמתו, מבחינת שורת הדין, לא היה זכאי התובע לפיצויים וחייב היה להחזיר לרפא"ל את מענקי שבתון. אנו סבורים, כי הנהלת הנתבעת מס' 1הבינה, כי היו ציפיות לתובע נוכח המו"מ שלו עם הנתבעת מס' 2, ולכן עשתה מעשים של ממש כדי להקטין באופן ממשי את הפגיעה בו. תחילה ויתרה ההנהלה על החזר מענקים ואישרה לתובע פיצויים בגובה של % 100. בשלב מאוחר יותר אישרה, לפנים משורת הדין , רכיב השתכרות שאושר לאחר התפטרותו. 44. אנו מוצאים בנסיבות הענין, כי דווקא התביעה של התובע לוקה בחוסר תום לב, כי התובע ידע שלפרישתו היזומה יש מחיר, ושהתנאים שיקבל הם למעשה תנאים חריגים הכרוכים בנסיבות מיוחדות שאינן תלויות בו. התובע יכול היה לצפות לאחר שיחתו עם הנתבעת מס' 2, כי יקבל את מלוא התנאים שדרש, אבל אל לו לטעון , כי היטעו אותו בזדון ומתוך חוסר תום לב, כאשר "יצא רק עם חצי תאוותו בידו". 45. אנו דוחים את התביעה האישית נגד הנתבעת מס' .2אנו קובעים, כי הנתבעת מס' 2 במעמדה היתה שלוחה של הנתבעת מס' 1ופעלה בסמכות וברשות. איננו מתעלמים מהטעות בהערכותיה בעניין ההחלטות הצפויות בעניינו של התובע ומהודאתה שלא פרטה כדבעי בפני התובע, כי הצעתה כרוכה באישור גורמים נוספים, נוכח הערכתה, שגם התובע מכיר את הדרג המינהלי אצל הנתבעת מס' 1. לא בזדון הטעתה הנתבעת מס' 2את התובע לחשוב שיקבל תנאים כלשהם אם ייזום פרישה, אלא בתום לב או מתוך טעות בשיקול דעת ואולי מבטחון יתר. 46. לאור האמור לעיל ובסכומו של דבר - אנו דוחים את כל תביעות התובע נגד הנתבעים להשלמת פיצויי פיטורין בשיעור של %150. 47. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 000, 3 ש"ח + מע"מ, תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. פיצויי פיטוריםפיצוייםפרישהפיטורים