לטענת חברת הביטוח המבוטח שלה לא הודיע לה על דבר ארוע התאונה, ואין הוא משתף עימה פעולה, ומסיבה זו אין להטיל עליה חבות, ויש לדחות את התביעה נגדה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי דיווח על תאונת דרכים לחברת הביטוח: ביום 30.8.01 ארעה תאונת דרכים בראס על עמוד בירושלים בה היו מעורבים רכבו של התובע מסוג סובארו, ורכבו של הנתבע 1 מסוג ב.מ.וו. התאונה קרתה כאשר הרכב בו נהג הנתבע 1 פגע ברכבו של התובע מאחור. בעת התאונה היה השימוש ברכב של הנתבע 1 מבוטח אצל הנתבעת 2. לטענת הנתבעת 2 הנתבע 1 לא הודיע לה על דבר ארוע התאונה, ואין הוא משתף עימה פעולה, ומסיבה זו אין להטיל עליה חבות, ויש לדחות את התביעה נגדה. הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון אשר היה קבוע ליום 14.5.02. את חובת המבוטח למסור לה הודעה על התאונה וחובתו למסור לה מידע מבססת הנתבעת 2 על סעיפים 27 ו-14 (א) לפוליסה התקנית המצויה בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח תשמ"ו - 1986. עפ"י סעיף 27 לפוליסה התקנית: "(א) קרה מקרה הביטוח, על המבוטח או המוטב להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו על כך. (ב) תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה תוגש בכתב." עפ"י סעיף 14 לפוליסה משבחר המבטח לנהל את התביעה "המבוטח יושיט למבטח, לפי בקשתו, עזרה הנחוצה למבטח לצורך זה." אין בפוליסה הוראה המתייחסת לתוצאות אי קיום החובות הנ"ל והשלכותיו על הכיסוי הביטוחי. את טענתה בדבר הפטור מחבות מבססת הנתבעת על הוראות חוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981, ובמיוחד הוראות הסעיפים 24 ו- 68 לחוק. על פי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי." סעיף 68 מקנה לצד השלישי, התובע במקרה שלנו, זכות תביעה ישירה כלפי הנתבעת 2, אולם זכות זו כפופה לכל הטענות שהיו למבטחת כלפי המבוטח שלה. עפ"י סעיף 38 (ב) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח תשמ"א - 1981, אותו סעיף המקנה לשר האוצר סמכות לקבוע בתקנות הוראות בדבר תנאים שבחוזה ביטוח, ואשר מכוחו הותקנו תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) תשמ"ו - 1986: "תקנות לפי סעיף זה לא יסתרו הוראה שאין להתנות עליה לפי חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981." עפ"י סעיף 71 לחוק חוזה הביטוח אין להתנות על סעיף 68 לחוק. לאור זאת יש לראות את סעיף 68 כחל גם בפוליסות לביטוח רכב פרטי. עפ"י סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח: "(א) לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) (החובה למסור הודעה והחובה לסייע למבטח בבירור החבות - ע.כ.) במועדה וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה: החובה לא קוימה או קויימה באיחור מסיבה מוצדקת. אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור." מהסעיף עולה כי אין מדובר בפטור אוטומטי מתשלום תגמולי הביטוח, אלא בהפחתת שיעורם. בנוסף, ההפחתה בתגמולי הביטוח מותנית בהוכחת חברת הביטוח, כי אילו קיים המבוטח את חובותיו, היה הדבר מאפשר למבטחת להקטין את חבותה. הנתבעת לא הוכיחה כי אילו קיים המבוטח את חובת ההודעה וחובת מסירת המידע היה הדבר מאפשר לה להקטין את חבותה. היא גם לא הוכיחה כי עשתה איזשהו בירור בנוגע לחבות, או כי אי קיום החובות על ידי המבוטח הכבידו או מנעו ממנה לברר את חבותה. אנשי הנתבעת לא הופיעו לדיון, ולא העידו בביהמ"ש. נציג הנתבעת הגיש מכתב שהופנה אליו ביום 5.3.02 ממחלקת התביעות של הנתבעת בו נאמר: "1) רצ"ב מועברת לטיפולך התביעה שבנדון. 2) מבוטחנו אינו משתף פעולה. ......" הנתבעת לא עשתה מאמצים על מנת להזמין את הנתבע 1 לביהמ"ש כעד מטעמה, דבר אשר היה מאפשר לה לבקש להוציא נגדו צו הבאה. הנתבעת הסתפקה בכך שהנתבע 1 הוזמן על ידי ביהמ"ש, ולא התגונן כנגד התביעה. לא די באי שיתוף פעולה של המבוטח, על מנת לפטור את הנתבעת מחבות. על הנתבעת להוכיח כי אם היה המבוטח מקיים את חובותיו, היה הדבר מאפשר לה להקטין את החבות. במקרה הנדון, מדובר בפגיעה ברכב התובע מאחור, ושאלת האחריות ברורה גם ללא קבלת מידע מהמבוטח. נציג הנתבעת טען כי אי מסירת ההודעה לא איפשרה לנתבעת 2 לברר את זהות הנהג, גיל הנהג, רשיון נהיגה תקף ויתר החריגים לפוליסה, ומסיבה זו יש לקבוע כי אין לחייב אותה בפיצוי כלשהו. גם אם היה המבוטח מוסר לנתבעת 2 הודעה, ספק אם היה מפרט בה בעיות בנוגע לזהות הנהג, רשיון הנהיגה ויתר חריגי הפוליסה, ונושאים אלה ממילא היה על הנתבעת 2 לברר בעצמה. יתרה מכך, אי קוימה של ההודעה לא מנע מהנתבעת את בירור החבות בעצמה, על ידי משלוח חוקרים למשל, שהרי היא קיבלה הודעה על התאונה מהתובע. הנתבעת לא הוכיחה כיצד פעלה על מנת לברר את חבותה, ומה העלה הבירור. כאמור, כל שהוכח על ידי הנתבעת הוא שהמבוטח אינו משתף פעולה. הנתבעת מסתמכת על פסק דינו של כב' השופט דן ארבל בבימ"ש השלום בתל אביב בת"א 59351/90 מדינת ישראל נגד עבד סלם סעיד והמאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול). באותו פסק דין קובע כב' השופט ארבל כי אי קיום חובת ההודעה אשר היה מלווה בהתעלמות מוחלטת של המבוטח מחובותיו, מנע מהמבטחת כל אפשרות בירור של חבותה, ולכן אין להטיל על המבטחת חבות כלשהי. עיון בפסק דינו של השופט ארבל מלמד כי באותו מקרה, להבדיל מהמקרה הנדון על ידי, לא היתה כל עדות בענין החבות, גם לא בפני ביהמ"ש, וניתן ללמוד מפסק הדין כי כאשר שאלת החבות ברורה, כמו למשל במקרה בו הנתבעת הודתה בחבות, או מקרה בו ניתן פסק דין מרשיע במשפט הפלילי, לא תתקבל הטענה כי העדר ההודעה מנע את בירור החבות. התייחסות לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, ומשמעותו לענין החובה לאתר את הנהג ולצרפו כצד לתיק נדונה בע"א 915/91 מדינת ישראל נגד לוי יצחק פ"ד מח(3) 45. בעמ' 63 לפסה"ד כותב הנשיא שמגר, לאחר שהוא מתייחס להעידר המבוטח במקרים של תאונות דרכים הנדונות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, כי: "היעדרו של המבוטח או הקשיים לאתרו אינם פוטרים מהצורך בהשגת פסק דין נגדו, והדרך הנאותה במקרה זה היא לקבל פסק דין נגד הנהג בהיעדרו - בעקבות תחליף מסירה (ד' פרידמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 179). הלכה זו ראויה להרהור שני, שהרי מדובר בתחום ביטוח הרכב המנועי, שבו ביטוח אחריות הוא חובה, ובו קיימת מגמה להבטיח נפגעים מפני מצב שבו יישארו ללא ביטוח (ראה דברי השופט ברק בע"א 489/79, 505הנ"ל, בעמ' 130). התמיהה גוברת כאשר מסתבר שדרישה זו אינה קיימת בחוזי ביטוח שאינם עוסקים בנזק גוף (סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א - 1981), וכך לכאורה, דווקא בתחום ביטוח הרכב המנועי מוחמרות הדרישות בהשוואה לתחומים אחרים (ד' מ' ששון, דיני ביטוח (שוקן, תשמ"ט 95 - 96)." בשולי הדברים אוסיף כי ביום 6.6.99 ניתנה החלטה על ידי עו"ד רחל רטוביץ, סגן בכיר לממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר. עפ"י החלטה זו הנוהל התקין כפי שהוא מתחייב מסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח הוא כי במקרה בו מגיעה לחברת הביטוח דרישת צד ג' לתשלום תגמולי ביטוח, והמבוטח לא נתן כל הודעה לחברת הביטוח אודות מקרה הביטוח, על המבטח להודיע למבוטח על דרישת צד ג' בדואר רשום, ובמידה ולא התקבלה התנגדות המבוטח על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח תוך 30 יום. אעיר כי הנחיה זו אינה מתייחס להוראות סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח אשר אליהם התייחסתי לעיל. לאור הוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, ומאחר והנתבעת 2 לא עמדה בנטל ולא הוכיחה כי קיום החובות על פי סעיפים 22 ו- 23 לחוק חוזה הביטוח היה מאפשר לה להקטין את החבות, אני מחייבת אותה לפצות את התובע על נזקיו. הנתבע 1 לא התייצב לדיון ולא הגיש כתב הגנה, ואני מקבלת את התביעה נגדו, בהעדר הגנה, ומחייבת גם אותו לפצות את התובע על נזקיו. אני דוחה את טענת הנתבעת 2 לפיה יש לדחות את התביעה בהעדר התייצבות התובע. מטעם התובע הופיע אביו, אשר נהג ברכב והכיר את פרטי המקרה, והוא ייצג את התובע כראוי. לא היתה כל סיבה ענינית לעמוד על כך שהתובע יתייצב גם הוא לדיון, ומוטב היה שלא להעלות טענה זו. התובע הגיש חוות דעת של השמאי רפי דניאל מיום 13.9.01 לפיה סה"כ הנזק שנגרם בעקות התאונה הינו 3,148.12 ₪, ובמעוגל 3,148 ₪. בגין חוות הדעת שילם התובע לשמאי 400 ₪. סה"כ הפיצוי המגיע, אפוא, לתובע הינו 3,548 ₪. הנתבעים שניהם יחד וכל אחד לחוד ישלמו, אפוא, לתובע פיצוי בסך 3,548 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.9.01 ועד התשלום בפועל. כ"כ ישאו הנתבעים בהוצאות משפט של התובע בסך של 85 ₪. תאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסה