ביטול חוזה עקב מות בן משפחה

הטעם שעמד ביסוד ביטול ההסכם ע"י הנתבעים היה מצבה הנפשי של הנתבעת, וחוסר יכולתה להיפרד מזכרו של בנה המנוח האצור בין כתלי הבית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חוזה עקב מות בן משפחה: 1. תביעה לאכיפת הסכם מכר ולתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרתו. רקע עובדתי 2. ביום 14.8.07 התקשרו הצדדים בהסכם לפיו מכרו הנתבעים לתובעת את בית מגוריהם שברח' הלולב 37 בגבעת זאב, הרשום ברישומי החברה המשכנת, חברת מורשת בנימין למסחר ובנייה (קרני שומרון) בע"מ, כמגרש 707 שלב א' (להלן - הדירה). הדירה נמכרה לתובעת תמורת סך 345,000 דולר, שישולמו בחמישה תשלומים. אחרון התשלומים אמור היה להשתלם ביום 8.8.08, כנגד מסירת הדירה לתובעת. הנתבעת הפורמאלית, עו"ד X, ייצגה את שני הצדדים לעסקת המכר, ובמסגרתה נמסר לה ייפוי כוח בלתי חוזר המייפה את כוחה לרשום את הזכויות בדירה ע"ש התובעת. 3. ביום 5.9.07 הניחו הנתבעים במשרדה של עו"ד X, מכתב בו הודיעו על ביטול ההסכם בשל אי קבלת התשלום הראשון על חשבון התמורה. תשלום זה הופקד בידיה של עו"ד X, מכוח הוראות ההסכם, עד להמצאת אישור זכויות מן הממונה על הרכוש הנטוש באיו"ש "במידה ויש רישום כזה" (ס' 4(א) להסכם). משנתברר כי רישום כזה איננו קיים, והתשלום הראשון שוחרר לנתבעים, חזרו בהם הנתבעים עוד באותו היום מהודעתם. 4. בתחילת חודש דצמבר 2007 פנה עו"ד יוסף אורון, בשם הנתבעים, לעו"ד X, והודיעה כי בדעת הנתבעים לבטל את ההסכם "מטעמים הומאניים". במכתבו לעו"ד X מיום 2.12.07 הוא כותב: "מר X ביקשני להעלות על הכתב את תוכן שיחתנו מלפני ימים אחדים לפיה בדעתו לבטל ההסכם ולהשיב הכספים ששולמו לו לקונה, מטעמים הומניים כפי שפירטתי לך. כמובן שהודעתי לו כי הדבר כרוך בפיצוי שיסוכם בין הצדדים. אנא בדקי האפשרויות והודיעיני" (נספח ז1 לכתב התביעה. ההדגשה במקור). ביום 9.12.07 כתב עו"ד יוסף אורון לעו"ד X מכתב נוסף: "בהמשך למכתבי מיום 2.12.07 הנני להודיעך כי מרשי החליטו לבטל את ההסכם מטעמים שנמסרו לך על ידי ושיפורטו בהמשך. הכספים ששולמו ע"ח ההסכם יושבו מיידית עם דרישת מרשך ובדרך שיודיע. מרשי מוכן למנות כל בורר מוסכם או בין באי כח הצדדים לצורך קביעת סכום הפיצוי המגיע לקונה. אנא הודיעני ע"מ שלא להגדיל את הנזק" (נספח ז2 לכתב התביעה). 5. במכתבה מיום 16.12.07, הודיעה עו"ד X, בשם התובעת, לעו"ד יוסף אורון כי מרשיה עומדים על זכותם לאכיפת ההסכם: "2. מרשתי דוחה את כל האמור במכתביך, לרבות את אותם טעמים הומניים שהיו ידועים למרשך לפני ובעת החתימה על ההסכם, ואשר לא היוו בכלל מניעה ו/או מחסום נפשי ו/או כלכלי בפני מרשך לחתום על החוזה ולקבל חלק נכבד מהתמורה. 3. מרשי עומדים על זכותם לאכיפת החוזה כלשונו וכתוכנו ללא כל שינוי ו/או ויתור מצדם על כל הזכויות שהוקנו להם בהתאם לחוזה המכר. 4. מרשי אינם מעוניינים בקבלת הפיצוי המוסכם אלא את הזכויות החזקה בדירה נשוא העסקה" (נספח ז3 לכתב התביעה). 6. הנתבעים עמדו על ביטול ההסכם. במכתבו לעו"ד X מיום 17.12.2007, כותב עו"ד יוסף אורון: "2. הבאתי בפני מר X... את ההשלכות הנובעות מהפרת ההסכם. 3. מרשי הודיעני כי הוא עומד על דעתו וכי לא יעביר את הדירה ע"ש מרשך. 4. מרשי מוכן ומזומן לשאת בפיצוי עבור תוצאות ההפרה והוא מוכן להביא הענין בפני בורר מוסכם או אם יאלץ לכך בפני בית המשפט. 5. כל סכום ששולם ע"ח הדירה עומד לרשות מרשיך בכל עת שיודיע ובכל אופן שירצה. 6. מאחר ואין מחלוקת על העובדות נראה לי שנכון יהיה להביא הענין בפני בורר ואולם הדבר כמובן נתון לשיקולם של מרשיך" (נספח ז4 לכתב התביעה). 7. גם במכתב הנתבעים לדוד כהן, מיופה כוחה (וגיסה) של התובעת, מיום 17.1.08, חזרו הנתבעים והציעו לתובעת לפנות לבוררות: "דוד, אנו פונים אליך ישירות כאחד מהישוב. מאחר שתהום פעורה בנינו אנו מסכימים לבורר שיטפל בענין כפי שמקובל בטרם מגיעים להליכים משפטיים. אין אנו מתנערים מאחריות לפיצוי לגב' X. החל מתאריך הנ"ל כל סכום שיגיע לחשבוננו ע"י גב' X יוחזר לחשבונה בו ביום. הכסף בחשבוננו יוחזר לה. אנו מבקשים ליצור עימנו קשר לקביעת תאריך לבוררות." (נספח ח' לכתב ההגנה). 8. חרף התנגדות התובעת, השיבו הנתבעים סך 70,000 דולר, סכום התשלום השני והשלישי, לחשבון התובעת ממנו הועברו הכספים. הנתבעים ביקשו למסור לתובעת, באמצעות מיופה כוחה מר דוד כהן, המחאה על סכום התשלום הראשון, בסך 35,000 דולר (אשר שולם ע"י כהן), אולם כהן סירב לקבלה בטענה כי אינו משמש עוד כמיופה כוחה של התובעת. טענות הנתבעים 9. הנתבעים טוענים כי ביטלו את ההסכם בשל מצב נפשי קשה אליו נקלעו, לאחר כריתת הסכם המכר, בשל החשש כי ייאלצו לעזוב את ביתם. הנתבעים, זוג למוד טרגדיות, שכלו את בנם הבכור, קורן, ביום 12.2.05, בהיותו בן 32 בלבד, בשל מחלת הסרטן. בן נוסף של בני הזוג ט' חולה במחלת נפש פסיכוטית. לטענת הנתבעים, נפטר בנם קורן באופן פתאומי, מבלי שהיה סיפק בידם להתכונן לכך נפשית והותיר אותם אבלים ובמצב נפשי קשה. פטירת בנם, אשר מילא את הבית בנוכחותו והפיח בו רוח חיים, הותירה ריק בחייהם. בייאושם שקעו הנתבעים בצער עמוק, באפטיה ובחוסר יכולת להתמודד עם האובדן. הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת) אף קיבלה טיפולים פסיכולוגיים ונסתייעה בטיפול תרופתי. במצבם זה, שוכנעו הנתבעים על ידי קרובי משפחה להאמין כי מעבר למקום מגורים אחר, בסביבה אחרת, יסייע להם להתגבר על אובדן בנם המנוח, לשקם את חייהם ולשוב לתפקוד נורמטיבי. כך סברו בעת מכירת הדירה. רק לאחר מכירת הדירה, משקיבלו את התשלומים בגינה ומכירתה הפכה למוחשית, התחוור לנתבעים כי עם עזיבת הדירה, ייאלצו להיפרד לנצח מהזיכרון היחיד שנותר להם מבנם, מהבית בו גידלוהו ומחדרו אשר נותר כפי שהיה בחייו. בעקבות זאת התערער מצבם הנפשי, ובעיקר מצבה הנפשי של הנתבעת, והנתבעים שהבינו שאין ביכולתם להיפרד מן הדירה, הודיעו לתובעת על ביטול ההסכם. 10. הנתבעים מדגישים כי ביסוד הביטול לא עמדו שיקולים כלכליים או כספיים, אלא אך מצוקתם הנפשית ורצונם שלא להיפרד מזכרו של בנם, שהבית היה מרכז חייו. פינויים מן הדירה, הם טוענים, יגרום לפגיעה קשה במצבם הנפשי, ועלול להביא להתמוטטותה של הנתבעת. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לו היו מבטלים את העסקה משיקולים כלכליים, לא היו מביעים מלכתחילה נכונות לשאת בפיצוי התובעת. עוד הם מוסיפים וטוענים כי הודיעו לתובעת זמן רב לפני המועד המיועד למסירת הדירה כי לא יוכלו למסור את הדירה וניסו לבוא עמה בדברים על מנת לסיים את הפרשה באופן המיטבי, אולם התובעת ונציגיה הקשיחו את לבם וסירבו להידבר עמם. גם הצעתם להפנות הסכסוך לבורר אשר יקבע את שיעור הפיצוי שישולם לתובעת נדחתה. הנתבעים מבקשים, אפוא, מבית המשפט, לדחות את תביעת התובעת לאכיפת הסכם המכר ולפינויים מן הדירה. לטענת הנתבעים, בנסיבות המתוארות יהיה זה בלתי מוסרי ובלתי צודק לאכוף עליהם את מכירת הדירה ולכפות עליהם להיפרד מזיכרון בנם לנצח. הנתבעים מבקשים עוד להשיב לתובעת את יתרת הסכום ששילמה, ונכונים לשלם לה פיצוי אשר ישקף את נסיבות ביטול ההסכם. טענות התובעת 11. התובעת מבקשת לאכוף את הסכם המכר ולהורות על פינויים של הנתבעים מן הדירה. התובעת, תושבת ארה"ב מזה כ-30 שנה, טוענת כי רכשה את הדירה במטרה להעתיק את מגוריה לישראל עם פרישתה לפנסיה, ולהתגורר בסמיכות מקום לאחותה. יחד עמה אמור היה לעבור לדירה גם בנה בן ה-23 הסובל מפיגור שכלי, ואחותה אמורה הייתה לסייע לה בטיפול והשגחה עליו. התובעת מוסיפה וטוענת כי טרם חתימת החוזה נערך בין הצדדים משא ומתן בן שלושה שבועות במהלכו האמיר מחיר הדירה, וכי קיימה את חלקה בהסכם ככתבו וכלשונו. התובעת מטילה ספק במניעי הנתבעים וטוענת כי ביטול ההסכם על ידי הנתבעים יסודו, ככל הנראה, בירידת שער הדולר. התובעת מוסיפה וטוענת כי חרף הצער והסימפטיה שהיא רוחשת לנתבעים נוכח אובדן בנם, אין בכך כדי להצדיק את אופן התנהלותם של הנתבעים תוך העמדתה בפני שוקת שבורה. חוות דעת המומחים מטעם הצדדים 12. לתמיכת טענותיהם הגישו הנתבעים חוות דעת רפואית של הפסיכיאטרית ד"ר דנית בר-זיו בעניינה של הנתבעת. על פי חוות הדעת, מאז מחלת בנה ט', לפי שש שנים, פיתחה הנתבעת תסמונת חרדתית המתבטאת בהתקפים של חרדה וקוצר נשימה בלילה, וטופלה בתרופות הומיאופטיות. בעקבות מותו של בנה קורן בשנת 2005, חלה החמרה במצבה של הנתבעת. הנתבעת נזקקה לתרופות אנטי חרדתיות, טופלה בציפרלקס וכן בפסיכותרפיה, והייתה במעקב במרפאה לבריאות הנפש בטלביה. בעקבות מותו של בנם, נכנסו שני בני הזוג לתקופה של אבל. בשנתיים הראשונות הצליחו להתמודד עם אבלם משום שהיו עסוקים בביקורי שכנים וחברים שהקלו על כאבם, ובהוצאת ספר תורה על שם בנם. בשנה השלישית, משנותרו עם ריק גדול ומחשבות בלתי פוסקות על מר גורלם, סברו כי מכירת הבית תסייע להם להתנתק ולהתגבר על האבל והכאב. בעת קבלת ההחלטה הייתה הנתבעת מטופלת בשל דיכאון וחרדה ושני הנתבעים היו במצב המקשה על קבלת החלטות שקולות. עד היום מצויים הנתבעים בתהליך של אבל שטרם הושלם, והם קשורים לביתם כאילו בנם עדיין גר בו. לדעת ד"ר בר-זיו, אין ספק כי הפרידה מן הבית, המסמל את הזיכרון המוחשי של הבן, תביא למשבר נוסף של אבל מחודש שעלול להשפיע בצורה קריטית על מצבם הנפשי של הנתבעים, ובמיוחד של הנתבעת. 13. התובעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר יוסי הטב. מבדיקתו את הנתבעת התרשם ד"ר הטב כי בעת מכירת הדירה, הייתה הנתבעת בתובנה צלולה ובשיקול דעת מלא למשמעות המעשית והמשפטית של מעשיה. עוד התרשם כי הנתבעת לא העריכה נכון את משמעות המכירה וכיום היא מביעה חרטה על טעותה, ואינה מוכנה לעזוב את הבית שהוא ספוג זיכרונות עליהם מתרפקים בני הזוג. ד"ר הטב התרשם כי הנתבעת מצטערת מאוד על השתלשלות הדברים וכי היא עדיין סובלת מדיכאון תגובתי לאבל הפתולוגי. יחד עם זאת, סבור ד"ר הטב, כי לא ניתן לקבוע רפואית כי ביצוע העסקה ופינוי הבית יירעו לנתבעת או ייטיבו עמה, וכי יש מקום להניח שדווקא שינוי המקום ייטיב עמה לאורך זמן. מכל מקום, לא ניתן לקבוע, לדעתו, כי מימוש העסקה יגרום להתדרדרות במצבה הנפשי של הנתבעת. דיון והכרעה 14. אין, למעשה, מחלוקת של ממש כי בביטול ההסכם הפרו הנתבעים את הסכם המכר. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו בחצי פה לטעות בכריתת ההסכם המקנה לנתבעים זכות לביטול ההסכם. טענה זו, שנטענה לראשונה בסיכומי הנתבעים, לא הועלתה על ידם בזמן אמת כטעם לביטול ההסכם, אין היא מתיישבת עם הודעותיהם לתובעת בעת ביטול ההסכם, ודינה להידחות. 15. טענתם המרכזית של הנתבעים היא, כי חרף ההפרה אין להורות על אכיפת ההסכם מאחר שאכיפת ההסכם תהא בלתי צודקת בנסיבות העניין. ס' 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, מזכה את הנפגע בשל הפרת החוזה בצו לאכיפתו, בכפוף לסייגים המנויים באותו סעיף. אחד מהם הוא כש"אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין" (ס' 3(4) לחוק). הנפגע עקב הפרת החוזה זכאי, אפוא, לאכיפתו, בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט לסרב לאכפו, אם אכיפתו היא בלתי צודקת בנסיבות הענין. למשמעות הסייג האמור ולאופן הפעלתו התייחסה המלומדת פרופ' ג' שלו, כדלהלן: "כדי להביא לידי שלילת זכות האכיפה של הנפגע ולשכנע את בית המשפט כי מתן צו אכיפה יהא בלתי צודק בנסיבות העניין, על המפר להראות כי העוול שייגרם לו אם ייאכף החוזה, רב באורח משמעותי מן העוול שייגרם לנפגע אם תידחה תביעתו לאכיפה, ויהא עליו להסתפק בפיצויי כסף. בגדר מבחן הצדק ישקול בית המשפט את התנהגות הצדדים, את האינטרסים שלהם ואת התוצאות הצפויות לכל אחד מהם, במקרה שייאכף החוזה ובמקרה שלא ייאכף. אולם בית המשפט לא ישקול את הכדאיות הכלכלית של הצדדים מקום שהחוזה מפורש" (דיני חוזים, מהד' שניה, תשנ"ה, בע' 532-533). וכן: "בגדר מבחן הצדק ישקול אפוא בית המשפט, בראש ובראשונה, את מאזן הצדק שבין הצדדים לבין עצמם. מאזן הדדי זה ייבחן הן על רקע התנהגותם של הצדדים זה כלפי זה והן לאור התוצאות הצפויות לכל אחד מהם בעתיד אם ייאכף החוזה, או להיפך - אם תישלל אכיפתו" (ג' שלו וי' אדר, דיני חוזים - התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, דין הוצאה לאור, התשס"ט-2009, בע' 222). בחינת קיומו של סייג הצדק תיעשה, אם כן, על דרך של איזון בין האינטרסים הלגיטימיים של שני הצדדים, או ע"י שקילה "במאזני הצדק את התנהגותם של שני הצדדים ואת האינטרסים שלהם" (ע"א 91/75 פרץ נ' ביטון, פ"ד ל(1) 367, 373 (1975), ע"א 256/89 פרץ נ' כובס, פ"ד מו(3) 557, 566 (1992)). 'נסיבות העניין' לצורך הכרעה זו אינן רק הנסיבות כפי שהתגבשו בעת כריתת החוזה, אלא גם נסיבות שנוצרו לאחר מכן, אם לפני הפרת החוזה ואם לאחריה (ג. שלו, שם, א. ידין, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, פירוש לחוק החוזים, מהד' שניה, בע' 59, כן ראה ע"א 509/83 דוד נ' יאסין, פ"ד מא(4) 651 (1987), ע"א 256/89, שם). 15. לאחר ששמעתי את הראיות, שוכנעתי כי הטעם שעמד ביסוד ביטול ההסכם ע"י הנתבעים היה מצבה הנפשי של הנתבעת, וחוסר יכולתה להיפרד מזכרו של בנה המנוח האצור בין כתלי הבית. הנתבעים הודו בעדותם כי ביקשו לבטל את ההסכם, כבר בפעם הראשונה, מאותן הסיבות, אך מאחר שסברו כי טעמיהם לביטול, טעמים שבנפש, אינם קבילים, תלו הביטול בענייני כספים. מששולמו הכספים, חזרו בהם מן הביטול (הנתבעת בע' 38, הנתבע בעמ' 50). עם תחילת ביצוע ההסכם, הגיעו להכרה, כי לא יוכלו להתנתק מן הבית בו גדל בנם ובו יש באפשרותם להתייחד עם זכרו. לעניין זה העידה הנתבעת על הדרך שבה היא מתמודדת עם אבלה, ועל האופן בו היא מתייחדת עם זכרו של בנה המנוח, בחדרו אשר נותר כפי שהיה בחייו: "יש לי שעות שהן קשות לי, אני נכנסת לחדר של הבן שלי ומסתכלת על החדר ורואה מהגולות שלו ועד לספרייה הענקית שהוא הקים ורואה את התמונות שלו והוא כולו שמח. כשאני נמצאת בחדר כזה אני יכולה שם לשמוע את הקולות של הבן שלי, את החברים שלו ואת הצחוקים שלו ולהירגע, להריח את הריח, את המיטה שלו. זה מרגיע אותי. יש לי ימים שאולי אני צריכה קצת יותר מזה. אבל לרוב זה המפלט שלי. לשם אני הולכת כשיש לי שעות קשות..." (בע' 46). יוסף כי עצם נכונותם של הנתבעים לשאת בפיצוי על ביטול ההסכם, מעידה על כך שלא טעמים כלכליים עמדו ביסוד הביטול. גם מעדות המומחים הרפואיים, לרבות המומחה מטעם התובעת, עולה, כי הנתבעת סובלת מדיכאון תגובתי לאבלה על מות בנה המנוח, ומתפקדת מזה שנים רק בעזרת טיפול תרופתי. בנסיבות אלה, יש להעדיף את דעתה של ד"ר בר זיו כי הפרידה מן הבית עלולה להביא למשבר נוסף של אבל מחודש העלול להשפיע לרעה על מצבה הנפשי של הנתבעת. גם ד"ר הטב, המומחה מטעם התובעת, הסבור כי לא ניתן לקבוע שאכיפת ההסכם תביא להתדרדרות מצבה של הנתבעת, איננו יכול לקבוע את ההיפך, כי אכיפת ההסכם לא תביא להתדרדרות כזו. 16. נסיבות העניין מלמדות כי העוול שייגרם לנתבעים אם ייאכף הסכם המכר, רב לאין שיעור מהעוול שייגרם לתובעת אם תידחה תביעתה לאכיפה והיא תיאלץ להסתפק בפיצוי כספי. נוכח הנסיבות שתוארו, ברי כי עבור הנתבעים אין תחליף לדירתם, לפחות בשלב זה של חייהם. מאידך, לתובעת, על אף רצונה להתגורר בדירה, אין זיקה מיוחדת לדירת הנתבעים דווקא, והאינטרס שלה בדירה ניתן לפיצוי כספי שיאפשר לה לרכוש דירה אחרת באזור (ולעניין זה העידו הנתבעים, טענה שלא נסתרה, כי קיים היצע של דירות למכירה באזור). בנסיבות אלה נוטה "מאזן העוול" נגד מתן צו לאכיפת ההסכם (והשווה: ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669, בע' 677 (1997)). יצוין כי הנתבעים הודיעו על ביטול ההסכם זמן לא רב לאחר כריתתו, וחודשים רבים לפני המועד המיועד למסירת החזקה. הנתבעים פעלו ביושר ובהגינות, השיבו מיידית לתובעת את עיקר הסכום שקיבלו על חשבון התמורה, ורק בשל סירוב התובעת לא הוחזר הסכום במלואו. הנתבעים הודיעו לתובעת כבר באותה עת כי הם "מוכנים ומזומנים" לשאת בפיצוי בגין תוצאות ההפרה, וכי הם מוכנים לדון מיידית בגובה הפיצוי, אם ישירות ואם בדרך של בוררות. לו הייתה התובעת נענית להצעתם בשלב זה, יש להניח כי הייתה מצמצמת את נזקיה באופן ממשי. 17. ב"כ התובעת טוען כי ניתן להורות על אכיפת ההסכם, תוך מתן אפשרות לנתבעים לשכור את הדירה מן התובעת בשכירות חופשית רבת שנים. לחילופין הוא מציע, לדחות את מועד אכיפת ההסכם תוך מתן ביטוי כספי לדחייה זו, ותוך מתן אפשרות לתובעת להתחיל בהליכי תכנון שמטרתם בניית דירה נוספת על מגרש הנתבעים. הנתבעים מתנגדים מכל וכל להצעות התובעת, ומוסיפים וטוענים כי אין ברצונם להתגורר בדירתם בשכירות ואין ביכולתם לשלם דמי שכירות. עוד הם טוענים כי בהצעתה, מגלה התובעת דעתה שאין בכוונתה להעתיק מגוריה לישראל בקרוב וכי אין לה צורך מיידי בדירה. יש לדחות את טענות התובעת. תנאי האכיפה המוצעים אינם כאלה "המתחייבים מן החוזה לפי נסיבות הענין" ואשר ניתן לקבעם מכוח ס' 4 לחוק התרופות. אין מדובר בתנאים "הקשורים בקשר ענייני אמיץ לחוזה ולהפרתו" (ע"א 288/80 וינקלר נ' ספיר סודרי חברה לבניין בע"מ, פ"ד לו(2) 365 (1981)). מדובר, למעשה, בהסכמים חדשים, עליהם לא הסכימו הצדדים ולא נשקלו היבטיהם הכלכליים. אף האפשרות להוציאם מן הכוח אל הפועל כלל לא נתחוורה בראיות. יש לקבוע, אפוא, כי בנסיבות המיוחדות שהוכחו, אכיפת ההסכם תהא בלתי צודקת בנסיבות העניין, ולפיכך יש לדחות תביעת התובעת לאכיפת ההסכם. 18. משנדחתה התביעה לאכיפת ההסכם, יש לדחות גם את התביעה לפינוי הנתבעים מדירתם ולפיצוי בגין האיחור במסירת הדירה. התובעת ביקשה בכתב תביעתה לחייב את הנתבעים בפיצוי מוסכם בסך 140,000 ש"ח בגין הפרת ההסכם. פיצוי זה נתבקש במצורף לצו לאכיפתו של ההסכם. בעת שמיעת הסיכומים הודיע ב"כ התובעת כי התובעת מבקשת לפסוק לה את הפיצוי המוסכם רק ככל שתתקבל תביעתה לאכיפת ההסכם. ככל שזו תידחה, היא מבקשת לשמור על זכותה להגשת תביעה נפרדת לפיצויים בגין הפרת ההסכם. הודעת ב"כ התובעת נתקבלה בתחילה על דעת ב"כ הנתבעים, אולם לאחר שנועץ עם שולחיו, חזר בו מעמדתו וטען כי "מרשיי בראש ובראשונה מבקשים שלא לאכוף את ההסכם מהטעמים ההומאניים שפורטו ומבקשים לפסוק אי אכיפה ואת הפיצוי המוסכם שלדעתם משקף את נסיבות הביטול, כפי שנטען בכתב ההגנה, ושלא תוגש תביעה נפרדת". בתגובה הודיע ב"כ התובעת כי הוא עומד על מלוא הסעדים שנתבעו בכתב התביעה (ראה דברי ב"כ הצדדים בע' 65 למטה עד ע' 66, ובע' 68 למטה עד ע' 69 לפרוטוקול). יצוין כי סוגיית סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בסעד הכספי לא הועלתה ע"י הנתבעים. 19. על פי ס' 10 להסכם המכר, על הצד המפר לשלם לצד הנפגע מן ההפרה פיצוי מוסכם, ללא צורך בהוכחת נזק, בשיעור 10% מן התמורה. אין מחלוקת של ממש כי התובעת זכאית לפיצוי זה ככל שלא ייאכף ההסכם (ראה מכתבי הנתבעים לעיל, דברי ב"כ הנתבעים בע' 68-69 לפרוטוקול). התובעת זכאית גם ליתרת התמורה ששילמה על פי ההסכם בסך 35,000 דולר. 20. הנתבעים ישלמו, אפוא, לתובעת 35,000 דולר, ועוד 34,500 דולר, כערכם בשקלים ביום הגשת התביעה (5.3.08), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. התביעה לאכיפת הסכם המכר, נדחית. בהתאם, הנני מורה על ביטול צו המניעה שניתן ביום 12.3.08 (בש"א 1843/08). התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המומחית מטעמם, ד"ר בר-זיו, לרבות הוצאות הופעתה בבית המשפט. כפוף לכך, ונוכח נסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. ביטול חוזהחוזה