קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול יחידת נופש: המבקשים, הגישו תובענה זו בהמרצת פתיחה, למתן פסק דין המצהיר כי החוזה שבינם לבין המשיבה 1, בוטל על ידם כדין, בשל הפרתו.   החוזה נשוא התובענה נחתם ביום 20.6.95 ע"י המבקשים והמשיבה 1 (נספח א' לתובענה - להלן: "ההסכם") . לפי ההסכם רכשו המבקשים מהמשיבה, יחידת נופש (להלן: "היחידה") במלון דירות בנתניה. המשיבה 2 הינה חברת ניהול, הקשורה עם המשיבה 1 ואמורה לנהל את היחידה במלון הדירות. המבקשים חתמו עם המשיבה 2 על ההסכם נספח ב' לתובענה.   בסעיף 5.01 בהסכם, התחייבה המשיבה 1 לרשום זכות חכירה לדורות על שם המבקשים בגין היחידה "לא יאוחר מאשר עד תום שלוש שנים ממועד מסירת היחידה למבקשים". עוד בטרם רישום הזכויות, נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים. הצדדים הסכימו לקיים בוררות שבה התפשרו.   ביום 3.6.01 אישר הבורר, עו"ד דרור שמחיוף, את הפשרה ונתן לה תוקף של פסק דין. בהתאם לפשרה נדחו התביעות ההדדיות. חרף הסיום המוסכם של הסכסוך בבוררות, לא הוסדר רישום זכויותיהם של המבקשים ביחידה.   במכתב מיום 9.12.01, נספח יא', הודיע עו"ד פוזנר, ב"כ המבקשים, ליו"ר המשיבות, מר שקד, כי אם רישום היחידה לא יבוצע בתוך שבוע מתאריך המכתב, יבטלו המבקשים את ההסכם. בתשובה כתב מר שקד לעו"ד פוזנר במכתב מיום 24.12.01, נספח יב', א. שנושא רישום הזכויות הועלה אף הוא בבוררות ומכיוון שהתביעות נדחו, אין למשיבים זכות לבטל את ההסכם. ב. אני מצטטת: "יחד עם זאת, במישור הפרקטי ובלא לגרוע מזכויות החברה, החברה שוקדת על השגת כל האישורים הנדרשים לצורך השלמת הרישום. כפי שהובהר לעו"ד הכהן המדובר בעניין שיארך זמן מה והתקופה שלא שבוע לא תספיק. אנו נודיעכם בשבועות הקרובים בדבר התקדמות הטיפול".   במכתב מיום 25 דצמבר, נספח יג', הכחיש עו"ד פוזנר את טענת מר שקד, כי עניין רישום הזכויות הוכרע בבוררות. בין היתר כתב עו"ד פוזנר:   "האם סבור אתה ברצינות שזכיתם ל"חסינות", מפני כל הפרה עתידית?"   בסיכומו של דבר הודיע כי המבקשים מממשים את זכותם לביטול ההסכם.   בתובענה זו שהוגשה לביהמ"ש ביום 17.3.02 מתבקש ביהמ"ש להצהיר כי ביטול ההסכם נעשה כדין.   המשיבים הגישו בקשה לדחיית התובענה על הסף בשל קיום "מעשה בית דין" דהיינו, פסק הדין בבוררות מיום 3.6.01, שלפיו נדחו התביעות ההדדיות ובשל היות התביעה קנטרנית.   ביום 28.8.02 דחיתי את בקשת המשיבות והשארתי את עניין הוצאות הבקשה לשלב סיום ההליך.   אין חולקים שהמשיבה 1 התחייבה לרשום לזכות המבקשים חכירה לדורות בגין היחידה שרכשו, דהיינו חכירה לתקופה הנקובה בהסכם. גם אין מחלוקת שהמשיבה לא קיימה את התחייבותה לפני הודעת המבקשים בדבר ביטול ההסכם בשל ההפרה. השאלה הטעונה הכרעה היא אם המבקשים זכאים לסעד המבוקש בתובענה.   כאשר מתבקש פס"ד "הצהרתי", נדרש ביהמ"ש לשיקול שונה מכפי שעליו להפעיל בתביעה כספית לתשלום פיצויים בשל נזק שנגרם.   בתובענה לפס"ד הצהרתי, על ביהמ"ש להשתכנע כי בנסיבות שהוכחו ראוי וצודק להעניק סעד כזה. כבר ציינתי לעיל כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה בבוררות לפיו נדחו התביעות. באותה פשרה לא נקבע מאומה בעניין רישום זכויות החכירה, אף שלא היתה מחלוקת בדבר חובת המשיבה 1 לביצוע רישום הזכויות.   המועד שהיה קבוע בהסכם לביצוע הרישום, דהיינו שלוש שנים ממסירת היחידה, חלף עבר עוד לפני הבוררות, מועד חדש לא נקבע. לפיכך צריך היה הרישום להתבצע במועד סביר, דהיינו סביר בהתחשב בנסיבות.   עו"ד אבינועם אונגר, טיפל מטעם המשיבות ברישום הזכויות לגבי היחידות במלון הדירות. מהתצהירים שהוגשו עולה, כי עו"ד אונגר המציא למבקשים בתוך חודשיים מתום הבוררות, מסמכים שעליהם נדרשו לחתום לצורך רישום הזכויות.   ביום 23.8.01 החזירו המבקשים לעו"ד אונגר את המסמכים החתומים (סעיף 9 בתצהירו). עו"ד אונגר לא יכול היה לקדם את הרישום, אף שהמשיבים רצו בכך, כי לא יכול היה לקבל מעיריית נתניה אישורים לפעולת הרישום.   היחידה של המבקשים, כמו יחידות אחרות בבנין מלון הדירות, הועמדה ע"י המבקשים לרשות המאגר המלונאי בניהולה של המשיבה 2 והיא זו שהיתה חייבת בתשלום הארנונה לעיריה. בשל המצב הכללי החמור בענף המלונאות, לא היתה המשיבה 2 מסוגלת לפרוע חובות ארנונה שהצטברו. בהתחשב בחומרת המצב אמורה היתה הממשלה להתערב ולגרום להסדר גובה וחובות ארנונה של מתקני ההארחה בישראל, אך בינתיים עד להסדר לא ניתן היה לקבל אישורים מהעירייה בשל החובות שהצטברו. בשל האמור התעכב ביצוע הרישום.   בסעיף 11 בתצהירו מציין עו"ד אונגר כי :   "לאחר מאמצים רבים וקשים הצלחנו באמצעו חודש אפריל 2002 להשיג את האישורים שנדרשו" .   עו"ד אונגר מאשר בתצהירו שקיבל באמצעות עו"ד ברודאי את הוראת המשיבות לרשום את זכויות החכירה בגין היחידה על שם המבקשים. בהתאם להוראות אלה, הוא קובע תור דחוף בלישכת רישום המקרקעין לביצוע הרישום ביום 2.5.02 .   אני קובעת כי הרישום לא נתבצע במועד זה בשל סירובם של המבקשים. פרקליטם של המבקשים, עו"ד פוזנר, אסר במפורש על עו"ד אונגר להשתמש במסמכים החתומים בידי המבקשים לביצוע הרישום וכן הודיע לעו"ד אונגר שאם יעשה שמוש במסמכים על אף האיסור "יעשה פעולה שלא כדין".   שוכנעתי כי למרות רצונם של המשיבים לקיים את ההתחייבות, נוצר אילוץ בנסיבות המפורטות לעיל, שגרמו לעיכוב בביצוע הרישום.   בהתחשב בכך שהמועד הנקוב בהסכם חלף, הרי שבנסיבות החדשות שנוצרו ראוי היה לצפות מהמבקשים להתאזר בסבלנות ולהמתין עוד. מכל מקום לא היו צריכים לסרב לביצוע הרישום ביום 2.5.02 כאשר ניתן היה סוף סוף לבצעו.   גם המבקשים "יושבים בתוך עמם" וגם הם היו מודעים למשבר בענף התיירות וכן היו מודעים למצוקת אמת של המשיבות בנסיונן לקבל את האישור של עיריית נתניה. לו נגרמו למבקשים הפסדים ונזקים כתוצאה מהתארכות ביצוע רישום הזכויות, סביר שהיו זכאים לפיצויים, בהתחשב בזכותם החוזית, לא כן כאשר מדובר בסעד המחייב התחשבות בכל נסיבות העניין.   בעניין דנן, לא נתעכב ביצוע הרישום בשל כוונה של המשיבות להתחמק ממילוי התחייבות. אינני מוצאת לנכון ולצודק להצהיר כמבוקש. לפיכך התביעה נדחית.   האמור לא יתפרש כשחרור המשיבות מביצוע ההתחייבות לרישום זכויות החכירה ביחידה על שם המבקשים לכל תקופת החכירה הנקובה בהסכם, בתוך זמן סביר. כדי למנוע כל ויכוח בין הצדדים לגבי משך "הזמן הסביר", הנני קובעת כי פרק הזמן לא יתמשך מעבר ליום 31.12.03.   אף שהתביעה נדחית הרי סביר היה להגישה, שהרי רישום זכויות המבקשים ביחידה לא בוצע. מסיבה זו ובהתחשב בתוצאות הבקשה של המשיבות שדחיתי, דהיינו הבקשה לדחיית התובענה על הסף, אני מחליטה לחייב את המשיבות בהוצאות המשפט כפי שהוצאו בפועל. המשיבות ביחד ולחוד ישלמו למבקשים ביחד את הוצאות המשפט כאמור בתוספת סך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ כשכר טרחת עו"ד. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.03 ועד למועד התשלום בפועל. נופשביטול עסקה (יחידות נופש)