הרמת מסך בהוצאה לפועל

סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, נועד למקרים שבהם מבקשים חייבים לעקוף את נושיהם על ידי העברת נכסים לזולתם, וזו לשונו: "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם". פסיקה עניפה עסקה בסעיף, ובהשלכותיו, וקבעה כי הוא במהותו "הרמת מסך" מעבר לזכויות קנייניות רשומות, ומטרתו "ברורה ומובנת: הוא בא להיאבק בחייבים אשר מוסיפים לשלוט ברכושם ולנהוג בו מנהג בעלים, אך מסתירים את דבר בעלותם על-ידי יצירת מצג שונה במרשם" (ה"פ(ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג, פס"מ תשנ"ו(3) 421, 427). בהמשך פסק הדין, עומד כב' ס. הנשיא (כתוארו אז), השופט א. גורן, על משמעות הסעיף (שם, בעמ' 432), כך: "סעיף 34(ב) בא לתת כלי בידי נושים, להתגבר על החייבים שמנהלים את עסקיהם בדרכי הסוואה ובשימוש באנשי קש. הטלת הנטל מתחייבת אמנם מהאינטרסים שפורטו לעיל בדבר הזכות לקניין והשיקולים הראייתיים, אך הטלת נטל כבד מדי תסכל את האינטרס של יעילות הגביה. אין להביט בחוסר אונים בחייבים המוצאים דרכים מתוחכמות להתחמק מחיוביהם. לנושים עומדת זכות, וגם אותה יש לכבד". נטל השכנוע לעניין זה, הוא על הנושים, מבקשי ההצהרה, הטוענים להברחת הנכסים, ומידתו הנדרשת טרם הוכרעה באופן ברור בפסיקה. עם זאת, נפסק, כי נטל זה, מתייחס לשני היבטים, שלובים זה בזה, ומשליכים, בהוכחת מי מהם, על האחר.הוצאה לפועלהרמת מסך