טענת קיזוז בטענת פרעתי

האם ניתן לטעון טענת קיזוז בטענת פרעתי ? על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, יכול לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לקבוע אם ובאיזה שיעור עדיין מוטלת עליו החובה למלא אחר פסק הדין. הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 האמור, אולם ההלכה הפסוקה קבעה כי במסגרת טענת 'פרעתי' ניתן לטעון ולהוכיח גם טענת קיזוז (בר אופיר, עמ' 279). יחד עם זאת, הקביעה האמורה מוגבלת רק לזכות קיזוז קיימת, במאובחן מזכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, אשר הזוכה הודה במפורש בקיומה או שהמדובר בזכות חלוטה שאין הזוכה יכול לטעון כנגדה. להבדיל, זכות קיזוז נטענת הינה זכות קיזוז השנויה במחלוקת שבירורה חורג מגדר סמכותו של רשם ההוצאה לפועל הדן בבקשה בטענת 'פרעתי' (רע"א 9120/07 ישראלה רוזנצוויג ואח' נ' אהרון חיים ואח'). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת קיזוז בטענת פרעתי: א. ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת ורדה שוורץ ) מיום 29.5.2008 שניתנה במסגרת תיק ההוצאה לפועל 01-53434-07-7 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), לפיה נדחתה בקשת המערערת, קשת ניקוי יבש בע"מ (להלן: "קשת" או "המערערת") בטענת 'פרעתי'. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: המשיבה, אומגה טיפולי טקסטיל תעשייתיים (1978) בע"מ (להלן: "אומגה") היא בעלים של מבנה לתעשיה בן שתי קומות בקרית אריה בפתח תקווה (להלן "המבנה"). בין אומגה לבין קשת נכרת ביום 29.12.1993 הסכם, לפיו השכירה אומגה לקשת את המבנה לתקופה בת 9 שנים. לימים נתגלעו מחלוקות בין הצדדים באשר ליחסי השכירות ביניהם, בגינן הגישו המערערת והמשיבה תביעות הדדיות. קשת הגישה תביעה כנגד אומגה בה טענה כי אומגה ניהלה עימה משא ומתן בחוסר תו"ל, בקשר עם כריתתו וביצועו של הסכם השכירות באופן שגרם לה נזקים; ואילו המשיבה הגישה תחילה תביעה לפינויה של קשת מהמבנה , ולאחר פינויה של קשת הגישה אומגה כנגד קשת תביעה כספית בגין דמי שכירות שלא שולמו לה ונזקים שנגרמו לה כתוצאה מפינויה של קשת. תביעותיהן של המערערת והמשיבה התבררו בבית המשפט השלום בת"א, בפני כב' השופט טל שחר, אשר לאור הסכמת הצדדים, נתן ביום 26.12.2004 פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "פסק הדין"). במסגרת פסק דינו, הכריע כב' השופט שחר בסוגיית הארנונה בגינה היו דעות הצדדים חלוקות, כדלקמן: "בגין שנות המס 2002 + 2001 - על קשת לשאת במחצית דמי הארנונה העירונית כפי שהוטלו כחיוב סופי על אומגה מצד העירייה. ואולם, אם העירייה פיצלה בפועל את החיוב בארנונה בין שתי הקומות (כעולה, דרך משל, ממכתב העירייה מיום 2.1.03 אל קשת), או אם חייבה בארנונה בגין יחידות הקומה השנייה בשיעור העולה על החיוב נשוא קומת הקרקע - כי אז על קשת לשאת אך ורק בגין חיוב נפרד ומפוצל זה שבגין קומת הקרקע. מסכומי חיובה זה של קשת, יש לנכות כל סכום ששילמה אומגה לעירייה או לאומגה (בתור ארנונה), משוערכים באופן האמור". ביום 19.8.2007 פתחה אומגה בהליכי הוצאה לפועל כנגד קשת, לביצוע פסק הדין. ביום 6.9.2007 הגישה קשת בקשה בטענת 'פרעתי' בה טענה ,בין היתר, כי מסכומי הכסף שהיא חבה לאומגה על פי פסק הדין ,יש לקזז את סכומים ששילמה ביתר בגין תשלומי ארנונה שהוטלו על המבנה. ראש ההוצאה לפועל (כתוארה אז) כב' הרשמת ורדה שוורץ דחתה את בקשת המערערת בטענת 'פרעתי בהחלטה מנומקת. החלק הרלוונטי לערעור דנא הינו הכרעת רשמת ההוצל"פ באשר למחלוקת בין הצדדים בעניין תשלומי הארנונה. בעניין זה קבעה הרשמת כדלקמן: "ראשית, יש לציין כי רכיב זה [רכיב הארנונה - י.ש] של פסק הדין לא נתבע בבקשה לביצוע פסק הדין בתיק זה. לטענת ב"כ הזוכה חלק זה של פסק הדין אינו ברור ולא ניתן להבין ממנו מי חייב מה למי. הצדק עם ב"כ הזוכה. אין בפסק הדין בחלק זה אלא הצהרה בלבד לפיה על החייבת לשאת במחצית דמי הארנונה העירונית או במידה ובוצע פיצול בין חיוב ארנונה בקומת הקרקע לחיוב הארנונה של קומה שניה או החיוב של יחידות הקומה השניה עולה בשיעורו על החיוב בקומת הקרקע - על החייבת לשאת בחיוב קומת הקרקע... טוען ב"כ החייבת כי בהתאם לחלק זה של פסק הדין, שילם ארנונה ביתר ויש לקזז תשלומי יתר אלו מיתר חיובי החייבת על פי פסק הדין. מבלי להיטרד בשאלות האם הזוכה מסכימה כי לחייבת חוב בגין הארנונה או לאו והאם היא מסכימה כי שולמו תשלומי יתר עם (כך במקור - צ"ל אם) לאו ואם יש מקום לקזז אם לאו, גם בהנחה שאכן שולמו תשלומי יתר בגין הארנונה, אין לחייבת זכות לקזז סכום זה מחובותיה האחרים לפי פסק הדין. זכות הקיזוז בחלק זה של פסק הדין דן בניכוי תשלומים ששילמה החייבת על חשבון החיוב עצמו (שאינו כולל את חיובי הארנונה בגין הקומה השניה) ובכך אין לדון כי רכיב זה אינו חלק מרכיבי תיק ההוצאה לפועל הנתבעים מהחייבת. אשר לזכות הקיזוז שנקבעה בסופו של פסק הדין בסעיף 18 לו, לפיה ניתן לקזז חיובים אלה באלה, הרי שתשלום ביתר אינו חיוב של מי מהצדדים זה כלפי זה מכח הוראות פסק הדין אלא מהוראות דין מחוץ לפסק הדין. הצדדים רשאים לקזז רק חיובים המנויים בפסק הדין ולא חיובים אחרים שעשוי כל צד לטעון זה כלפי זה. כך, שכל טענותיה של החייבת בנושא זה יש לדחות". החלטת רשמת ההוצל"פ בעניין טענת קשת לקיזוז כספי ארנונה ששולמו, לטענתה, ביתר לאומגה היא נשוא הערעור שבפניי. ג. עיקרי טענות הצדדים במהלך ניהול הערעור בפניי מוקדה המחלוקת בין הצדדים בטענת קשת כי יש לקזז מהסכומים אותם היא חבה לאומגה, על פי פסק דינו של בית משפט השלום, את תשלומי הארנונה ששולמו על ידה, לטענתה ביתר, לאומגה בשנת 2001. המערערת טוענת כי משמעותה של החלטת רשמת ההוצל"פ הינה כי זוכה רשאי להגיש לביצוע חלק מפסק דין, כאשר לטענת המערערת לא ניתן 'לפרק', כלשון המערערת, פסק דין לחלקים, במיוחד פסק דין שניתן על דרך הפשרה, ולעתור לביצוע חלקים מפסק הדין. לטענת המערערת חייבת הייתה המשיבה להגיש פסיקתא לאישור, הכוללת את כל רכיבי פסק הדין וזאת בטרם עתרה לביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל. המערערת טוענת כי המשיבה עצמה הודתה כי היא חבה למערערת כספים בגין רכיבי הארנונה, ואולם היא השמיטה ענייו זה מבקשתה לביצוע פסק הדין. לטענת המערערת החלטת רשמת ההוצל"פ תביא לכך שהמערערת תאלץ לנקוט בהליכים משפטיים לגביית חוב הארנונה, לו היא זכאית. המערערת מבהירה כי הסכומים ששולמו על ידה ביתר, לטענתה, בשנת 2001 היו חלק מתביעתה לגביה, בין היתר, ניתן פסק דינו של בית משפט שלום. המערערת טוענת כי בגין שנת 2001, שולמו על ידה תשלומי ארנונה ביתר בסכום נומינלי של 50,717 ₪. המשיבה טוענת כי הצדדים לא הסכימו כי קשת תשא בתשלום הארנונה בגין קומת הקרקע בלבד, וגם פסק הדין לא קובע, לטענת המשיבה, כי המערערת השתמשה רק בקומת הקרקע במבנה, עובדה אשר לטענת אומגה ממילא אינה נכונה ביחס לשנת 2001. המשיבה טוענת כי בפסק הדין לא צוין כי היא חבה כספים כלשהם לקשת בגין תשלומי ארנונה. המשיבה מבהירה כי היא מעולם לא הודתה בקיום חוב כלפי המערערת בגין רכיב הארנונה לשנת 2001. כן טענה המשיבה, כי קשת לא הוכיחה את הסכומים הנטענים על ידה, ולא הציגה תחשיב להוכחת סכומים אלה. ד. דיון דין הערעור להידחות. על פי סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל רשאי זוכה להגיש בקשה לביצוע פסק דין, לכל לשכת הוצאה לפועל, יהא מיקומה אשר יהא. ככל שהדבר נוגע לעניינים אזרחיים, ניתן להגיש לביצוע כל פסק דין ו/או החלטה שניתנו בעניינים אזרחיים על ידי בית משפט או בית דין דתי בהליכים אזרחיים לסוגיהם, למעט פסקי דין שלפי טיבם אינם ניתנים לביצוע בהוצאה לפועל, ובכלל זאת פסקי דין המעניקים סעדים הצהרתיים ולא אופרטיבים (ד' בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שביעית, 2010) (להלן: "בר אופיר") בעמ' 150; ע"א (מחוזי ת"א) 3474/01 דידי מור נ' גד כרמלי (טרם פורסם, 31.8.2005).   בהתאם לאמור, ניתן היה לבצע במסגרת תיק ההוצאה לפועל את כל החיובים האופרטיביים הנובעים מפסק דינו של בית משפט שלום. באשר לרכיב הארנונה סבורה אני כי צדקה רשמת ההוצל"פ בקובעה כי פסק דינו של בית משפט שלום קובע בעניין רכיב הארנונה אך הצהרה, לפיה על קשת לשאת בגין שנות המס 2001 - 2002 במחצית דמי הארנונה, ואולם אם פוצל החיוב בארנונה במבנה בין שתי הקומות או אם החיוב בארנונה בגין הקומה השניה במבנה עלה על החיוב בגין קומת הקרקע - אזי על קשת לשאת אך ורק בתשלומי ארנונה בגין קומת הקרקע. כמו כן קבע בית משפט שלום כי מסכומי חיובה זה של קשת, יש לנכות כל סכום ששילמה אומגה (?) לעירייה או לאומגה, כתשלומי ארנונה. בעניין זה אעיר בהערת אגב, כי צודקת רשמת ההוצל"פ כי כוונתו של בית משפט השלום הייתה ל"קשת" ולא ל"אומגה" כפי שנכתב בפסה"ד בהיסח הדעת, כך שכוונתו של בית משפט שלום הייתה כי מסכומי חיובה זה של קשת יש לנכות כל סכום ששילמה קשת לעירייה או לאומגה כתשלומי ארנונה . כאמור טענת המערערת היא כי בהתאם לפסק דינו של בית משפט השלום צריך היה להפחית מהסכומים שאותם המערערת חבה לאומגה על פי פסק הדין, את סכומי הארנונה ששולמו, לטענתה, ביתר בגין חיובי הארנונה לשנת 2001. טענתה זו של המערערת היא טענת קיזוז. על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, יכול לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לקבוע אם ובאיזה שיעור עדיין מוטלת עליו החובה למלא אחר פסק הדין. הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 האמור, אולם ההלכה הפסוקה קבעה כי במסגרת טענת 'פרעתי' ניתן לטעון ולהוכיח גם טענת קיזוז (בר אופיר, עמ' 279). יחד עם זאת, הקביעה האמורה מוגבלת רק לזכות קיזוז קיימת, במאובחן מזכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, אשר הזוכה הודה במפורש בקיומה או שהמדובר בזכות חלוטה שאין הזוכה יכול לטעון כנגדה. להבדיל, זכות קיזוז נטענת הינה זכות קיזוז השנויה במחלוקת שבירורה חורג מגדר סמכותו של רשם ההוצאה לפועל הדן בבקשה בטענת 'פרעתי' (רע"א 9120/07 ישראלה רוזנצוויג ואח' נ' אהרון חיים ואח'). בענייננו, למקרא פסק דינו של בית משפט שלום, לעניין רכיב הארנונה, עולה המסקנה כי זכות הקיזוז של המערערת, ככל שקיימת, טרם הובררה סופית ושנויה במחלוקת. בפסק דינו קובע בית משפט השלום אלטרנטיבות חלופיות לאופן חיובה של קשת בארנונה: האחת, לפיה קשת תשא במחצית דמי הארנונה שהוטלו על המבנה ביחס לשנים 2001 - 2002; השניה לפיה אם העירייה פיצלה, בפועל, את החיוב בארנונה בין שתי קומות המבנה, או אם חייבה בארנונה בגין יחידות הקומה השניה בשיעור העולה על החיוב בגין קומת הקרקע - אזי תשא קשת רק בחיוב בארנונה בגין קומת הקרקע. מאופן החיוב האמור, קבע בית משפט השלום כי יש לנכות כל סכום ששילמה קשת לעיריה או לאומגה כתשלומי ארנונה. אם כן, בית המשפט השלום לא הכריע מהו אופן חיובה של קשת בתשלומי הארנונה ומהם הסכומים שיש לנכות. לא ירדתי לסוף דעתה של המערערת הטוענת כי המשיבה חייבת הייתה לפנות לבית המשפט השלום ולעתור לקבלת פסיקתא, בטרם פנתה להוצאה לפועל. הכרעתו של בית משפט שלום בשאר רכיבי פסק הדין (דמי שכירות, שיפוצים והשקעות, אי המצאת בטחונות, נזקי פינויה של קשת) הינה ברורה וקובעת הוראות אופרטיביות. מנגד, באשר לרכיב הארנונה, כאמור, פסק דינו של ביהמ"ש קמא אינו מבהיר את רכיבי זכות הקיזוז של המערערת, ואינו קובע הוראות אופרטיביות בעניין. המערערת היא זו שצריכה הייתה לפנות לבית המשפט השלום בבקשה לפסיקתא, הכוללת את רכיב הארנונה וסכומי הקיזוז להם היא טוענת, בצירוף תחשיב המעגן את הסכומים הנטענים על ידה. רק לאחר קבלת פסיקתא ובה הוראות אופרטיביות לאופן הקיזוז ,הייתה הופכת זכות הקיזוז של המערערת מ'זכות קיזוז נטענת' ל'זכות קיזוז קיימת' שניתן לקזזה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. בענייננו, כאמור, רכיב הארנונה במסגרת הסכסוך שבין הצדדים לא הוכרע ע"י ביהמ"ש באופן המאפשר ביצוע, ומשכך לא היה נתון לסמכותו של ראש ההוצל"פ ולהכרעתו. ה. סוף דבר הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ,שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. הערבון יועבר לידי ב"כ המשיבה ע"ח ההוצאות שנפסקו.טענת פרעתיקיזוזטענת קיזוז