האם ניתן להגיש ערעור על בית הדין הרבני הגדול ? בית המשפט העליון אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטות של בית-הדין הרבני אשר הינו רשות שיפוט עצמאית בכל נושא ועניין הבא בגדר סמכותו. כפי שנפסק, "אנו, כבית-משפט גבוה לצדק, איננו משמשים ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, בין אם מקובלות הן עלינו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאו" (ראו בג"ץ 1873/07 פלוני נ' בד"ר הגדול (22.3.2007); בג"ץ 10250/09 פלוני נ' בד"ר הגדול (23.2.2010); בג"ץ 6124/07 פלוני נ' בד"ר הגדול (22.11.2007); בג"ץ 1923/91 רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד מו (2) 1 (1991)). התערבותו של בית המשפט העליון בהחלטותיו של בית-הדין הרבני מוגבלת לעילות הקבועות בהוראות סעיפים 15(ג) ו- 15 (ד) (4) לחוק יסוד: השפיטה. משמע, בג"ץ יתערב בפסיקת בתי הדין הרבניים באחד מהמקרים הבאים: ההכרעה ניתנה בחריגה מסמכות; ההכרעה פוגעת בכללי הצדק הטבעי; ישנה בהכרעה סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי; מצב בו נדרש סעד מן הצדק אשר אינו בסמכותו של בית משפט או בית-דין אחר (ראו בג"ץ 1873/07 דלעיל; בג"ץ 6124/07 דלעיל; בג"ץ 6473/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (15.11.2007); בג"ץ 4360/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי (12.7.2006); בג"ץ 6250/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א (28.6.2007); בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול (6.4.2006); בג"ץ 6299/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים (8.8.2007); בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נה (1) 453; בג"ץ 323/81 וילוז'ני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לו (2) 733 (1982)). כלל אי ההתערבות נגזר גם מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות. עיקרון זה איננו רק עיקרון נימוסי, אלא גם חיוני לצורך קיומה של מערכת שיפוטית תקינה בהתאם לעמדת המחוקק (ראו ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש, פ"ד מו (3) 205). ערעורבית דין רבני