ערעור על החלטת ועדת ערר אי כושר

לדעת המערער, קביעות הועדה הן כלליות ואינן מתייחסות לנתוניו האישים כמו גם למצבו הבריאותי והתעסוקתי, וכן הוא סבור, כי הועדה התעלמה מגילו קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדת ערר אי כושר - ביטוח לאומי: 1. השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה, היא, האם מילאה ועדת הערעור לענין אי כושר אחר פסק דינה של כב' הש' סמיר-עמאר בתיק בל 1750/01. 2. יצויין, כי זו הפעם השלישית שבית דין זה נדרש לעניינו של המערער. תחילה - נדון עניינו בפני כב' הש' פיקרסקי, והוחזר לועדה, ובהמשך - הוגש ערעור על החלטתה של הועדה, ערעור שנדון כאמור בפני כב' הש' סמיר עמאר - שקבעה כי:- ”הועדה לא שקלה בצורה ראויה ואובייקטיבית את העובדה כי המערער אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת (עבודה הכרוכה במאמץ פיזי), וכי הוא חזר לבצע עבודה אחרת של פיקוח והדרכה, וגם זאת במתכונת חלקית של 5-4 שעות ביום בלבד. הועדה לא שקלה גם את השפעת העובדה שהמערער עובד בעבודות פיקוח והדרכה, במוסך שלו במשרה חלקית, על יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש שיתאים לכושרו הגופני ומצב בריאותו. קביעה זו אינה סותרת את האמור בסיפא של סעיף 209(ב), לפיו אין להביא בחשבון אם הוצעה למערער עבודה, או אם לא השתלב בעבודה כאמור, אולם מחובתה של הועדה לשקול, האם "מחויבות" המערער לעבוד במשרה חלקית בעבודה הקודמת בעבודות קלות של פיקוח והדרכה במוסך שלו, תשפיע על יכולתו לבצע עבודה אחרת או על יכולתו לרכוש מקצוע חדש. בענייננו, קביעות הועדה בהקשר זה, הינן כלליות ויכולות להתאים כמעט לכל המבוטחים אצלם קיימת מגבלה של עבודות קלות, בעוד שמטרת ותכלית הוראת סעיף 209(ב) הינה לאפשר התייחסות ספציפית לנתונים האישיים, המצב הבריאותי והתעסוקתי של כל מבוטח ומבוטח". 3. בעקבות פסק הדין התכנסה ועדת ערר חדשה, ביום 28.3.2004, ולאחר ששמעה את המערער והתייחסה לחומר שבפניה קבעה שהמערער לא איבד את כושרו להשתכר - ולפיכך דחתה את ערעורו, ולכן שב המערער והגיש ערעור זה. 4. לטענת ב"כ המערער גם בפעם זו, לא פעלה הועדה עפ"י פסק דינה של כב' הש' סמיר-עמאר שכן הועדה התעלמה מההוראה "לשקול את השפעת העובדה שהמערער עובד בעבודת פיקוח והדרכה במוסך שלו, במשרה חלקית, על יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש שיתאים לכושרו הגופני ומצב בריאותו". 5. כן סבור המערער שאין התייחסות של הועדה להשפעת "מחויבותו" לעבוד חלקית בעבודתו הקודמת במוסך שבבעלותו, על יכולתו לבצע עבודה אחרת או יכולתו לרכוש מקצוע חדש. 6. לדעת המערער, קביעות הועדה הן כלליות ואינן מתייחסות לנתוניו האישים כמו גם למצבו הבריאותי והתעסוקתי, וכן הוא סבור, כי הועדה התעלמה מגילו שעה שהופיע בפניה (67). 7. המערער, לדבריו, עושה כל שבידיו כדי לעבוד ולהתפרנס, וכך הוא עושה חרף מגבלותיו הרפואיות, אולם ברור שאינו יכול לעסוק במשרה נוספת. 8. כן טוען המערער שקשה לקבל את קביעת הועדה ולפיה עבודות מיון, אריזה והרכבה - שלטעמה יכול המערער לעסוק בהן - אינן מצריכות מאמץ גופני. 9. על דברים אלו חזר ב"כ המערער בדיון בפנינו, תוך שהוא מדגיש את השינוי שחל בעבודתו לאחר האוטם בו לקה, עת הפסיק לעבוד בעבודות פיזיות, ועסק רק בעבודות ניהוליות. 10. ב"כ המשיב מצידו, סבור כי חובתה של הועדה היא לבחון את צמצום כושר ההשתכרות של המערער ויכולתו לעבוד בעבודה כלשהי. 11. לטענת ב"כ המשיב היה על הועדה לשקול את השפעת העובדה שהמערער עובד בעבודות פיקוח והדרכה במוסך, באופן חלקי, על יכולתו לעבוד בעבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש. 12. לדעת המשיב, הועדה קבעה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודות אחרות, והגם שאין לעבודות מיון ואריזה קשר כלשהו לעבודה במוסך - הרי שמדובר בעבודות חלופיות בהן יכול היה המערער לעסוק - ובדין הגיעה הועדה למסקנה כי לא אבד כושר השתכרותו. כן מתייחס ב"כ המשיב לקביעת הועדה שהמערער יכול היה לעסוק בפיקוח והדרכה לאורך יום עבודה מלא - כמצדיקה אף היא את דחיית ערעורו. 13. יש להבהיר כי הערעור מתייחס לתקופה שעד לפרישתו של המערער מעבודה בהגיעו לגיל 65. הכרעה 14. כאמור הועדה הונחתה בפסק הדין של כב' הש' סמיר עמאר:- ”בענייננו, מחובתה של הועדה לשקול, בין היתר, את עניין חזרתו של המערער לעבודה חלקית במגבלות המותרות, שהוא מבצע במוסך שלו, העדר אפשרות של העסקתו בתפקיד זה במשרה מלאה במוסך וכן השפעת העסקתו במשרה חלקית במקום עבודתו הקודם על יכולתו לבצע עבודות אחרות, ו/או רכישת מקצוע חדש שיתאים לכושרו הגופני ומצב בריאותו". 15. עיון בפרוטוקול הועדה מלמד כי הפעם, פעלה הועדה בהתאם להנחיות שקיבלה, ומשהגיעה למסקנותיה - ולפיהן לא איבד המערער את כושר השתכרותו - הרי שדין הערעור להידחות. 16. הועדה הגיעה למסקנה ולפיה:- " לדעת הועדה התובע בהחלט היה מסוגל לעבוד עבודת פיקוד, הדרכה, השגחה ניהול יום עבודה מלא וזאת למרות הליקוי ממנו סבל. כמו כן - התובע בהחלט היה מסוגל למרות הליקוי בלב לעבוד עבודה חרושתית קלה, בעבודות -מיון, אריזה הרכבות זיווד וכד' עבודות המתבצעות בישיבה ו/או עמידה לסירוגין, ושאין בהן צורך במאמץ גופני.... אין צורך שהתובע יעבור הכשרה מקצועית מיוחדת על מנת שיבצע עבודות אלו, .... לאור האמור לעיל הועדה קובעת כי התובע לא אבד את כושרו להשתכר בתקופה הנדונה ולפיכך דוחה את הערר". 17. לטעמנו, אין בעובדה שלא היתה במוסך די עבודת פיקוח עבור התובע, ואשר הצדיקה העסקתו בהיקף מלא כדי לשנות מהתוצאה - שכן "כמות העבודה" בה ניתן להעסיק אדם היא פונקציה של מקום העבודה ואינה קשורה לאדם עצמו ולמוגבלותו לעבודה. 18. לפיכך, וכשם שעבד המערער קודם לאוטם ב-2 חלקי משרה - פיקוח, ועבודות פיזיות, הרי שאין פגם לטעמנו בקביעת הועדה כי המערער מסוגל לעבוד יום עבודה מלא במשרת פיקוח. 19. הועדה אף הוסיפה, שהמערער יכול לעבוד בעבודה אחרת של מיון, אריזה והדרכות בהן ניתן "להשיג בשוק עבודה לו רצה בכך". 20. אילו היה התובע עובד רגיל במוסך - שכל עבודתו קודם לאוטם היתה פיזית - הרי שגם במקרה זה (שעה שעמדה לבדיקה רק החלופה שבס"ק (2) של סע' 195 לחוק), הרי שהתוצאה היתה זהה. 21. למעשה - כל התייחסותה של הועדה התמקדה בחלק המשרה בו חדל המערער לעבוד עבודות פיזיות - ומצאה חלופה, בה לדעתה יכול היה התובע לעבוד. 22. לטעמנו - הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן ובכך למעשה עמדה גם במבחנים שנקבעו בסע' 209(ב) לחוק ולפיהם:- "בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לענין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור". 23. סוף דבר - הערעור נדחה. 24. אין צו להוצאות. ועדת עררעררערעוראי כושר עבודה