אצל התובע אובחן שבר בחוליה 7D בגב העליון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בחוליה בגב בגלל הרמת משקל כבד: 1. התובע פנה אל המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתביעה להכיר בפגיעה בגבו, שאירעה לטענתו שעה שעסק בהרמת פח שמן במהלך עבודתו, כפגיעה בעבודה. אולם - תביעתו נדחתה ע"י המל"ל, מהטעם שאין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין הפגיעה שאובחנה בגבו.   2. לפיכך, פנה התובע לבית הדין. בהסכמת הצדדים, מונה ד"ר אנגל כמומחה רפואי מטעם בית הדין, על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודתו של התובע, לבין הנזק בגבו.  3. ד"ר אנגל התבקש לחוות דעתו בהסתמך על העובדות הבאות:   א. התובע יליד 1933.   ב. התובע עבד כטרקטוריסט עצמאי מאז 1955.   ג. ביום 3.4.98, שעה שעסק בהרמת פח שמן כבד השוקל 20 ק"ג, כחלק מטיפולו בטרקטור, חש התובע כאב חד באיזור הגב העליון.   ד. משלא פג הכאב, פנה התובע ביום 19.4.98 לאורטופד במרכז הרפואי לין.   ה. אצל התובע אובחן שבר בחוליה 7D בגב העליון.   4. ד"ר אנגל התבקש להשיב על השאלות הבאות:   א. מהי המחלה ממנה סובל התובע?   ב. הקיים קשר סיבתי כלשהו בין תנאי עבודתו של התובע, לבין מחלתו?   ג. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם כל מאמץ פיזי שעשה התובע במסגרת עבודתו גרם לפגיעה כלשהי (להלן: "הפגיעה") שאפשר לייחס לזמן מסוים ולאירוע מסוים (כדוגמת הזמן בו ביצע את עבודתו).   ד. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם היתה אותה פגיעה, פגיעה זעירה בלתי הפיכה, כך שהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזרות ונוצר המצב הקיים בתובע. או שמא, המצב הקיים הוא תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך.   ה. אם התשובה לרישא של השאלה הקודמת (פגיעות זעירות נפרדות ובלתי הפיכות הן שגרמו למצב התובע) - היא חיובית - האם יש בתובע גורמי סיכון והאם תנאי עבודתו הנ"ל השפיעו על המחלה הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים (לרבות כאבי גב תחתון עוד בשנת 1992).   5. אלו המסמכים שהובאו בפני המומחה הרפואי:   א. תיקו הרפואי של התובע בקופ"ח כללית.   ב. תיקו הרפואי של התובע בבי"ח רמב"ם.   ג. תעודה ראשונה לנפגע בעבודה מקופ"ח לין מיום 20.4.98.   ד. חוות דעת רפואית מאת ד"ר שלוסברג סטפן מיום 12.7.98.   6. בחוות הדעת של ד"ר אנגל מיום 1.8.01, ציין ד"ר אנגל, כי ע"פ הרישומים בתיקו של התובע, היה חשד לשבר דחיסה בחוליה גבית שמינית של התובע. ד"ר אנגל ציין כי: -   "הרמת פח במשקל 20 ק"ג, אינה מהווה חבלה מספיקה כדי לגרום שבר דחיסה בחוליה אצל גבר בגיל 55 שנים. לשם כך צריך כח רב הרבה יותר...להערכתי לכן לא נגרם שבר בחוליה...".   7. בהמשך מציין ד"ר אנגל, כי לתובע עבר עשיר של כאבי גב תחתון, ומציין כי המצב הוא תהליך תחלואתי. כן הוא מסביר כי: -   "מבנה החוליה שהעלה חשד לשבר, קדם להערכתי לאירוע".   8. בהחלטה שניתנה ביום 24.10.01, אושר לתובע להעביר למומחה הרפואי צילומי רנטגן וחומר רפואי נוסף, כדי שיבחן אם יש בכך כדי להשפיע על חוות דעתו.   9. בחוות דעתו, שהוגשה לאחר העברת המסמכים הרפואיים האמורים, כתב ד"ר אנגל, כי הצילום ממרץ 1997 (לפני הארוע) מראה דחיסה קלה בחוליות, וכי מיפוי העצם מ- 1998 תומך באפשרות של שבר דחיסה בחוליה גבית 7D, אולם, הוא אינו יכול לקבוע מתי אירעה הדחיסה.   10. ד"ר אנג'ל מציין כי: -   "מנגנון התאונה אינו מתאים לגרום שבר בחוליה אולם מאחר שהתובע היה כבן 65 אז לכן אפשרי שעצמותיו חלשות יותר מהרגיל, מאחר שמיפוי העצם תומך באפשרות של שבר דחיסה ומאחר שאין צילומים מתקופת הפגיעה, אני ממליץ לתת לתובע ליהנות מהספק ולקבוע כי היה גם שבר דחיסה קל בחוליה זו וכי דחיסה זו אירעה בארוע מיום 3.4.98".   ובהמשך: -   "אין כאן מנגנון של נזקים זעירים אלא דחיסה כאירוע בודד המתואר בהחלטת בית הדין".   11. כמו כן, קבע ד"ר אנגל כי בתקופה שלאחר האירוע, השפעת הדחיסה של החוליה אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.   12. ב"כ התובע, טוען כי הסיבה לכך שלא עמדו לרשות המומחה צילומי רנטגן, נגרמה בעטיו של המל"ל, אשר איבד את הצילומים שנמסרו לו ע"י התובע. עוד הוא טוען כי גם בהעדר הצילומים, קביעת המומחה הינה חד-משמעית, ומתבססת על תוצאות מיפוי העצמות.   13. ב"כ התובע מתייחס לניתוח בגבו של התובע, 4 שנים קודם לאירוע נשוא תביעה זו, אולם טוען כי ניתוח זה היה בחלק התחתון של גב התובע, אזור המרוחק, לטענתו, מהחוליה 7D שהוזכרה בחוות הדעת של המומחה. התובע מצרף לסיכומיו שרטוט המציין את מיקומן של החוליות השונות, וכן צילום הממחיש, לטענתו, את השפעת הרמת משקל על חוליה 7D. התובע מבקש, לפיכך, לקבל את התביעה, ולקבוע כי אירעה לו תאונת עבודה ביום 3.4.98, אשר במהלכה נגרם לו השבר הדחוס בחוליה D7.   14. המל"ל, טוען בסיכומיו כי ד"ר אנג'ל חיווה דעתו כי האירוע בעבודתו של התובע לא גרם לשבר בחוליה, לא בדרך של אירוע יחיד ולא בדרך של מיקרוטראומה, וכי מצבו של התובע נגרם עקב תהליך תחלואתי. לטענת המל"ל, מחוות הדעת ניתן ללמוד כי מנגנון התאונה אינו מתאים לשבר בחוליה. עוד הוא טוען כי לתובע עבר עשיר של כאבי גב.   15. באשר להמלצת המומחה לתת לתובע "ליהנות מהספק", טוען המל"ל כי קביעה זו אינה מהווה חוות דעת רפואית, וכי על המומחה לקבוע מסקנות שהינן חד-משמעיות.   16. לפיכך, טוען ב"כ המל"ל, כי יש לדחות את התביעה לאור הספק, ולחילופין, למנות מומחה רפואי נוסף.   17. לטעמנו, התוצאה העולה מחוות הדעת של ד"ר אנג'ל היא שיש לדחות את התביעה, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין אירוע הרמת פח השמן לפגיעה בגבו של התובע.   18. שעה שכותב המומחה הרפואי כי מנגנון התאונה אינו מתאים לארוע של שבר בחוליה, נראה לנו כי יש בכך כדי לשלול קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגיעה.   19. עוד מציין ד"ר אנג'ל כי תלונותיו של התובע היו "עירוב של מצבו הקודם ובנוסף השפעת הדחיסה של החוליה 7D".   20. אין מקום, לטעמנו, לקבל את המלצתו של המומחה הרפואי לפיה יש לתת לתובע ליהנות מהספק. אדרבא - מהספק אותו הביע המומחה עולה, שאין באפשרותו לקבוע את מידת ההשפעה של הארוע על הפגיעה בגבו של התובע, ואין בכך כדי להרים את הנטל, בדבר מידת השפעת הארוע ביחס להשפעתם של גורמים אחרים.   21. סוף דבר - התביעה נדחית. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבשברחוליותהרמת משקל