תאונה עם רכב חונה בצד הכביש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם רכב חונה בצד הכביש: תביעה ותביעה שכנגד בעקבות תאונת דרכים בין מכונית מסוג סובארו של התובע (נתבע שכנגד) לבין ג'יפ משטרתי של הנתבעת מסוג סופה. טוען התובע כי בנוסעו בכביש המנהרות מבית לחם לכיוון גילה, הבחין בג'יפ המשטרתי כשהוא חונה בימין הדרך. לפתע החל הג'יפ בנסיעה שמאלה מבלי לשים לב למכוניתו של הנתבע, פגע בה, "ונזרקתי לצד שמאל". לדברי התובע, סמוך לאחר התאונה, "נתקע" גלגל ג'יפ הסופה כשהוא מוטה שמאלה, חיזוק לגרסתו. כנגדו טוען נהג ג'יפ המשטרה שכלל לא חנה בצד הדרך. צוות הג'יפ סיים משימה קודמת והיה בדרכו ירושלימה. מכונית הסובארו ביקשה לעקוף את הג'יפ אלא שבראות נהגה (התובע) כי הוא עולה על פס לבן (קו הפרדה רצוף), נבהל, ביקש לשוב ימינה, והתנגש בג'יפ. כזאת טען נהג הג'יפ גם בהודעתו על תאונת הדרכים למשרד האוצר ול"ענבל", סמוך לאחר התרחשותה. אני מבכר את גירסת התובע, נהג הסובארו. לחובתו יצויין שבמכוניתו נסעו שישה אנשים (אחד יותר מן המותר, כך לטענת התובע; נהג הג'יפ טוען - אולי דרך גוזמא - כי מן הסוברו יצאו 9-10 אנשים). עוד אציין את טענתו של ב"כ הנתבעת (התובעת שכנגד) שכתב התביעה מדבר ב"עקיפת" רכב הנתבעת. מן התיאור בכתב התביעה יכול להשתמע ששתי המכוניות היו בנסיעה, והעקיפה נעשתה בנסיעה בנתיב השמאלי, ולא היא, כמסתבר מגירסת נהג הסובארו היום בפני. אינני מקבל טענתו-זו של ב"כ הנתבעת. יתכן שניסוח כתב התביעה יכל להיות בהיר יותר. מכל מקום, באופן שוטף, בוטח ומשכנע העיד נהג הסובארו (התובע) בפני, על כך שהג'יפ חנה בצד הדרך ולפתע החל בנסיעה ופנה שמאלה; התובע הוסיף וציין פרטים על מה שהיה לפני התאונה, ולאחריה (כגון, ניידת משטרה שהזדמנה למקום, ובקשתו להזמין בוחן תנועה, ועוד), ו"הסתכן" בכך שפרטים שמסר, חלקם מיותרים לכאורה, ייסתרו. כאמור, אני מבכר את גירסתו. אין עוררין על כך שנהג הסובארו לא הופתע ממכונית כלשהי בכיוון הנגדי. לא היה נסיון לתלות בכך את סטייתו. הטעם האחד והיחיד שהובא לסטייתו הנטענת ימינה, הינו אותו קו הפרדה לבן. אכן, נסיעה על קו הפרדה רצוף הינה עבירה. אבל קו זה איננו קיר, ואיננו מחסום בלתי-עביר. כשנהג במהלך עקיפה נקלע למצב שכזה, הוא לא ייחפז לחזור לנתיב הימני שאיננו פנוי, גם במחיר ביצוע אותה עבירת תעבורה. התפלאתי כיצד זה נהג הג'יפ בטוח בסיבה שגרמה לסטיה הנטענת של נהג הסובארו, קרי, אותו קו לבן. לכל היותר, יכל להביע השערה שזו היתה הסיבה. אך נהג הג'יפ בשלו, גם בהודעתו למשרד האוצר וגם בהעידו בפני. גירסה זו היתה יכולה אולי להתקבל על הדעת, אילו סימני הפגיעה היו בצידה הימני-האחורי של מכונית הסובארו. שאז היינו סבורים, אולי, שנחפז נהגה לסיים את העקיפה בשל אותו קו הפרדה לבן, אך לא עלה בידו להשלימה. לא כן, כשניכרת בעליל פגיעה בקדמת מכונית הסובארו, בצד ימין, ממש סמוך לפנס הימני הקדמי ועד לקצה הדלת הימנית האחורית. כלומר, אותו קו לבן הבהיל את נהג הסוברו עד כדי כך - לפי טענת נהג הג'יפ - עד שהלה פנה מיד ימינה, כשהג'יפ לא היה מאחוריו, אלא מקביל לו, לצידו, מימינו. לסטיה נטענת שכזאת, מנתיב לנתיב, קשה להסתפק בהסבר על אודות קו ההפרדה הלבן. הנהגים העידו ונחקרו בפני; שרטטו את זירת התאונה, כל אחד לפי טעמו; באי כוחם המציאו תמונות, חוות דעת שמאיות, ואת הודעתו הנזכרת של נהג הג'יפ. במהלך החקירות הסתבר כי נפתח גם תיק משטרה וכי הנהגים ונוסעים נוספים שבמכוניות, מסרו גירסתם. ב"כ התובע (הנתבע שכנגד) ביקש לצרף תיק זה לחומר שבפני; ב"כ הנתבעת (תובעת שכנגד) התנגד, וטעמו עימו - שלא ראה כלל תיק זה, ולא יכול, איפוא, ליתן הסכמתו לחשיפת הודעות ושאר מסמכים שאינו יודע את טיבם. בנסיבות אלה, ובהתחשב בהסכמה דיונית קודמת בין הצדדים, לא עמד עוד ב"כ התובע (הנתבע שכנגד) על בקשתו. תיק המשטרה לא הובא, איפוא, לעיוני, אם כי, כשלעצמי תהיתי כיצד זה הוגשו כתבי בי-דין, בכלל זה תביעה שכנגד, מבלי לבחון תוכנו של תיק זה, שלנתבעת נגישות אליו. אולי חומר ראייתי שבו (הודעות הנהגים ועדיהם, דו"ח בוחן התנועה, שרטוט זירת התאונה, ועוד), היה מועיל לחשיפת האמת; אולי גם לסיום ההתדיינות מבלי צורך בהכרעה שיפוטית. ב"כ התובע ביקש לטעון עוד, לחובת הנתבעת שהתמהמהה ולא הגישה תביעה מצידה אלא רק לאחר שהתובע הגיש את תביעתו. ללמדנו, שגירסתו-שלו היא הנכונה. לעומתו טען ב"כ הנתבעת כי העיכוב נובע, מן הסתם, מעומס העבודה אצל הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה. כשלעצמי, לא ראיתי להסיק מסקנה לכאן או לכאן, בקשר לטענה זו. במכונית הסובארו נסעו, כאמור, יותר נוסעים מן המותר (אחד לפי הממעיט, וארבעה-חמישה לפי המרבה). אלמלא כן, יתכן, היה נהג הסובארו מיטיב לתמרן. אני סבור כי יש לזקוף לחובתו תרומת רשלנות, בשיעור של כ10%-. נזקי מכונית הסובארו אינם שנויים במחלוקת. אני מקבל, איפוא, את התביעה, דוחה את התביעה שכנגד, ופוסק כי על הנתבעת (התובעת שכנגד) לשלם לתובע (הנתבע שכנגד) 6,800 ש"ח. סכום כסף זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום כסף של 1,000 ש"ח להיום, בצירוף מע"מ.נזק לרכברכב חונהרכבכביש