באילו מקרים ניתן לקבל פיצויים מחברת הביטוח על תאונת עבודה עם טרקטור ? באילו מקרים יש להגיש תביעת נזיקין כנגד המעסיק ? ##תאונת עבודה במהלך שימוש בטרקטור כמקור כוח:## בע"א 922/91, 944, אבו ג'אבר נ. "המאגר", "קרנית" ואח', נפסק: 1. "השימוש" בטרקטור כמפעיל כוח לגבי המכונה היווה שימוש בטרקטור כרכב מנועי וכששימוש זה גרם לתאונה, הרי בתאונת דרכים עקב השימוש בטרקטור עסקינן. אין כלום בכך שהנגרר יכול להיחשב הוא עצמו רכב מנועי. מכך נובע שהנהג אחראי לקרות התאונה בהסתמך על סעיף 2(א) לחוק הפיצויים, ואין חולק על כך שהפוליסה שהוצאה על-ידי "הפול" מכסה כל שימוש בטרקטור כרכב מנועי. לפיכך, לא חל סעיף 12(א)(2) לחוק, הגם שהנגרר לא היה מבוטח בפני עצמו ו-"קרנית" אינה חייבת במקרים מעין אלה. 2. ואולם, "קרנית" חייבת על-פי ההסדר שבין "הפול" לבינה בנוגע לנגררים. על-פי הסדר זה בכל מקרה שהנגרר מחובר לגורר ופוליסת הביטוח של אחד מהם אינה בתוקף, תפצה הקרן את הנוסעים בכלי שלגביו הביטוח אינו בתוקף. בית-המשפט מקבל את עמדת "הפול", לפיה במילה "נוסעים" התכוונו הצדדים לכל מי שנמצא על הרכב, אף אם הרכב אינו בנסיעה. 3. הפירוש שניתן בפסיקה לנוסע לפי סעיף 3 (א) כולל לא רק את מי שהיה על הרכב בזמן הנסיעה. הוא כולל גם את כל מי שנמצא עליו בעת התאונה, אפילו אם הרכב לא היה בנסיעה וכוונתו של אותו נוסע לא היתה כלל לנסוע ברכב, כגון אדם שעלה על הרכב ובזמן עמידתו עסק בהטענתו, או בתיקונו, או שעלה עליו מכל נימוק אחר. 4. המכונה לקיצוץ קש המשיכה בעת התאונה להיות מחוברת לטרקטור על-ידי יצול, ובמובן זה המשיכה להיות רכב נגרר, אף שבאותה עת לא נגררה בפועל. 5. כפי שכבר נקבע ב-ע"א 326/80, שימוש בטרקטור כמקור כוח הוא שימוש רגיל בטרקטור. (התאונה לפני תיקון 8). התאונה ארעה לפני תיקון מס' 8 לחוק. ##תאונת עבודה - נפילת ברזלים מטרקטור עומד:## בת"א (שלום-פ"ת) 2545/96, טאלח נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', התאונה ארעה לאחר שהתובע הלך ברגל במטרה לכוון את הטרקטור אל מקום הפריקה ולפורקו שם ממטענו. התובע ניגש אל הטרקטור, כשהטרקטור היה במצב של עצירה, ושיחרר את הלולאה שתפסה את הווים שחיברו את הברזלים לטרקטור, בהיות הכף עדיין למעלה. בעקבות כך השתחררו הברזלים, נפלו על התובע ופגעו ברגלו. בית-המשפט דחה את התביעה בקובעו שהמקרה אינו נכלל במסגרת ההגדרה הבסיסית, שכן כאן לא היה "שימוש ברכב" מאחר והנזק נגרם לתובע תוך כדי פריקת המטען שהובל בטרקטור שנועד, בין השאר, להעמיס על הכף מטען ולהעבירו ממקום למקום. שחרור הלולאה על-ידי התובע היה חלק אינטגרלי מפריקת המטען, וזאת נכללת במסגרת החזקה הממעטת. אין להחיל כאן את החזקה המרכב של "ניצול הכוח המיכני של הרכב" שכן הטרקטור עמד וטרם הופעל הכוח המיכני של הטרקטור על-מנת להוריד את הכף כלפי מטה עם הרשתות. התובע שחרר את הלולאה בידו אין המדובר כאן ב"הינתקות או נפילה של חלק מהרכב". המטען לא התנתק או נפל מעצמו, לא היתה כאן נפילה אקראית המאפיינת הינתקות או נפילה סתם. רק הפעולה הפיזית שעשה התובע, כאשר ניגש לטרקטור והתחיל לבצע את הפעולות הדרושות לצורך פריקה, רק אז הרשתות השתחררו, וזה מה שגרם למטען ליפול. שחרור הלולאה הינו חיוני והכרחי לפריקה,ועל-כן הוא מהווה חלק מהותי ממנה, בין אם נעשה בתחילה ובין אם היה נעשה בסוף. ##תאונת עבודה במהלך ניסיון חיבור טרקטור לנגרר:## בת"א (שלום-חי') 1580/93, בכריה נ. "דולב" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובעת נפגעה מנפילת יצול של נגרר על רגלה שעה שנהג טרקטור ניסה לחבר תוך כדי נסיעה לאחור את הנגרר לטרקטור. בקבלו את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: גם לאחר תיקון מס' 8 אין להרחיב את הפעולות המהוות פריקה וטעינה מעבר לפעולות שנמנו קודם לתיקון ככאלו, וכפי שהגדירם בית-המשפט העליון בפרשת "שולמן", פעולות שמתחילות עם הטעינה ומסתיימות עם סיום הפריקה. ראה ההלכה ב-רע"א 2781/98 וב-6228/98. ##פגיעה מחוטי חשמל של עובד שעמד על כף טרקטור:## בע"א 2606/97, 5168, "אילון" חברה לביטוח בע"מ נ. גאנם ואח', הערעור על פסק הדין ב-ת"א (חי') 1208/92, גאנם נ. איילון הנ"ל התקבל, ונפסק: "לא ניצול הכוח המנועי של הטרקטור הוא ש"גרם", משפטית, לתאונה. כוח זה הביא אמנם את התובע למצב בו הוא נמצא על הכף בגובה ארבעה מטרים לצורך עבודת גיזום, אך הפגיעה בתובע באה מחוטי החשמל ולא עקב שימוש בכוח המנועי של הטרקטור, אשר "תרומתו" התמצתה בכך שהתובע הועלה לגובה של ארבעה מטרים. מכאן, שאין מדובר בענייננו בתאונת דרכים". ##תאונת עבודה עקב התהפכות עגלה רתומה לטרקטור:## בת"א (שלום-קרית-שמונה) 13/91, זיאד נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ ואח', בעת פריקת חצץ מעגלה רתומה לטרקטור שעמד בשיפוע, התהפכה העגלה וגרמה לפציעת התובע. בדחותו את טענת המבטחת כי אין מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: הגורם הדומיננטי לפגיעה בתובע היתה ההתהפכות ולא הפריקה. התהפכות רכב הינה בגדר הסיכונים התעבורתיים וקרובה יותר לכך מאשר ל"פריקה" של מטען אותה רצה המחוקק להוציא מגדר תאונת דרכים. "רכב עומד" – הכוונה לרכב שחדל לשמש בעת עמידתו ליעוד תחבורתי, אלא הינו משמש כלי עומד ככל כלי אחר. העובדה שהטרקטור עמד על גלגליו, איננה הקובעת. הקביעה צריכה להיות על-פי אבחון הפעולה הפוגעת בתובע. ##אצבע נמחצה על ידי כף טרקטור:## בת"א (שלום-נצ') 3603/90, בווארי נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, בעת שעסק בעבודות עפר עלה התובע על כף טרקטור. תוך כדי נסיעה סגר הנהג את כף הטרקטור ואצבעו של התובע נמחצה. (הארוע לאחר תיקון מס' 8). בהחליטו כי אין מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: 1. הובלת פועל על כף טרקטור אינה מהווה שימוש בטרקטור לייעודו ככלי רכב תחבורתי. המבחן הנכון צריך להיות קשור לייעודו של הרכב ככזה. 2. הארוע התרחש בעת שהפעולה העיקרית של הטרקטור היתה פריקה וטעינה והימצאותו של התובע על כף הטרקטור היתה במהלך פריקה וטעינה של חומרי בניין. ##תאונה עם טרקטור ללא ביטוח חובה:## בת"א (שלום-ב"ש) 6036/93, אברהים נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' נפסק: בין אם אצבעות התובע נתפסו באחד מחלקי הטרקטור או במכונה להוצאת תפוחי-אדמה שהופעלה על-ידי הטרקטור – המדובר בתאונת דרכים, שכן מקור הכוח הוא במנוע הטרקטור. לכאורה, המבחן הייעודי הוא המבחן הקובע אם הרכב שינה את יעודו המקורי ולא המבחן התחבורתי. השימוש בכוח המיכני של הטרקטור שנעשה לצרכי עבודה חקלאית, הינו בגדר הייעוד המקורי של הטרקטור. על מנת שניצול הכוח המיכני לא יחשב כשימוש ברכב, שינוי הייעוד המקורי הנדרש חייב להיות שינוי של קבע. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה עם טרקטור:## העובד נפצע במהלך עבודתו כתוצאה מהפעלת זרוע טקרטור שפגעה בידו השמאלית וכף ידו נמחצה בין חלקי זרוע הטרקטור. א. בפנינו ערעור וערעור-שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת רננה גלפז-מוקדי) מיום 18.12.11 ב-ת.א. 4497-10-09 לפיו חוייבו המערערים לשלם למשיב (המערער-שכנגד), יליד 1982, את הסכום של 73,070 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בגין פציעתו בתאונת דרכים מיום 8.6.09. ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה: המשיב נפצע במהלך עבודתו כתוצאה מהפעלת זרוע טקרטור שפגעה בידו השמאלית וכף ידו נמחצה בין חלקי זרוע הטרקטור. המשיב אושפז למשך יומיים. בבדיקתו בבית החולים נמצא חתך עמוק בכף היד, חשד לשבר, וירידה בתחושה באגודל. בהמשך אושרו למשיב 68 ימי אי-כושר עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה למשיב נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 9.8.09 עד 31.12.09, נכות זמנית מיום 1.1.10 עד 30.4.10, ונכות בגובה 10% מיום 1.5.10 לצמיתות בגין צלקת מכאיבה לפי סעיף 75(1)(ב) של מבחני הביטוח הלאומי. נקבע שאין מקום להפעלת תקנה 15. הנכות ניתנה בגין צלקת קשתית באורך 6 ס"מ באזור טנרי, כאמור, "צלקת מכאיבה". ג. בית משפט קמא מציין שבמועד התאונה עבד המשיב בעבודה זמנית והשתכר סך של 4,300 ₪ לחודש, אך לטענת המשיב, לאחר התאונה שב לעבודה במקצועו כנהג טרקטור ושכרו עודכן לגובה של 6,000 ₪ לחודש. ביום 23.10.11 פוטר המשיב מעבודתו, אך מכתב הפיטורין אינו מפרט את סיבת הפיטורין. ד. לעניין הנכות התפקודית קבע בית משפט קמא כי זו עומדת על 5% בציינו, שלפי תיקו הרפואי התלונן המשיב לאורך כל התקופה, מאז התאונה, על כאבים באזור הצלקת וירידה בתחושה. בית משפט קמא הוסיף כי אין מחלוקת שהצלקת רגישה למגע. עוד ציין בית משפט קמא, כי המשיב עובד עבודה פיזית וזקוק לידיו כדי לתפעל מכשירים. מכאן, לדעת בית משפט קמא, כי לצלקת המכאיבה יש השפעה על תפקודו של המשיב וכושר השתכרותו. ה. יחד עם זאת, הביא בית משפט קמא בחשבון שמקצועו של המשיב הוא מפעיל שופל שאינו מצריך עבודה פיזית אינטנסיבית, וכן הביא בית המשפט בחשבון כי ידו השמאלית של המשיב שנפגעה בתאונה אינה ידו הדומיננטית של המשיב, ולכן, את מרבית העבודה אין המשיב מבצע ביד זו. מוסיף בית משפט קמא שלאחר תקופת החלמה אחרי התאונה, חזר המשיב לעבוד במקצועו ושב להשתכר את שכרו המצופה במלואו. על יסוד כל האמור לעיל קבע בית משפט קמא בפיסקה 10 של פסק דינו: "לפיכך, סברתי כי הגם שמדובר בנכות כתוצאה מצלקת מכאיבה כאשר טווחי התנועה טובים, אזי בשים לב לכך שהתובע עובד בעבודה פיזית וצפוי אף להמשיך בעבודה שכזו, שהרי זהו מקצועו, ולאור העובדה שהמדובר בצלקת בכף היד, יש להעמיד את נכותו התפקודית על 5%". ו. את הפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני חישבה שופטת קמא לפי 10% נכות, בצירוף שני ימי אשפוז וריבית ממועד התאונה והעמידה את הסכום על 18,290 ₪. את הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר העמידה שופטת קמא על 24,360 ₪ (לפי 5% נכות, אך בהתחשב ב-68 ימי אי-כושר מלא (13,600)). את הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד העמידה שופטת קמא על סכום גלובלי של 50,000 ₪. בגין הוצאותיו של המשיב פסק בית משפט קמא 550 ₪, ובגין עזרת צד ג' פיצוי גלובלי של 2,500 ₪, ובסה"כ: 95,700 ₪, ממנו הופחתו תקבולי הביטוח הלאומי בסך 22,630 ₪. ז. שני הצדדים ממאנים להשלים עם תוצאות פסק דינו של בית משפט קמא. תמצית טענות המערערים-הנתבעים בערעורם: 1. שגה בית המשפט משחישב את ההפסד בגין 68 ימי אי-כושר לעבר שלא לפי השכר ערב התאונה שעמד על 4,300 ₪ לחודש. 2. כמו כן, שגה בית משפט קמא בפוסקו את הפסד השכר לעבר לפי 6,000 ₪ לחודש, ובתוספת ריבית מיום התאונה, בשעה שלא היה מקום לפסוק ריבית משנלקח בחשבון השכר ליום פסק הדין. לחלופין, היה מקום לפסוק את הריבית רק מאמצע תקופת החישוב. 3. לדעת המערערים שגה בית המשפט משפסק פיצוי לעתיד בהעדר כל פגיעה תפקודית בשכרו של המשיב או בכושר ההשתכרות שלו ומשעסקינן בנכות קוסמטית גרידא, חסרת היבט תפקודי. לדעת המערער שגה בית משפט קמא משפסק פיצוי של 50,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, הגם שקבע שאין פגיעה בפועל בכושר השתכרותו. 4. בית המשפט שגה משקבע שהנכות של 5% בגין צלקת בכף היד מהווה הפרעה תפקודית, בניגוד לראיות שהובאו. לחלופין: הסכום שנפסק בגין ראש הנזק של פיצוי לעתיד גבוה וחורג מן המקובל. עד כאן תמצית טיעוניהם של המערערים. ח. המשיב הגיש ערעור-שכנגד ואלה נימוקיו בתמצית: 1. היה על בית המשפט לקבוע כי נכותו התפקודית של המשיב היא לפחות בשיעור דומה לדרגת הנכות הרפואית (10%). 2. אין המדובר בנכות אסתטית או קוסמטית, הואיל ומדובר ב"צלקת רגישה בנגיעה ובלחץ, ליד הצלקת חוסר תחושה בעור", כקביעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי מיום 4.5.10. 3. טוען המשיב בערעור-שכנגד שהוא עובד כפיים והרגישות והכאב בשימוש בכף ידו הפגועה, מגבילים אותו בביצוע עבודתו. לטענת המשיב היה על בית משפט קמא לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 10% לפחות. 4. עוד טוען המשיב שהיה על בית משפט קמא לשערך את שכרו מחודש ספטמבר 2007 בסך 6,600 ₪ לחודש, ולהעמידו על 7,500 ₪ לחודש. מוסיף המשיב, שאין זה סביר להעמיד את שכרו על 6,000 ₪ לחודש בשעה שהשתכר במומו, לאחר התאונה, כ-6,200 ₪ לחודש. 5. לטענת המשיב שגה בית משפט קמא משלא פסק לזכותו הפסד שכר מלא לתקופה בה לא עבד כלל מאז תום תקופת אי-הכושר המלא ועד שהחל לעבוד. תקופת האבטלה הקצרה נכפתה על המשיב, לטענתו, עקב התאונה, והוא זכאי איפוא להפסד שכר של 9,000 ₪ בגין תקופה זו. 6. בנוסף, טוען המשיב שהיה על בית משפט קמא לפסוק לזכותו הפסד שכר חלקי לתקופה של 23 חודשים לפי שכר של 7,500 ₪ לחודש לפחות x 10% נכות, דהיינו, הפסד של 17,250 ₪, ומכאן שהפסד ההשתכרות לעבר אמור היה להסתכם ב - 25,100 ₪ במקום 13,100 ₪ כפי שנפסק. 7. באשר להפסד שכר לעתיד, סבור המשיב שהיה על בית משפט קמא לערוך את החישוב לפי 10% נכות תפקודית משכר של 7,500 ₪ לחודש, כך שהפיצוי בגין ראש נזק זה מסתכם לפי חישובו של המשיב ב - 203,918 ₪, ולחלופין, לפי 5% נכות תפקודית סה"כ: 102,000 ₪ ולא 50,000 ₪ כפי שנפסק. עד כאן תמצית טיעוני המשיב. ט. בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפנינו ביום 22.5.12 שמענו את טיעוניהם בתמצית של ב"כ שני הצדדים שחזרו על עמדותיהם. נתנו דעתנו לטענותיהם והשגותיהם של שני הצדדים, הן בערעורם של המערערים, והן בערעור-שכנגד שהגיש המשיב. י. ההלכה הפסוקה קובעת כי: "אין מזה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסויימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת..." (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון לידור (מיום 4.8.05)). כך בדעתנו לנהוג גם בענייננו. י"א. באשר למהות הנכות שנגרמה למשיב ולאופן פסיקת הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות לעתיד, אין בדעתנו להיענות, לא לטענות המערערים ולא לטענות המשיב. בית משפט קמא הסביר בפסק דינו (פיסקה 9) שבהתאם לתיקו הרפואי התלונן המשיב לאורך התקופה מאז התאונה על כאבים באיזור הצלקת וירידה בתחושה. המשיב עובד בעבודה פיזית וזקוק לידיו על מנת לתפעל מכשירים, כפי שציין בתצהירו, ומכאן מסקנות בית משפט קמא כי לצלקת המכאיבה יש השפעה על תפקודו של המשיב ועל כושר השתכרותו. י"ב. יחד עם זאת, הביא בית משפט קמא בחשבון שעיסוקו של המשיב כמפעיל שופל אינו מצריך עבודה פיזית אינטנסיבית כפי שביצע המשיב במועד התאונה. כן הביא בית המשפט בחשבון את העובדה כי ידו השמאלית של המשיב, שנפגעה בתאונה, אינה ידו הדומיננטית של המשיב, ואת מרבית העבודה אין המשיב מבצע ביד זו. עוד הוסיף בית משפט קמא שבתום תקופת ההחלמה שלאחר התאונה, חזר המשיב לעבוד במקצועו ולהשתכר את שכרו המצופה במלואו. נוכח האמור לעיל, הגיע בית משפט קמא למסקנתו, בפיסקה 10 לפסק הדין, שהואיל ומדובר בצלקת מכאיבה, אך טווחי התנועה טובים, ומכיוון שהמשיב עובד בעבודה פיזית וצפוי לעסוק בכך גם בעתיד, הואיל וזהו מקצועו, ונוכח העובדה שמדובר בצלקת בכף היד, יש להעמיד את הנכות התפקודית על 5%. י"ג. נימוקיו אלה של בית משפט קמא מקובלים עלינו במלואם ומבוססים היטב על התשתית הראייתית כפי שהונחה בפני בית משפט קמא, ומתיישבים עם השכל הישר. לפיכך, אין לקבל בעניין זה לא את השגות המערערים ולא את השגותיו של המשיב. כשם שאין לקבל את טענת המערערים כאילו הנכות שנותרה היא קוסמטית גרידא, כך גם אין לקבל את טענת המשיב לפיה מדובר ב-10% נכות תפקודית. נימוקיו של בית משפט קמא בסוגיה זו ראויים ונכונים. י"ד. מכאן נעבור לאופן חישוב שכרו של המשיב: כזכור, אירעה התאונה ביום 8.6.09. מעיון בתלושי השכר עולה כי שכרו של המשיב במרץ 2009 היה: 4,145 ₪ ברוטו, באפריל 2009: 4,146 ₪ ברוטו, במאי 2009: 4,561 ₪ ברוטו. לפיכך, קביעת בית משפט קמא בפיסקה 11 של פסק הדין, כי במועד התאונה השתכר המשיב סך של 4,300 ₪ לחודש מבוססת כראוי, ומשקפת את שכרו הממוצע של המשיב לאותה עת. יחד עם זאת, את חישוב הפסד ההשתכרות בגין 68 ימי אי-הכושר המלא ערך בית משפט קמא לפי שכר של 6,000 ₪ לחודש, בעוד שהנכון היה לערוך את החישוב לפי הממוצע שקבע בית משפט קמא, נכון למועד התאונה, שהרי העיקרון הוא השבת המצב לקדמותו, ובמועד התאונה עמד שכרו החודשי הממוצע של המשיב על 4,300 ₪ לחודש. אם שכרו של המשיב בשלושת החודשים שבסמוך לתאונה היה בממוצע 4,300 ₪ יש גם לערוך את הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות לפי אותו סכום, דהיינו, 4,300 ₪ ₪ לחודש, בגין תקופת 68 ימי אי הכושר המלא, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד התאונה ועד מועד פסק דינו של בית משפט קמא. התוצאה החשבונאית היא 10,962 ₪, במקום הסכום של 13,600 ₪ שפסק בית משפט קמא, משמע, הפרש של 2,638 ₪. ט"ו. באשר לתקופה שמתום תקופת אי הכושר המלא, סבורים אנו שלא היה מקום לעריכת חישוב הפסד ההשתכרות לעבר,מתום תקופת אי הכושר המלא עד מועד פסק הדין, לפי 5% נכות תפקודית מתוך שכר של 6,000 ₪, בתוספת ריבית ממועד התאונה כפי שנפסק בפסק דינו של בית משפט קמא. המשיב נחקר בחקירה נגדית בעמ' 3 לפרוט' ישיבת 13.11.11 ונשאל: "ש. בתום תקופת אי הכושר עבדת במקום אחר? ת. כן". ובהמשך, שם: "ש. במקום האחר השתכרת לפי התלושים 50% יותר מאשר ערב התאונה? ת. נכון כי עבדתי במקצוע שלי שהוא שופליסט". מכאן, שהמשיב למעשה לא הוכיח בעדותו הפסד השתכרות בעבר לגבי תקופת 28 החודשים שמתום תקופת אי הכושר ועד מועד פסק הדין. משעסקינן בנזק מיוחד על הנפגע להביא את ההוכחות הנחוצות לביסוס טענותיו. ט"ז. לפי תלושי השכר החל המשיב לעבוד, לאחר התאונה, ביום 1.11.09 אצל אמיר אדם למסחר בע"מ, משמע, קיים פרק זמן של כחודשיים ומחצה מאז תום תקופת אי הכושר המלא ועד תחילת העבודה אצל אמיר אדם למסחר בע"מ, ואולם, אין ראיה לכך שהמשיב לא היה כשיר לעבודה בתקופה זו, שהרי נכותו הזמנית באותה עת עמדה לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי על 20% נכות בלבד, ואין כל אינדיקציה רפואית לכך שהמשיב לא היה מסוגל לעבוד באותה תקופה. לכן, במקום החישוב שערך בית משפט קמא לפי 5% נכות מתוך שכר של 6,000 ₪ לחודש (בצירוף ריבית מיום התאונה), נכון יהא להעמיד את הפיצוי המגיע למשיב בגין פרק הזמן שמתום תקופת אי הכושר המלא (מחצית אוגוסט 2009) עד מועד פסק הדין על סכום גלובלי של 5,000 ₪ נכון לתאריך פסק הדין. מכאן, שסה"כ הפסד ההשתכרות לעבר יעמוד על 10,962 ₪ (תקופת אי-הכושר המלא) + 5,000 ₪, לפי המוסבר לעיל, וביחד: 15,962 ₪ במקום הסכום של 24,360 ₪ שקבע בית משפט קמא. משמע, הפרש של 8,398 ₪. י"ז. באשר לאופן חישוב הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, מקובלים עלינו נימוקיו ושיקוליו של בית משפט קמא במלואם. אין כל עילה להתערבותנו בפיצוי הגלובלי (50,000 ₪) שקבע בית משפט קמא אשר שקל כראוי את הנתונים כפי שהונחו בפניו. סכום הפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות לעתיד - גם אם הוא נוטה במעט לצד הגבוה - משקף את נתוני ההשתכרות של המשיב, מהות עיסוקו המקצועי, גילו, ונכותו. אנו דוחים לגבי ראש נזק זה הן את השגותיהם של המערערים והן את השגותיו של המשיב. י"ח. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים את ערעורם של המערערים, חלקית בלבד. על יסוד כל המוסבר לעיל, אנו מפחיתים מן הסכום שנפסק לזכות המשיב את הסך של 8,398 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%, נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא (18.12.11). אנו דוחים את הערעור-שכנגד. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ככל שהמערערים שילמו למשיב את מלוא המגיע בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא, יחזיר המשיב למערערים בתוך 60 יום מהיום את הסכום הנ"ל שהורינו להפחיתו, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מן המועד בו שילמו המערערים למשיב את סכום פסק הדין של בית משפט קמא, ועד לפירעון בפועל. טרקטורציוד מכני הנדסי (צמ"ה)תאונת עבודה