אישור וטרינרי לשיווק בשר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיווק בשר ללא אישור וטרינרי / אישור וטרינרי לשיווק בשר: אני מזכה את הנאשם מכל המיוחס לו בכתב-האישום. האישומים 1. ביקורת מטעם הרשות המקומית נערכה בתאריך 1.12.11 במעדניית "חוות צוק", שמפעיל נאשם 1 בשכונת רמת אביב החדשה בתל אביב-יפו. בכתב-האישום נטען כי נמצאו שם מוצרי בשר, לרבות עוף והודו, ממקור שאינו ידוע וכי לא ניתן אישור וטרינרי לשיווקם. לנאשם יוחסו בעקבות כך עבירה על תקנה 30 לתקנות בעלי חיים (בתי שחיטה לעופות), תש"ך-1960 ועבירה על סעיף 2(1) לחוק עזר לתל אביב-יפו (פיקוח על מכירת בשר ומוצריו), תשנ"ג-1993. 2. עורך הביקורת, הווטרינר דר' נוריאל שוב, העיד כי במקרר המכירה של בית-העסק ובמקפיא נמצאו "עשרות מוצרים כאשר הבשר ממקור לא ידוע... על האריזה הייתה תווית עם שם העסק בלבד ולא, כפי שהחוק מחייב, טיקט עם סימון המעיד על מספר יצרן, תאריך ומקור הייצור... נמצאו כמה אריזות של בשר עוף והודו טחונים... כשלא היה עליהן כל סימון... היה בשר טחון והיו חלקי עוף ובקר שלא היו טחונים" (עמ' 4, ש' 16-14; 25-24; עמ' 5, ש' 24). בהודעה, שערך הווטרינר לאחר הביקורת (ת/2), צוין כי משקלם הכולל של המוצרים הלקויים היה כ-70 קילוגרמים. מדברים שהשמיע תחילה, עלה כי בפניו של דר' שוב לא הוצג לכאורה כל תיעוד בדבר בדיקות וטרינריות: "בכל ביקורת שאני עושה אני בודק תעודות וטרינריות ולא היו במקרה הזה, לא נמצא שום תיעוד וטרינרי ולא יכול להיות תיעוד שאני יכול להסתמך עליו" (עמ' 4, ש' 28-26). ברם, בהמשך עדותו התברר, כי תיעוד דווקא הוצג, אלא שבהיעדר סימון כדין של האריזות, לא ניתן היה לקשור בינו לבין המוצרים שנמצאו: "... התעודות שהנאשם הציג לי לא תאמו את הבשר שראיתי במקום, מאחר שעל הבשר שמצאתי לא היה שום סימון והוא הראה לי תעודות שאם הן היו זהות, הייתי צריך למצוא על האריזות את מספר היצרן והמוצר שבתעודה, ולא כך היה... ראיתי את התעודות ולא התייחסתי אליהן, כי הן לא רלוונטיות... ראיתי בשר א' והנאשם הציג לי חשבוניות ב'. אין קשר בין לבין... זה לא רלוונטי" (עמ' 5, ש' 3-1; עמ' 8, ש' 19; ש' 23-21). העד הדגים: "אם אני רואה חשבונית כזאת וכתוב 'פסטרמה כתף', צריך להיות כתוב כך גם על האריזות" (עמ' 6, ש' 8-7). 3. טענת הנאשם, מנגד, היא כי הווטרינר כלל לא הסביר לו את משמעותו של התיעוד הנדרש, והתעלם מזה שהוצג במועד הביקורת. התוצאה הייתה, כי לא יוחס כל משקל לתעודות, שדווקא היו בידי הנאשם, וקובץ של 38 מהן הונח בפניו של בית-המשפט (נ/1). אלו נלוו למשלוחים תקינים של בשר, שעברו בהצלחה את כל הבדיקות הווטרינריות הנדרשות. "זה לא קורה אצלנו בחיים" - השיב הנאשם לטענה כי מכר בשר שלא נבדק (עמ' 10, ש' 11). הוא הוסיף והסביר, כי לאחר קליטתם של המשלוחים בבית-העסק פירקו אותם עובדיו לחלקים, ואת החלקים הם ארזו למכירה. בשל אי-ידיעתו של הדין, לא סומנו האריזות באופן שיאפשר לקשור בינן לבין המשלוחים המאושרים. בלשון הנאשם: "מבחינתנו, המקור מאוד ידוע. מכתב האישום משתמע כאילו מגיע בשר ממקורות לא חוקיים. יש משהו מטעה בעניין הזה. פשענו, לקחנו כרעיים מהקרטון ש[הספק] הביא, שמנו במגש ועטפנו אותם לפני שבא לקוח ולקח אותם. הבנו את המשמעות ואנחנו לא עושים את זה יותר" (שם, בש' 8-5). דיון 4. דר' שוב עמד בעדותו על ממצאים רבים, אלא שרק חלקם נגע לאישומים אשר מצאו את דרכם לכתב-האישום. היות שחזקה על גורמי התביעה, כי שקלו היטב את תוכנו של זה בטרם הוגש, ואת זאת הם עשו על סמך כל הממצאים שהניח בפניהם הווטרינר, אין זאת אלא שהמאשימה בחרה להתמקד בעבירות שהוזכרו בראשית הדברים, כממצות את הפסול שבמעשי הנאשם. הדיון שהתקיים הוקדש כולו לבחינתן של אותן עבירות, וממילא לא נתאפשר לנאשם להתגונן מפני אישומים בסעיפי-עבירה אחרים. בכך מצוי, כפי שיובהר להלן, כל הענין כולו. אך עוד קודם שארד לשורש הדברים אסיר מן הדרך ענין אשר, משום מה, לא חסך בו בא-כוחו של הנאשם את מילותיו. כוונתי היא לשאלה כלום בשר של תרנגולת מצא דר' שוב, או שבשר הודו הוא שאותר במקררים. "עוף זה בשר של תרנגולת בלבד ולא של הודו", הטעים עורך-הדין, "יש לפרש את התקנה כפשוטה" (בעמ' 20, ש' 7). ברם, מה פשוט הוא מפנייה אל לשונה המפורשת של תקנה 1, וזו קובעת כך: "'עוף' - תרנגול, אווז, ברווז, תרנגול-הודי, יונה, עוף גיניאה, שלו ופסיון - מכל מין וגיל". "תרנגול-הודי" הוא, להווי ידוע, כינויו בפי אחדים של העוף המוכר כ"תרנגול הודו". דינו, לענין התקנות, כדין כל בעל כנף אחר הנהוג באכילה. בחזרה לעיקר. שתי סוגיות בלבד צריכות לפנים הפרשה שבפני: כלום אחראי הנאשם בפלילים להעמדתו למכירה של בשר, שאינו מסומן בחותם של בית שחיטה כנדרש בתקנה 30 לתקנות מחלות בעלי חיים? וכלום הוכח, כי הוא מכר בשר אשר לא עבר בדיקות וטרינריות כמתחייב? דומה שכבר הובן, כי תשובתי לשאלות אלו היא בשלילה. סוגיית הסימון 5. תקנה 30 לתקנות מחלות בעלי חיים קובעת כך: 30. מכירת בשר עוף לא ימכור אדם בשר עוף ולא ייצר ממנו מוצר מאכל לרבות שימורים אלא אם הוא נושא את החותם או הסימן של בית שחיטה בהתאם לתקנה 12. לב הענין - בפירושה של הוראה זו. יש לשאול אם התיבה "הוא נושא את החותם" מתייחסת לבשר שממנו הופק "מוצר מאכל", או למוצר-המאכל עצמו. האם נדרשים מוצרים, אשר יִצר המוכר מבשר-עוף שהגיע לבית-העסק שלו מסומן כדין, לשאת גם הם את הסימן של בית-השחיטה? מהו, לדוגמה, גורלן של כרעי עוף, אשר הופרדו מבעליהן שלעבר, נארזו בנפרד והועמדו למכירה? האם כל כרע וכרע נדרשת לשאת את סימונה של המשחטה, ובה הפך העוף מבר-כנף לבר-מינן (וליתר דיוק - לבר-מִינְהוֹן), או שדי בסימן שהוטבע בעוף המקורי בשלמותו? ומה דינו של חלק שנעשה לבשר טחון? "החותם או הסימן" - לשון התקנה, הוא חותם המשחטה, שממנה הגיעו העופות לאטליז. תקנה 12 מדברת בפרטיו: "חותם או סימן אחר של בית השחיטה שאושר על ידי מנהל [השירותים הווטרינריים או מי שהסמיך לכך] ואשר צוין בו תאריך השחיטה". את החותם, מוסיפות התקנות וקובעות, ניתן להטביע אך על מוצרים, שאושרו למאכל בידי הווטרינר המפקח על המשחטה. מכאן כבר ברור, כי החותם והשימוש בו מסורים למשחטה, ולה לבד. היא הנושאת בחובת הסימון. היא המחזיקה בחותם שאושר לכך. בשרשרת הייצור, האספקה והשיווק, אין איש מורשה להשתמש בו מלבדה. אין החותם נמסר בידי אחר. מאליו ברור, כי מפעילו של אטליז אינו מצויד בחותם זה. אין הוא מוסמך, אף אין בכוחו, להטביע את סימן המשחטה בעופות שקיבל או בחלק מחלקיהם. 6. הקצב אינו מחויב למכור את העוף שקיבל מן המשחטה בשלמותו. רשותו, ונוהג של יום ביומו הוא, לעשות את העוף חלקים-חלקים ואת אלה למכור, בין שבאריזה ובין בתפזורת. מה יהא בחלקה של פיסת עוף, שאִתרע מזלה ואין היא נושאת את חותם המשחטה? כלום פסולה היא למכירה? הלא אלה מרבית החלקים. פירוש כזה אינו מתקבל על הדעת. "הוא" שבשפת התקנה חייב להתפרשׁ כמתייחס למוצר המקורי - העוף שהגיע חתום מן המשחטה. מזה, באשר נושא הוא את חותם הכשרות (ואין הכוונה להכשר הדתי), מותר לייצר מוצר-מאכל. אותו מוצר טוב למכירה אף כשאין מוטבע בו חותם זה. באופן דומה יש לפרש את ההוראה שבסעיף 2(5) לחוק העזר העירוני, האוסרת על מכירה של עוף או חלק מחלקיו אם "אינו נושא חותמת או סימן היכר אחר המאשרים כי נשחט בשחיטה המותרת על פי דין". אף כי גדריה של חובה זו מצומצמים בהשוואה להוראה שבתקנות, ההיגיון שבה דומה ותחולתה על מוצר המקור, בטרם פורק לחלקים, דומה גם היא. שני החיקוקים מחייבים, כי באטליז יותרו למכירה רק חלקים מעוף, שהגיע ממשחטה מפוקחת ונשחט כדין. 7. עיקרו של דבר חקיקה לעולם מצוי בתכליתו. התקנות וחוק העזר לא ביקשו את הסימון לשם סימון. מטרתם היא להבטיח, כי לא יימכרו עופות או חלקיהם שמקורם מפוקפק. כך מן הבחינה המהותית, כך מבחינת יכולתן של הרשויות לפקח על מקורו של הבשר. אמת, לא די בכך שפעולות הייצור במשחטה נבדקו ואושרו. תוצריה נדרשים לשאת עמם, בכל אשר ילכו, את הסימן לכך, למען יוכלו גורמי הפיקוח לוודא את המקור. כמו מתבקש הוא, אפוא, כי רשויות החוק יוסיפו ויורו על אמצעי אשר יבטיח, כי אותן מטרות תתקיימנה גם בחלקי העוף שנותקו מן המקור, הוא בעל-המקור, נושא-החותם. מודעים לכך שלא ניתן לסמן בחותם המשחטה כל חלק וחלק, קבעו הגורמים המוסמכים במשרד הבריאות נוהל, אשר יאפשר למפקחים להוסיף ולעקוב אחר מקורם של אלה, ולוודא כי הוא במשחטה מאושרת. לכך הוקדש חלק מרכזי בהנחיות, אשר נכנסו לתוקף ביום 1.12.11, הוא לא-אחר ממועד הביקורת נושא-דיוננו. הפרק הכללי של "הנחיות לטיפול וייצור למכירה במקום, של בשר ובשר בעלי כנף, באטליזים או מחלקות אטליז במרכולים", קובע כך: "שמירת עקיבות של בשר ובשר בעלי כנף הנמכרים בתפזורת- אחסון והצגה למכירה של בשר ובשר בעלי כנף בתפזורת בין שהגיעו מפורקים מראש ממפעלים בעלי רישיון יצרן/עסק ובין ש"טופלו" (כמוגדר בהנחיות אלו) באטליז, תתבצע רק במידה ונשמרת עקיבותם (מקור ותפוגה של חומרי המוצא). לכל מגש/מנה/אריזה המאוחסנים ו/או המוצגים בחלון התצוגה תשויך תווית צמודה ובה פרטי הבשר ובשר בעלי הכנף כולל מקור ותאריכי ייצור (שחיטה) ופג תוקף" (סעיף א(9) להנחיות). ה"טיפול" שבו מדברות ההנחיות הוא, בין השאר, "פירוק, חיתוך, ניסור ופריסה של בשר ובשר בעלי כנף גולמי, שלא לעיני הלקוח" (סעיף ב(2)(א) להנחיות). מן האמור בפרק הכללי נהיר למדי, כי לפי הנוהל יש להצמיד לכל מגש הנושא חלקים בתפזורת, או לכל אריזה של חלקי עוף, תווית נפרדת "ובה פרטי הבשר ובשר בעלי הכנף כולל מקור...". בלא להרחיב במקום שבו אין הדבר נדרש, אוסיף כי המשכו של הנוהל חורג לכאורה מהוראה זו. ההנחיות מוסיפות ומבארות ברחל בתך הקטנה מהו ה"שיוך" שבפרק הכללי: "כאמור בפרק הכללי, העסק ישמור את התווית המקורית של חומרי המוצא בצמוד לסחורה לאחר הטיפול ויתבצע רישום (ניהול יומן פירוק) של פרטי מקור הבשר שטופל (מקור, כמויות, יום השחיטה) ופרטי הבשר לאחר טיפולו (כמות שנמכרה וכמות שהושמדה)" (סעיף ב(2)(ז). ההדגשה הוספה). הנה כי כן, בעוד שברי כי הנוהל מכוון לסימונם של חלקי העוף בתווית שתאפשר להתחקות אחר מקורם, אין זה נהיר מהוראותיו כלום על הדבר להיעשות באמצעות יצירתה, באטליז, של תווית חדשה ובה פרטי המקור, ושמא בדרך של שיוך התווית המקורית אשר נלוותה לבעל הכנף. מכל מקום, בנוסף לענין התווית דורשת הרשות המנהלית ממפעיליו של אטליז לנהל "יומן פירוק", אשר יקלע גם הוא למטרות שהוזכרו. 8. הנחיות אינן דבר תחיקה. הן דורשות הסמכה בדבר-חוק או בחקיקת משנה, שמהם תוכלנה לשאוב את כוחן. אותו מקור נורמטיבי אינו מצוי בתקנות אשר בגין הפרתן הועמד הנאשם לדין, אף לא בחוק העזר העירוני. אמת, תקנות בעלי חיים (בתי שחיטה לעופות) אינן המקור להנחיותיו של משרד הבריאות. אין הן מדברות, כל עיקר, בתוויות. אין בן התייחסות אפילו ל"יומן פירוק" או לאמצעי דומה. אותן תקנות שותקות בכל הנוגע לאופן שבו נדרשים בעלי אטליזים לנהוג בחלקי עופות. גם בחוק העזר לא יימצא מקור, והלא החוק הוא עירוני והתקנות - ממשלתיות. 9. כך באשר לחלקי בשר. בענינו של בשר טחון, אין הנחיותיו של משרד הבריאות מצוות על סימון של אריזות או על הצמדתה להן של תווית, מהטעם הפשוט כי הנוהל שממנו הובא לעיל מדבר אך בטחינתו של בשר לעיני הלקוח, ואיננו עוסק בהכנה מראש של אריזות בשר טחון. ככלל, הכנה כזו איננה אסורה. היא כפופה לעמידה בתנאים נוקשים למדי, לרבות לענין סימון התוצרים. גם זכרם של אלה לא בא בתקנות שאליהן הפנתה המאשימה, ולא בהוראתו של סעיף 2(5) לחוק העזר העירוני אשר, כמוסבר לעיל, מתייחסת למוצר המקורי שהתקבל באטליז ולא לתוצריו. 10. אם נמצא, אפוא, לווטרינר יסוד לטרוניה כלפי מוצרי-המאכל המפורקים או הטחונים שנמצאו ב"חוות צוק", אין הוא מצוי בסעיפי החקיקה שבהם נוקב כתב-האישום. אף כי עיון ברשימת החקיקה עשוי היה לגלות מקורות חלופיים (למשל, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בשר טחון), תשל"ו-1975; צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בשר טחון חי מתובל), תשל"ו-1975 ואולי גם צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים), תש"י-1950), הרי שדבר בטיעונים שנשמעו לא נדרש למקור חלופי שכזה, וממילא - כבר צוין - לנאשם לא ניתנה הזדמנות להציג הגנתו בדבר. על כן, אפילו הידרשות - תיאורטית, שכן גם בכך לא דיברה המאשימה בשום שלב - לסמכותו של בית-המשפט לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 לא תוכל לספק אחיזה לאישום כלשהו. בכך מצוי היסוד לזיכויו של הנאשם מן המיוחס לו בענין מכירתם של מוצרי-עופות ללא סימון. הבדיקות הווטרינריות 11. מוצר בשר נדרש, בטרם ניתן יהא לשווקו לצרכן באטליזים ברחביה של תל אביב-יפו, לעבור בדיקה וטרינרית קודם שעזב את המשחטה, ועוד בדיקה אחת - המכונה "בדיקת משנה" - בתחנה הווטרינרית של העירייה עובר לכניסה לעיר. החובה לוודא את הבדיקות מוטלת אמנם, ראש וראשונה, על מפעילי המשחטות ועל המובילים את הבשר מטעמן (תקנה 19 לתקנות בעלי חיים (בתי שחיטה לעופות)). ברם, בהידרשה עוד לאיסור מכירה של בשר שלא נבדק, נושאים בה גם מפעיליהם של אטליזים. כבר עתה אומר כי שוב חמקה מתחת ידיה של המאשימה, ונותרה מחוץ לכתב-האישום, הוראת חוק הנוגעת בדבר. אמנם, סעיף 2(1) לחוק העזר, שהפרתו מיוחסת לנאשם, אוסר על מכירת בשר ש"לא עבר בדיקה וטרינרית על פי כל דין ואינו מלווה בתעודה וטרינרית", ואולם ענינה של בדיקת המשנה לעופות קבוע דווקא בחוק עזר, שזכרו לא בא בכתב-האישום. כוונתי היא לחוק עזר לתל-אביב-יפו (בדיקת בשר עוף), התשמ"ט-1988, שסעיף 2(א) לו קובע: "לא ימכור אדם בשר עוף טרי או קפוא שהוכנס לתחום העירייה, אלא אם אותו בשר עוף בשר נבדק קודם למכירה על-ידי הרופא הוטרינר ונמצא ראוי למאכל אדם". 12. אך אפילו התעלמתי מקושי ברור זה הרובץ לפתחה של המאשימה, לא יוכל האישום לעמוד. זאת, הואיל וכל כולו מבוסס על הפרתה הנטענת - טענה שנדחתה בחלקם הקודם של הדברים - של חובת הסימון. אכן, אם מצא הווטרינר לייחס למעדנייה מכירה של בשר שלא נבדק, היה זה בשל הקושי, שעליו מסר בעדותו, להתחקות אחר מקורה של הסחורה אשר מצא. "הוא ממקור לא ידוע. איך הוא יכול לעבור בדיקה?" (עמ' 8, ש' 16). משהתברר לו כי הסחורה איננה מסומנת, חדל הווטרינר לחקור את מקורה. הוא סתם את הגולל על ענינו של הנאשם, וחרץ את דינו לשבט. כך עלה מתשובות נוספות שהשמיע בחקירתו הנגדית: הנאשם טוען שלא הבהרת לו והוא לא הבין שהבעיה בביקורת היא בכך שהוא לא הציג לך את החשבוניות ותעודות המשלוח עם החותמות של בדיקת המשנה ולכן הוא לא הציג לך את נ/1.דיברתי איתו על תעודות, ראיתי חשבוניות ולא הייתה לי בעיה לגביהן. ברם, הן לא היו רלוונטיות לבשר שהשמדתי. איך אני יכול לדעת שהתעודות האלה מיוחסות לבשר, שאינו מסומן כלל?דבר תמוה בעדות שלך ואני רוצה שתסביר את זה: תראה לי איפה במסמכים שהבאת כתוב שדרשת מהנאשם לראות את התעודות הווטרינריות?איך אני יכול לדרוש חשבונית אם יש משהו שלא יכולה להיות לגביו חשבונית, כי הוא לא מסומן[?]". (עמ' 8, ש' 9-1) אכן, באותו שלב בא הקץ על דין-ודברים שהוחלפו ושעוד ניתן היה להחליף. עמו אפסו סיכוייו של הנאשם להציג בפני המבקר אסמכתאות, שיאפשרו קצה חוט בחקירת מקורו של הבשר. כוונתי היא לחשבוניות או לתעודות משלוח בדבר מוצרי הבשר, שהתקבלו במעדנייה עובר לביקורת. "האם נכון שלא צילמת את החשבוניות שהנאשם הראה לך, לא ציינת שהוא הראה לך חשבוניות, תעודות משלוח ובדיקות וטרינריות אלא החלטת שזה לא רלוונטי והתעלמת מזה?" - נשאל דר' שוב והשיב: "זה נכון לחלוטין" (שם, בש' 26-24). 13. לבית-המשפט הציג הנאשם תעודות, אלא שכולן למעט אחת התייחסו לבשר שהתקבל במהלכו של חודש נובמבר 2011. זאת, שעה שכפי שכבר צוין, הביקורת התקיימה בתאריך 13.12.11. התעודה נוספת נושאת תאריך של יום 31.12.11, כשבועיים לאחר מועד ביקורו של דר' שוב. ההגנה לא הסבירה, ולו במלה, כיצד בכוחן של אלו ללמד על מקורו של הבשר שנתפס במחצית דצמבר. היות שמרבית הבשר היה טרי (עמ' 11, ש' 1), מתקשה אני להלום כי הוא לווה בתעודות משלוח המתוארכות לשבועות-מספר קודם שנערכה הביקורת. הנאשם הציג, עם זאת, הסבר מניח את הדעת: "אין לי יכולת להראות אותן, כי עבר הרבה מאוד זמן ואף אחד לא חשב שאחרי שנגמר החודש יש סיבה לשמור את כל הדברים האלה. זאת הפעם הראשונה בה אנחנו נתקלים במצב כזה. הנחתי שהדברים נשמרים בעירייה. עו"ד שלי נזף בי על כך שלא שמרתי את התעודות" (עמ' 12, ש' 20-17). חשוב מזאת, לא ניתן היה שלא להתרשם מן התעודות שהוצגו, כי הנאשם מקפיד במקורות הבשר המתקבל בבית-העסק, ואלה הם מקורות כשרים. כך עלה ממספרן הרב של החשבוניות שהוצגו. כך עלה גם מן האמור בחלקן של התעודות ובהן נרשם במפורש - אף כי אין חובה לתעד זאת כך - כי הבשר עמד לבדיקה וטרינרית. "על רובן יש חותמת של בדיקת משנה", הודה בעדותו דר' שוב, והדבר מעיד "שהמוצרים שבאותה תעודה עברו בדיקה אצלנו, בעיריית תל אביב. מדובר בבדיקת משנה" (עמ' 6, ש' 11; 24). כך עלה עוד מעדותו של מנהל המעדנייה, מר דרור קרפלד: "יש לנו כמה ספקי בשר. אני מבצע את ההזמנות, אני מזמין. מגיע יום אחרי זה או יומיים אחרי זה הבשר, מגיע עם תעודה ועם חותמת" (עמ' 2, ש' 4-3). דומני, כי אילו אך ביקש זאת דר' שוב במהלך הביקורת או בסמוך לה, הוא לא נתקל היה בקושי או בסירוב הנאשם להמציא לעיונו את תעודות המשלוח והחשבוניות הרלוונטיות למחצית הראשונה של דצמבר. דא עקא, כי דר' שוב לא עשה כן, ולא זו בלבד - אני מקבל את דבריו של הנאשם כי מן הדברים שהוחלפו לא עלה בידיו להבין מה בדיוק מבקש הווטרינר, ומה אסמכתאות תנַחנה את דעתו. וכך העיד הנאשם: "למרות מה שאמר הרופא, הוא בפירוש לא ביקש שנציג לו את התעודות... אם הייתי מתבקש, אני מניח שלא הייתה לי בעיה לעשות הקשר לוגי כזה. חשוב להבין שכל הדברים האלה הם... זה אפס קצהו. אם הרופא היה בא ואומר לי במקום: בוא תראה לי דבר דבר מאיפה הוא הגיע - היינו עושים את זה. השמידו לי את הבשר לא מאחר שאין לו אבא ואימא אלא מאחר שארזתי אותו מחדש" (עמ' 12, ש' 17-13). על כך יש להצר. אפשר אמנם, וכך צוין כבר בראשית הדברים, כי דר' שוב נתקל בליקויים שונים, שלא עמדו לבסוף לבירור בגדרו של כתב-האישום שהוגש, ותשומת לבו הייתה נתונה בפרט לאלה. ברם, כמעט מיותר לחזור ולהסביר, כי בפניו של בית-המשפט עומד אך מה שהניחה לפתחו המאשימה, ומעיָניו - בראיות שהציגה ולא באלו שיכֹלה להציג אילו היה כתב-האישום אחר. כתב-האישום והתשתית המבקשת לספק לו משען אינם תומכים בהשתתה של אחריות על הנאשם, שעה שאפשרות ממשית מצויה לכך כי אילו הבין לאשורו את השגותיו של הווטרינר, ואילו נקט הלה צעדים נוספים לירידה לשורשיו של הבשר שמצא, הייתה נחה הדעת כי המוצרים שבמעדנייה הם ממקורות כשרים. 14. את מחדלי המאשימה, בין בחקירה ובין בניסוחו של כתב-האישום, אין להניח לפתחו של הנאשם. הפרי שמניבים אלה - ושמא אומר, האפרוח הבוקע מביצתם - אחד הוא: זיכוי. כך דרך כלל. כך במקרה שבפני. אני מזכה, אפוא, את הנאשם, מכל אשמה. הצדדים הודיעו, כי לא יוכלו להתייצב לשמיעתו של פסק-הדין בהתראה הקצרה שנקבעה. לנוכח התוצאה ובשל הקושי בקביעתו של דיון במועד קרוב אחר, סברתי כי ענינו של הנאשם מחייב כי פסק-הדין יומצא ללא עיכובים. לפיכך, המזכירות תמציא ללא דיחוי העתקים לצדדים ולבאי-הכוח, ולאלה שמורה כל זכות שלפי דין, לרבות הזכות לערער על פסק-הדין בפניו של בית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום ההמצאה. וטרינריהבשר