מה הדין בסוגיית אשם תורם בפוליסת ביטוח ? ##(1) אשם תורם בפוליסת ביטוח - הקדמה:## ברע"א 8898/06 פי וי בי הדבקות בע"מ נ' מגדל הובאה עמדת היועץ המשפטי לממשלה התומכת בצמצום החלת דוקטרינת האשם התורם בדיני ביטוח, בהתאם לרציונל, כי פוליסת ביטוח נועדה להגן על המבוטחים גם מרשלנותם-שלהם. לפיכך, במקרים בהם הוחלה הדוקטרינה דנן ביחסי חברת ביטוח-מבוטח, התנאים להחלתה היו בפוליסות המטילות במפורש חובות עשה ו/או חובות זהירות על המבוטח, וכן מקרים של סטיה ממשית מסטנדרט התנהגות סבירה, והלך רוח של אי אכפתיות או פזיזות בדרגה גבוהה, מצד המבוטח. ##(2) אשם תורם בפוליסת ביטוח - הגישה המקלה:## כל עוד אין הלכה מחייבת של בית המשפט העליון, אין להחיל את דוקטרינת האשם התורם בחוזה ביטוח, והטעמים לכך הינם הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מיום 22.1.08 בעקבות רע"א 8898/06 פי.וי.בי הדבקות בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ והנחיות המפקח על הביטוח מיום 2.4.08 , לפיהם דוקטרינת "האשם התורם" החוזי, מנוגדת לגישה המקובלת בדיני הביטוח, לפיה פוליסת הביטוח מגנה על המבוטח גם מפני רשלנותו שלו. טעם נוסף לכך שאין להחיל את דוקטרינת האשם התורם בחוזה ביטוח , הוא גם יחסי הכוחות הקיימים והצורך להגן על הצד החלש, הוא המבוטח (ראו בעניין זה זה תא (ת"א) 67880/06 טרפיק ליס נ' חזן איגור ואח' (22.7.07). המקרים הבודדים בהם הוטלה רשלנות תורמת על המבוטח היתה רק בביטוחי חבויות ולא בביטוח נכסים. ##(3) אשם תורם ביחסיו של המבוטח עם סוכן הביטוח:## ההלכה הפסוקה הכירה בייחוס אשם תורם למבוטח ביחסיו עם סוכן הביטוח (ראו, למשל, ת"א (שלום ת"א) 66929/04 הראל נ' רז (10.10.2007); אליאס, בעמ' 1068). באופן מעשי הפועל היוצא של פסק-דין זה הוא שסוכן הביטוח יישא בנטל הכלכלי לשלם לתובע את התוספת בתגמולי הביטוח, וביחסים בינו לבין התובע שאופיָ ם נזיקי בעיקרו מן הראוי להכיר באשם התורם מצד התובע. ##(4) אשם תורם חוזי בדיני ביטוח - פסיקה:## הכרה באשמתו של התובע ביחסיו מול חברת הביטוח אפשרית מכוח ההלכה הפסוקה אשר הכירה בנסיבות שונות ב"אשם תורם חוזי" (ראו בהקשר של יחסי מבוטח – חברת ביטוח את רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' מוריאנו, פ''ד מח(4) 70, 76 (1994); ת"א (שלום פ"ת) 3500-06-09 בצלאל נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (19.7.2012); לאשם תורם חוזי באופן כללי ראו, ע"א 3912/90 Eximin S. A נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ , פ"ד מז(4) 64 (1993) ). הכרה באשם תורם ביחסים שבין התובע לבין חברת הביטוח היא ראויה, לאור היותם במובן מה שני צדדים תמי-לב שנקלעו למחלוקת בשל התנהלות סוכן הביטוח. ##(5) אשם תורם חוזי בדיני ביטוח - הגישה המחמירה:## גבי נהיגה בשכרות, ועבירות תנועה חמורות אחרות כגון חציית צומת ברמזור אדום, הגישה הינה מחמירה אף יותר לחובת המבטחת, והמקרה היחיד בו נשלל כיסוי ביטוחי בשל שכרות, ואושר בהלכה הפסוקה, היה מקרה בו בית המשפט קבע שהמבוטח פעל מתוך הלך רוח של זדון, ולמעשה אין מדובר ב"אירוע מקרי" שהוא יסוד בהגדרת " תאונה" בפוליסה. קיימת גישה לפיה נהיגה בשכרות אינה מפקיעה את הכיסוי הביטוחי במקרה של ביטוח מקיף אולם מפחיתה את תגמולי הביטוח על יסוד דוקטרינת " האשם התורם" או אי קיום חוזה הביטוח על ידי המבוטח שלא בתום לב (ראו; ת.א ( שלום-קר') 4729/01 נוה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ; ת.א. 17404/02 ליזגוב נ' עילית חברה לביטוח בע"מ; ת"א 48093/05 ( שלום, ת"א) איוונוב ולדימיר נ' הפניקס); ת"א ( שלום, ראשל"צ) גול אליהו נ' שוורצמן ואליהו חב' לביטוח). ##(6) להלן פסק דין בנושא אשם תורם בדיני ביטוח:## המחלוקת בין הצדדים אינה פשוטה כלל ועיקר, פסיקת בתי המשפט ביחס לסוגיית החלת דוקטרינת אשם תורם בדיני ביטוח ביחסים שבין מבטח ומבוטח, מגוונת וההלכה המחייבת טרם התגבשה. במקרים אחדים אכן נפסק כי דוקטרינת האשם התורם נקלטה גם במסגרת תביעות ביטוח אך מאחר ולא הוכח קיומו של קשר בין הרשלנות לבין מקרה הביטוח ולא הוכח כי מעשיו או מחדליו הרשלנים של המבוטח תרמו להתרחשות מקרה הביטוח, לא נעשה שימוש בדוקטרינה. הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בתובענה על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט וזאת בהתאם לכתבי הטענות, נספחיהם, חוות הדעת מטעם הנתבעת וסיכומי הצדדים אשר הושמעו בפני בית המשפט בדיון אשר התקיים ביום 19.06.2012. עסקינן בתובענה כספית לתשלום תגמולי ביטוח ביחס לרכב מ.ר 95-213-35 אשר היה בבעלות התובע וביום 02.02.2010, או בסמוך לכך, נגנב והוצת. במועד הרלוונטי לקרות האירוע הנטען הרכב היה מבוטח בידי הנתבעת. הצדדים הסכימו להעמיד את שוויו של הרכב ולמעשה את שווי התביעה והדרישה לפיצוי הכספי בהתאם לפוליסה על סך של 22,000 ₪. הצדדים חלוקים ביחס לאחריותה של הנתבעת לשאת במלוא הפיצוי בגין האירוע שכן לעמדתה של זו האחרונה, יש להחיל את דוקטרינת "האשם התורם" על התובע וזאת נוכח העובדה שהקוד הסודי של הקודן אשר הותקן ברכב נרשם במקום גלוי ולמעשה כל משתמש ברכב יכול היה בנקל לאתרו ולהתניע את הרכב. בהערת אגב אציין כי אין מחלקות כי התובע לא חוייב על ידי הנתבעת בהתקנת הקודן לצורך הכיסוי הביטוחי. ב"כ התובע ציין כי מספר עובדים מטעם התובע עשו שימוש ברכב אשר שימש כרכב שירות ולכל אחד מהם הייתה גישה לרכב ולקוד הסודי ולמעט עובד אחד בלבד, איש מהם לא נחקר על ידי חוקר מטעם הנתבעת. מנגד נטען כי בפוליסה נכתב במפורש כי לא יושאר ברכב רישום הקוד הסודי לניטרול המערכת. אומנם אין חולק כי הנתבעת לא דרשה קיומם של אמצעי המיגון כתנאי למכירת הפוליסה אך לטענתה עצם קיומו של הקודן ברכב מטיל אחריות על התובע לוודא את הפעלתו ובמיוחד את הימצאותו של הקוד הסודי שלא בסמוך לקודן עצמו. אכן המחלוקת בין הצדדים אינה פשוטה כלל ועיקר, פסיקת בתי המשפט ביחס לסוגיית החלת דוקטרינת האשם התורם ביחסים שבין מבטח ומבוטח, מגוונת וההלכה המחייבת טרם התגבשה. במקרים אחדים אכן נפסק כי דוקטרינת האשם התורם נקלטה גם במסגרת תביעות ביטוח אך מאחר ולא הוכח קיומו של קשר בין הרשלנות לבין מקרה הביטוח ולא הוכח כי מעשיו או מחדליו הרשלנים של המבוטח תרמו להתרחשות מקרה הביטוח, לא נעשה שימוש בדוקטרינה. זאת ועוד, מבוטח אשר פונה אל חברת הביטוח ומבקש לרכוש פוליסה לביטוח מקיף של רכב, מביע בכך את רצונו לוודא כי יהיה ברשותו כיסוי ביטוחי לנזק שיגרם גם אך בשל רשלנותו של המבוטח עצמו. אם כך, ככל שייקבע כי רשלנותו של מבוטח תהווה פטור לחברת הביטוח או אף תהווה שיקול להפחתת שיעור התגמולים, יהיה בכך כדי לרוקן את חלקה הארי של הפוליסה מתוכנה. הגם שבענייננו נרשם בפוליסה, בין היתר, כי לא יושאר ברכב, בשום מקרה, רישום של הקוד הסודי לנטרול המערכת, הרי שאין להסיק כי לפנינו תנייה חוזית בעניין התנהגות המבוטח אשר יהיה בה כדי לפטור את החבות של המבטחת. לטעמי אין להסתפק ברישום האיסור בלבד על מנת שייחשב כתנייה הפוטרת או המגבילה את חבותה של המבטחת. בהעדר קיומו של מנגנון ברור ומוסדר ביחס לקיומה של תנייה חוזית ורישומו תחת פרק רלוונטי, יש לראות ברישום משום המלצה בלבד וודאי שאין לראות בכך תנייה חוזית. אציין כי במקים בהם קיימת בפוליסה תנייה חוזית, הפסיקה קבעה כי יש לפרש את התנייה באופן מצמצם שנועד לאזן בין שיקולים שונים. אשר על כן, לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושקלתי את מלוא השיקולים הרלוונטיים עת מתקבלת הכרעה על דרך הפשרה ובנסיבות העניין שלפני, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענת הנתבעת ואין להחיל על מקרה זה את טענת האשם התורם החוזי. משכך, דין התובענה להתקבל, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 22,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 02.02.2010 ועד התשלום המלא בפועל. ב. הוצאות משפט בסך של 554 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה 22.05.2011 ועד התשלום המלא בפועל. ג. שכ"ט עו"ד בסך של 3,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל .פוליסהאשם תורם