על מי שמבקש להאריך את המועד להישפט, להראות נימוקים מדוע בקשתו לא הוגשה במועד ולהציג טעם שיהיה בו הצדק סביר לאיחור בהגשת הבקשה או להצביע על קיומו של חשש לעיוות דין. לפי סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, משלא שילם המבקש את הודעת תשלום הקנס בתקופה הקבועה לכך, ולא הגיש בקשה להישפט במשך אותה תקופה, הרי רואים אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת הקנס.  ואילו סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שבית המשפט יהיה רשאי לקיים משפט לאדם שהגיש בקשה להישפט בגין הודעת קנס שהוגשה לאחר תקופת תשלום הקנס, מנימוקים שיירשמו (ראו רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להארכת מועד להישפט תעבורה: לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בחיפה אשר ניתנה ביום 8.3.11 על ידי כב' השופט שמואל יציב בתיק המ"ש 6052-11-10, לפיה דחה את בקשת המערער להארכת מועד להישפט. המערער טען בבקשתו כי הוא לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה וכי מי שנהג לטענתו זו היתה חברתו . המערער צירף לבקשתו תצהיר של גב' X שבו טענה כי היא נהגה ברכב וכי הדו"ח נשלח לבעלה דהיום לירן שלא ידע על קיומו של דו"ח זה עד לקבלת מכתב מהמרכז לגביית קנסות ומטופס שלילת הרשיון על ידי רשות הרישוי. עוד טענה גב' X כי היא לא ידעה שביצעה עבירה וחצתה את הצומת באור אדום. על כן, ביקשה שבית המשפט יאריך את המועד ויאפשר למערער להישפט תוך שהיא נוטלת על עצמה את האחריות לביצוע העבירה. גב' X התייצבה בפני בית המשפט לתעבורה, נחקרה על תצהירה ושוב נטלה על עצמה את האחריות לביצוע העבירה, אך בית המשפט לתעבורה דחה את הבקשה. על החלטה זו מופנה הערעור שבפניי. ב"כ המערער טען כי מרשו לא קיבל את דו"ח העבירה ולא היתה כל המצאה כדין לרבות אישור למשלוח דו"ח העבירה למערער. על כן לא ניתן לומר כי המערער לא הגיש את בקשתו במועד. העובדה שהמערער ידע על הדו"ח מבדיקתו את מעמדו במרכז לגביית קנסות אינה יכולה לבוא במקום משלוח דו"ח העבירה וביצוע המצאה כדין. עוד טען ב"כ המערער כי מרשו כופר בעובדות כתב האישום. כפירתו זו נתמכת בהודעת אשתו כעולה מהתצהיר שהגישה על כן ביקש לקבל את הערעור ולזכות את המערער. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור הואיל וניתן להגיש בקשה להישפט תוך 90 יום, כאמור בתקנות. המשיבה טענה עוד כי ניתן לראות בהודעה לתשלום קנס שנשלחה, שהגיעה ונמסרה לנמען, אם חלפו 15 יום מיום שליחתה וכי במצב דברים זה על הטוען אחרת לסתור חזקה זו. לדעת המשיבה הנטל רובץ לפתחו של המערער להוכיח שלא קיבל את ההודעה וכי הוא לא עמד בנטל זה. מדובר בדו"ח שנרשם לפני כ-4 שנים ולכן אין עותק ממנו בידיה. עוד נטען כי הדו"ח נשלח בהתאם לכתובת המערער הרשומה במשרד הפנים וכי אם הוא לא הודיע על שינוי כתובתו אין לו להלין אלא על עצמו. המשיבה מסתמכת על חזקת הבעלות הקבועה בדין וכי חזקה זו לא הופרכה על ידי התצהיר של אשת המערער. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט לתעבורה, בהודעת הערעור, בתצהיר הגב' X ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור. על סוגיה זו שמתעוררת בערעור שבפני חולשת הוראת סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982 (להלן: "החסד"פ", כאשר השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ, שדן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר לפי סעיף 240 לחסד"פ, דהיינו בימ"ש ייעתר לבקשה רק אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את אי ההתייצבות לדיון ובענייננו, את האיחור בהגשת הבקשה להישפט או אם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין - רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מ. י. פד נז (6) 793. על כך כתב כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 1260/09 שלבי עאטף נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09), דברים שהולמים גם כן, את הערעור שבפני: "לפי סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, משלא שילם המבקש את הודעת תשלום הקנס בתקופה הקבועה לכך, ולא הגיש בקשה להישפט במשך אותה תקופה, הרי רואים אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת הקנס.  ואילו סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שבית המשפט יהיה רשאי לקיים משפט לאדם שהגיש בקשה להישפט בגין הודעת קנס שהוגשה לאחר תקופת תשלום הקנס, מנימוקים שיירשמו (ראו רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.2007))". (ראו רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09)). ראו גם רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09)). יש לציין כי על מי שמבקש להאריך את המועד להישפט, להראות נימוקים מדוע בקשתו לא הוגשה במועד ולהציג טעם שיהיה בו הצדק סביר לאיחור בהגשת הבקשה או להצביע על קיומו של חשש לעיוות דין. המערער ידע על קיומה של העבירה נשוא הערעור לאחר בירור מצבו במרכז לגביית קנסות. בבית משפט לתעבורה לא הוצג מסמך המעיד על משלוח הדו"ח אליו ועל כן הוא רשאי להגיש בקשה להארכת מועד להישפט תוך 90 יום מיום שנודע לו על ביצוע העבירה. בנסיבות הנ"ל, ומשלא הוכח כי הדו"ח נשלח לו קודם לכן על אף שנרשם לפני כ-4 שנים הרי שמנין אותם 90 יום יחל מיום שנודע לו על קיום הדו"ח. מכך ניתן להסיק כי הבקשה הוגשה במועד. עוד ניתן לציין כי החלטת בית משפט לתעבורה לא יכלה לעמוד וזאת משום שלא נומקה כמתחייב עפ"י דין. חובת ההנמקה קבועה בדין ובפסיקה. ראו רע"פ 8316/05 מדינת ישראל נגד סגל (ניתנה ביום 12.3.07), רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף, פ"ד נט(5) 17, וכן ע"פ 288/88 גנדור נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(4) 45, 52. מעבר לנדרש, אציין כי גם העילה של עוות דין מתקיימת בענין שלפנינו, הואיל והמערער מצביע על אדם אחר שביצע את העבירה, אותו אדם, הגב' X נוטלת על עצמה את האחריות ומודה בביצוע העבירה כעולה מתצהירה וכי השארת המצב המשפטי כפי שהוא קיים יש בו לכאורה כדי להשאיר תוצאה משפטית לא נכונה ותוצאה זו יש בה כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי לעוות דין. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערעור ולהאריך את המועד להישפט. על יסוד התוצאה הנ"ל, הדיון מוחזר לבית המשפט לתעבורה לקביעת מועד אליו יזומן המערער. הארכת מועדמשפט תעבורה