הפרת הסכם בלעדיות מסחרי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם בלעדיות מסחרי:   1. מדובר בתביעה בה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בפיצויים בגין הפרת הסכם, אשר בו התחייבו הנתבעים 1 ו-2 לטענתו כי במרכז הקניון האדום באילת, בשלב א', בו רכש התובע שתי חנויות למטרת עיסוק במכירת תכשיטים, לא תהיינה יותר משתי חנויות תכשיטים, למעט חנות השקם (להלן - ההסכם או המרכז בהתאמה). בתאריך 3.12.00 ניתנה החלטה ביחס לשאלת האחריות, ונותר לדון בשאלת גובה הנזק.   2. להלן עיקרי העובדות שנקבעו ביחס לשאלת האחריות:   "... א. בתאריך 12.11.87 נחתם הסכם בין הנתבעים 1 ו-2 ובין התובע, לפיו מכרו הנתבעים 1 ו-2 את זכויותיהם בחנויות מס' 35 ו-36 במרכז, שהיו אז מושכרות, כאשר זכויות הנתבעים כמשכירים הועברו לתובע. בסעיף 5 ו-6 לנספח לתנאים מיוחדים שהיווה חלק מההסכם נאמר: "5. הקונה יפעיל החנות בנכס, אם ירצה בכך, באמצעות העסק שבשליטתו בשם "אזורית", ויוכל למכור בחנות זאת תכשיטים ושעונים ואולם ידוע לקונה כי אין לו בלעדיות לייעוד מסוג זה, וכי המוכר מצהיר כי במרכז לא תהיינה יותר משתי חנויות תכשיטים (כולל שעונים), למעט חנות השקם שבמרכז, שאינה מוגבלת ביעודיה והרשאית לעסוק במעבר בכל תחום שהוא. כמו כן, ידוע לקונה כי התחייבות זאת לא תהיה תקפה לגבי נכסים שייבנו, אם בכלל, בשלב ב' של המרכז המתוכנן להיבנות ממול לחניון הרכב שנבנה במרכז. 6. הקונה יודע ומסכים, כי המוכר יוכל להשכיר חנות אחרת במרכז למטרת עסק של תכשיטים ושעונים ובלבד שתקופת השכירות לחנות הנ"ל לא תחול מעבר לתאריך 25.10.92" (הדגשה - ב.א).   ב. בשנת 1988 שכר דניאל מלכה את חנות מס' 22 במרכז מאמירה ורפאל אזולאי, אשר פעלה לפני כן כמעדניה והיתה מיועדת לשמש כמעדניה וכחנות ספורט, והחל להפעיל בה עסק של ממכר תכשיטים ופרטי נוי בשם "תכשיטי מכבי". בתאריך 1.12.92 נחתם הסכם לפיו רכש דניאל מלכה מאותם משכירים את זכויותיהם בחנות האמורה, והמשיך להפעיל בה ממכר של תכשיטים ופרטי נוי. בהסכם זה לא היתה כל התיחסות לטיב העיסוק בחנות.   ג. בסמוך לפני פתיחת החנויות 35 ו-36 כעסק של תכשיטים על ידי התובע, היו קיימים עיסוקים של תכשיטים במרכז, בשקם, בחנות מס' 9 שהיתה ידועה כ"ביג גן", ובחנות מס' 22 - "תכשיטי מכבי", שהמשיכה בעיסוק בתכשיטים. לדברי התובע, עוד לפני פתיחת החנות על ידי התובעים שנמסרה להם על ידי השוכרים ב-25.12.92, הוא הזכיר לצייגר את התחיבויות הנתבעים ביחס להגבלת העיסוק בתכשיטים, וצייגר הרגיע אותו ואמר לו, כי חנות "תכשיטי מכבי" לא תמשיך לעסוק בתכשיטים לאחר ה-25.12.92. לאחר הכשרת החנויות של הנתבעים שאוחדו לחנות אחת, פתח התובע בחנות המורחבת עסק של תכשיטים, ומשהמשיכה החנות של "תכשיטי מכבי" לעסוק בתכשיטים, פנה התובע אל הנתבעים מספר פעמים בעל פה, והזכיר להם את התחייבותם להפסיק את עיסוק התכשיטים של "תכשיטי מכבי". ביחס לאותן פניות בעל פה, היתה הכחשה מסוימת מצד הנתבעים, אך הדבר אושר בסופו של דבר בעדויות הנתבעים, כולל עדויותיהם של נתבע 3 ובעדותו של דניאל מלכה שהעיד מטעם הנתבעים. לאור זאת, נראה לי שיש לקבל את גרסת התובע בקשר לכך. בתגובה לאותן פניות, הודיע נתבע 3 כי יפעל להפסקת העיסוק בתכשיטים בחנות "תכשיטי מכבי".   ד. משלא הופסק העיסוק בתכשיטים בחנות "תכשיטי מכבי", פנה התובע לנתבעים 1 ו-2, במכתב מיום 27.7.94, בדרישה לתשלום פיצוי כספי עקב אי קיום ההתחייבות שלא תהיינה יותר משתי חנויות תכשיטים במרכז, לאחר ה-25.10.92, בעוד שחנות "תכשיטי מכבי" מופעלת כחנות שלישית במרכז.   ה. בתשובה לכך הודיע נתבע 3, שהינו מנהל בנתבעות 1 ו-2, שהם פעלו על פי סיכום עם התובע לסייע בהפסקת הפעילות של "תכשיטי מכבי" ללא מחויבות משפטית, כנגד התחייבות של התובע שלא תהיה כל תביעה מצידו בקשר לכך, ולאור זאת הביעו בעלי החנות נכונות להתארגן להפסקת פעילות חנות התכשיטים. ביחס להיבט המשפטי, נטען על ידי משה צייגר במכתב זה, כי קיימת בהסכם הצהרה שלא תהיינה יותר משתי חנויות במרכז, ובפועל, פרט לחנות התובע, אין יותר משתי חנויות, אך הנתבעים לא מכרו את החנות "תכשיטי מכבי", ולא נתנו כל הרשאה להפעלת עסק של תכשיטים; בכך יצאו הם ידי חובה, ואינם חייבים לשמש כ"שוטרים" הממונים על מפעילי העסקים. מתכתובת נוספת עולה כי במקביל לתכתובת האמורה בקשר לפעילות של "תכשיטי מכבי", התגלע באותה תקופה סכסוך נוסף בין התובע ובין הנתבעים, בקשר לכך שהנתבעים התקינו מערכת של מיזוג אויר במעברים השייכים לרכוש המשותף, והתקינו תאי טלפון בסמוך לחנות של התובע, שכללו חיבור קירות גבס לקירות החנויות של התובע. מצב זה עורר את רוגזו של התובע, שטען שהנתבעים מתנהגים כבעלים של כל הקניון, ואינם מתחשבים בזכויות בעלי החנויות בקניון.   ו. התביעה נשוא הדיון הוגשה בתאריך 7.12.94, ובסופו של דבר נפסק העיסוק בתכשיטים בחנות "תכשיטי מכבי" בחודש 3/96. ... 5. ביחס לשאלת הפרשנות הנוגעת לסעיף 5 לנספח לתנאים המיוחדים להסכם, נראה לי שיש לקבל את עמדת התובע, שכוונת הצדדים היתה לכך שלא תהיינה במרכז יותר משתי חנויות תכשיטים, כולל החנות של התובע. מסקנה זאת נראית לי נכונה, לאור נוסח ההסכם, לאור העובדה שההסכם נוסח על ידי הנתבעים, ולאור תכלית ההסכם, כפי שהיא עולה מההקשר העסקי ומכל נסיבות הענין. ... 6. ביחס לשאלה אם היו צריכים הנתבעים לנקוט בצעד של הגשת תביעה נגד דניאל מלכה, להפסקת פעילות העסק של התכשיטים בחנות "תכשיטי מכבי", נראה לי שמצד אחד לא ניתן לקבוע כי בכל מקרה של הפרת הסכם על ידי אחד מבעלי החנויות, צריכים הנתבעים לנקוט באופן מיידי בהגשת תביעה, אך אמצעי זה הינו אחד האמצעים העומדים לרשותם, כאמצעי שיש בו כדי לתת יתר תוקף לזכותם לדרוש את קיום ההסכם, ובה במידה שאינם יכולים להביא להפסקת העיסוק האסור בדרך אחרת, עומד גם אמצעי זה לרשותם כאחד הכלים להפסקת העיסוק. במקרה זה נראה לי שלא היה צורך להגיע לידי כך. הנתבעים היו יכולים למנוע את הפעלת עסק התכשיטים חנות "מכבי" מעבר ליום 25.10.92, על ידי התניית מתן הפניה למינהל בקיומה של התחיבות כזאת בהסכם הרכישה, או בדרישה להתחיבות נפרדת כלפי הנתבעים, ובמסגרת הסכם הניהול. מבחינה זאת אינני רואה כל ניגוד אינטרסים בין חובת הנאמנות של נתבעים 3 ו-4 כלפי הנתבעות, ובין חובת הנאמנות כלפי חברת הניהול, שהרי כל החברות מחויבות לייעודים שנקבעו בהסכמים עם הרוכשים. גם מערכת היחסים שנוצרה בין הנתבעים ובין דניאל מלכה, שבמסגרתה הסכים דניאל מלכה להקליט את העיסוק בתכשיטים, והעובדה שבסופו של דבר נאות דניאל מלכה להפסיק את העיסוק בתכשיטים, מראה שהפעלת עסק התכשיטים בחנות שלו נעשתה בהסכמת הנתבעים, כהסכמה שלא היתה מעוגנת במפורש בהסכם הרכישה או בהסכם הניהול, אלא כהסכמה בעל פה, או בדרך אחרת, שאותה היו הנתבעים יכולים להפסיק, לאחר מתן שהות סבירה לדניאל מלכה להתארגן להפסקת הפעילות. מבחינה זאת, נראה לי כי כל עוד לא פעל התובע בדרישה תקיפה ונחרצת בכתב לקבלת פיצויים בגין הפרת הסכם, והסתפק בפניות בעל פה בקשר לכך, הסתפקו הנתבעים בשיחות על כך עם דניאל מלכה, ורק כאשר הודיע התובע כי הוא דורש פיצויים בסכומים גבוהים, והודיע שינקוט באמצעים משפטיים בקשר לכך, החלו הנתבעים לפעול באופן ממשי, אך בעצלתיים, להפסקת העיסוק בתכשיטים בחנות מכבי, שבפועל הופסק בחודש 3/96. 7. טענת הנתבעים, שהתובע פעל שלא בתום לב בהגשת התביעה, אינה נראית לי כטענה שיש בה כדי לפגוע בזכות התובע לתבוע פיצויים בגין הפרת הסכם. אכן נראה מתוך השיחות המוקלטות עם דניאל מלכה, שהתובע ובנו שמעון ניסו לשדל את דניאל מלכה, שלא להפסיק את העיסוק בתכשיטים בלי לקבל פיצוי על כך, אך בקשר לכך נראים לי סבירים הסבריהם של התובע ושל בנו שמעון צייגר, שהם ניסו בדרך זאת לשדל את דניאל מלכה למסור להם מידע ביחס לשאלה אם היה לו אישור מהנתבעים להפעלת תכשיטים, וכן שהם רצו גם לשדל אותו למסור להם את ההסכם, אם היה לו הסכם בקשר לכך. בדרך זאת ניסו התובע ובנו ליצור חזית משותפת עם דניאל מלכה על מנת לנסות לקבל את עזרתו בקבלת מידע וראיות, ואין גם לשלול כאפשרות סבירה, שלתובע היה גם חשבון אישי עם הנתבעים, שבגללו רצה להגיש תביעה כספית בסכום גבוה נגדם, בעקבות הסכסוכים האישיים ביניהם, והתחושה שהיתה להם שהנתבעים מתנהגים כבעלים בלעדיים בקניון תוך התעלמות מזכויות בעלי החנויות, ולשם כך שידל את רפי מלכה להגיש תביעה נגד הנתבעות, אך גם בכך אין כדי לפגוע בזכות התובע לדרוש את אשר הגיע לו על פי דין. גישה זאת ניכרת גם בדבריו של משה צייגר בשיחה המוקלטת עם דניאל מלכה, שאמר למלכה שנגדו אין לו כל טענות אישיות, אך הוא עומד על טענתו שהעיסוק של דניאל מלכה בתכשיטים פוגע בזכויותיו כלפי הנתבעים, והוא עומד על זכותו לדרוש פיצויים מהנתבעים בקשר לכך. מדבריו של צייגר ניכרת גם עדיפות לכך שדניאל מלכה לא יפסיק את העיסוק בתכשיטים ללא קבלת פיצוי, בה במידה שהיה לו אישור מהנתבעים לעיסוק בתכשיטים, אך אפשרות כזאת יכולה להתישב גם עם נסיון לקבל מידע וראיות מדניאל מלכה, ואין גם לשלול אפשרות שהתובע חיפש דרך לקבל פיצויים מוגדלים ככל האפשר מהנתבעים, הן על מנת לזכות בכספים לעצמו, והן על מנת לנקום בנתבעים, בעקבות מערכת היחסים המעורערת ביניהם. יכול להיות במצב זה כדי להשפיע על גובה הפיצויים, ועל השאלה אם פעלו הנתבעים במידה מספקת להקטנת הנזק, אך אין בכך כדי לפגוע בעצם זכאותם לפיצויים, ושאלה זאת יכולה להיות רלוונטית במסגרת הדיון בגובה הפיצויים. גם הטענה, שהתובע השתהה בהגשת התביעה אינה עילה לפגוע בזכויות התובע לפיצויים, אם כי יכולה להיות רלוונטיות לכך בכל הקשור לגובה הנזק במסגרת הערכת הנזקים והחובה להקטין את הנזק. 8. לאור האמור, אני מקבל את עמדת התובע, בכך שהנתבעים 1 ו-2 הפרו את הוראת ההסכם שחייבה אותם לעמוד בהתחיבותם שלא תהיינה יותר משתי חנויות תכשיטים במרכז, לאחר ה-25.12.92. ביחס לתביעה נגד נתבעים 3 ו-4, נראה לי כי אין בטענות הנטענות כדי להצדיק הטלת חובה אישית על הנתבעים 3 ו-4, ולא ניתן לקבוע כי הם הפרו באופן אישי את חובת תום הלב בכריתת ההסכם כלפי התובע בקשר לכך. לאור זאת, נדחית התביעה בקשר לכך. "   3. לטענת התובע:   א. הואיל והיה מעונין בחנות במקום עם בלעדיות במכירת תכשיטים רכש את החנות מהנתבעים במחיר העולה ב-40% ממחיר השוק.   ב. על פי חוות דעת המומחה מטעמו, אבי אזולאי, מגיע אובדן הרווחים של התובע כתוצאה מקיומה של חנות התכשיטים מכבי לסכומים שלהלן: 1) 1,742,182 ש"ח נכון לחודש 2/97. 2) הפרש שווי בין חנות עם בלעדיות לחנות ללא בלעדיות בסך 53,650 $, היינו 85,840 ש"ח נכון לחודש 2/87.   4. לטענת הנתבעים:   א. לא היתה כל השפעה על הפעילות של חנות מכבי על רווחיו של התובע, כפי שעולה מחוות הדעת ומהראיות שהוגשו על ידיהם.   ב. לא היה כל פער בין מחיר החנות שרכש התובע עקב ההגבלות שהוטלו על פתיחת חנויות תכשיטים. ג. כיום אין נפקות לשאלת ה"בלעדיות" לאחר שבינתיים נפסק העיסוק בתכשיטים בחנות "מכבי", ולא ניתן לדרוש גם הפרשי שווי וגם הפסד רווחים בגין הפרת הסכם ה"בלעדיות".   ד. התובע לא פעל להקטנת הנזק ופעל בחוסר תום לב בכך שלא ניסה להביא להפסקת העיסוק בתכשיטים בחנות "מכבי", ואף ניסה לשדל את דניאל מלכה לא להפסיק את העיסוק בתכשיטים בחנות "מכבי" ללא פיצוי הולם. בנסיבות אלו, יש מקום להימנע מחיוב הנתבעים בפיצויים או להפחיתם.   5. ההתרשמות הכוללת מעדויות התובע והנתבעים, הן בדיון בשאלת האחריות והן בדיון בשאלת גובה הנזק, הינה כי שני הצדדים מושפעים ממערכת יחסים רגשית טעונה, שבעטיה איבדו את חוש המידה הנוגע להליך זה, כאשר התובע מגזים בטענותיו לנזקים ולהפסדי רווחים, בעוד שהנתבע צייגר עושה מאמצים החורגים אף הם מכל פרופורציה להראות שלא היה לתובע כל הפסד בגין אי קיום התחיבות הנתבעת 1, כי פרט ל"שקם" לא תפעלנה בקניון בו רכש התובע את חנויותיו יותר משתי חנויות העוסקות בתכשיטים. כמו כן, נראה לי שגם המומחים מטעם הצדדים נגררו במידת מה אחרי העמדות של מרשיהם, והגזימו בהערכותיהם ביחס לשאלת גובה הנזק, כאשר התאוריה של אבי אזולאי המושתתת על השוואת מחזורים שנתיים ותחזית של מיתון, נראית בלתי מבוססת מצד אחד, בעוד שגם הערכתו של אורי וולף שלא היתה כל השפעה לקיומה של חנות "מכבי" על רווחיו של התובע, נראית אף היא בלתי מבוססת. כמו כן, צודק ב"כ הנתבעים כי לא ניתן לדרוש פיצוי גם בגין הפרשי שווי בין חנויות עם "בלעדיות" ובין חנויות ללא "בלעדיות", וגם פיצוי בגין הפסד רווח. בנוסף על כך, העובדה שאי הפסקת פעילות התכשיטים בחנות "מכבי" היתה לתקופה מוגבלת, אינה יכולה להיות שוות ערך למצב של העדר בלעדיות לתקופה בלתי מוגבלת. כמו כן, צודק ב"כ הנתבעים כי יש להתחשב במידת מה בעובדה שהתובע ניסה לשדל את דניאל מלכה להימנע מהפסקת העיסוק בתכשיטים בחנות "מכבי" ללא פיצוי הולם, כדי להשפיע על גובה הנזק, אך אין בכך כדי לשלול מהתובע כל זכות לפיצוי. מבחינה זאת, נראה לי שהתובע היה מושפע גם מאותה מערכת יחסים רגשית כלפי הנתבע משה צייגר, וגם רצה לזכות בפיצויים מהתובע, אך מדובר בפיצויים שהגיעו לו כדין בגין הפרת התחייבות הנתבעות שלא יופעלו במרכז הקניון האדום יותר משתי חנויות בעיסוק של מכירת תכשיטים פרט לשקם. במצב זה, שקלתי אפשרות למנות מומחה מטעם בית המשפט, אך לאור אי הסכמת הצדדים לכך, ועל מנת לא להיגרר לחוסר פרופורציה נוסף בהימשכות הדיון, והואיל וגם בכך לא יהא כדי להביא להערכה מדויקת של הנזקים שנגרמו לתובע בגין פעילותה של חנות "מכבי", לא מצאתי לנכון למנות מומחה מטעם בית המשפט. למעשה, נראה לי כי אין כל אפשרות ממשית להגיע להערכה מדויקת של הנזקים מתוך השוואת מחזורים ורווחיות, הואיל וקשה מאוד לבודד את השפעת התחרות של חנות "מכבי" מגורמים אחרים. מאידך גיסא, נראה לי שניתן לקבוע על פי הראיות שנגרם לתובע נזק מהעיסוק בתכשיטים בחנות "מכבי". מבחינה זאת, נראה לי על פי הראיות שמדובר בשתי חנויות שעסקו במכירת תכשיטים, ואף שלא היתה חפיפה מלאה בין פלח השוק של שתי החנויות, היתה ביניהם תחרות שהיה בה כדי להשפיע על המחזור והרווחים של התובע. במצב זה נראה לי שהדרך הנכונה לקביעת גובה הנזק הינה על פי אומדן בהתחשב ברמה הכללית של מחזור המכירות של התובע, תוך התחשבות בפגיעה מסוימת ברווחיות ובמחזור המכירות, כאשר יש מערכת יחסי גומלין בין ההשפעה על מחזור המכירות ועל שיעור הרווחיות.   6. לאחר ששקלתי את הענין, נראה לי שיש להעמיד את שיעור הפסד הרווחים על סכום של 120,000 ש"ח נכון ליום 30.3.96. לאור זאת אני מחייב את הנתבעות 1 ו -2 יחד ולחוד לשלם לתובע את הסכום האמור, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל במועד האמור ועד לתשלום בפועל. בנוסף על כך, יישא סכום של 75,000 ש"ח מתוך הסכום האמור ריבית ללא הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, היינו מיום 7.12.94, ועד ליום 29.3.96. כמו כן, אני מחייב את נתבע 1 לשלם לתובע הוצאות בגין אגרה עד לגובה הסכום האמור, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום האמור בתוספת מע"מ. התביעה נגד נתבעים 3 ו-4 נדחית בלי צו להוצאות. הסכם בלעדיותחוזההפרת חוזה