סמכותו של בית המשפט לעניין מתן רשות לשאלות קבועה כתקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי: "בית המשפט או הרשם, בהחליטו בדבר בקשת הרשות, ישקול כל הצעה שתבוא מצד הנשאל למסור לו פרטים או להודות בעובדות או להראות מסמכים הנוגעים לדברים הנדונים, כולם או מקצתם, והרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לענין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה". שיקול הדעת הנתון לבית המשפט הוא אכן רחב (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 445), והרשות לא תינתן אם השאלות אינן שייכות לעניין, או שהתשובה אינה דרושה לשם עשיית משפט צדק. מוסיף המחבר ומציין: "בעוד שהצגת שאלות מכוונת להקל על בעל דין ברמת נטל ההוכחה, להוכיח עובדות, או לסתור הכחשות, אין הן אמצעי כשר לגילוי הראיות העומדות לרשות המשיב, חוץ מראיות שבכתב הניתנות לגילוי. לכן לא ירשה בית המשפט שאלה שכל מטרתה היא לגלות מי הם העדים של יריבו, אך מאידך גיסא, אם היה גילוי שמו של אדם חשוב, כשהוא לעצמו, לצורך העניין, כגון במשפט שהוגש בשל לשון הרע, השאלה מותרת, אפילו יתגלה בדרך זו שמו שלא דם שיקרא להעיד". (שם, 449). שאלוניםמסמכים