טענת פרעתי מזונות ילדים | עו"ד רונן פרידמן

##(1) טענת פרעתי מזונות - הקדמה:## חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב – 1972 נועד להבטיח אמצעי מחיה לאישה ולילדים שזכו בפסק דין למזונות ואינם מצליחים לגבות אותם במסגרת הליכי הוצאה לפועל, בדרך של תשלום המזונות על ידי המוסד, בהתקיים התנאים הקבועים לכך בחוק. עם זאת, חוק המזונות לא נועד לשחרר את החייב מחיובו לשלם את המזונות, וקבע כי למוסד עומדות דרכים לגביית חוב המזונות – הן באמצעות הליכי הוצאה לפועל, שאז המוסד עומד בנעלי האישה הזכאית לתשלום מזונות, והן באמצעות קיזוז מגמלאות המגיעות לחייב. אחת מהסמכויות השיפוטיות של רשם ההוצאה לפועל היא הכרעה בטענת "פרעתי". ##(2) טענת פרעתי מזונות - נטל השכנוע:## נטל השכנוע בטענת פרעתי, קבוע ומוטל תמיד על החייב. נטל זה הינו נטל ראשוני והוא אינו עובר אל הנושה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה (ראו רע"א 3149/06 בית מימון מוצרי חשמל בע"מ נ' קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ ( 1.11.2006). ##(3) טענת פרעתי מזונות - פסיקה:## בעניין פש"ר (נצ') 185/06 ענת מורן נ' כונס הנכסים הרשמי (28.4.13) בית המשפט דחה ערעור של זכאית למזונות על הכרעת חוב שדחתה את תביעתה. בית המשפט ציין שהנושה נמנעה מלספק פרטים ומסמכים דרושים להכרעה בתביעתה, ודי בכך כדי לדחות את ערעורה. עם זאת, בית המשפט הוסיף וציין שדחיית הערעור אין פירושה מחיקת חוב המזונות, אלא רק קביעה שהחוב לא ייגבה במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בית המשפט ציין, שעדיין שמורה לנושה הזכות לגבות את חובה בהליכי ההוצאה לפועל, אם תידחה שם טענת "פרעתי". ##(4) להלן פסק דין בנושא טענת פרעתי מזונות ילדים:## זהו ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בעפולה [כב' הרשם י' אברהם] מיום 26.9.00, בה נדחתה טענת "פרעתי" שטען המערער. בתיק הוצל"פ 5-00-00011-09 הגישה המשיבה בקשה לביצוע פסק דין שניתן ביום 1.6.93 בבית הדין הרבני האזורי בחיפה, ואשר חייב את המערער לשלם למשיבה עבור שלושת ילדיהם, דמי מזונות בסכום של 1,500 ₪ לחודש, צמוד לתוספת היוקר של השכירים, החל מיום 27.1.93. בקשת הביצוע הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בעפולה ביום 6.3.00. בתחשיב שצרפה לבקשת הביצוע תבעה המשיבה סכום של 500 ₪ לחודש בלבד [כנראה עבור ילד אחד בלבד], עבור החודשים 12/98-11 וכן עבור 5/99-1 ו- 12/99, סה"כ 8 שיעורים ששערוכם נכון ליום הגשת הבקשה הסתכם ב- 5,299 ₪. עם קבלת בקשת הביצוע הגיש המערער בקשה בטענת "פרעתי" שעיקריה היו שבינתיים ניתן בין הצדדים על ידי בית הדין הרבני ביום 18.1.00 פסק דין המאשר הסכם גירושין, ולפיו: הצדדים יתגרשו בגט פיטורין במועד שיקבע; הדירה השייכת לצדדים תעמוד לשימושה של המשיבה עד הגיע הבן הקטן לגיל 18 שנה, והיא מתחייבת לשלם את הוצאות הבית, כולל משכנתא וארנונה. בהגיע הבן לגיל 18 תמכר הדירה והתמורה תחולק בין שני הצדדים; הבן הקטין ישאר בחזקת המשיבה והמערער ישלם עבורו 650 ₪ לחודש כדמי מזונות, החל מחודש ינואר 2000. בהסכם צויין עוד כי פרט לאמור לעיל אין לצדדים תביעות זה מזו. בהסתמך על הויתור ההדדי על תביעות שנכלל בהסכם טען המערער כי איננו חייב עוד דבר למשיבה. לחילופין הוא טען כי שילם, בצורה זו או אחרת, את הכספים המגיעים ממנו בגין שמונת השיעורים הנ"ל. בגין חודש 11/98 שילם המערער לבקשת המשיבה ובמקומה את תשלום החזר המשכנתא בסך 693 ₪. בחודש 12/98 שילם המערער, לבקשת המשיבה, 600 ₪ כתשלום עבור הפנימיה בה לומד הבן מאור. באותו חודש שילם המערער גם את החזר המשכנתא בסך 712 ₪. בחודש 1/99 שוב ביקשה המשיבה וקיבלה סך של 600 ₪ עבור תשלום לפנימיה ובאותו חודש שולם גם החזר המשכנתא בסך 724 ₪. גם בחודש 2/99 שילם המערער לבקשת המשיבה את החזר המשכנתא בסכום של 724 ₪ וכן חזר הדבר על עצמו בחודשים 99 /4-3. בחודש 5/99 שילם המערער לבקשת המשיבה חוב למשרד החינוך בסכום של 575 ₪ ובחודש 12/99 שילם סכום של 623 ₪ כדמי מזונות ישירות לסניף המוסד לביטוח הלאומי. המערער צרף לבקשתו קבלות מאותם גופים וגם מסמכים בחתימת ידה של המשיבה לגבי הכספים ששולמו לידיה ממש. ביני לביני הודתה המשיבה כי בגין החודשים 12/98 ו- 1/99 קיבלה בכל חודש 600 ₪ והסכימה לנכות את שווים מהחוב התלוי ועומד והסכומים אכן נוכו. לקראת הדיון בפני ראש ההוצאה לפועל הגישה המשיבה מסמך הקרוי "הבהרה" ובו טענה כי אין לקזז את תשלומי החזר המשכנתא ששילם המערער במקומה של המשיבה מסכום דמי המזונות שהוא חייב לה, ולדעתה הוא רשאי להגיש תביעה להחזר המשכתנא, ששילם במקומה. בנוסף טענה המשיבה כי לא בִּכְדִי שילם המערער את החוב בגין משכנתא, שכן נאלצה לעזוב את הבית מחמת פחדה ממנו, לאחר שתקף אותה תקיפה חמורה. בתקופה שגרה מחוץ לבית התגורר המערער בדירה המשותפת ועל כן שילם את חוב המשכנתא. לטענתה אין זה מתקבל על הדעת שהוא יתגורר בבית והיא תישא בהחזר דמי המשכנתא. בדיון בפני ראש ההוצאה לפועל לא נחקר המערער חקירה נגדית של ממש בנקודות החשובות. לעומת זה המשיבה מצאה לנכון להצהיר כדלקמן בפני ראש ההוצאה לפועל: "בעלי אכן שילם באותה עת באותם חודשים את המשכנתא במקום דמי מזונות על פי בקשתי". ראש ההוצאה לפועל שמע סיכומי טענות והחליט כדלקמן: דמי המזונות לחודש 12/99 אכן שולמו על ידי המערער ישירות למוסד לביטוח לאומי ויש להפחיתם מהחוב; באשר ליתר התשלומים, קרי תשלומי המשכנתא, ששילם המערער בעת שגר בדירה, אין זה מסמכותו לדון ולהכריע בסוגיה זו לאור הטענות הסותרות. בעוד שהמערער טוען שהתשלום נחשב סילוק דמי המזונות לידי המשיבה טוענת האחרונה כי מכיוון שלא גרה בדירה היה על המערער לשלם ממילא את דמי המשכנתא שכן חסך את דמי השכירות, ואין התשלומים באים במקום דמי המזונות שנקבעו בפסק הדין. ראש ההוצאה לפועל סבר כי מן הראוי שהמערער יפנה לערכאה המתאימה שתפסוק בענין זה ודחה את טענת "פרעתי". על כך הערעור שבפניי. מבלי להיכנס לשאלה האם ראש ההוצאה לפועל היה מוסמך לפסוק במחלוקת שבין הצדדים, נוכח הטענות הסותרות, אני מפנה לדברי המשיבה עצמה בדיון בפניו. המשיבה הודתה בריש גלי ובפה מלא כי המערער שילם את תשלומי המשכנתא במקומה ולבקשתה, על מנת שיהיו במקום תשלומי המזונות. משהודתה המשיבה כי החוב נפרע בהסכמתה שוב אין מקום להיכנס לשאלה האם התשלום מהווה פרעון אם לאו. הודאתה של המשיבה מהווה סוף פסוק בעניין זה. לכן, היה על ראש ההוצאה לפועל לקבוע כי תשלומי המשכנתא שבוצעו בחודשים 12/98 עד 5/99 [כולל], לרבות התשלום למשרד החינוך מהווים סילוק חוב המזונות לאותה תקופה. לאור זאת אני מקבל את הערעור, מבטל אותו חלק של החלטת ראש ההוצאה לפועל הדוחה את טענת "פרעתי" וקובע כי המערער פרע את כל חובו בגין דמי מזונות לחודשים 12/98 עד 5/99 [כולל], בנוסף לחודש 12/99 שלגביו כבר קבע ראש ההוצאה לפועל כי הוא מהווה סילוק החוב. כל סכום ששילם המערער ביתר ואשר הועבר למשיבה יוחזר לו על ידה [למעט הסכומים שכבר קיזז מחובו עפ"י החלטת ראש ההוצאה לפועל] כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום לידיה. כמו כן, תישא המשיבה בהוצאות המערער ושכר טרחת עו"ד בשתי הדרגות בסכום של 2,000 ₪ נכון להיום.קטיניםמזונות ילדיםטענת פרעתימזונות